מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת ויחי/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת ויחי/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת ויחי/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

בס"ד

השבת כשנקרא את פרשת ויחי , אנו בעצם נחתום את ספר בראשית, ספרם של אבותינו, ובפרשה זו אנו נפרדים גם מיעקב אבינו ויוסף בנו ההולכים לעולמם.
קיים דמיון רב , בין עלילותיו של יעקב לאלו של יוסף. שניהם מוצאים עצמם בארץ זרה בגלל סכסוך אחים. שניהם מוצאים את עצמם עובדים אצל בעלי בתים נוכריים , וניתן להשוות עוד בין שניהם.
קיים דמיון גם באופן שבו נפרדים יעקב ויוסף מבני יעקב האחרים, בעיקר בכך ששניהם מסיימים את חייהם בהשבעתם של שאר אחי יוסף.

יעקב אבינו , משביע את יוסף ואת שאר בניו : "אל נא תקברני במצרים ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם.......ויאמר השבעה לי וישבע לו......ויצו אותם ויאמר אליהם אני נאסף אל עמי קברו אותי אל אבותי אל המערה......אשר על פני ממרא בארץ כנען" ( בראשית פרקים מ"ז – מ"ח ).

אם נשים לב, גם יוסף משביע את אחיו : "וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה " (נ' – כ"ה).

צריך לשים לב להבחנה הברורה שבין שתי השבועות :
יעקב משביע את בניו לבל יקברוהו במצרים והוא מחייב אותם להעלותו לארץ ישראל מיד לאחר מותו ולקוברו במערת המכפלה אשר בה קבורים אבותיו ,
תוכנה של שבועת יוסף שונה בתכלית מהשבועה שמשביע יעקב את בניו.
יוסף משביע את אחיו שבבוא היום לכשישובו לארץ ישראל , אז יעלו את עצמותיו עמהם. בניגוד ליעקב , יוסף איננו תובע מאחיו לקוברו מיד בארץ. הוא מדגיש בדבריו כי רק לכשישובו לארץ יקחו את עצמותיו

עמהם , וכך אכן קורה בתום שנות העבדות הרבות, בזמן שבני ישראל יוצאים ממצרים ועולים לארץ, משה רבנו נושא את עצמותיו של יוסף לעלותם לארץ ישראל, ובכך הוא מקיים את השבועה.

כיצד ניתן להבין את ההבדל בין 2 השבועות ?
ייתכן לומר שההבדל נובע מן המעמד המיוחד של יוסף במצרים שלא אפשר לאחיו להוציאו באופן מיידי ממצרים ולהביאו לקבורה בארץ . בזמן שיעקב נפטר יוסף שמשמש כשר במצרים יכול לארגן הלוויה משמעותית ולהעלות את יעקב לקבורה במערת המכפלה. לעומת זאת , כשנפטר יוסף אין כבר בעל סמכות שיכול לארגן יציאה מיידית לארץ ישראל , ולכן עצמות יוסף צריכים להמתין למשה רבנו – המנהיג הגדול שבכוחו להחליט על פי הנחיית ה' להוציא את עם ישראל ממצרים ולהעלות באותה עלייה את עצמות יוסף איתם.

אבקש לפרש את ההבדל בהסבר עמוק ויסודי יותר .
יעקב ויוסף מציינים 2 תפיסות בצורת תפיסת ההנהגה , כל אחד מנהיג אחרת גם בחיים וגם לאחר המוות.

יעקב איננו חושב רק על עצמו, כי אם על בניו. הקבורה בארץ ישראל , מנקודת מבטו של יעקב , הינה זרקור אור שישלח מידי יום ממערת המכפלה בה ייקבר יעקב , אל עם ישראל המשועבד במצרים. יעקב מבקש להיקבר בארץ ישראל , כדי לסמן את היעד , לשמש כמצפן לעם ישראל ולהראות להם מהי המטרה. יעקב אומר לעצמו ,שלא משנה מה יקרה עם צאצאיו בשנים הבאות במצרים , לא משנה כמה שנים יישארו שם , מה שחשוב הוא – שיעקב מחכה להם בארץ ישראל , הוא מסמן את היעד , את המטרה , שבסוף התהליך עם ישראל חייבים לעזוב את מצרים ולעלות לארץ ישראל.
בעצם ניתן לומר שיעקב מסמל את המילה " אחרי....". המפקד רץ ראשון והוא באמירת "אחריי...." משמש כמצפן ליתר החיילים שנמצאים מאחוריו ואומר להם רוצו אחריי .

יוסף לעומתו, מבקש להיות סוג של השראה לבני ישראל בהיותם במצרים. הוא משמש כמנהיג שנמצא יחד עם חייליו , הוא לא הולך לפניהם ואומר תרוצו אחריי, אלא הוא משמש כמנהיג בתוך הקבוצה . בכל יום נוסף של שיעבוד , אמורים בני ישראל לזכור כי יוסף עמם בתוך השיעבוד וכי הם עדיין לא הגשימו את השבועה שנשבעו לו.
בעוד יעקב מבקש להוות השראה לישראל מרחוק , ממקומו הנשגב במערת המכפלה , יוסף מוכן לשכון בקרב ישראל אף במחיר של שהייה נוספת בגלות , בבחינת "עימו אנוכי בצרה".

יעקב משמש כמהווה השראה לעם ישראל הנמצאים במצרים ומתווה להם דרך וכיוון. יוסף לעומתו , משמש כמופת להנהגה שיורדת עד פרטי הפרטים, לשכון במציאות עם עם ישראל ומתוך כך להשפיע עליה ולרוממה.

שתי בחינות ההנהגה הללו נכונים בכל מערכת בה מובילים ומובלים אנשים בכל תחומי החיים.
ניקח לדוגמא את הצבא – ישנו מפקד הרץ קדימה ללא המתנה וכל זאת מתוך האמונה כי חייליו , בראותם את מפקדם רץ קדימה , ירוצו אחריו. כשטנק המג"ד שועט קדימה מייד כל שאר הטנקים ממהרים להדביקו.

 

לעומתו , ישנו מפקד שנמצא בקרב חייליו , אוכל וישן עם חייליו ודוחף אותם ומדרבן אותם בהיותו בקרבתם –בתוכם.

שני מודלים למנהיגות, בפיקוד ובהובלה, שניהם טובים שניהם ערכיים ושניהם מסוגלים להשיג את מטרתם. מתוך שתי גישות הנהגה אלו עומדים בני ישראל והולכים להיכנס לתקופה קשה כששני מאורות גדולים מנחים אותם , אחד מלמעלה – הצבת יעדים , הצבת זרקורים כדי לומר לכולם – תגיעו הנה , ואחד מלמטה – הנהגה בתוך השטח עצמו.

על  ברכת  הבנים  והבנות  בערב  שבת
בערב שבת ההורים מברכים את ילדיהם. "יְשִׂיִמךָ אלקים כאפרים וכמנשה" (לבנים) / "ישׂימֵךְ אלוקים כשׂרה, רבקה, רחל ולאה" (לבנות).ברכת ההורים לילדיהם נלמדת מתוך פרשתנו, פרשת "ויחי".

׳האור החיים׳ הקדוש (מח,טו) כותב : "יתבאר על פי דבריהם שאמרו (ב''ר פ' ל''ט) שמפתח הברכות היה ביד אברהם ומסרו ליצחק ויצחק מסרו ליעקב (שם פ' ס''א) ויעקב מסרו ליוסף, והוא אומרו ויברך וגו' פירוש מסר בידו מפתח הברכות".
כלומר, כך צריך לפסק את הכתוב, ״ויברך את יוסף״ נקודה. לאחר-מכן יש גם ברכה לנערים. ומה היא הברכה שמברך יעקב את יוסף? ״בך יברך ישראל״, הכוח לברך בעם -ישראל יעבור דרך יוסף.

באמת בכל הדורות עמ"י בירך בברכה זו את ילדיו כמו שכותב רש"י : "בך יברך ישראל - הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה" (וכן פירשו גם הרשב"ם,הרד"ק והרמב"ן).

מסופר על אדם שהגיע לבעיית שלום-בית קשה עם אשתו, ולמה? כל לילה, כאשר אשתו היתה משכיבה את הילדים לישון, בסיום קריאת-שמע היתה אומרת איתם את הפסוק ״המלאך הגואל אותי״, אולם היתה מפסקת אותו לא נכון, ואומרת ״המלאך הגואל אותי מכל, רע - יברך את הנערים״.


הבעל היה מתחנן לפני אשתו שלא תאמר כך, שזה לא ברכה, אלא קללה, ואסור לומר, אבל היא בשלה, לא היתה מוכנה לשנות כלום וטענה שככה סבתא שלה לימדה אותה!
הבעל שכבר לא היה מסוגל לשמוע שאשתו ׳הורגת לו את הילדים' אמר לה שחייבים להתגרש.
באותו זמן, נודע להם שהאדמו״ר מצ׳רנוביל הגיע אליהם לעיירה. הלכו הבעל ואשתו לאדמו״ר מצ׳רנוביל להתייעץ בנושא הזה. התחיל הבעל להתנות בפני הרב, ״או שהרב מציל את המשפחה או שאנחנו מתגרשים״. שאל האדמו״ר, ״מה קרה?״. סיפר הבעל את כל עניין ה׳השכבות׳ שאשתו עושה לילדים כל לילה. פנה האדמו״ר אל האשה ושאל, ״איך הגעת לזה?״. השיבה, ״ככה סבתא שלי חינכה אותי ואף אחד לא ישנה את דעתי״.
האדמו״ר עצם את העיניים התנדנד וחשב. לאחר כמה שניות פתח את עיניו, פנה לבעל ואמר, ״היא צודקת, ואסביר לך למה, ידוע שברוסיה היתה מחלה נגיפית באחת העיירות וילדים רבים היו נפטרים ר״ל. האדמו״ר שכיהן אז, הורה, שכאשר ההורים משכיבים את ילדיהם לישון, יברכו אותם דווקא בנוסח הזה, כיון שישנם שני מלאכים שהולכים עם האדם, אחד טוב ואחד רע, לכן צריכים להתפלל שגם המלאך הרע יברך את הילדים, וכך עשו כולם. ובאותה עיירה שברכו כך, אכן המגפה נעצרה. אחר־כך פנה האדמו״ר שוב לגברת ואמר, "המחלה הזו עברה לפני מאה שנה, עוד מהתקופה של סבתא שלך. זהו זה, נגמר ברוך ה׳, מהיום כבר לא צריך יותר את המלאך הרע שיברך, אלא רק את הטוב" התיישבו הדברים על לב האשה והסכימה לשנות כדברי האדמו"ר וברוך ה׳ חזר להם השלום לבית.

וקשה : ברכה של הבנים היא"יְשִׂמְךָ אֱ-לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה". ויש לתמוה,הבנות זוכות לברכה נפלאה – 'ישימך א-להים כשרה רבקה רחל ולאה', וכי לא היה ראוי יותר לברך אף את הבנים – 'ישימך א-להים כאברהם יצחק ויעקב' ?!

חידושי הגרי"ז (רבי יצחק זאב הלוי בן ר' חיים סולוביצ'יק זצ"ל) כותב תשובה זו : "הנה כל השבטים גדלו והתחנכו על ברכי יעקב אבינו בארץ כנען וזכו על ידי כך להיות שבטי י-ה, אך מנשה ואפרים לא זכו לכך, ולא עוד אלא שגדלו בארץ מצרים מקום הטומאה של עבודה זרה וגילוי עריות כדאיתא בחז"ל,ואעפ"כ זכו להגיע למדריגת השבטים, זהו הברכה שמברכים כל אדם מישראל שלא יהיה מושפע מסביבתו תהא אשר תהא כאפרים ומנשה בארץ מצרים".

וכן אמר הרב משה צבי נריה זצ"ל על הפסוק – "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה"..
בארץ ישראל, וסמוך ליעקב אבינו, די בחינוך שהוא בבחינת 'אש'. אולם במצרים, ובתוך החברה המצרית, היה צריך יוסף להגדיל את האש עד כדי 'להבה', בשביל שיזכה לגדל את אפרים ומנשה להיות ראויים להשתייך לבית ישראל.
היום הילד צריך להיות 'להבה' כדי לשרוף את כל הפיתויים שמסביב!!!

כשהבעש"ט היה רואה ילד יהודי הוא היה שם לו יד על הלב ומברך אותו שיהיה לו לב בוער לה' יתברך! בערב שבת תיקח את הילד או הילדה שלך תסתכל להם טוב בעיניים תיתן להם נשיקה תשים את

 

הידיים על הראש ותבכה לה' יתב' שבזכות הברכה העצומה הזאת ה' יבעיר את הלב שלהם לעבודתו יתברך!!! אכי"ר!!!

בברכת שבת שלום
אוהבכם מאוד
שרגא פרוכטר-ראש הישיבה

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה