מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת ויקהל- יחודיותן של הנשים בחטא העגל ובניין המשכן/ הרב אמיר אדרעי ראש אולפנה בני עקיבא צפירה

פרשת ויקהל- יחודיותן של הנשים בחטא העגל ובניין המשכן/ הרב אמיר אדרעי ראש אולפנה בני עקיבא צפירה

פרשת ויקהל- יחודיותן של הנשים בחטא העגל ובניין המשכן/ הרב אמיר אדרעי ראש אולפנה בני עקיבא צפירה

ייחודיותן של הנשים בחטא העגל ובבניין המשכן

מאז ומעולם, הייתה האישה זו שהצילה את האדם ממצבים מאוד מורכבים ולפעמים, אף מן החטא. החל באשתו של און בן פלת, אשר הצילה אותו מעדתו של קורח, המשך ביעל, אשת חבר הקיני, שהצילה את עם ישראל בכך שהרגה את סיסרא וכו'.
כמו כן, נשים אף שימשו בתפקידים שונים ואף לעיתים הנהיגו את עם ישראל (למשל, דבורה הנביאה).
כאשר אנו מתבוננים בחלקן של הנשים במעשה המשכן, נראה כי ההתייחסות לכך בפסוקי התורה היא די שולית. מספר הפסוקים הינו מועט והפרטים, אודות חלקן של הנשים בפרשייה זו, הינם כלליים ביותר.
אני מבקש לעמוד מקרוב, אחר חלקן של הנשים בשני האירועים המרכזיים בפרשיות 'כי תשא' ו'ויקהל' - חטא העגל ובניין המשכן, מתוך התייחסות של דברי חז"ל והפרשנים לאירועים הללו, ומתוך ניסיון למצוא את הקשר ביניהם.

בתחילת פרשת ויקהל, אוסף משה את כל בני ישראל, כדי לצוותם על בניין המשכן וכך כתוב, בספר שמות, פרק ל"ה:

א  "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת
   אתם:
ב ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו
   מלאכה יומת:
ג לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת:
ד ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר:
ה קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת יהוה זהב וכסף ונחשת:

כב ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וכל איש
     אשר הניף תנופת זהב לה':

כה וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני
    ואת השש:
כו וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העזים:

כט כל איש ואשה אשר נדב לבם אתם להביא לכל המלאכה אשר צוה ה' לעשות ביד
     משה הביאו בני ישראל נדבה לה'".
פסוקים אלו, טומנים בחובם מספר תמיהות, אך ברצוני לשאול שאלה אחת מרכזית וממנה להגיע לתובנה מיוחדת, בדבר תפקידן המיוחד של הנשים במלאכת בניין המשכן:

בפסוק כ"ב כתוב: "ויבואו האנשים על הנשים". מהי כוונת התורה במילים הללו?

בעיון ראשוני בפסוק זה, יש לציין,  כי המילים "ויבואו האנשים על הנשים", הינן סתומות לכאורה. רבים מהפרשנים עסקו בביאורן של מילים אלה ובהקשרן לפרשייה העוסקת בתרומת המשכן.
רש"י ואבן עזרא על אתר מבארים, כי כוונת המילה 'על' בקטע זה היא 'עם' – הווה אומר – בזמן נדבת הזהב ושאר החומרים למשכן, באו האנשים יחד עם הנשים ובסמוך להן, לתת את נדבתם למשכן.
הרמב"ן מוסיף לבאר, כי התכשיטים מצויים אצל הנשים ולכן הן היו הראשונות שהביאו את נדבת הזהב למשכן, עוד לפני הגברים, וכשראו זאת הגברים – הביאו גם הם את נדבתם.
דעת זקנים מבעלי התוספות סבור, כי כוונת הדברים היא שהאנשים באו לקחת מנשיהם את הזהב ושאר התכשיטים היקרים שהיו להן, ואכן הנשים שמחו מאוד לתת את זהבן, למטרה כל כך חשובה ונעלה.

אמנם, מפרשים רבים אף עורכים השוואה בין חטא העגל לבין מעשה המשכן, ביחס להתנהגותם של הנשים בשני אירועים אלה ומבארים את הפסוקים על פי ההבדלים בהתנהגות הנשים בשני המקרים.
בטרם נביא את דברי המפרשים בעניין זה, נצטט את הפסוקים הראשונים, העוסקים בחטא העגל, שם מבקש אהרון להביא זהב לבניית העגל (שמות, פרק ל"ב):

א " וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו
     אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה
     לו:
ב ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי:
ג ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן".

בקטע זה, כאמור,  מבקש אהרון מבני ישראל להביא אליו את הזהב מאזני נשותיהם בניהם ובנותיהם. יש להתייחס בקטע זה לשתי נקודות מרכזיות:

ראשית, יש לברר מדוע מבקש אהרון מהאנשים להביא דווקא את נזמי הזהב אשר באזני הנשים וכו'? וכי לא היו נזמים או תכשיטים אחרים?

המלבי"ם עונה על כך שתי תשובות:
א. אהרון מבקש את נזמי האוזן, כי הם היו התכשיטים החביבים עליהם ביותר וחשב אהרון,
     כי כך יוכל לדחות את נתינת הזהב כמה שיותר, עד שמשה ישוב.
ב. בהזכרת האוזן, מבקש אהרון לומר דברי מוסר לבני ישראל ולרמוז להם, כי אוזן ששמעה על הר סיני, שלא יהיה להם פסל וכל תמונה – אינה יכולה לבקש לעשות עגל.
שנית, יש לשים לב, כי בשלב זה, בפסוק ב', אהרון איננו מבקש להביא אליו את הזהב. אהרון משתמש בפועל 'פרקו', ואכן, בפסוק לאחר מכן, מספרת התורה, כי בני ישראל מתפרקים מן הזהב באזניהם, ולאחר מכן מביאים את הזהב לאהרון.
נראה, כי השימוש בפועל פר"ק, בא לבטא שני רעיונות:

1 -   פועל זה מבטא היטב את מצבם הרוחני העגום של בני ישראל באותו רגע – מצב של התפרקות. בני ישראל עייפים מן הדרגה הרוחנית הגבוהה בה היו מצויים עד עתה. האופוריה שאחזה בהם עת עמדו לרגלי הר סיני וקבלו את התורה – הלכה ונמוגה. הם מחפשים כעת תחליף, משהו מרגש יותר. זהו תהליך של התפרקות מהנכסים הרוחניים שהיו להם. יתכן, כי שימושו של אהרון בפועל זה של התפרקות, מהווה מעין רמז וסימן לבני ישראל, כי בקשתם ממנו נובעת מהתפרקות רוחנית מוחלטת, ובכך מנסה אהרון להניא אותם מלבצע את זממם.
2 – בפסוק ב', מבקש אהרון מבני ישראל לפרק את נזמי הזהב מהנשים והילדים. אמנם, בפסוק ג', נראה כי אכן בני ישראל מביאים את הזהב שביקש אהרון, אלא שבפסוק זה הנשים והילדים אינם מוזכרים. יתכן, כי הסיבה לכך נעוצה במריבה שהתפתחה בין הגברים שביקשו להביא כמה שיותר זהב ליצירת העגל, לבין הנשים שהתנגדו לכך בצורה נחרצת. נראה, כי הגברים נאלצו ממש לפרק בכוח את הזהב מידי נשותיהם וילדיהם.

נקודה זו באה לידי ביטוי, אף בדברי חז"ל.

במדרש תנחומא פרשת 'כי תשא', סימן י"ט, מופיעים הדברים הבאים:

"...מיד עמד חור וגער בהם. עמדו עליו והרגוהו. כשראה אהרן כך, נתיירא והתחיל מעסיקן בדברים, והם אומרים לו, קום עשה לנו אלהים. והכל גלוי לפני מי שאמר והיה העולם מה הם מבקשים. אמר להם אהרן: 'פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם'. אמר אהרן להם דבר קשה, שהנשים מתעכבות בו, שהם ראו כל הנסים והגבורות שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים ובים ובסיני. הלכו אצל הנשים. עמדו עליהם. ואמרו, חס ושלום, שנכפור בהקדוש ברוך הוא שעשה לנו כל הנסים וגבורות האלו ונעשה עבודה זרה. כיון שלא שמעו להם, מה כתיב, 'ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב' - אשר באזני נשיהם לא נאמר, אלא אשר באזניהם".

המדרש מספר על הימנעותן של הנשים מלמסור את נזמיהן לעגל וזאת בשל אמונתן הגדולה בקב"ה, בזכות הניסים שעשה במצרים, בים סוף ובהר סיני. אהרון היה סבור, כי הנשים יצליחו למנוע את האנשים מלאסוף את הזהב לעגל, על אף שבסופו של דבר, לא עלה הדבר יפה.
נראה, כי על פי המדרש, התייאשו הגברים מן הנשים והביאו את הזהב משל עצמם.

עובדת דבקותן של הנשים בקב"ה וסירובן להביא זהב ליצירת העגל, באה לידי ביטוי אף בדברי רבינו בחיי, ביחס לפסוק: 'אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי' (קהלת, פרק ז'), כשהדבר בא לרמז, כי בקרב הנשים, לא נמצאה אף אחת שחטאה בחטא העגל. הדבר רמוז במילים "אלה אלוהיך ישראל" – הווה אומר – 'ואשה בכל אלה לא מצאתי' – לא מצאתי אף אשה שאמרה: 'אלה אלוהיך ישראל'.

הכלי יקר מוסיף ומבאר, כי אכן על פי דין, לא היו צריכות הנשים לתת זהב למשכן, שהרי אם מטרת בניית המשכן היא לשם כפרה על חטא העגל, אין מקום לנשים לבוא ולהתנדב, שהרי הם לא היו חלק מחטא חמור זה. נהפוך הוא, הם הרי ניסו למנוע את האנשים מלחטוא בעגל. אמנם, מחמת דבקותן בקב"ה, חפצו הנשים מאוד לתת זהב לבניית המשכן.
כעת נבוא לבאר את הקשר בין חטא העגל לבין מעשה המשכן, מתוך התייחסותן של הנשים לשני אירועים אלה.
רבינו בחיי עורך השוואה בין שני האירועים – חטא העגל ומעשה המשכן – ומבאר, כי בשני המקרים הנשים התעלו על עצמן. כאשר ביקשו בעליהן זהב לעגל – ניסו בכל כוחן למנוע זאת וכאשר ביקש משה זהב למשכן – היו אלה הנשים שהביאו תחילה את הזהב לשם המצווה ובדביקות רבה.

עובדה זו רמוזה, כאמור, במילים "ויבואו האנשים על הנשים" – הווה אומר – הנשים הביאו את נדבתם תחילה והם היו אלו שמשכו את האנשים לבוא ולתרום את הזהב.
בנוסף, חשוב לציין, כי העובדה שהתורה מציינת מספר פעמים, שנשים היו שותפות בנדבה למשכן וכן במלאכות מסויימות הקשורות לבנייתו (בעיקר מלאכת הטוויה) – מלמדת על חיוניותן של הנשים, על אמונתן הגדולה בקב"ה ועל הדוגמא האישית שנתנו לבעליהן בנדבת הזהב למשכן.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • מחנכים באמונה

    מחנכים באמונה

    הקלטות וובינרי העשרה בנושאי פדגוגיה, חינוך ואמונה בימי הקורונה
    המשך לקריאה
  • טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    לאור המצב, טיפים יומיים של הרב יונה גודמן, שיסייעו לכם בניהול מפגשי זום
    המשך לקריאה
  • מטיילים על בטוח - הכללים שישמרו עליכם בטיול

    מטיילים על בטוח - הכללים שישמרו עליכם בטיול

    כולנו יוצאים לטיולים ברחבי הארץ. השנה, בעקבות ריבוי המטיילים בארץ, חשוב יותר מתמיד שנשמור על כללי בטיחות בטיולים. ריכזנו עבורכם את הנקודות העיקריות שחשוב לזכור
    המשך לקריאה