מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת וארא - מהות מנהיגותו של משה / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת וארא - מהות מנהיגותו של משה / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת וארא - מהות מנהיגותו של משה / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

בפרשת שמות, דברנו על מנהיגותו המיוחדת של משה רבינו בתחילת דרכו. למדנו, כי שפלותו המיוחדת של משה, היא היא שהביאה לבחירתו ע"י הקב"ה להנהגת עם ישראל.
בפרשה זו, נמשיך לבחון את מנהיגותו של משה, בעיקר לאור סירובו החוזר ונשנה לקבל מנהיגות זו. שיאו של סירוב זה, בא לידי ביטוי בסוף פרשת שמות, כאשר משה פונה אל ה' בטענה, כי שליחותו לא רק שלא הביאה לשחרורם של בנ"י משעבוד מצרים, אלא שמצבם החמיר. תשובת הקב"ה אל משה, הבאה מיד לאחר מכן, איננה כה פשוטה ודורשת בירור מעמיק.
בדברינו כעת, נעסוק בעיקר בתשובת ה' למשה בעניין זה, ומתוך כך נעמוד על אישיותו המיוחדת של משה, כמנהיג נאמן לעם ישראל.
בסיומה של פרשת שמות, פוגשים משה ואהרון את שוטרי בני ישראל, ועל מה שמתרחש לאחר מכן, מספרת התורה (פרק ה' פס' כ' – כ"ג):
כ    " ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה:
כא ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני
     עבדיו לתת-חרב בידם להרגנו:
כב וישב משה אל יקוק ויאמר א-דני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני:
כג ומאז באתי אל-פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא-הצלת את-עמך":
 
קטע זה, טומן בחובו לא מעט קשיים, אך נדמה, כי התמיהה הקשה ביותר היא עצם תלונתו של משה אל הקב"ה. כיצד מעז לכאורה משה לדבר כך בפני הקב"ה? זאת ועוד: משה אומר בסיום דבריו: "והצל לא הצלת את עמך"? לכאורה, מתנער כאן משה חלילה מאחריות, ומכנה את עם ישראל כעמו של הקב"ה ולא כעמו שלו. מדוע לא השתמש בביטוי: "והצל לא הצלת את עמי"?
תשובתו של הקב"ה אמנם לא מאחרת לבוא, אך גם היא, כפי שנראה בהמשך, טומנת בחובה לא מעט קשיים (פרק ו', פס' א'-ג'):
 
א " ויאמר יקוק אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה
     יגרשם מארצו:
ב וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני יקוק:
ג וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די ושמי יקוק לא נודעתי להם".
 
מעיון ראשוני בתשובת הקב"ה למשה עולה, לכאורה, כי התשובה אינה ממין הטענה. דברי הקב"ה אל משה: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה וכו", לכאורה, אינם עונים על שאלתו של משה: "ומאז באתי לדבר אל פרעה בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך"?
דברי הקב"ה, כי מכאן ואילך יכה את פרעה ויושיע את עם ישראל, איננה עונה על השאלה: מה היה עד כאן? מדוע עד שלב זה צריך עם ישראל לסבול?
רש"י על אתר מבאר, כי דברי הקב"ה בפס' ב', הם דברי ביקורת קשים של הקב"ה כלפי משה, וכך מבאר רש"י את הדברים:
"וידבר אלקים אל משה - דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה:
ויאמר אליו אני ה'. נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני - ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים...".
 
לדברי רש"י, הקב"ה מדבר עם משה באופן קשה (דיבור ושם אלוקים שהוא מידה של דין) וזאת בשל העובדה , שמשה הקשה לדבר עם הקב"ה באופן כל כך קשה, ומבטיח למשה, כי בסופו של דבר, ישלם שכר טוב למתהלכים לפניו (לשון אמירה ושם ה' – מידת הרחמים).
 
המדרש בשמות רבה פרשה ה', כ"ג, מוסיף ואומר על כך:
"ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה - במלחמות פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמות של שלושים ואחד מלכים, שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך.
מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ".
 
מן המשפט המסיים את דברי המדרש עולה נקודה קשה במיוחד. נראה, כי כבר בשלב זה, בשיחה שהתרחשה בין הקב"ה לבין משה, מקבל משה את העונש שלא להיכנס אל א"י. דבר זה נרמז, כנראה, בעובדה כי מי שיילחם את מלחמת שלושים ואחד המלכים ויוביל את הנהגת העם במלחמות אלו יהיה יהושע תלמידו של משה, ולכן משה לא יכנס לארץ ישראל כדי לראות זאת.
 
אמנם, עיון מחודש בפרשיה זו, מוביל להבנה שונה ממה שהסברנו עד עתה.
המדרש בשמות רבה פרשה ז',א אומר:
"וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל - הדא הוא דכתיב (משלי יד, כג) 'בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור'. בכל הדברים שאדם נושא ונותן בהם דברי תורה - הוא נוטל עליהן שכר. יכול אף בדברי בטלה כן? תלמוד לומר: 'ודבר שפתים אך למחסור'. אתה מוצא לא היה יוסף ראוי לינתן בבית האסורין אלא עשר שנים, מפני שהוציא דבה על עשרת אחיו, ועל ידי שאמר לשר המשקים (בראשית מ, יד) :'כי אם זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה' - ניתוסף לו עוד שתי שנים, שנאמר (שם מא, א): 'ויהי מקץ שנתים ימים', וכן אתה מוצא במשה. בתחילה היה ראוי הדיבור להתיחד עליו בפני עצמו ועל ידי שאמר (שמות ד', י"ג) 'שלח נא ביד תשלח', נאמר לו: (שם שם, יד) 'הלא אהרן אחיך הלוי' ואף כאן (שם ו', י"ב) 'הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו' והיה ראוי ליעשות כל הנסים על ידו, ובשביל זה נתייחד הדיבור עליו ועל אהרן, שנאמר: 'וידבר ה' אל משה ואל אהרן'.
 
השפת אמת מבאר את דברי המדרש הללו ובעיקר את משמעות הפסוק: 'ודבר שפתיים אך למחסור', באופן הבא:
 
" בכל עצב יהיה מותר – נראה מדברי המדרש, כי היה זה חיסרון, כי אם היה משה רבינו עצמו הגואל – נהיה על הצד היותר טוב, וזה שכתוב: 'ועתה תראה וכו' ולא במלחמת ל"א המלכים – פירוש: על ידי שמיאן והיה השליחות בצירוף אהרון, לכן לא הביאם משה רבינו ע"ה לארץ ישראל. כי אם היה נעשה כרצונו יתברך, היה הגאולה באופן גבוה, אשר היה משה רבינו ע"ה מכניסם לארץ והיה התיקון הכולל. 'כי עתה תראה' – אינו בדרך קנס, רק שכן מוכרח להיות, וזה שכתוב: 'בכל עצב יהיה מותר' – שאם היו יכולין לקבל כל הדחקות אז, ולא היו אומרים: 'ירא ה', וכן משה רבינו ע"ה: 'למה הרעותה' – היה מתוקן הכל, אך משה רבינו ע"ה, לא היה יכול לסבול צער ישראל, ונחשב זה לו לשבח. משל החולה, שגוברים עליו הייסורין מהרפואות, אשר מבקש להניח הכל בעבור היסורין, אך הרופא יודע ומבין כי היסורין לטובת החולה, לכן אינו משגיח עליו. אבל משה רבינו עליו השלום, הרגיש בצערן של ישראל ממש כמו שהם עצמם, ולכן אף שידע כי לטובת ישראל הוא, לא היה יכול לסבול בשום אופן בצערן של ישראל, ולכן עשה ה' יתברך רצונו, והיה הגאולה בצירוף מידת הרחמים".
 
דברי השפת אמת, אכן משנים את כיוון פירושה של פרשיה זו לחלוטין.
 
דברי משה כאן כלפי הקב"ה, אינם נאמרים כביקורת, וממילא תשובתו של הקב"ה איננה נאמרת בכעס. משה יודע, כי הגאולה השלמה תבוא רק על פי מידת הדין, הווה אומר, רק כאשר משה לבדו יכניס את בני ישראל, אך מכיוון שמשה יודע, שתהליך הגאולה באופן הזה, יוביל לסבל גדול אצל עם ישראל, לכן מבקש מהקב"ה לרחם על עם ישראל ולשתף את מידת הרחמים בתהליך הגאולה, חרף ידיעתו כי מהלך כזה יוביל לשיתופו של אהרון וממילא ימנע ממשה עצמו להיכנס לארץ ישראל.
הסבר נפלא זה אף מתיישב יפה בפשט הפסוקים.
 
בפרק ה' פס' כ', פוגשים שוטרי ישראל את משה ואהרון, ומתלוננים בפניהם על מצבם הקשה של בני ישראל ועל התנאים הקשים בהם הם מצויים, ואכן משה בפס' כ"ב וכ"ג בא כביכול בטענות לקב"ה, כי איננו יכול לראות את בני ישראל בסבלם הגדול ולכן מבקש הוא מהקב"ה, לרחם על עם ישראל ולהוציאם במהרה משעבוד מצרים.
תשובתו של הקב"ה למשה: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה וכו' ודברי המדרש על פסוק זה (שמות רבה פרשה ה', כ"ג), כי כאן נטל משה את הדין שלא יכנס לארץ, מבטאים מציאות ולא עונש. הקב"ה איננו כועס. הוא אומר למשה, כי במציאות כזו של נטילת הדין ושיתופה של מידת הרחמים בתהליך הגאולה של עם ישראל, המחיר הוא כבד ומשמעותו היא – מניעת משה מלהיכנס לארץ ישראל.
זוהי גם המשך תשובתו של הקב"ה בפרק ו' פס' ב': 'וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה' – הקב"ה אומר למשה, כי הוא אכן מוכן לשתף את מידת הדין – אלוקים, עם מידת הרחמים – ה', ולכבד את רצונו של משה רבינו.
נראה, כי הנקודה המרכזית העולה כאן מפרשיה זו, על פי פירושו של השפת אמת היא מנהיגותו המיוחדת של משה רבינו. משה רבינו מתגלה כאן כמנהיג ייחודי, יחידי ואין דומה לו. משה מוכן לוותר על חלומו הגדול ביותר – הכניסה לארץ ישראל, תמורת הידיעה כי גאולת עם ישראל תבוא בשיתוף מידת הרחמים, ללא כל סבל. זוהי דמות של מנהיג גדול.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • מחנכים באמונה

    מחנכים באמונה

    הקלטות וובינרי העשרה בנושאי פדגוגיה, חינוך ואמונה בימי הקורונה
    המשך לקריאה
  • טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    לאור המצב, טיפים יומיים של הרב יונה גודמן, שיסייעו לכם בניהול מפגשי זום
    המשך לקריאה
  • מטיילים על בטוח - הכללים שישמרו עליכם בטיול

    מטיילים על בטוח - הכללים שישמרו עליכם בטיול

    כולנו יוצאים לטיולים ברחבי הארץ. השנה, בעקבות ריבוי המטיילים בארץ, חשוב יותר מתמיד שנשמור על כללי בטיחות בטיולים. ריכזנו עבורכם את הנקודות העיקריות שחשוב לזכור
    המשך לקריאה