מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת האזינו - שירת הגאולה, האוזן והכרת הטוב/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

פרשת האזינו - שירת הגאולה, האוזן והכרת הטוב/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

פרשת האזינו - שירת הגאולה, האוזן והכרת הטוב/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

על פי מסורת בחסידות חב"ד, דעתו של המהר"ל הייתה, שצריך כל יהודי לדעת את שירת 'האזינו' בעל-פה‏. היום יש הממעטים בחשיבות לימוד על-פה ומדגישים יותר את השימוש במקורות מידע המזומנים לנו בנקל. אעפ"כ, דעתנו שיש חשיבות בלימוד בע"פ של טקסטים ייחודיים.
ונשאלת השאלה, מדוע דווקא שירת 'האזינו' היא זו שנבחרה על ידי המהר"ל ללמידה בע"פ? ומדוע לא שירת דבורה או שירת הים?
אם נתבונן קמעא נבחין, ששירת 'האזינו' שונה משאר שירות, משום שלא נזכר בה שמו של מי שאמרה - בניגוד ל'שירת הים' שנזכר בה אומרה "אז ישיר משה ובני ישראל" וכן ב'שירת דבורה' נאמר "ותשר דבורה." אמנם, ראוי להביא את דברי רבי חיים פלטיאל  תלמיד-חבר של המהר"ם מרוטנברג.(1240-1300). בספרו 'פירושי התורה' לקט פירושים על התורה מבית מדרשם של בעלי התוספות שנתן טעם לכך, משום שבשירת 'האזינו' ישנה תוכחה ודברי מוסר ומשום כך  לא רצה הכתוב להטביע את שמו של משה על כך. תשובתו מביאה אותנו להערה נוספת, שבניגוד לשאר השירות, המדברות בשבח הקב"ה או שליחיו, הרי שירת 'האזינו' אמנם כתובה בספר התורה בסגנון של שירה, לבנה ואריח, אולם אם נעיין בתוכנה, נמצא שיש בשירה זו סקירה היסטורית המשולבת בנבואה לעתיד עם דברי מוסר ותוכחה, ואם כן נשאל מדוע פסוקים אלו נקראים כלל שירה?!
ואכן, שירת האזינו איננה שירה במובן הרגיל של שירה. לצורך שירה רגילה, אנו לומדים לשיר בפה, אולם לשירה זו המדברת על עתיד עם-ישראל יש להאזין. זו שירה שמחייבת להפעיל את האוזן ולא רק את הפה. יש להאזין גם אם הדברים אינם נעימים, לפחות לא בתחילתם.
ה'אוזן' היא כלי גשמי שדרכו ניתן לשמוע, אבל ה'שמיעה' עצמה היא כלי רוחני. ה'שמיעה' נותנת לאדם לתרגם את מה ששומע לשפת המעשה. האוזן, מלשון 'איזון', אחראית לאזן בין גשמי לרוחני ובין שמים לארץ. ישנה אמירה של חז"ל "מבקש אתה, שלא לחוש באוזניך ולא אחד מאיבריך, הטה אוזנך לתורה ואת נוחל חיים. מנין? שנאמר"הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם".(ישעי' נה)
היום המדע יודע להוכיח, שהאוזן אחראית לאיזון הגוף וכאשר אדם סובל מסחרחורות, ראשית יבדקו אם יש לו הפרעה בתפקוד השמיעתי. חז"ל לוקחים את תפקיד ה'אוזן' גם לאיזון הרוחני של האדם, גם לאיבריו הפיזיים וגם לצד הרוחני שלו. אדם שאיננו מקשיב אינו יכול לבקש מהקב"ה שיקשיב לו וכמאמר רבי חנינא בר פפא: "כל מי שמסיר אזנו משמוע תורה, תפילתו נמאסת, שנאמר "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה." (משלי כז)
'האזנה' מבטאת הקשבה עד הסוף, לא רק שמיעה שטחית ולא שמיעה של חלקי דברים, אלא הקשבה פעילה מתחילת הדברים ועד סופם. ה'שירה' קרויה שירת האזינו, משום שדברי משה צריכים הקשבה מתחילתם ועד סופם, הואיל והם מרקם אחד הצופה את מהלך ההיסטוריה של עם ישראל. ואכן, רבי לוי דורש על פתיחת פרשתנו, שמי שרוצה שיאזינו לו צריך להיות בעל יכולת האזנה והקשבה לאחר ולכן משה-רבנו פותח את שירתו-נאומו במילה האזינו "האוזן לגוף כקינקל לכלים, שכן הקינקל כמה כלים ניתנין עליו, ואתה נותן מוגמר תחתיו, וכולם מתעשנים. כך מאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם הזה, על ידי האוזן כולן חיין. מניין? נא': שמעו ותחי נפשכם. אמר הקב"ה: אם הטית אוזנך לתורה, כשתבוא לפתוח בדברי תורה, הכל משתתקים לפניך ושומעים דבריך, כשם שהטית אוזנך לשמוע דברי תורה. ומהיכן אתה למד? ממשה רבנו, שע"י שהטה אזנו לתורה, בשעה שבא לפתוח בדברי תורה, נשתתקו העליונים ותחתונים והאזינו דבריו". (דברים רבה האזינו פרשה י')
ידוע מה שאומרים בעלי המוסר ומהם למד  אבי תורת היחסות אלברט אינשטיין  שהקב"ה לא ברא לאדם שני פיות ואוזן אחת, אלא שתי אוזניים ופה אחד, ללמדנו שעלינו להקשיב יותר מאשר לדבר או בלשונו של אורחות צדיקים בשער השתיקה "לכך נבראו באדם שתי עינים ושתי אוזניים ושתי נחירים ופה אחד, לומר שימעט בדבורו.." וכבר לימדנו אחד החכמים "אשרי המדבר לאוזן שומעת".
 
לא לחינם קבעה התורה, שעבד הרוצה להמשיך את חיי העבדות שלו, רוצעים את אזנו כמאמר חז"ל "אוזן זו ששמעה על הר-סיני 'עבדיי אתם' וכו'... " והוא רוצה להיות עבד לעבד, שהרי האוזן אחראית לחוסר ההפנמה למה שנאמר בסיני. האדם צריך להפעיל לאחר שמיעתו את חושיו הרוחניים, את מחשבותיו ורצונותיו, את החלטותיו ואת ראיית מעשי זולתו וזהו המבדיל בינו ובין הבהמה, שהרי גם היא שומעת אולם אינה מתרגמת את השמיעה ל'בחירה-חופשית' ואכמ"ל.
לפיכך, במסרים החזקים שאנו קוראים בדברי השירה הזו, מתבקשת קריאתו העוצמתית של משה "האזינו"!! ועל-כן כל אחת ואחד מעם-ישראל, מנער ועד זקן, טף ונשים, צריכים ללמוד את פסוקי השירה הללו על-פה חשיבותה של שירת האזינו הינה לאין-ערוך ולכן המהר"ל דרש שתילמד בע"פ, לא כשאר השירות שיש בהם דברי שבח והלל בלבד, אלא בשירה זו כלולים העבר של עם-ישראל ועתידו, שירת התוכחה ושירת הגאולה.
אני מבקש להתמקד בתוך דברי הנבואה הגדולים של שירת 'האזינו' בביקורת על חוסר 'הכרת-הטוב' של עם ישראל, שעוברת כחוט-השני בפסוקי הפרשה, ערך יסודי שחייב להיות שזור בתוך לימוד עברנו ובתכנון עתידנו. רבנו בחיי מסכם בדברי ההקדמה שלו בפרשה ושוזר את ערך 'הכרת-הטוב' בתוך המהלך הגדול וראוי להביא את דבריו הנפלאים במלואם למרות אריכותם:
"ודע, כי כלל הפרשה הזאת שהיה משה מתווכח לישראל ומגיד להם מראשית אחרית ואת כל הקורות אותם לעתיד, והתחיל מבריאת העולם וסיים בעניין ימות המשיח..." ומכאן עובר רבנו בחיי לטעון, שכל הדברים הרעים שקרו לעם-ישראל לאחר מכן נבע מחוסר 'הכרת-הטוב' עד כדי כך וזה לשונו:
" כל החסדים האלה עשה עמהם והם שכחוהו והכעיסוהו, זהו שאמר: 'צור ילדך תשי'...והיו כפויי טובה, מתנכרים אליו לרוב הטובה והשלווה, וכעניין שכתוב: 'וישמן ישרון ויבעט', היו מניחין עבודת האדון המיטיב והיו עובדין למי שלא היטיב להם ולא ידעו בו כוח אלהות...ומפני זה נענשו בעונש גלות יותר מכל אומה ונתחייבו לעבוד שונאיהם. ומה שלא השבית זכרם מן העולם כמו שהיו ראויין לזה במידת הדין, היה זה פן יתפארו האויבים לומר, שיראתם נוצחת ומתגברת...כי אינם בעלי בינה שיחשבו: איך ירדוף אחד מהם אלף ושנים יניסו רבבה מישראל אם לא כי צורם מכרם, מסר אותם ביד האומות על אשר עזבו את תורתו...".
שירת האזינו מסתימת בדברי הנבואה לעתיד המזהיר שיהיה לעם ישראל וממשיך רבנו בחיי בדבריו המחכימים - "ואמנם, עתיד הוא להינקם מהרשעים על מה ששעבדו בישראל ולשלם להם כפועלם, זהו: 'לי נקם ושלם', ועתיד הקדוש ברוך הוא שייקח מהם דין עמו, זהו: כי ידין ה' עמו, ויזכור להם מדת רחמים, ומזה קראן "עמו" ו"עבדיו", שהרי עד עתה היו עבדי ישמעאל וקדר. ואמר: ראו עתה כי אני אני הוא..."
ובסיום דבריו, מדגיש רבנו בחיי, שהקב"ה בעצמו מבטיח את הגאולה "...כי עד כאן היו דברי משה ועתה ידבר הש"י ויבטיח הוא בעצמו בהבטחת הגאולה העתידה, ונשבע עליה...כי כל האומות יאשרונו וישבחו אותנו וירצו להדבק באמונתנו, אחר שייראו הנקם שישיב לצריו, ואמר: 'וכיפר אדמתו עמו', כלומר שיכפר על הארץ ועל עמו היושב עליה."
לסיום, שירת 'האזינו' אכן שונה משאר השירות. שירה זו, על כל מכמניה, צריכה להישאר בתוכנו ולהתנגן בלבנו תדיר, תוך הפנמה שהדברים הגדולים בחיינו תלויים בדברים הקטנים שהאוזן צריכה להיות רגישה אליהם.
יה"ר, שכשם שזכינו להאזין לקול השופר בימים הנוראים ולהפנים דרך תשובה, כך נזכה בע"ה להאזין לקול שופרו של משיח צדקנו בגאולה השלמה, במהרה בימינו אמן.
שבת שלום וחג סוכות שמח לכל בית הישיבה

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • המעודדים של העתודה

    המעודדים של העתודה

    תלמידי ישיבת בני עקיבא בגבעת שמואל הרימו את טורניר הגמר של ליגת העתודה בכדורסל, עד לזכייה הנכספת. האחדות שהייתה בין השחקנים (וגם בין האוהדים), האווירה החיוביות והשפה הנקייה הרימו את ההיכל לגבהים
    המשך לקריאה
  • ברכות לתא”ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    ברכות לתא"ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    אחרי שקידומו עוכב במשך כמעט ארבע שנים תחת גדי איזנקוט, מגיע אביב כוכבי ומחזיר את תא"ל עופר וינטר לפיקוד בשטח.
    המשך לקריאה
  • כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא”ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    אחרי שנים בהם תלמידי הישיבה מתנדבים ומשתתפים בחתונות שונות כ"משמחים" והתוודעו לזוגות שמתחתנים בלי הרבה חברים ומשפחה, החליטו התלמידים להירתם ולפנות למכון מאיר לאיתור זוג שישמח לסיוע בהפקת חתונה, בארגון חתונה באווירה שמחה.
    המשך לקריאה