מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת ויגש - על עגלות ועגלה ערופה / הרב יוסי כהנא ראש אולפנת בני עקיבא אמנה כפר סבא

פרשת ויגש - על עגלות ועגלה ערופה / הרב יוסי כהנא ראש אולפנת בני עקיבא אמנה כפר סבא

פרשת ויגש - על עגלות ועגלה ערופה / הרב יוסי כהנא ראש אולפנת בני עקיבא אמנה כפר סבא

המפגש הטעון והמרגש של יוסף עם אחיו הסתיים עם התוודעות יוסף אל אחיו. לאחר מכן,  הוא שולח את אחיו להודיע זאת לאביו. ויחד אתם הוא שולח עגלות הנושאות מכל טוב ארץ מצרים:

"וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" (בראשית מה, כז).

סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה והוא שנאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף (רש"י שם). בעגלות היה חבוי מסר שרק יעקב ידע אותו ועל חייתה רוחו. צריך להבין לעומק את משמעותו של מסר זה שהרי אין כל זהות מהותית בין העגלות ששלח יוסף לבין עגלה ערופה.

מהו, אם כן הוא הסימן אשר מסר יוסף ליעקב באנצעות אחיו?, ומדוע כתוצאה מזה "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם"?

לשם כך יש להבין תחילה מדוע למד יעקב עם יוסף לפני שפרש ממנו דווקא פרשת עגלה ערופה?

בפרשת עגלה ערופה אומרת התורה שכאשר מוצאים חלל באדמה ולא נודע מי הכהו, זקני העיר הקרובה אל החלל רוחצים את ידיהם במים במקום עריפת העגלה, ואומרים: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (דברים כא, ז). ושואלים חז"ל במסכת סוטה: וכי יעלה על הדעתשזקני בי"ד שופכי דמים הם? אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה (סוטה פ"ט, מ"ו). בפשט הדברים אומרים גדולי העיר: לא התרשלנו בדאגה לרווחתו ושלומו של ההרוג.

אך חידוש גדול יותר למדים מכך: האדם אחראי לא רק על הפעולות שנראה באופן ברור הקשר שבין המעשה לתוצאתו ושתוצאותיהן נראות באופן מיידי, אלא אף על פעולות ומעשים שתוצאותיהם יהיו בעוד זמן רב, ולאחר גלגולים של מאורעות ומקרים הנגרמים מתוכן אותם המעשים בזמן או בהקשר מאוחר יותר. זוהי נורמה מוסרית גבוהה מאוד.

לענין פרשת עגלה ערופה משמעות הדברים היא שרוצח נקרא לא רק זה שאוחז בנשק ויורה על אנשים, אלא אף מי שע"י מעשיו גרם לאדם שנהרג במרחק של זמן או מקום ממנו. יתר מכך, רוצח נקרא אף זה שע"י הימנעות פאסיבית (''שב ואל תעשה'') מלעשות את הדבר הנכון, גרם לכך שנטלו חייו של אותו אדם מן העולם.נורמה זו אנו למדים מפרשת עגלה ערופה, שזקני העיר אומרים "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה" - שלא פטרנוהו בלא מזון ובלא לויה. משמע שאם היו פוטרים אותו ללא מזון ולויה, וכתוצאה מכך הוא מת - לא היו יכולים זקני העיר לרחוץ את ידיהם בנקיון כפיים.

אך חידוש גדול יותר מצוי בדברים: מזון ולויה אינם דווקא מזון גשמי ולויה גשמית, אלא גם מזון רוחני ולויה רוחנית. כאשר שולחים אדם למשימה מסוימת ויש סכנה רוחנית, חייבים לבדוק שיש לו את הכלים להתמודד מבחינה רוחנית, כי אם ח"ו הוא יסטה מן הדרך לא נוכל לרחוץ את ידינו בניקיון כפיים ולומר שלא ידינו גרמו לנפילה הרוחנית הגדולה.

כאשר יעקב אבינו שולח את יוסף לשכם, הוא יודע ששכם הוא מקום המועד לפורענות גם זו הרוחנית: "שם קלקלו השבטים, שם עינו את דינה, ושם נחלקה מלכות בית דוד". יעקב מודע לסכנות אלו ועל כן היה חייב יעקב לצייד יוסף במזון רוחני ולויה רוחנית, בכדי שיהיה מסוגל להתמודד עם כל המזיקים והסכנות שבדרך גם מבחינה רוחנית. לכן לימד יעקב אותו את פרשת "עגלה ערופה", שהיא הסימן למזון הרוחני שקבל יוסף לדרך, סוג של נוגדים רוחניים לוירוסים העלולים לחבל ברוחניותו.

אשר על כן, כאשר יוסף שולח לאביו שהוא עודנו חי בארץ מצרים לא מדובר על כך שהוא חי מבחינה גופנית דווקא, אלא שמצרים שהיא מקום של טומאה וע"ז, עלולה היתה לשנות את עמידתו הרוחנית של יוסף ולכן הוא שולח לאביו סימן המעיד על כך שהוא נשאר באותה דרך ובאותה צדקות כפי שהיה בבית אבא.

הסימן שמוסר יוסף לאביו, שכאשר פרש ממנו למד פרשת "עגלה ערופה". בראותו סימן זה ידע יעקב כי יוסף עדין "חי" מבחינה רוחנית, והוא חי רוחנית משום  שהמזון והלויה אשר נתן לו יעקב בתחילת דרכו, שמרו עליו מפני טומאות מצרים. על כן: "וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, ותחי רוח יעקב אביהם". כאשר יעקב רואה את הסימן של "העגלה הערופה" הם המזון והלויה הרוחניים שנתן לו בצעירותו, יעקב נרגע, כי ידע כי הצליח בחינוך שנתן ליוסף, ושכתוצאה מזה החזיק מעמד בכל טומאות מצרים, ולכן: "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב".

זוהי אחריות כבדה המוטלת על כל אחד מאתנו כלפי עצמינו וכלפי זולתנו לדאוג לקבל מזון רוחני ולויה רוחנית אשר תלווה אותנו , את תלמידנו, חניכינו וילדינו לכל משך החיים, באשר יפנו,  כדי שיוכלו להתמודד עם כל הניסיונות הניצבים בפניהם וכך תהיה בידם היכולת להישאר איתנים בדרכם וחזקים באמונתם.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • המעודדים של העתודה

    המעודדים של העתודה

    תלמידי ישיבת בני עקיבא בגבעת שמואל הרימו את טורניר הגמר של ליגת העתודה בכדורסל, עד לזכייה הנכספת. האחדות שהייתה בין השחקנים (וגם בין האוהדים), האווירה החיוביות והשפה הנקייה הרימו את ההיכל לגבהים
    המשך לקריאה
  • ברכות לתא”ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    ברכות לתא"ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    אחרי שקידומו עוכב במשך כמעט ארבע שנים תחת גדי איזנקוט, מגיע אביב כוכבי ומחזיר את תא"ל עופר וינטר לפיקוד בשטח.
    המשך לקריאה
  • כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא”ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    אחרי שנים בהם תלמידי הישיבה מתנדבים ומשתתפים בחתונות שונות כ"משמחים" והתוודעו לזוגות שמתחתנים בלי הרבה חברים ומשפחה, החליטו התלמידים להירתם ולפנות למכון מאיר לאיתור זוג שישמח לסיוע בהפקת חתונה, בארגון חתונה באווירה שמחה.
    המשך לקריאה