מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת בראשית - קטעים נבחרים מהספר "נר למאור" / הרב משה צבי נריה זצ"ל

ã בהוצאת המכון התורני אור עציון

פרשת בראשית - קטעים נבחרים מהספר ”נר למאור” / הרב משה צבי נריה זצ”ל

פרשת בראשית - קטעים נבחרים מהספר "נר למאור" / הרב משה צבי נריה זצ"ל

ã בהוצאת המכון התורני אור עציון

ã בהוצאת המכון התורני אור עציון

פלא הבריאה ופלא התחיה

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים [א א]

הפלא הגדול ביותר, הרי הוא כידוע פלא הבריאה, פלא בריאת העולם יש מאין.

הנה נדמה לעצמנו שנברא אדם לפני בריאת העולם, והועמד על נקודה ארכימדית מחוץ לעולם, עמד וצפה בנעשה מסביבו, במתרחש בששת ימי בראשית. יום ראשון - פתאום נהיה אור, יום שני - נהיה רקיע, יום שלישי - פתאום נראית ומופיעה יבשה, והיא מדשיאה דשא עשב. יום רביעי - פתאום מוארים מאורות ברקיע השמים, שמש, ירח וכוכבים, וכך הלאה עד תום ששת ימי הבריאה.

לו היינו באים ושואלים את אותו צופה מסתכל: אמור נא, בן אדם, מה קרה פה? מה ראית? היה ודאי משיב: במו עיני ראיתי-חזיתי - נברא עולם, וכל כולו מעצמו נברא, מאליו נוצר. כי את דבר ה' "יהי אור" לא ראה, את המאמר האלוקי "יהי רקיע" לא קלטה אוזנו האנושית, וכל עשרת המאמרות, אשר בהן ברא ה' את עולמו, לא הגיעו כלל לתפיסת עולמו המוגבלת.

כך היה אדם מסוגל לראות את הגדול שבפלאים, את ההתחדשות הגדולה של העולם, ולהיות בטוח שאין זו אלא התרחשות טבעית.

***

כדבר הזה התרחש עכשיו בעולמנו, שרשרת תופעות דומה התרחשה לעינינו, לעיני הדורות האחרונים. שרשרת מעשים שכולה הפלא ופלא, ורק עינים עיוורות אינן רואות את מעשה ה' הגדול המתרחש בעולמנו, ואוזנים חירשות אינן שומעות את קול ה' המנסר בתולדות גוי ואדם.

לכל מאורע כשלעצמו אפשר למצוא הסבר הגיוני וטבעי. אולם כשסוקרים את כל המאורעות בסקירה אחת, מתגלית לפנינו שרשרת מופלאה, שכל חוליה שבה משתלבת ומשלימה את חברתה, שרשרת אשר רק יד ה' הגדולה המכוונת הליכות עולם, היא היוצרת והמנהלת אותה. ונביא הגאולה עומד וקורא[1]: "החירשים שמעו! והעיוורים הביטו לראות!"[2].

כח מעשיו הגיד לעמו

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים [א א]

אמר ר' יצחק: לא היה צריך להתחיל התורה [מבראשית] אלא מ"החודש הזה לכם" [שמות יב ב]... ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" [תהלים קיא ו]. שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים! הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו [רש"י, עפ"י תנחומא ישן בראשית יא]

חכמינו ז"ל לא הסתפקו רק בעובדה ההיסטורית של קשרי העם והארץ עם הבטחתה האלוקית לאבות, אלא עמדו ופירשו, כי כבסיס להבטחה זאת משמש ספר בראשית מתחילתו, שכל עיקרו של סיפור ראשית הבריאה לא בא אלא בשביל לאשר ולאמת את מלוא זכותם של ישראל עם ה', על ארץ נחלתם, נחלת ה'. "כוח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים"[3].

נראה שחכמינו ראו צורך מיוחד בהנמקה זו, הואיל ועמוקה הרגישות המוסרית של העם, אשר נבחר לשמש כדוגמא לחיי צדק ויושר. האב הראשון, זוכה להערכה מיוחדת על אשר הוא מצוה "את בניו ואת ביתו אחריו... לעשות צדקה ומשפט"[4], וצאצאיו, העם הנושא בתוכו חזון צדק עולמים, העם הרואה חובה זו כחובת כל דור ודור וכחובת הגוף של כל יחיד ויחיד בכל עת ובכל שעה - לעם זה קריאת התגר "ליסטים אתם!" אינה רק פגיעה אישית מעליבה, היא פוגעת קשות בכל יעודו, היא מערערת את כל שליחותו המוסרית בעולם.

זו ודאי היתה והווה כוונת הזדון של שונאינו-מנדינו: להציגנו כעם תוקפני, שתלטני, כעם אשר רוממות אידיאלים בפיו וחרב פיפיות בידיו[5].

על כן כה יסודיים הם דבריו של רבי יצחק, אשר בגלל חשיבותם הובאו ברש"י בראש בראשית: "לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם... ומה טעם פתח בבראשית, משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים", שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם...". ה"אם" הזה היה חזוי וצפוי מראש! הם ודאי יאמרו כך, ויש להקדים תשובה לטענה. תשובה אחת ויחידה היא לנו - לא פוליטית, אלא אמונתית, תשובה העולה מתוך ההכרה ב"ברוך שאמר והיה העולם"[6], מתוך מעשה בראשית: "כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

התשובה הממשית לטענת "ליסטים אתם" היא אפוא: "כל הארץ של הקב"ה!" זה יסוד האמונה במציאות הבורא היוצר והשגחתו - "יש מנהיג לבירה!"[7] ו"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". הוא יוצר אדם ובורא עם, הוא מנחיל ארצות ומציב גבולות עמים.

תשובה זו היא ראשית כל מחייבת, ורק אחר כך מזכה. כי תשובה זו מטילה ראשית כל עול מלכות שמים על הפרט ועל הכלל, על עם ועל ארץ - ומכח עול החובות והנשיאה בו, עולות הזכויות.

מה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו - לתת להם נחלת גויים" - המושג עמו - עם ה' - משמש כיסוד מוסד למערכת חיובים: "כי עם קדוש אתה לה' אלקיך"[8], "ועשית הישר והטוב"[9] "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו"[10].

עם שנועד מראש להגשים "אורח חיים למעלה למשכיל"[11], לא רק במסגרת חיי פרט ומשפחה, אלא במסגרת רחבה של חיי הכלל, החברה והעם כולו - "ממלכת כוהנים וגוי קדוש"[12] - הריהו זקוק לארץ, למדינה עצמאית, למנוחה ונחלה שבה יוכל לבצע את התוכנית האלקית, במלוא היקפה הארצי והלאומי.

"כי ששת ימים עשה ה'"[13]!

נזר הבריאה

וְאָדָם אַיִן [ב ה]

בראשית ברא אלוקים את האדמה. והאדמה הייתה אלמת ושחוקה "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח"...

"כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה". "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה - לרוח ממללא"[14].

אז החלה האדמה לדובב, העלתה עשבים, הדשיאה דשאים וקולה עלה וגבר, עד שבאה לביטוי הנהדר - העצים... "ויטע ה' אלוקים גן עדן מקדם... ויצמח ה' אלוקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע"[15].

בניין לעדי עד - בניין הזוגיות

אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ... וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע [ב יח-כב]

כשם שבכל מעשי בראשית נאמר "אשר ברא אלוקים לעשות"[16], משום שעל האדם מוטל להמשיך בעשייתו של הקב"ה. הוא הדין בבריאת הצלע-האשה... מיום שנברא העולם יושב הקב"ה ומזווג זיווגים[17]. נמצאת למד: כל זיווג יש בו יצירה חדשה, ויוצרה הוא יוצר האדם. וצריך הגבר-הבעל המשכיל להמשיך בבניין הצלע, לפתח את עצמאותה של האשה, להעניק לה כבוד ויקר. וככל שהאשה בוטחת יותר בלב בעלה, ביחסו הכנה לאישיותה, היא נעשית יותר ויותר "עזר כנגדו", ושניהם זוכים אז בצדק לשם אדם הנקרא עליהם - "ויקרא את שמם אדם"![18]

הצגת קין וקרבן הבל

וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה [ד ב]

עובד היה קין את עבודת האדמה אשר אררה ה'. היתה בעבודת אדמה זו התמרדות נסתרת, רצון להוכיח כי יש ביד האדם להתנגד ואף להתגבר על רצון האלוקים. כך מסביר הר"י אברבנאל בפירושו לתורה[19].

אם כן, מה מקום היה להבאת מנחה לה' מצד המתמרד?

דומה שכאן נעוץ המפתח להבנת סירוב הקב"ה לקבל את מנחתו של קין. כי מנחה זו, לא באה כביטוי להכנעה לפני ה', כסמל למהלך חיים, לתוכנם הפנימי, ולכמיהתם הנסתרת, אלא היא באה כביטוי למשהו אחר, הרבה יותר מצומצם, חסר שורשים וחסר מטרה גם יחד.

כשם שקיימים רגשות שפלים באדם כך קיימים רגשות נעלים באדם. הרגש הדתי הוא אחד מהם. אף הרגש הדתי דורש את ביטויו וסיפוקו, אלא שאז - בסיפוק הרגש הדתי - אין זו אמונה אמיתית שמתכוונת כלפי רצון האלוקים, אלא "זיוף מתוכו", המתכוון, אולי בלא יודעים, לספק את הרגש הפרטי - שהוא במקרה זה רגש דתי. על כן פיגול הוא, לא ירצה!

קין רצה באפיזודה מקרית לביטוי הרגש הדתי, תלוש ממכלול החיים, בלתי מחייב. קין היה הראשון אשר רצה לייחד לענין הדתי איזו פינה בעולמו, פינה נידחת, פינה נפרדת, פעולה שנעשית לצורך רגשי, לביטוי הרגש, אך אינה מכוונת לעבדות לה'. תנו לה' אשר לה'... ולמדתנו תורה שזו דרך פסולה היא. דרך התורה היא: "בכל דרכיך דעהו"[20].

"ויהי מקץ ימים ויבא קין"[21] - בעבוֹר עידן ועידנים של שכחת אלוקים מופיע האיש ובידו מנחה. מופיע, ובהופעתו רוצה לספק את הרגש הדתי שהתעורר בקרבו. ומובנת התגובה האלוקית: "ואל קין ואל מנחתו לא שעה"[22].

התנהגותו ותגובתו הסופית של קין מוכיחה על יחסו הנפשי להקרבה ולעבודת ה' מלכתחילה: "ויחר לקין מאד"[23]. אדם, יציר כפיו של הקב"ה, במקום לבקר את עצמו ולחפש את הסיבה לדחיית קורבנו מבטא את חרון אפו בכעס המופנה אל הבורא ית', אדם כזה רחוק כנראה מאוד מכניעה פנימית כלפי שמיא. קורבנו אינו אלא הצגה חיצונית בלבד. הראשון שערך הצגה היה קין. ולמדתנו תורה שהקב"ה אינו אוהב הצגות בעבודתו... "בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו ריחק ממני"[24].

לא כן בהבל. הבאת המנחה מבכורות צאנו ומחלביהן, מעידה על כבוד פנימי לבורא, על הַדְרָגָה, על הבחנה, על רצון כמוס של הקרבה והתקרבות שנרתע מענווה פנימית ובא לידי ביטוי מעשי רק לאחר שקין הביא מנחה, כלומר: אז הרשה גם הוא לעצמו להביא קורבן.

"והבל הביא גם הוא"[25], ועל כן: "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו"[26] - רק מתוך הדגשה זאת ובהקדמה זאת. ראשית ההתיחסות בפסוק היא אל המקריב, אל הבל. הובלט בכתוב שהמנחה הייתה רק ביטוי חלקי למהות הפנימית של הבל ולטוהר נפשו - בחינת "ונפש כי תקריב קורבן מנחה - מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו"[27].

 


[1] ישעיה מב יח.

[2] שחזור דברי הרב שמואל אהרון שזורי ז"ל מפי מרן הרב קוק זצ"ל.

[3] תהלים קיא ו.

[4] בראשית יח יט.

[5] על פי תהלים קמט ו.

[6] מתוך תפילת שחרית.

[7] עפ"י בראשית רבה לט א.

[8] דברים ז ו.

[9] שם ו יח.

[10] ישעיהו מג כא.

[11] משלי טו כד.

[12] שמות יט ו.

[13] שמות כ יא.

[14] שם ז, ואונקלוס.

[15] שם ט.

[16] ב ג.

[17] בראשית רבה סח ד.

[18] ה ב.

[19] פרק ד.

[20] משלי ג ו.

[21] ד ג.

[22] ד ה.

[23] ד ה.

[24] ישעיהו כט יג.

[25] ד ד.

[26] שם.

[27] ויקרא ב א ורש"י, עפ"י ויקרא רבה ג ה.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • מהפכה של שמחה בבית החולים ”סורוקה”

    מהפכה של שמחה בבית החולים "סורוקה"

    תלמידים בישיבת בני עקיבא "אהל שלמה" בבאר שבע משתתפים בפרויקט "מהפכה של שמחה" בבית החולים
    המשך לקריאה
  • ערב התעוררות באולפנת בנ”ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    ערב התעוררות באולפנת בנ"ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    מאות בנות האולפנה נהנו מהופעתם של חנן בן ארי ומשה נריה כורסיה, אשר סחפו את הקהל לאווירת ימי התשובה בהופעה מיוחדת במינה.
    המשך לקריאה
  • פנימייה חדשה לתלמידי מכינת ”עוז שלמה”

    פנימייה חדשה לתלמידי מכינת "עוז שלמה"

    קומה חדשה, בחומר וברוח – פנימייה חדשה ויפיפייה שחנכנו לרווחת התלמידים, תרומת משפחת פיצוט'ו.
    המשך לקריאה