מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת בראשית - חטא שכנגד הבריאה- מו"ר הרב חיים דרוקמן

פרשת בראשית - חטא שכנגד הבריאה- מו”ר הרב חיים דרוקמן

פרשת בראשית - חטא שכנגד הבריאה- מו"ר הרב חיים דרוקמן

אם אמנם עברו בני דור המבול על כל העברותמדוע בחרה התורה לתלות את חטאם דווקא באיסור הגזל?

קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם (בראשית ו, יג).

חז"ל (סנהדרין קח, א) מסבירים ש"חמס" הוא גזל, ומדגישים שלמרות שבני דור המבול עברו על הכול – "לא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל". והדבר מפליא – על אף חומרת הגזל, האם עונשו חמור משאר עברות, ועונשו הוא החרבת עולם?!

בעל "חידושי הרי"ם" מלמד שבכל עברה יש גם צד של גזל, וזו כוונת התורה בתיאור "מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס". בתוך דבריו הוא מזכיר את הגמרא שלפיה "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה – כאילו גוזל להקב"ה" (ברכות לה, א). הבריאה כולה שייכת לבוראה, וכיוון שאינה שלנו איננו רשאים להשתמש בה. ה' מתיר לנו ליהנות מעולמו בתנאי שנברך על כך. בברכה אנו מצהירים שהעולם כולו שייך לבורא, ש"לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהלים כד, א), ומתוך הכרה זו אנו מקבלים רשות ליהנות מעולמו – "הָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (שם קטו, טז).

שימוש בעולם בלא ברכה נובע מתפיסה שאין צורך לבקש רשות להשתמש בו, ומשמעות הדבר היא חוסר הכרה באדנותו וריבונותו של ה' בעולם. הדבר דומה לאדם המבקר בבית חברו ולוקח חפצים ללא רשותו וללא הכרת תודה, ובכך מזלזל בבעלות חברו על הבית ותכולתו. התכחשות לבעל הבית, ושימוש בתכולת הבית ללא רשות ותודה – כמוהם כחמס וגזל, ועל כן הנאה מהעולם בלא ברכה נחשבת למעילה וגזל, ללקיחה בלא רשות הבעלים.

גזל החיות

את העיקרון הזה מרחיב בעל חידושי הרי"ם לכלל העברות. הבריאה כולה שייכת לה' ואנו משתמשים בה מכוח הרשות שניתנה לנו משמים. אולם שימוש בבריאה שלא כפי רצון בעליה האמיתיים – הרי זהו גזל גמור, שכן רשות השימוש היא רק למטרות שבורא העולם חפץ בהן, ולא לדברים שהם הפך רצונו.

חידושי הרי"ם מאיר נקודה נוספת: "כי כל החִיוּת באה מה' יתברך, וכשאין אדם יודע את זה – הרי הוא גוזל!". לא רק המציאות החיצונית של העולם קיימת מכוח הבורא – אלא כל החיות של הכול, עצם קיום הכול בכל רגע, "כל החִיוּת" ממש – הכול מה'. כשאדם מתכחש לכך שעצם חיותו וחִיוּת כל העולם ממנו יתברך – הוא גזלן, כי הוא נוטל את החִיוּת שלו ושל הבריאה כולה שמקורה בה', ומשתמש בה בניגוד לרצון ה'.

זוהי, אפוא, הדגשת הפסוק: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס". כל מעשיהם גזל, כי כל מעשיהם היו היפך רצון ה'. כל שימושם בחיות שלהם ושל העולם כולו הייתה למעשים שאינם רצויים בעיני הבורא, וממילא הם נעשו בלא רשות, והם גזל גמור.

ה"שפת אמת", נכדו של בעל חידושי הרי"ם, הוסיף וביאר את דברי סבו (שפת אמת נח, תרל"א): "'מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס' הוא היפוך 'מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ' (ישעיה ו, ג)". הבריאה נועדה לגלות את כבוד ה', כך שייוודע לכול ש"אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה), ויתגלה ש"מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". וכאשר "מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס", כשהבריאה מלאה במעשים הנוגדים את רצון ה', וסותרים את מטרת הבריאה – הרי זה ממש הפך "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ"!

עשרת הדורות שמאדם ועד נח התעלמו מ"מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" ומילאו את הארץ בחמס, הם פעלו בכוחות שניתנו להם על מנת לצמצם את גילוי ה' בעולם, להרחיק את המציאות מתכליתה – ומכאן חומרת מעשיהם ועונשם.

קול מן ההוויה

יש לדעת כי הבריאה עצמה חפצה שיעשו בה את רצון ה', והיא "זועקת", כביכול, בעת שמשתמשים בה בניגוד לרצונו. כך כותב הרב אברהם יצחק הכהן קוק בשירו "לחשי ההוויה":

תלחש לי סוד ההוויה כולה

אם כל צפצוף עדיןכל יופי חי,

לא הדר שירת קודשאך זרם אש זרה בך יעוררו,

סורה מניסורההריני לך אסורה!

הבריאה אומרת לאדם: אם כל מה שיש בי לא מעורר בך רגשי קודש, מחשבה אמיתית, פעולה על פי המגמה האמיתית של הבריאה, אלא רק "זרם אש זרה" – אזי לא לשם כך נבראתי, ועל כן: "סורה מני סורה!", אל תיגע בדבר – "הריני לך אסורה!" – לא זו התכלית והמטרה שלשמן נבראתי.

המדרש (תנחומא בובר כי תצא, ב) מתאר כיצד גוף האדם בפרט, והבריאה כולה בכלל, שואפים לכך שהאדם יעשה בהם את רצון ה':

רמ"ח מצוות עשה בתורה – כנגד איברים שבאדםשכל איבר ואיבר צווח על האדםואומר: "עשה בי מצוה שנחיה בזכותהותאריך ימים!". ושס"ה מצוות לא תעשה – כמניין ימות החמהשבכל יום חמה זורחת עד שהיא שוקעת אומרת וצווחתלאדם: "גוזרני עליך במי שהגיע ימים ליום זה – אל תעבור בי את העברה הזאתואל תכריע אותיואת כל העולם לכףחובה!".

האיבר תובע: "קיים בי מצווה!", השמש צווחת בכל יום: "אל תעבור בי עברה, אל תכריע אותי לכף חובה!". איננו שומעים את צעקתם לא בשל חולשת הצעקה – אלא בגלל שאוזנינו הרוחניות אטומות מכל הזוהמה שהתמלאה בהן. לו היינו כולנו זכים וטהורים, בוודאי שהיינו ממלאים את רצון הבורא באופן טבעי, כמו שאר הבריאה, ולא נמשכים לעשות ההיפך מזה.

לעתיד לבוא הכול יהיה בהיר וברור, ואז נוכל כולנו "לשמוע" את הבריאה מתקוממת כנגד השימוש בה למטרות נלוזות, במקום התכלית האמיתית שלשמה היא נבראה. או אז, נגיע למצב השלם –

וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו – ה' א–לוהי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה! 

 פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, ג חשוון תשע"ו, 16.10.2015

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • חנוך לנער על פי דרכו

    חנוך לנער על פי דרכו

    מה השיקולים שצריך לקחת בחשבון כשבוחרים ישיבה או אולפנה? עד כמה ההורים צריכים להתערב? הרב דולי בסוק על אמונה ביכולת המתבגר לקראת הרישום למוסדות חינוך.
    המשך לקריאה
  • מנהלת יעוץ והכוונה

    מנהלת יעוץ והכוונה

    באיזו אולפנה או ישיבה תיכונית כדאי לילדכם ללמוד? חמישה טיפים של רותם לבחירת המקום לילדכם.
    המשך לקריאה
  • מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל לאחר חצי שנה של מפגשים שבועיים בנושא ציונות דתית, יצאו השבוע כמעל 140 בנות ואנשי צוות מ-7 אולפנות של רשת בני עקיבא ליומיים מסע ציוני דתי בגליל. המסע נפתח בטיול קצר לפתיחת הלב ממצודת ביריה לבית הכנסת העתיק בנבוריה. לאחר הטיול ומעגלי שיח להיכרות, הגיעו הבנות לצפת העתיקה שם השתתפו בסדנאות להקשבה ולימוד. את הביקור סיימנו בשירה וריקודים במעין החתום. בהמשך סיירו הבנות בשבילי פקיעין העתיקה ממערת רשב״י לבית מרגלית זינתי שומרת הגחלת שריגשה ולימדה אותן מהי ׳לנו מורשה׳. היום השני נפתח במפגש עם הגרעין התורני בקרית שמונה שם העמיקו בנושא שליחות אישית וחיבור לעם ישראל את המסע חתמו הבנות במפגש עם השומר החדש במטולה שם זכו ללמוד ולהרגיש בידיים את אהבת ועבודת האדמה, כדוגמא להגשמה ציונית דתית. בכל אחד מהמקומות נפגשו ההבנות עם אנשים וסיפורים, שחשפו אותן לעוד נדבך ב׳סיפור׳ המופלא של הציונות הדתית ושל חזרת עם ישראל לארצו ומילוי ייעודו.
    המשך לקריאה