פרשת ויחי-לפשר דברי יעקב ליוסף בתחילת הפרשה/ מנחם אדלשטיין, מורה לתנ"ך, אולפנת בני עקיבא צפירה

יוסף היה עסוק בענייני המלוכה בעיר הבירה, ואביו ואחיו ישבו בארץ גושן, שלא הייתה כל כך קרובה למגורי יוסף, ולכן הם לא התראו יומיום. לכן צריך לבוא שליח ליוסף (פרק מ"ח, פס' א'), ומודיעו שאביו חולה. יוסף מבין  מהשליח, שהמחלה סופנית, ולכן הוא לוקח יוסף אתו גם את  אפרים ומנשה, כדי שיעקב יברכם. בהגיע יוסף  לבית אביו (פס' ב'), יעקב  מתאמץ לעבור משכיבה, לישיבה על המיטה, כי לדעת רש“י ו“ספורנו“: יעקב רצה לחלוק כבוד למלכות, למרות שזה בנו.
יעקב מספר ליוסף על ברכת ה׳ לו, בהתגלות בלוז בשובו מחרן, (ראה פרק ל“ה, ט׳- י“ב): “הנני מפרך, והרבתיך"... (שם, פס׳ ד׳). ושואלים: מה פשר הברכה, הרי אחריה נולד לו רק בנימין, וזה לא “והרבתיך"?! ומדוע מספר זאת יעקב ליוסף עתה? מסביר רש“י: יעקב הבין, שהברכה תתקיים באחד מבניו. והנה עתה, לפני מותו,  הוא “נותן“ אותה ליוסף.                                                                                                                       עתה גם מובנת הקביעה בפס׳ ה׳, שאפרים ומנשה ינחלו בארץ כשני שבטים נפרדים.  ורד“ק  מבסס זאת על הברכה שם ליעקב: “ואת הארץ אשר נתתי לאברהם... לך אתננה  ולזרעך אחריך"... (פרק ל"ה, פס׳ י"ב׳). ומדוע החליט דווקא על יוסף?  מסביר “חזקוני“: “לפי שכלכל אותו ברעב“. ועוד: הוא היה בכור רחל, שאותה רצה לשאת ראשונה, ואז יוסף היה הבכור העיקרי, והירושה הכפולה הייתה מגיעה לו כבכור.
בפס׳ ז׳ יעקב מספר ליוסף על מות אמו, וקבורתה ב “דרך...בית לחם“.  מה הקשר כאן למידע זה? מסביר רש“י, שיעקב מתנצל על אי קבורת אמו במקום מכובד כמערת “המכפלה“, או לפחות בבית לחם העיר החשובה. ומדוע לא? מגלה כאן יעקב, שהיה זה עפ“י דבר ה׳, כי כשילכו בני ישראל לגלות, יעברו ב“דרך אפרתה“, אזי רחל “תראם“, ותתפלל עליהם. הקב“ה ישמע לקולה, ויחזירם ארצה. זו תשובה מדרשית, כי אם הקבר הוא ליד בית לחם, אזי אין זו הדרך לבבל. אבל עפ"י דעה אחרת, נמצא הקבר מעט צפונית לירושלים, ואז זה מתאים יותר לדברי רש"י.          עפ“י “חזקוני“, יעקב רצה לקבור אותה בנחלת בניה. עפ"י זה, מיקום הקבר בציון הידוע בימינו   נמצא בנחלת יהודה. אך עפ"י הדעה השנייה, הקבר אכן בנחלת בנימין.
לדעת רד“ק ורמב“ן ההתנצלות היא "מבוא" לבקשתו מבנו לטרוח, ולקברו במערת “המכפלה“,  הרחוקה ממצרים. אך הוא התעצל ללכת כמה שעות... .מסביר יעקב: אמנם הדרך הייתה קצרה, אך מחנהו היה כבד, והיה עובר זמן עד שהיה מתפנה לקחתה, והיה נגרם בזיון למת, כי גופתה הייתה מתחילה להבאיש.