מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת וירא- ניסיון העקידה/ הרב חיים דרוקמן, יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

פרשת וירא- ניסיון העקידה/ הרב חיים דרוקמן, יו”ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

פרשת וירא- ניסיון העקידה/ הרב חיים דרוקמן, יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

"עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום" (אבות ה,ג). העקדה היא פסגת עשרת הניסיונות הללו. אמנם נשאלת השאלה: מדוע הקב"ה מנסה את אברהם בניסיונות? הרי אדם המנסה את חבירו רוצה לבדוק תוצאה מסוימת –והלא הקב"ה אינו זקוק לנסיון, שכן, התוצאה כבר גלויה לפניו!

כותב הרמב"ם במורה נבוכים (ג,כד):

" דע כי כל ניסיון שבא בתורה אין כונתו וענינו אלא כדי שידעו בני אדם מה שצריך להם לעשותו ומה שראוי להאמינו... ואמנם ענין אברהם אבינו ע"ה בעקדה כלל שני ענינים גדולים הם מפנות התורה, הענין האחד הוא להודיע אותנו גבול אהבת השם ויראתו עד היכן היא מגעת, וצוה בזה הענין אשר לא ידמה לו לא נתינת ממון ולא נתינת נפש, אבל הוא מופלג מכל מה שאפשר שיבא במציאות ממה שלא ידומה שטבע בני אדם יטה אליו, והוא שיהיה איש עקר בתכלית הכוסף לילד ובעל עושר גדול ואיש נכבד ובוחר שישאר מזרעו אומה, ונולד לו בן אחר היאוש איך יהיה חשקו בו ואהבתו אותו, אבל ליראתו הש"י ולאהבתו לקיים מצותו בו לולד האהוב ההוא והניח כל מה שקוה בו והסכים לשחוט אותו אחר מהלך ג' ימים... "
הרמב"ם, בהתייחסו לעניין הנסיונות, מברר שמטרת העקדה היא ללמד אותנו. העקידה מלמדת אותנו עד היכן אהבת ה' מגעת. אברהם אבינו שהיה עקר כל חייו, בתכלית הכוסף לילד, נולד לו בן אחר היאוש. אנו הרי יודעים כמה אוהב אב את בנו שנולד לו אחר צפייה ובמיוחד לאחר שנים רבות של עקרות- אי אפשר לתאר עד כמה אהב אברהם את יצחק בנו, ואף על פי כן הלך להעלותו לעולה בצווי הקב"ה.

יש לדעת שכל חייו של אברהם היו מכוונים לקראת ניסיון זה. עקרותו, ההבטחה החוזרת ונשנית שלא מתמלאת, ישמעאל - כל אלו באים כדי ליצור את המצב שאברהם יהיה בתכלית הכוסף לילד כאשר ייוולד יצחק, כל אלו באים כהכנה לניסיון העקידה.

כותב הרב זצ"ל[1]:

"אותה ההתמכרות העמוקה של עבודה-זרה, שראה בה האדם הפרא חזות הכל, עד שנצחה גם את רחמי הורים, ותשים את האכזריות על בנים ובנות למדה קבועה בעבודת המולך, וכהנה, היא תוצאה ערפלית מההכרה הגנוזה שבעומק לבב האדם, שהענין האלהי יקר הוא מכל וכל נחמד ואהוב כאין נגדו"
מציין הרב זצ"ל שבאותו זמן היתה נפוצה בעולם עבודת המולך – בה אנשים היו מקריבים את בניהם ובנותיהם לע"ז. בפרשת ראה (דברים יב,כט), ישנה התייחסות לעבודה זו:

"כִּי יַכְרִית ד' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי. לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַד' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת ד' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם"
התורה מתייחסת לעבודה זרה בצורה קשה ביותר, אמנם, יחד עם זאת, מגלה הרב ש: "אותה ההתמכרות העמוקה של עבודה-זרה... היא תוצאה ערפלית מההכרה הגנוזה שבעומק לבב האדם, שהענין האלהי יקר הוא מכל וכל נחמד ואהוב כאין נגדו", עבודה זו, עם כל חומרתה, מגלה נקודה עמוקה וקדושה בלב האדם.

אין לך אדם נורמלי שאוהב דבר יותר מבניו ומבנותיו, זה חקוק בטבע האדם. כשאדם מוותר על משהו, זה תמיד בא לטובת דבר אחר שהוא אוהב או מעריך יותר. עצם זה שאנשים היו מוכנים להתגבר על אהבת ילדיהם ולשרוף את בניהם ובנותיהם באש לטובת אלוהות, מוכיח שהענין האלקי תופס את החלק המרכזי באדם!

אכן, נוכל לומר שכוונתם הייתה אחרת - כגון לרצות ולפייס את אל הגשם או אל הרעם וכדו', כך ודאי היו הם מגדירים את מעשיהם, ובכל זאת, בשביל מטרה כזאת לא היו אנשים מסוגלים לשרוף את בניהם ובנותיהם! הדבר שאפשר להם לעשות כך היא "תוצאה ערפלית מההכרה הגנוזה בעומק לבב האדם", על אף שאינם מודעים לה.

משיך הרב זצ"ל:

"כאשר הוצרכה ההארה האלהית להופיע בטהרתה, נתגלתה בעז התלהבותה בניסיון העקדה, שהראה לדעת שאותו החום וההתמכרות לענין האלקי אינו צריך דוקא שתהי ההשגה האלהית כ"כ מעולפת בלבושים בזויים כאותם של העבודות-הזרות, שהניצוץ של הטוב האלהי אובד בהם לגמרי את דרכו, אלא גם בהשגה טהורה"
עובדי עבודה זרה בזמנו של אברהם אבינו יכלו לומר לו: "ר' אברהם, אתה צודק! אתה באמת מדבר על דברים גדולים ונשגבים, אבל מה לעשות שזה מעלינו, זה לא מדבר אלינו, אנחנו מחפשים משהו חי, משהו ממשי שאפשר לחוש אותו, לתפוס אותו, לא רק איזושהי אמונה ערטילאית, שכלית". אפילו בחושיו הטבעיים של האדם ישנה הדרגתיות בעוצמת הקליטה, שהרי- ישנם חושים הגורמים לאדם להרגיש דברים בעוצמה חזקה יותר מחושים אחרים, לדוגמא: אדם ששומע על איזו משפחה מסכנה ודאי שהדברים נוגעים ללבו והוא מרחם עליה, אך רחמיו נכמרים עליהם פי כמה אם הוא רואה זאת בעיניו! כל שכן כאשר מדובר על אמונה שכלית, אדם יכול לחיות ולהרגיש דבר שקולט בחושיו הרבה יותר מדבר שנמצא בשכלו. דבר שכלי הוא דבר קר, לא חי.

ניסיון העקידה בא ללמדנו מהי אמונה- אמונה אינה דבר שכלי פילוסופי מנותק מהחיים, מסונן וקר. אמונה היא דבר חם, דבר חי בקרבנו ומפעיל אותנו, עד כדי כך שאברהם אבינו היה מוכן לשחוט את בנו יחידו אשר אהב דוקא מתוך אמונה עזה כזאת החודרת עד עמקם של החיים וממלאה את האדם כולו. האמונה אינה דבר שמעלינו, כפילוסופיה הקרה נטולת לשד חיים, אלא יש בה, באמונה, מחד את אותו החום וההתמכרות לענין האלקי, אך מאידך היא באה בהשגה טהורה ואינה זקוקה ללבושים הבזויים של העבודה זרה.

"... אע"פ שאין לדמיון הגס כ"כ חומר להזדעזע בתור הזדעזעות חמרית הקרובה לתכונתו של האדם, - שאין צריך לומר כמה שהיא מאירה את כל דרכי חייו של האדם, כמה שהיא מתקנת את החיים החברותיים וכמה היא מעמדת על בסיס איתן את מצב-הרוח של האדם, ביחס לשאיפותיו הנצחיות, המתגלות בעניינים שהם "למעלה מן השמש". כל אלה הם דברים גלויים. הרבותא המצויינת היא, שלא יחסר חם ההתמכרות ביחש להתקשרות האלהית בצורת ההשגה המוארה"
דברים מעין אלו אומר גם הכוזרי[2] לאחר שהסביר את ההבדל בין 'אלקי אברהם' ל'אלהי אריסטו':

"אמר הכוזרי: כבר התבאר לי ההפרש בין אלהים וה', והבינותי מה בין אלהי אברהם ואלהי אריסטו, ושה' תכספנה לו הנפשות בטעם וראיה, ואלהים יטה אליו הקשה. והטעם ההוא יביא מי שיגיע אליו שימסור נפשו על אהבתו ושימות עליה, וההקשה הזאת היא רואה כי רוממותו חובה בעוד שלא תזיק ולא יגיע בעבורה צער...
אמר החבר: ובאמת סבל אברהם אור כשדים והגרות והמילה והרחקת ישמעאל ועקידת יצחק לשחוט אותו, כי ראה מן הענין האלהי מה שראה, טעם לא הקשה..."
ממשיך הרב:

"זה יצא לפועל ע"י ההחלטה של ניסיון העקדה, שנשאר חק טבעי לדורות עולמים, שגם בהקישור העדין אל הדעה המורמה מכל רעיון חושי יש חדירה לכל חדרי לב, ולולי זה היתה האנושיות עומדת או ברגש עכור ופראי, אמנם פועם בחזקה ביחושו לאלהות, או ברוח קריר מסונן קצת מבלעדי תכונה של חיים עמוקים. על כן גדול הוא ונשא זכיון העקדה, לדורות עולמים, ולא רק במטבעות תפלה, כי אם המקרא במקומו הוא אומר : יען כי עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני"
ניסיון העקידה חקק באנושות כולה לדורותיה את האמונה הטבעית הממלאת את כל חדרי הלב, את כל החיים כולם, המזרימה את החיים בעורקים ומפעימה את האדם כולו.

הגילוי של אותה השתוקקות לקרבת אלקים עד כדי מוכנותו של אברהם לעקוד את בנו יחידו ולהעלותו לעולה, דוקא מתוך אמונה זכּה בבורא עולם, גילה בעולם יכולת זו. לולי ניסיון העקידה שביטא את פרץ החיים בצורה טהורה ומתוך אמונה גדולה, היה העולם מתנהל ללא יכולת לתת ביטוי למהלכי רוחו, וממילא להתקיים ולהיות ברגש עכור ופראי. או לחילופין, להיות בעל דת פילוסופית, קרה, שכלית, מבלעדי תכונה של חיים עמוקים.

יש לשאול - אנו מזכירים פעמים רבות את המושגים: "זכות אבות" ו"זכות העקדה" – אמנם, כיצד העמידה בנסיון של האבות רלונטית לגבינו? הרי הדברים התרחשו לפני אלפי שנים! האם העובדה שבעברנו הרחוק היה לנו אב זקן שעמד בנסיון משמעותית לגבינו!?

על כן כותב הרב: "ניסיון העקדה, שנשאר חק טבעי לדורות עולמים"- מעשי האבות נמצאים וחקוקים בנו!

בדומה לכך כותב ר' חיים מוולוז'ין בספרו 'רוח החיים'[3]:

"כמה מידות שהצדיק טרח ויגע להשיגם, לבניו אחריו המה כטבע מוטבע, ובקצת יגיעה יגיעו לזה, כמו שנראה בחוש שרבים מעמי הארץ מהיהודים מוסרים את נפשם על קידוש השם, והוא מוטבע בנו מאבינו אברהם שמסר נפשו לאור כשדים על אמונתו, וכן כל העשרה נסיונות היו להישיר הדרך לפנינו"
בהמשך, הוא מביא דברים אלו אף לגבי ההתעוררות לארץ ישראל: "וכן ההתעוררות לאדם פתאום ללכת אל ארץ הקודש הוא מנסיון "לך לך".

 

עוד אומר הרב:

"ומה נהדרת היא תפילתנו, להזכיר זכותו של האב הראשון הלוחם נגד הפראות הדמיונית במערכה האלהית, שכל זכותה הקלושה היתה בצד הפפולרי שלה בחידור עומק הלב, שהיו האליליים טוענים שא"א לתרבות אנושית מבלעדיו, מפני שהרושם של האלהות הטהורה ההא מרום יותר מדאי וזך יותר מדאי מלהיות בו כדי מרעה להמון גוים. בא "אב-המון גוים" והורה מה שהיה צריך להורות, עד אשר איך שירדו הדורות - יש מקום לחדירה וצל האור טהור"
הרגש האלקי, הרצון לקרבה אלקית נמצא בכל אדם והוא שואף להתגלות, לבוא לידי ביטוי במעשים, במשהו חי וממשי. זוהי ההצדקה היחידה לע"ז. יכלו עובדי הע"ז לומר לאברהם אבינו: ר' אברהם, אתה צודק! אתה באמת מדבר על דברים גדולים ונשגבים יותר מאתנו. אך האמונה שלך היא אמונה קרה – אי אפשר לחיות אותה.

על כן, בא הקב"ה ומלמד אותנו ע"י ניסיון העקידה שהעושר הגדול של החיים והתשוקה הגדולה לדבר ד' יכולים לבוא לידי ביטוי בפעולות מעשיות ורגשות חמים כפי שבאו לידי ביטוי במעשים של אב זקן לבנו יחידו מתוך דביקות בבורא עולם. 

" ועקדת יצחק נזכרת ברחמים לזרעו לדור דורים "


[1] אגרות הראי"ה ב', עמוד מ"ג

[2] מאמר רביעי, טז – יז. נביא גם מדבריו ב-טו: "ספר הכוזרי מאמר ד אות טו:

"…ואז ישוב האדם עובד, חושק בנעבדו, ומוסר נפשו להריגה על אהבתו, לגודל מה שהוא מוצא מערבות הדביקה בו והנזק והצער בהתרחק ממנו, בהפך הפילוסופים שאינם רואים בעבודתו כי אם מוסר טוב ודבר האמת …" רוח החיים על אבות ה, ג (נמצא בין היתר בסוף מהדורה מיוחדת של נפש החיים)

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • פנימייה חדשה לתלמידי מכינת ”עוז שלמה”

    פנימייה חדשה לתלמידי מכינת "עוז שלמה"

    קומה חדשה, בחומר וברוח – פנימייה חדשה ויפיפייה שחנכנו לרווחת התלמידים, תרומת משפחת פיצוט'ו.
    המשך לקריאה
  • בפעם ה-80: פותחים את שנת הלימודים תש”ף

    בפעם ה-80: פותחים את שנת הלימודים תש"ף

    אלפי תלמידי ומורי רשת בני עקיבא התחילו את שנת הלימודים תש"ף במוסדות הפרוסים בכל רחבי הארץ
    המשך לקריאה
  • מדד משרד החינוך קובע: מחנכים לערכים

    מדד משרד החינוך קובע: מחנכים לערכים

    מדד משרד החינוך מוכיח: מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא הרשת הערכית ביותר
    המשך לקריאה