מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת ויחי - "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" /הרב חיים דרוקמן יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

פרשת ויחי - ”אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם” /הרב חיים דרוקמן יו”ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

פרשת ויחי - "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" /הרב חיים דרוקמן יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

מדוע לא במצרים?

לפני מותו, משביע יעקב אבינו את יוסף בנו (בראשית מז, כט‑ל): "וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת - אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם". ויש לתמוה: מדוע יעקב כל‑כך מתעקש שלא להיקבר במצרים, עד כדי השבעת בנו על כך? וכי מה אכפת לו היכן ינוח גופו לאחר מותו?

עונים על כך חז"ל במדרש (משנת רבי אליעזר, יט): "מפני מה נשתדל יעקב אבינו לישא את עצמותיו ממצרים? - כדי שלא ישבו השבטים במצרים, ויאמרו: 'אילולי היא ארץ קדושה לא נקבר בה יעקב אבינו'". יעקב אבינו אינו חושש לכבודו במקום קבורתו - כי אם לצאצאיו, מתוך הסתכלות ארוכת טווח.

יעקב חושש, שאם ייקבר במצרים, יאמרו צאצאיו שכנראה יש בארץ זו קדושה, וראוי להתיישב בה, וממילא לא ימהרו לעלות ארצה בבוא העת. יעקב מבקש להראות לבניו לאן עליהם לשאוף, לאן מבטם צריך לפנות - לארץ ישראל! "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" - אל תשאיר אותי במצרים אפילו דקה נוספת!

ואכן, גם יוסף עצמו, אשר אליו הפנה יעקב את דרישתו, מעלה בקשה דומה ממשפחתו, קודם מותו (בראשית נ, כה): "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: 'פָּקֹד יִפְקֹד אֱ־לֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה'".

"וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ"

בסוף הפרשה הקודמת, מתואר מצבם של ישראל במצרים באותה תקופה (בראשית מז, כז): "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד" - בני ישראל יושבים במצרים ומתחילים להרגיש בנוח.

על המילים: "וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ", אומר רש"י: "לשון אחוזה". אי אפשר שלא לשמוע בלשון רש"י את דברי ד' לאברהם אבינו (שם יז, ח): "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא־לֹהִים" - ד' הבטיח לאברהם את ארץ ישראל לאחוזה, והנה בני ישראל מתחילים להיאחז בארץ מצרים ולעשות אותה לאחוזתם!

על המציאות הזו של השתקעות בארץ מצרים, בא יעקב ואומר: "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם!" - המגמה צריכה להיות רק ארץ ישראל! בדבריו, מותיר יעקב מסר לצאצאיו - המקום היחיד של עם ישראל הוא רק בארץ ישראל!

היטיב הרש"ר הירש (בראשית מז, כט) לעמוד על המסר שמותיר יעקב לבני דורו: "יעקב חי שבע עשרה שנה במצרים; בוודאי הוא ראה מה רב כוח ה'האחז‑בה', מה רבה השפעתו על בניו - הנה כבר החלו להמיר את הירדן בנילוס, ובשהייתם במצרים חדלו לראות גלות! אכן, היתה זו סיבה מספקת להפציר בהם ברצינות כה חגיגית לבל יקברוהו במצרים, אלא ישאוהו אל ארץ מולדתם הישנה והאמתית. היתה זו סיבה מספקת כדי לומר להם: 'רצונכם ותקוותכם לחיות במצרים? אני - אין רצוני גם להיקבר בה!'".

במותו, הותיר יעקב מסר גדול לבניו - אתם רוצים לחיות במצרים? אני אפילו לא רוצה להיקבר בה! אין זו ארצנו ואין לכם מה לחפש בה! אל תתחילו להתרגל לארץ זו.

אמירה לדורות

בדברי יעקב ישנה גם אמירה לכל הדורות, ולא רק לצאצאיו בדורות הקרובים. מדבריו ראוי ללמוד על חשיבותה של ארץ ישראל, ובפרט בתקופתנו, אחר שזכינו לראות בעינינו את תקומתה של מדינת ישראל, והיינו מצפים שתהיה התעוררות מיוחדת לשיבה ארצה בכל תפוצות ישראל.

מסביר רבי מאיר שמחה הכוהן מדווינסק ("משך חכמה", ויקרא כו, מד), את המסר שרצה יעקב ללמדנו בכך שביקש שלא להיקבר במצרים: "ואם היה יעקב, אבי כל שבטי ישראל, קבור שם, הלוא היו מתייאשים מארץ כנען והיו משתקעים במצרים ומחשיבים אותה לארץ מולדתם... לכן ציווה בכל עוז לקבור אותו בארץ כנען... ובזה נקבע בנפש בניו קישור טבעי להשתוקק אל ארץ אבותיהם ולחשוב עצמם כגרים... מלמד לדורות, בכל גלות וגלות, ההנהגה, שידעון שלא ירדו להשתקע - רק לגור עד בוא קץ הימין, ויהיו נחשבים בעיני עצמם לא כאזרחים...".

הוא מוסיף ומזהיר בפני התוצאות המרות של התנכרות למולדת אבות וניסיון להפוך לאזרח מלא בארצות הגלות: "והישראלי בכלל ישכח מחצבתו וייחשב לאזרח רענן. יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו... יחשוב כי ברלין היא ירושלים... אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו, יניחהו לגוי מרחוק אשר לא למד לשונו - ידע כי הוא גֵר, לשונו שפת קודשנו, ולשונות זרים כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל...".

יש להעיר כי דברים אלו נכתבו באירופה, כשישים שנה קודם השואה האיומה, וכבר אז השתוללה בגרמניה התבוללות איומה. אין אלו המצאות ואיומים, אלא מציאות ששבה ונשנתה בתקופת הגלות הארוכה.

היינו חושבים שבדורנו, לאחר השואה, תיפקחנה העיניים, ויהודים יתפסו שהגלות מובילה לקבר - אך המציאות באה וטופחת על הפנים, והנה ישנם היום עוד יהודים רבים הממשיכים לגור בחוץ לארץ, וחשים שם כאזרחים, וששם היא אחוזתם.

עלינו להיות רגישים לקריאתו של יעקב אבינו, אשר חזה את העתיד, והותיר מסר לדורות עולם: "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם!" - אחוזתו היחידה של עם ישראל, היא רק בארץ ישראל!

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • חנוך לנער על פי דרכו

    חנוך לנער על פי דרכו

    מה השיקולים שצריך לקחת בחשבון כשבוחרים ישיבה או אולפנה? עד כמה ההורים צריכים להתערב? הרב דולי בסוק על אמונה ביכולת המתבגר לקראת הרישום למוסדות חינוך.
    המשך לקריאה
  • מנהלת יעוץ והכוונה

    מנהלת יעוץ והכוונה

    באיזו אולפנה או ישיבה תיכונית כדאי לילדכם ללמוד? חמישה טיפים של רותם לבחירת המקום לילדכם.
    המשך לקריאה
  • מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל לאחר חצי שנה של מפגשים שבועיים בנושא ציונות דתית, יצאו השבוע כמעל 140 בנות ואנשי צוות מ-7 אולפנות של רשת בני עקיבא ליומיים מסע ציוני דתי בגליל. המסע נפתח בטיול קצר לפתיחת הלב ממצודת ביריה לבית הכנסת העתיק בנבוריה. לאחר הטיול ומעגלי שיח להיכרות, הגיעו הבנות לצפת העתיקה שם השתתפו בסדנאות להקשבה ולימוד. את הביקור סיימנו בשירה וריקודים במעין החתום. בהמשך סיירו הבנות בשבילי פקיעין העתיקה ממערת רשב״י לבית מרגלית זינתי שומרת הגחלת שריגשה ולימדה אותן מהי ׳לנו מורשה׳. היום השני נפתח במפגש עם הגרעין התורני בקרית שמונה שם העמיקו בנושא שליחות אישית וחיבור לעם ישראל את המסע חתמו הבנות במפגש עם השומר החדש במטולה שם זכו ללמוד ולהרגיש בידיים את אהבת ועבודת האדמה, כדוגמא להגשמה ציונית דתית. בכל אחד מהמקומות נפגשו ההבנות עם אנשים וסיפורים, שחשפו אותן לעוד נדבך ב׳סיפור׳ המופלא של הציונות הדתית ושל חזרת עם ישראל לארצו ומילוי ייעודו.
    המשך לקריאה