פרשת וארא- למי יועדו מכות מצרים- תהליכים בבניית עם ואדם/ הרב ד"ר יהודה ג'יסון מנהל חינוכי ישיבת בני עקיבא אורות יהודה

שאלה מתבקשת סביב מכות מצרים היא ההתלבטות למה היו נחוצות עשר מכות?
הרי, אם המטרה של המכות היתה להראות את כוחו של הקב"ה לכל העולם ולהעניש את המצרים, מכת בכורות היתה מספיקה. כנראה, שיש משמעות לתהליכים אחרים המתהווים בתקופת המכות.

אני מבקש להציע מבט רב מימדי להתפתחות עם ישראל סביב מכלול המכות. אפשר להסתכל על המכות מנקודות מבט שונות. שלוש המכות הראשונות חוללו על ידי אהרון. עם זאת, יש הבדל מענין במעורבות חרטומי מצרים במכות אלו. במכת דם, החרטומים הצליחו גם להביא את המכה וגם להרחיק אותו. במכה השניה, החרטומים הצליחו להביא צפרדעים אך לא הצליחו להיפטר מהם. את הכינים הם לא הצליחו להביא ובסוף הודו "אצבע אלוקים הוא" (ח,טו). אפשר לראות פה מאבק בין האלוהות המצרית והאלוקות העברית, עם נצחון מוחץ וברור לנציג הרוחניות של הקב"ה (אהרון), הבא לידי ביטוי בהודאת החרטומים.
תהליך מענין נוסף הוא התפתחותו של משה רבנו כמנהיג העם. מאדם רגיש, מוסרי אך מהסס, העומד בשקט מול השפה הקשה של פרעה, משה מתחזק ולעומת יציאת פרעה הכועסת במכת דם (ז,כג) משה הוא זה שיוצא בטריקת דלת  במכת ארבה (י,ו) ועוד מוסיף במכת חושך "כן דברת, לא אוסיף עוד ראות פניך" (י,כט).
תהליך מרכזי נוסף הוא הכרת ה' בעיני העם המצרי וחיזוק אמונתם של עם ישראל. תהליך זה אינו מתייחס לפן הלאומי אלא לאדם הפרטי. "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה" שמע את קול ה' והציל את מקנהו ממכת הברד. רעיון זה מתחבר לפסוקים ומדרשים העוסקים בפקפוקים של אנשים מעם ישראל סביב משה ושליחותו. ההפניה להכרה בה' המופנית דווקא אל עם ישראל ולא רק המצרים, מוזכרת במכת ארבה (י,ב) ובאה אחרי התייחסות דומה למצרים (ט,יד).
לצד ההסתכלות הפרטנית, יש הדגשה של ההיבטים הלאומיים. עם ישראל נדרש להכיר בזהותו הלאומית ולהזדהות איתה. במכות רבות נושא זה מודגש. "והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה" (מכת ערוב), "רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד", "ולכל ישראל היה אור במושבתם".

לסיכומו של דבר יש במכות מצרים התייחסות לכל התהליכים הרוחניים, הלאומיים והפסיכולוגיים המלווים התפתחותו של עם מאוסף עבדים לעם עצמאי וקריאת כיוון לסדר רוחני חדש בעולם. יש להעצים את הא-ל העברי מול האלים המצריים ולהעמיד את "כהן הדת" העברי, אהרון, בעמדת ניצחון מול חרטומי מצרים. גם בהקשר האישי של "האיש מהרחוב" יש צורך בהכרה בכוחו של ה'. יחד עם זאת, יש גם חשיבות לחיבור הפרט העברי לייעודו הלאומי ולמשמעות ייעוד זה בעולם. אין עם ללא מנהיג וחשובה צמיחתו של משה רבנו מרועה צאן רגיש למנהיג אמיץ, המעביר את מסרי הקב"ה לעולם ולעמו, והמסוגל לדבר בתקיפות עם מנהיגי העולם.
מכות מצרים מציגות לנו תמונה של תהליך רב ממדי של הפרט ושל הכלל. תהליך המתייחס להיבטים אישיים , רוחניים ולאומיים המביאים את עם ישראל לשיא של הזדהות לאומית בסדר הבאת קרבן הפסח. בצמתים שונים בתהליך, האדם הפרטי (העברי והמצרי) הועמד מול צומת של בחירה. היה עליו לבחור בין הזדהות והשתייכות לעמדה רוחנית זו או אחרת. היה עליו לגלות אומץ ולפעמים ללכת כנגד הזרם של החברה  הסובבת אותו. הוטל עליו לבחון את המציאות ולקרוא אותה בעיניים מפוקחות ומתוך התבוננות זו לבחור את דרכו.
התלבטויות אלו עומדות בפנינו לעיתים קרובות. בפני מתבגרים הן מהוות התשתית להתפתחות האישית והרוחנית שלהם, ולגיבוש זהותם האישית והלאומית. מוטל עלינו ללמוד מהקב"ה, אשר בחר בתהליך ארוך ומורכב יותר ממכת בכורות, כדי לתת לעם שלו ולפרטים שבתוכו זמן להתפתח והזדמנויות לבחור לעצמם את המשך דרכם. לא תמיד הדרך היא קצרה או פשוטה ויש בה עליות ומורדות. לפעמים, נדמה לנו שיש דרך פשוטה, ישרה וקצרה יותר להכוונת עצמנו וילדנו. לטעמי, סדר מכות מצרים מלמד אותנו שנדרשים אורך רוח, סבלנות והזדמנויות רבות לבחירה אישית בדרך לפיתוח זהות והזדהות.