מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת דברים - משה וסיחון – גדול השלום / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת דברים - משה וסיחון – גדול השלום / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת דברים - משה וסיחון – גדול השלום / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

בפרשה זו, פותח משה בנאום ארוך, המכוון כלפי עם ישראל. בפרק ב', פס' כ"ו, חוזר משה לספר לבנ"י את הסיפור על המלחמה בין ישראל לבין סיחון מלך חשבון:
" וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר".                           קריאה זו לשלום הינה, לכאורה, מאוד בעייתית, שכן, שני פסוקים קודם לכן (פס' כ"ד), מצטווה משה ע"י הקב"ה, ציווי הסותר את מעשהו של משה בפסוק הנ"ל:
" קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה".
האברבנאל במקום שואל, כיצד ייתכן, שמשה איננו מקיים את ציוויו של ה'. הקב"ה מצווה את משה לערוך מלחמה באופן מיידי מול סיחון מלך חשבון ואילו משה רבינו פותח תחילה בהצעת שלום. מוסיף האברבנאל ושואל, וכי מה היה קורה, אם אכן סיחון היה מסכים להצעת השלום של משה? איך היה הדבר מסתדר עם ציוויו של הקב"ה לערוך מלחמה נגד סיחון? בנוסף, מעיר האברבנאל, לא ייתכן שמשה יילחם נגד עם שקיבל את הצעת השלום והסכים לכל התנאים של משה, מציע השלום?! האם מתאים למשה רבינו לעבור כך על ציוויו המפורש של הקב"ה?!
רש"י במקום עונה על כך שתי תשובות ומבסס את פירושיו באמצעות מדרש מתוך מילות הפסוקים:
בפירושו הראשון, מתבסס רש"י על שתי מילים מפס' כ"ו: "...ממדבר קדמות...". משה אומר: אמנם, הקב"ה לא ציווני לקרא לסיחון לשלום, אך אני למדתי ממדבר סיני, מהתורה שקדמה לעולם. כאשר הקב"ה בא לתת את התורה לעם ישראל, הקדים והציע אותה לעשיו וישמעאל ועל אף שהיה ידוע לו שלא יקבלוה – בכל אופן הציע להם אותה ופתח להם בשלום. לכן, גם אני, כמו הקב"ה, פתחתי בשלום עם סיחון מלך חשבון.
בפירושו השני מתבסס רש"י על המילה "קדמות". משה אומר: פתיחה בשלום למדתי ממך, הקב"ה, שהרי אתה הוא שקדמת לכל העולם. אתה היית יכול לשלוח ברק אחד ולשרוף באמצעותו את כל המצריים, אך לא עשית זאת, אלא שלחת אותי (את משה), כדי שאנסה לדבר אל ליבו של פרעה שישלח את בני ישראל מתוך רצון ומחווה של שלום.
משה, א"כ, מבאר את פשר הפתיחה בדברי שלום מול סיחון מלך חשבון ואומר, כי כך הוא למד מדרכיו של הקב"ה במתן תורה (ממדבר קדמות) וביציאת בני ישראל מארץ מצרים (קדמות)".
אמנם, מצאנו במדרש תנחומא לפרשת חוקת, סי' כ"ב,כיוון פרשני שונה:
" זה שאמר הכתוב (תהלים ל"ד): 'סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו'. לא פקדה התורה לרדוף אחרי המצוות, אלא (דברים כ"ב) 'כי יקרא קן צפור לפניך', (שמות כ"ג) 'כי תפגע שור אויבך', 'כי תראה חמור שנאך', (דברים כ"ד) 'כי תקצר קצירך ושכחת עמר... לגר ליתום ולאלמנה יהיה'; 'כי תבצר כרמך... לגר ליתום ולאלמנה יהיה...'; כולם, אם באו לידך, אתה מצווה עליה – ולא לרדוף אחריה. והשלום – "בקש שלום" במקומך, "ורדפהו" – במקום אחר".
וכן עשו ישראל, אף על פי שאמר להם הקב"ה: (דברים ב' כ"ד) 'החל רש והתגר בו מלחמה', רדפו את השלום שנאמר: 'ואשלח מלאכים... אל סיחון... דברי שלום".
ממדרש זה עולה, כי משה רבינו איננו פותח בשלום, משום שלומד הוא זאת מדרכו של הקב"ה, כפי שפירש רש"י, אלא שפעולה זו הינה נגד ציוויו של הקב"ה, על פי ראות עיניו של משה. מדרש זה מלמדנו עד כמה גדול וחשוב הוא ערך השלום, ויתכן, כי הוא הערך היחיד המצדיק ביטול מצוות ה'.
סימוכין לדברים אלו, ניתן להביא משלושה מקורות בחז"ל:
כאשר הקב"ה אומר לאברהם אבינו, לאחר שמתבשרים הם, כי שרה עתידה ללדת את יצחק: "למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי", הרי שהקב"ה, בכבודו ובעצמו משנה את דבריו, שהרי בתורה כתוב, ששרה צחקה ואמרה, שאיננה מאמינה שהיא תוכל ללדת, כי: "ואדוני זקן" – כלומר, אברהם הוא הזקן ואילו דברי ה' אל אברהם הם : "ואני זקנתי", כאילו דיברה שרה על זקנותה היא. מכאן לומדים חז"ל: "גדול השלום", שהרי הקב"ה, בכבודו ובעצמו שינה מפני השלום בין איש לאשתו.
לאחר מותו של יעקב אבינו, פונים אחי יוסף אל יוסף ואומרים לו, כי יעקב ציווה אותם לפני מותו, שלא יעשה להם שום רע וימחל להם על כל הרע שעוללו לו. אמנם, בתורה עצמה, אין שום איזכור של ציווי שכזה של יעקב לבניו. גם כאן נראה, כי השינוי שמשנים אחי יוסף הוא בשל הרצון לעשות שלום בינם לבין אחיהם יוסף. הם מבינים היטב, ששושלת בני ישראל תוכל להמשיך ולהתפתח, אך ורק מתוך שלום.
בפרשת אשה סוטה, המופיעה בספר במדבר כתוב, כי כדי לבדוק אם אכן נסתרה האשה עם אדם שאיננו בעלה, היא מצווה לשתות את המים המאררים. בתהליך בדיקה זו, מצווה הכהן לשפוך את המים המאררים (לפני שהאשה שותה אותם) ולמחוק באמצעותם את המגילה, שבה כתובה פרשיית האשה הסוטה ובכך, היה הכהן מוחק את שמות ה' שהופיעו שם ( עוון חמור של מחיקת שם ה'). חז"ל מבארים את עצם ההיתר לעשות זאת באומרם: "גדול שלום שבין איש לאשתו, שהרי אמרה תורה, שמו של הקב"ה נכתב בקדושה – יימחה על המים" (תלמוד בבלי, מס' חולין, דף קמ"א עמ' א').

אנו רואים, א"כ, כי ערך השלום הינו ערך כ"כ עליון ולכן דוחה הוא מצוות מסויימות, כדי שנוכל להמשיך ולקיימו. נראה, כי על כך מתבסס משה רבינו בפותחו בדברי שלום עם סיחון מלך חשבון. על פי דברינו נראה, כי בכל אופן, על אף שמשה לא נצטווה בכך – יתכן, שהיה זה בהסכמתו של הקב"ה.
לסיום דברינו, נביא את פירושו של הרמב"ן בעניין זה.
הרמב"ן בפס' כ"ד מבאר, כי לא יתכן, שמשה רבינו פועל כנגד ציוויו של ה'. מבאר הרמב"ן, כי סדר האירועים הינו שונה מדרך הופעת הפסוקים בתורה: משה רבינו שולח מלאכים לפתוח בשלום עם סיחון מלך חשבון ורק לאחר מכן, מצווה אותו הקב"ה לערוך איתם מלחמה, שהרי לא יתכן, שמשה ישלח מלאכים לפתוח בשלום, לאחר שנצטווה לפתוח איתם במלחמה.
אמנם, מעניין לציין, כי בדרך כלל , מתנגד הרמב"ן לכלל, שאין מוקדם או מאוחר בתורה, אך כאן, לכאורה, מסכים הרמב"ן לכלל זה, כדי שנבין, שלא ייתכן שמשה רבינו פותח בשלום עם סיחון על פי רצונו וכנגד ציוויו של ה'.
לסיכום, פרשייה זו מצטרפת לראיות המפורסמות לכך שגדול השלום.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לאחר 4 ימי מסע: ישיבת כפר הרא”ה סיימו את ”מסע מי-ם לעם”

    לאחר 4 ימי מסע: ישיבת כפר הרא"ה סיימו את "מסע מי-ם לעם"

    במסע צעדו התלמידים בעקבות הרב נריה זצ"ל שיצא מירושלים להקמה ולעשיה הגדולה שלו, לישיבת בנ"ע כפר הרא"ה - עשייה שהיא מהפכה.
    המשך לקריאה
  • אזכרתו של מו”ר הרב אברהם צוקרמן זצ”ל

    אזכרתו של מו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל

    אזכרה למו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל היום - יום חמישי, ט"ז בחשוון (14/11) בשעה 15:45 בבית העלמין כפר הרא"ה. הציבור מוזמן
    המשך לקריאה
  • בקשתה האחרונה של ניצולת השואה

    בקשתה האחרונה של ניצולת השואה

    שרה פרייליך ז"ל הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון. בעבר היא ביקשה שביום הלוויתה לא ישכחו אותה. תלמידות אולפנת הדר גנים התייצבו.
    המשך לקריאה