פרשת ויצא - חלום יעקב / הרב מאיר רונן מנהל החטיבה

בפרשת השבוע (ויצא) אנו קוראים על חלום יעקב. בחלומו סולם מוצב ארצה וראשו בשמיים. על פי מדרש חז"ל, הסולם – רגליו היו בבאר שבע, ראשו בבית-אל, ואמצע שיפועו כנגד ירושלים.

באר שבע מסמלת את החומריות; אברהם נוטע אשל בבאר שבע (מקום של אכילה ושתייה על פי חז"ל), הבארות מייצגות את העושר החומרי. בית-אל מסמלת את הרוחניות – הבית של הא-ל.

על פי המדרש, יעקב בשנתו היה דווקא כנגד אמצע הסולם - בירושלים, בהר המוריה, וכשמתעורר הוא אומר על מקום הימצאו: "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמיים" (בר' כח יז). יעקב הבין שהשער לקדושה, המקום הקדוש בו יבנה בית המקדש, הוא לא בבאר שבע החומרית ולא בבית א-ל הרוחנית, אלא דווקא בחיבור שביניהם. כך אפשר גם להסביר את זיהויו של אברהם את הר המוריה (כשהלך לעקוד את יצחק), על פי "הענן הקשור על ההר" – ההר בו הענן הרוחני מחובר להר – לאדמה החומרית.

אנחנו בני האדם המקושרים לעבודת ה', חיים בעולם חומרי, ונדרשים  לקדש את החומר, וליצוק בו תוכן רוחני, דבר שאף המלאכים לא יכולים לעשות.

זהו גם המוטיב של בני עקיבא – תורה ועבודה!

הר' מקוצק פירש על הפסוק: "ואנשי קודש תהיון לי" (שמ' כב ל) – מלאכים יש מספיק, אמר הקב"ה, אני מחפש אנשים של קודש. זה התפקיד שלנו בעולם הזה על פי היהדות – לחיות בלי להינזר מהעולם, ועם זאת לקדש אותו. כך בע"ה נזכה לאותו שער השמיים, לבית המקדש המאחד בין הרוח והחומר, במהרה בימינו!