מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת ויקרא - מהותו של המלח בדין הקרבנות/ הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת ויקרא - מהותו של המלח בדין הקרבנות/ הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת ויקרא - מהותו של המלח בדין הקרבנות/ הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

עניינו של המלח, המופיע בפרשתינו, מעורר מספר תמיהות. בדברינו לפרשת ויקרא, ברצוני לברר, מהי מהותו של המלח בעולם, מהו תפקידו בעניין הקרבנות ומדוע בחר הקב"ה לכרות איתנו ברית, דווקא באמצעות המלח.
בפרשתינו, פרק ב', פס' י"א, עוסקת התורה בעניינו של המלח ומציינת:

" וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך על כל
  קרבנך תקריב מלח".

בתחילת דברי, אני מבקש להביא מדרש מאוד מעניין, אשר מקורו איננו ידוע כל כך, המופיע בספרו של הרב כשר: תורה שלמה, ויקרא, עמ' ק"י:

" ולא תשבית מלח ברית...על כל קרבנך תקריב מלח, שכאשר נתחלקו המים התחתונים מן העליונים, געו בבכייה, שיהיו במקום טומאה. אמר להם הקב"ה: שתקו ואני אצווה עליכם ניסוך המים, ולא נתפייסו כי אם פעם אחת בשנה, וכרת להם הקב"ה ברית, שימלחו הקרבנות, שנאמר: על כל קרבנך תקריב מלח ולא תשבית מלח".

המדרש מספר, כי כאשר הופרדו המים לשני חלקים, מים תחתונים ומים עליונים, געו המים התחתונים בבכייה, מכיוון שקינאו במים העליונים שהועלו בדרגה והתקרבו אל הקב"ה ושכינתו ואילו הם נשארו בארץ, מקום הטומאה, וכפיצוי, כביכול, כרת הקב"ה ברית עם המים התחתונים וציווה על בני ישראל למלוח את כל קרבנותיהם.
נראה, כי לפי המדרש, זוהי הברית אשר מדובר עליה בפסוק י"ג: "מלח ברית אלוקיך".
ברם, מעבר למדרש היפה שהובא לעיל, יש עדיין להבין מהי מהותו המיוחדת של המלח, מה טומן בחובו ומדוע חשוב כל כך להעלותו יחד עם כל קרבן? מעבר לכך, צריכים אנו עדיין לבאר מה נשתנה המלח מכל שאר הקרבנות, כשרק בעניין המלח מוזכר שם ה' כ'אלוקים', בניגוד לשאר הקרבנות, שם מופיע שמו של הקב"ה כ'ה'?

כדי לבאר את המילים: "מלח ברית אלוקיך", ניעזר בדברי הרמב"ן, בספר ויקרא פרק כ"ג, העוסק בעניין מהות האיסור העקרוני של הקרבת שאור ודבש במקדש:
רמב"ן, ויקרא, פרק כ"ג:

"...ובעבור שהקרבנות לרצון לשם הנכבד, לא יובאו מן הדברים אשר להם היד החזקה לשנות הטבעים, וכן לא יבאו מן הדברים המתוקים לגמרי כגון הדבש, רק מן הדברים המזוגים, כאשר אמרו בבריאת העולם (ב"ר יב טו) שיתף מידת רחמים במידת הדין ובראו".

לדעת הרמב"ן שם, באיסור השאור והדבש, ישנה אמירה חשובה של התורה: הקב"ה מבקש מן האדם, שלא להביא למזבח ולמקדש דברים חזקים, אשר בכוחם לשנות טבעים, כמו השאור והדבש, אלא שיש להביא רק דברים מזוגים, מעורבים, עדינים יותר, ובכך לסמל את מהות בריאת העולם, שנברא מן המיזוג הנפלא של מידת הדין ומידת הרחמים.

ברם, יש לשאול, כיצד מסתדרים דברי הרמב"ן עם העובדה, שיש חיוב להקריב מלח עם כל קרבן, והרי, לכאורה, המלח איננו מזוג ובכוחו לשנות טבעים?

נראה, כי יישוב נפלא לקושי זה, ניתן להביא מדבריו המאלפים של רבינו בחיי, שם:

" וע"ד הקבלה יש במלח שני כוחות משתנים זה הפך זה, והם המים והאש, ובכוח חמימות האש המייבשו והמגלידו חוזר מלח, ואם כן, יש בעצם המלח כוח המים והאש, שהם כנגד שתי המדות, שבהם קיום העולם והם מדת רחמים ומדת הדין, ומטעם זה אמר: 'ולא תשבית מלח ברית אלקיך', קרא ברית אלקיך מלח, לפי שבו יתקיים ויכרת העולם, וכמו שאמרו: ראה שאינו יכול להתקיים בדין - שתף עמו מדת רחמים, וכן המלח מקיים ומכרית, כי הוא מקיים ומעמיד הבשר זמן מרובה ונותן טעם בכל המאכלים, והוא מכרית גם כן, כי המקום המלוח, לא יעלה בו כל עשב...".
מן המפורסמות הוא, כי במלח קיימים שני כוחות המנוגדים זה לזה – המים והאש. מחד גיסא, בכוחו של המלח לקיים חיים, שהרי יש בו מים ואילו מאידך גיסא, בכוחו של המלח להכרית ולבער בכוח האש, אשר כביכול מצויה בו. לדעת רבינו בחיי, שני הכוחות הללו מקבילים למידת הדין ומידת הרחמים, שבהם נברא העולם, ולכן נקרא מלח: ברית אלוקיך – מכיוון שבמלח, הקיים לעולם ואינו מתקלקל, כמו ברית הקיימת לעולם – יש בו (במלח) שני הפכים – רחמים ודין – מלח ממתיק את הבשר ושומר עליו ומנגד יכול להכרית ולשרוף את הצומח – ובאותה מידה ברא הקב"ה את העולם, בשיתוף של מידת הדין ומידת הרחמים.

 

דווקא בעניין המלח, מזכירה התורה את המילה 'אלוקיך', כי המלח הוא הדבר היחיד העולה על המזבח, המבטא את הדין, את ההרס ואת השריפה. דברי רבינו בחיי אף מתיישבים יפה עם דברי הרמב"ן, שהרי נמצא כי המלח גם הוא מן הדברים המזוגים העולים על המזבח – מיזוג של אש ומים.


לסיכום הדברים, יש לציין, כי עצם הציווי של הקרבת המלח עם כל קרבן, והברית הכרותה בין הקב"ה ובין עם ישראל באמצעותו של המלח – 'מלח ברית אלוקיך' – מביאה לידי ביטוי את המחוייבות שלנו כלפי הקב"ה בכל דור ודור, כדי שנזכור באמצעות המלח את הקרבנות, כי ברית זו קיימת לעולם וכן כדי לזכור שהקב"ה, ברוב רחמיו, ברא את העולם בשיתוף מידת הדין ומידת הרחמים.
אמנם, המלח אמור אף להזכיר ל,נו כי יש בו כוח של אש ויש בו כוח של מים. אנו צריכים לזכור ולדעת הי,טב כי מצב זה מהווה עבורנו סוג של איום חיובי, בו נצטרך להיות זהירים מאוד בעבודת ה', בלימוד התורה ובקיום המצוות, כי, חלילה, עלולים אנו להגיע למצב של ברית מלח אלוקיך – מלח המכלה את העולם ושורף אותו.

לסיום, ברצוננו להביא  את דברי הזוהר הקדוש, בעניין המלח המוקרב על המזבח ולסיים את דברינו, בהסבר משמעות דבריו העמוקים:
זוהר בראשית, דף רמ"א/ב:
" רבי אחא אמר: כתיב (ויקרא ב'): 'ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח'. וכי אמאי מלח? אלא בגין דאיהו ממרק ומבשם מרירא לאטעמא, ואי לאו הוי (בגין) מלחא - לא יכיל עלמא למסבל מרירא".

הזוהר הקדוש מבאר, כי המלח מטבעו ממתיק את הבשר ולולא המלח, היה קשה לאכול את הבשר מפאת מרירותו. אמנם, בהמשך דבריו שם, מבאר הזוהר, כי משמעות הדברים היא שהצורך למלוח את בשר הקרבנות נובע מכך, שלולא המלח – לא הייתה אפשרות לאדם לסבול את המרירות הקיימת בעולם.

מדברי הזוהר עולה, א"כ, כי המלח או יותר נכון, ברית המלח, היא חסד גדול שעשה עמנו הקב"ה, שהרי בסופו של דבר, היא זו המאפשרת לעם ישראל לחיות באופן שהוא מסוגל להתגבר על המרירות שבחייו, ואף להתמודד עם הדברים הרעים, לכאורה, שקורים לנו. עצם המלח, המבטא את בריאת העולם במידה של דין בשיתוף מידת הרחמים, הוא המאפשר לנו לחיות את חיינו באופן מיטבי. זהו, אכן, חסד גדול, שהקב"ה גמל עמנו. המלח א"כ, הוא המקשר בין הדין לבין הרחמים, בין הקב"ה לבין עם ישראל.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה