מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת ואתחנן - מצוות כיבוד הורים - כבד את אביך ואת אימך / הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת ואתחנן - מצוות  כיבוד  הורים - כבד את אביך ואת אימך / הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת ואתחנן - מצוות כיבוד הורים - כבד את אביך ואת אימך / הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

השבת נקרא את פרשת ואתחנן הכוללת בתוכה את עשרת הדברות ואת קריאת שמע, נתחיל בע"ה להפטיר את הפטרות הנחמה ובשבת זו נפטיר בהפטרת "נחמו נחמו עמי....." .

שנזכה אי"ה כולנו לראות את נבואות הנחמה מתגשמות במלואם כשם שזכינו לראות את חלקם הופכות למציאות בדור התקומה.

פרשת "ואתחנן" ממשיכה את המהלך הכללי של ספר "דברים" בו משה רבנו עומד מול העם, רגע לפני הכניסה לארץ ישראל, ומזכיר להם בנאומו הגדול הראשון שמופיע בפרשה את שעבר עליהם בארבעים השנה האחרונות במדבר. משה נותן "טיפים" לחיים בריאים, נכונים ואמוניים יותר. בפרשה הנוכחית משה שב ומונה את עשרת הדיברות שניתנו בהר סיני, כפי שקראנו בפרשת "יתרו" שבספר "שמות".

עשרת הדיברות, שקיבלנו בהר סיני, חקוקות על לוחות הברית בשני טורים. בלוח הימני כתובות חמש המצוות שבין אדם לאלוקים (לדוגמא: "לא תעשה לך פסל"), ועל הלוח השמאלי כתובות חמש המצוות שבין אדם לחברו (לדוגמא: "לא תרצח"). למרות שמצוות כיבוד ההורים נתפסת כמצווה חברתית, היא נמצאת בצד ימין, יחד עם המצוות שבין אדם לאלוקיו. למעשה, ניתן לומר שזאת המצווה שמחברת/מגשרת בין הצד הימני לשמאלי ואנו למדים מכך שיש קשר רב בין מערכת היחסים שלנו עם הורינו לבין מערכת היחסים שלנו עם בורא העולם.

כשנעשה השוואה בתורה נגלה כי ההקבלה מופיעה במקומות שונים: "איש אימו ואביו תיראו" כמו גם "את ה' אלוקיך תירא" ו - "מקלל אביו ואמו מות יומת" כמו גם "איש כי יקלל אלוהיו ונשא חטאו". בגמרא נכתב בצורה מפורשת אף יותר כי ישנם שלושה שותפים למלאכת בריאת האדם: אביו, אימו

 

והקב"ה, כלומר מבחינתנו כילדים - יחסנו כלפי הורינו אמור להיות דומה ליחסנו כלפי בורא העולם. כשם שאנחנו מחויבים לכבד את הקב"ה, כך גם עלינו לכבד את הורינו.

"כיבוד" בא מהשורש "כבד" - קשה.

ידוע לכל שלכבד את ההורים זאת מצווה קשה . התורה נותנת לנו מצוות והנחיות היכן שהיא יודעת שקשה לנו ושאנחנו מועדים לנפילה, ולכן יש מקום להנחיה אלוקית כדי שנדע כיצד נכון להתנהג. לא קיים ציווי של "כבד את ילדיך" או "תטפל בילדיך", משום שזה בטבע שלנו = ההורים וזה בא לנו באופן הכי אינסטינקטיבי.

לעומת זאת, כיבוד הורים בדר"כ זוהי מצווה קשה יותר . ה' יתברך שיצר אותנו ומכיר את נימי נפשנו, מבין זאת היטב ולכן נתן לנו גדרים והנחיות ברורות בנושא בדמות מצוות והלכות.

 

הסיבה הראשונה לקיום המצווה נעוצה בהכרת הטוב - להכיר טובה על השפע שאנחנו מקבלים מהורינו . מומלץ לכל אדם שיתבונן עד כמה הוא חייב תודה להוריו!! הרי אם אדם עשה למישהו טובה קטנה, כגון שהראה לו בסופר היכן מוצרי החלב, בודאי הוא יחשוב שמגיעה לו על כך תודה רבה. ואם טרח עבורו טרחה מרובה יותר, כגון שנתן לו טרמפ והסיע אותו עד לפתח ביתו, הוא כבר לא יודע כיצד להודות לו. לעומת זאת, אם הוא עשה עבורו משהו משמעותי כמו שדאג לו למצוא עבודה חדשה או שידוך מוצלח ( כשתהיו מבוגרים –תבינו..), אז ודאי הוא כבר ירצה לקנות לו מתנה. ואם טובה זו מתמשכת כגון תמיכה כספית חודשית אז ודאי הוא ירגיש מחויבות רגשית גדולה ועמוקה...

 

לעומת זאת, הורינו היקרים עושים הרבה מעל כל אלה ולא תמיד אנחנו זוכרים להם את זה. אמנו סבלה צער של הריון ולידה כדי שבכלל נהיה כאן ואבינו עמל שעות נוספות במשרד כדי לממן את הלימודים בישיבתנו ולממן חוג כזה או אחר שכה רצינו.

כמה ההורים התאמצו וטרחו כשהיינו תינוקות - להחליף חיתול, להחזיר מוצץ באמצע הלילה, להאכיל, להשקות, לרחוץ, להלביש, לחנך, ללמד, לכבס ולגהץ. כמה פעמים הם ויתרו על מעט זמנם הפנוי ורצו איתנו לרופא המשפחה, למסיבת סוף השנה ולחבר בקצה השני של העיר. כמה דברים חסכו מעצמם על מנת לאפשר לנו את רצונותינו. האם משום שמדובר בהורינו אזי הכול צריך להיות מובן מאליו?! האם לא צריך להוקיר תודה על כך ?? על כל זה (ועל הרבה מעבר) יש להכיר תודה להורים..

כיבוד הורים זאת מצווה שצריכה להיות מאוד מעשית ולא להשאיר אותה בגדר אידיאל יפה. לא משנה מה בא לנו או לא בא לנו לעשות, עלינו לפעול בצורה אקטיבית כדי להיטיב להורינו היקרים. יש לחפש קודם כל מה היא טובתם וכיצד ניתן לשמח אותם.

ברצוני להביא לפניכם סיפור שכולם מכירים , אך חשוב לחזור עליו.

מסופר על אימו של רבי טרפון (המוכר לנו גם מהאגדה של פסח) שיום אחד נקרע לה הסנדל בשבת. מאחר ואסור לתקן בשבת, הלך לפניה בנה, שהיה מהאנשים המכובדים של אותה תקופה, ובמשך כמה קילומטרים שם את כפות ידיו מתחת לרגליה כדי שהיא תדרוך עליהם ולא על האדמה מלאת הקוצים עד שהיא הגיע בשלום לביתה. במקום אחר מסופר כי בכל פעם שהיא רצתה לעלות או לרדת מהמיטה הוא היה מתכופף והיא הייתה עולה על גבו במקום על השרפרף. את כל זאת הוא עשה כדי להראות לה את הכרת הטוב והתבטלותו המוחלטת כלפיה.

איזה יופי , איזה כיבוד הורים , הלוואי עלי , עלינו !!!!!

 

 

 

מי היה היום נותן להורים לעלות על גבינו , והגב ישמש כמדרגה ?????

מעשיו אומנם מעט קיצוניים, אך עדיין יכולים ללמד אותנו דבר מה.

לפעמים הילידים רוצים לנסות ל-"חנך" ולשנות את הוריהם. אוי ואבוי !!!!  זה פשוט לא תפקידנו לחנך אותם. בדור שלנו היוצרות קצת התהפכו וניתן לראות ילדים רבים שמעבירים ביקורת על ההורים שלהם, כועסים עליהם ומטיחים בהם האשמות. אנחנו צריכים לדעת שהאדם היחיד בעולם הזה שעלינו לתקן הוא את עצמינו (מתאים גם בזוגיות......). עלינו להתאים את עצמנו אל ההורים שלנו ולא לנסות להתאים אותם אלינו.

 

בעומק הדברים, על פי תורת הקבלה, השפע הרוחני והגשמי של האדם עובר אליו דרך ההורים שלו. הם השורש והוא הענף. כמו כל ענף, הוא יונק את המזון שלו דרך השורשים. אין דרך אחרת. מבחינה רוחנית, כל דבר טוב שהאדם רוצה לעצמו חייב לעבור קודם כל דרך הוריו.

ילד חכם יודע שבעצם העובדה שהוא מקיים את מצוות כיבוד הורים, הוא למעשה מיטיב בראש ובראשונה עם עצמו, משום שהוא פותח את הצינורות המתאימים לקבלת השפע מהעולם , והשפע שהוא מקבל יעבור דרך הוריו , כמו שורשים =(ההורים) והענפים=(אנחנו).

 

והחלק הזה שאני כותב – מיועד להורים היקרים :

רבים מההורים שואלים אותי מה לעשות – כיצד לחנך את הבנים לכיבוד הורים ?-לדרוש, לבקש , לדבר על כך עם הילדים , מה עושים...לא נעים לומר לבנים "אתה לא מכבד אותי, את אמא ?

התשובה הטובה ביותר היא לשמש מודל לחיקוי ודוגמא אישית לכבוד הדדי לזולת בכלל ולבן/בת הזוג בפרט. כשהילדים רואים את הוריהם מדברים בנימוס אחד כלפי השני, לא מרימים את הקול, לא מבטלים איש את דברי רעהו, מרבים במחמאות הדדיות, אזי הם יפנימו שאל ההורים מתייחסים בצורה מכובדת, בדיוק כפי שהם מכבדים אחד את השני , כפי שאבא/אמא מכבדים את חבריהם . כמו כן חשוב להקפיד על "דיבור בקול אחד" מול הילדים. כאשר ההורים לא שומרים על "חזית אחידה" וכל אחד מהם מאפשר התנהגויות שונות מאלה שבן זוגו מאפשר , הסמכות ההורית תפגע אנושות.

בישיבה בשיחותיי עם הבנים אני טוען, שהבנים האהובים יתנהגו אי"ה עם נשותיהם בדיוק כפי שההורים מתנהגים אחד עם השני , ההורים משמשים כ-"מראה" לבנים.

מעבר לכך – הורים יקרים .(תסלחו לי שאני מעלה זאת על הכתב)

הגישה המודרנית שגורסת ש"כל בני הבית שווים" ושעל ההורים להיות "החברים של הילדים" לא נכונה . בבית חייבים לדעת שההורים הם הסמכות העליונה !!! אני יכול לחדש לכם חידוש נוסף - הילדים משוועים שההורים יציבו להם גבולות ברורים, ויכוונו לכיוון ההתנהגות המקובלות עליהם.

 

שנזכה לכבד את הורינו בליבנו ובמעשינו ושניטיב עימם עשירית ממה שהם היטיבו עימנו.

 

שבת  שלום ומבורך

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • חנוך לנער על פי דרכו

    חנוך לנער על פי דרכו

    מה השיקולים שצריך לקחת בחשבון כשבוחרים ישיבה או אולפנה? עד כמה ההורים צריכים להתערב? הרב דולי בסוק על אמונה ביכולת המתבגר לקראת הרישום למוסדות חינוך.
    המשך לקריאה
  • מנהלת יעוץ והכוונה

    מנהלת יעוץ והכוונה

    באיזו אולפנה או ישיבה תיכונית כדאי לילדכם ללמוד? חמישה טיפים של רותם לבחירת המקום לילדכם.
    המשך לקריאה
  • לומדים ציונות דתית ברגליים

    לומדים ציונות דתית ברגליים

    כ-160 בנים ואנשי צוות מ-8 ישיבות של רשת בני עקיבא יצאו למסע בן יומיים בגליל בו העמיקו בנושא הציונות הדתי
    המשך לקריאה