מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת דברים - רמת הדיבור הנדרשת מכל אדם / הרב שלמה רוזנפלד ראש ישיבת ההסדר בנ"ע שדמות מחולה

פרשת דברים - רמת הדיבור הנדרשת מכל אדם / הרב שלמה רוזנפלד ראש ישיבת ההסדר בנ”ע שדמות מחולה

פרשת דברים - רמת הדיבור הנדרשת מכל אדם / הרב שלמה רוזנפלד ראש ישיבת ההסדר בנ"ע שדמות מחולה

"אלה הדברים אשר דבר משה", לפי האור החיים(דברים א,א)משה הגיע לרמת דיבור שכזאת , שהיה רק דברי תורה. וז''ל: "עוד ירמוז על דרך מה שאמרו בגמ'(יומא י"ט ב) אמר רבא ודברת בם ולא בדברים בטלים ע"כ, מכאן שאסור לדבר זולת בדברי תורה ויראה, והודיע הכתוב כי משה רבינו ע"ה אלה הם הדברים אשר דבר כל ימיו מעצמו לבד הדברים אשר צוה מה' לדברם, הא למדת שקיים ודברת בם, ודבריו אלה כל רואה יעיד כי כולן דברי תורה וחכמה ומוסר".

מפשט הגמ' משמע, שיש רק דברי תורה או דברים בטלים. לפי פירוש המשנה לרמב"ם (אבות פרק א,טז)נחלק הדיבור לחמישה חלקים: " ואני אומר, כי הדיבור יתחלק לפי חיוב תורתנו לחמשה חלקים: מצווה,ואסור, ומאוס, ואהוב, ומותר.

החלק הראשון, והוא המצווה...והחלק השני, הוא הדיבור אשר נאסר, והוזהר....והחלק השלישי, הוא הדיבור המאוס, והוא הדיבור אשר אין תועלת בו לאדם בנפשו,ולא משמעת ולא מרי, כרוב סיפורי ההמון במה שארע ומה שהיה, ואיך מנהג מלך פלוני בארמונו,...והחלק הרביעי, והוא האהוב, הוא הדיבור בשבח המעלות השכליות והמידותיות,ובגנות הפחיתויות משני המינים גם יחד...והחלק החמישי, והוא המותר,הוא הדיבור במה שמיוחד לאדם מסחורתו ופרנסתו ומאכלו ומשתהו ולבושו ושאר מה שצריך לו,וזה מותר, אין אהבה בו ולא מיאוס, אלא אם ירצה ידבר בו במה שירצה, ואם ירצה ימנע. ובזה החלק ישובח לאדם מיעוט הדיבור, ומן הריבוי בו יוזהר בספרי המוסר. אבל האסורוהמאוס, הרי אין צריך לדברים ולא לציווי שראוי לשתוק ממנו לגמרי. ואמנם המצווה והאהוב, אם יוכל האדם לדבר כל ימיו בהם - הרי זו היא התכלית. אבל ראוי לו עםזה שני דברים: האחד - שיהיה מעשהו מתאים לדיבור, כמו שיאמרו: "נאים דבריםהיוצאין מפי עושיהן", ועל זה הענין אמר כאן: "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה",והחכמים יאמרו לאיש מעלה שילמד המעלות: "דרוש, ולך נאה לדרוש", ואמר הנביא:+תהלים לג א+ "רננו צדיקים בה', לישרים נאוה תהלה". והענין האחר - הקיצור, ושישתדל להרבות העניינים במעט הדברים, לא שיהיה הענין בהפך, והוא אומרם: "לעולםישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה".

אך המאירי בבית הבחירה למאירי(שם  ביומא יט:)מצמצם זאת: "לעולם יזהר אדם שלא להיות ביושבי קרנות ושלא לדבר בשיחה בטלה אלא כפי מה שיכריחנו הצורך, דרך צחות אמרוהשח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים".

משמע, שהקובע הוא הצורך.

אמנם המשנה ברורה סימן קנו כתב בקצרה ולא פירט: "שהשח שיחת חולין עובר בעשה פי'דבר גנאי וקלות ראש שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים ולאו הבא מכלל עשה עשה [יומא י"ט]. זאת במסגרת הרבה הדרכות שמביא בקצרה וביחד.

אך קשה להבין זאת, באופן חד, וכי הדבר שווה אצל כל אחד?

בדברי האור שמח הלכות תלמוד תורה פרק א, נראה כי הדבר נתון לשיעורים. על הגמ' ביומא הנ''ל הוא אומר :"ונראה לי לבאר, דבאמת כל המצוות המה שווים לפחות שבפחותים ולמשה רבינו ע"ה, דתורה אחת יהיה לכם כתיב(במדבר טו, כט), וחיוב המצוה גבול יש לה, כמו נטילת אתרוג בנינוע בעלמא יצא, רק המדקדקים נושאין אותו כל היום וכיו"ב, ולכך לא כתבה התורה מדות רק ברמז, דלמשל מדת הנקמה (יומא כג, א) כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר (כתובות יז, א) ומלך שמחל כו', ולכךאין זה חוק בפרט שווה לכלל הישראלי, רק כל אחד לפי ערכו, רק נקימה דממון זה שווה לכולם,וכן בגאוה וכי"ב, וכן לפנים משורת הדין, ובקור חולים וקבורה וכו', והדברים ארוכיםבספרי המחקר.

ונמצא מצוות ת"ת אשר בוודאי אם יבקש האדם טרף ומזון בכ"ז אינו נחשב למפריע מצוות ת"ת, ואספת דגניך כתיב (דברים יא,יד), וכן למשל אדם חלוש המזג, וכן כל אחד לפי ההכרחיות שלפי הרגלו, וכן לפי טוהר נפשו של אדם, כי אינו דומה בחיוב ת"ת האיש אשר נפשו מרגשת בשכלה הזך ונקשרה בעבותות אהבה לתלמוד תורה, לאיש אשר כוחות נפשו נרפים ועצלים, לכן איך היה מחוק הבורא לחוק חיוב ת"ת לכל ישראל, ונתן תורת כ"א בידו, ואין לאל יד האנושי ליתן המדה האמיתית לזה, לכן באו חכמים ופירשו לנו גדר מרכזן האמיתי של ת"ת, ק"ש בשחרית,ק"ש בערבית, קים והגית בה יומם ולילה (מנחות צט, ב), כיון שלומד קבלת המצווה ואזהרת הבשחרית ובערבית כבר קיים מצוותה, אולם יתר מזה הוא בכללי המצוות אשר נבדלו ונפרדו בזהכל איש לפי ערכו ומהותו, והיא כמו הסר מן המדות המגונות אשר נפרדו זה מזה, ובוודאי צריך להתעצם בה האדם בכל יכלתו, כי כפלה התורה הרבה פעמים ענין למודה, וצריך האדם להלהי בנפשו לשקוד על דלתותיה, כאשר הרבו לדבר בזה הספרים הקדושים, ולכן אמר (שמות יח, כ)והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות, ודבר השווה לכולם והודעת כו' ילכו בה ואת כו' אשר יעשון, שבזה אינו שוה, רק כל אחד לפי מה שהוא אדם".

ונראה, שאכן משה הגיע לרמה הגבוההשל דיבור שכולו תורה כדברי האור החיים הנ''ל. אך הדבר משתנה אצל כל אחד לפי הנתונים שד' נתן לו ,כדברי האור שמח, ולפי הצורך שלו, כדברי המאירי. כל דיבור צריך להיות מתוך כוונה, ובכל הנסיבות יימדד וייאמר לפי הצורך.

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה