מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת וירא- עיונים בפרשת עקידת יצחק/ הרב חיים דרוקמן, יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

פרשת וירא- עיונים בפרשת עקידת יצחק/ הרב חיים דרוקמן, יו”ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

פרשת וירא- עיונים בפרשת עקידת יצחק/ הרב חיים דרוקמן, יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

בתחילת פירושו לפרשת העקדה כותב האברבנאל:

הפרשה הזאת היא כל קרן ישראל וזכותם לפני אביהם שבשמים, ומפני זה ראוי להפליג בה העיון והחקירה יותר מבשאר הפרשיות.

ערכה הגדול של פרשת העקדה עולה משיבוצה בתפילת שחרית, והיא תופסת מקום מרכזי בימים הנוראים, בסליחות (נוסח אשכנז) החל מערב ראש השנה, ובמהלך עשרת ימי תשובה. במוסף של ראש השנה תופסת העקדה מקום בשיאה של ברכת זכרונות, קריאת התורה ביום השני של ראש השנה היא פרשת עקדה, וגם עיקרו של יום – תקיעת השופר, קשור בקשר ישיר לעקדה, כדברי הגמרא "אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקדת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני" (ראש השנה טז, ע"א).

א. "והאלהים נִסה את אברהם"

כותב הר"ן בדרשותיו (הדרוש השישי):

...וזה הניסיון צריך להתבאר ... כי אין ספק שלא ינסה ה' יתברך לידע אם יעמוד בנסיונו, כי ה' יתברך צופה ומביט כל העניינים העתידים, ואין אצלו ספק כלל...

בין בני אדם יש מקום לפעמים למבחני נאמנות, אבל האם יש ספקות לפני ריבונו של עולם? האם לא גלוי וידוע לפני בוחן כליות ולב מה יחסו של האדם אליו? לשאלה זו ניתנו מספר תשובות.

אברהם כדמות מופת לעבודת ה'

כותב הרמב"ם:

דע, כי כל ניסיון שבא בתורה אין כוונתו ועניינו, אלא שידעו בני אדם מה שצריך להם לעשותו, ומה שראוי להאמינו. וכאילו ענין הניסיון – שיעשה מעשה אחד, אין הכונה - גוף המעשה ההוא, אבל הכונה שיהיה משל  שילמדו ממנו וילכו אחריו...(מורה נבוכים ח"ג, כד)

אמת, מי שהכל גלוי וידוע לפניו אינו זקוק לנסות את האדם, שהרי הכל גלוי וידוע לפניו. הניסיון בא להראות לכולנו מה מצופה מאתנו, למה עלינו לשאוף. הוא מהווה דוגמא עבורנו, מבחינה מעשית ומבחינה אמונית. הנקודה איננה, לדעת הרמב"ם, המעשה הספציפי של העקדה, אלא היותו אות ומופת עבורנו, וממנו עולה לאיזו רמה של מסירות נפש ודבקות בדבר ה' יכול אדם להגיע.

הסבר זה של הרמב"ם יכול היה להתקבל על דעתנו, לו היה המקרא נוקט לשון של 'והא-לוהים אמר או ציווה לאברהם', אבל הרי אי אפשר להתחמק מן הביטוי המפורש: "והאלהים נִסה את אברהם"! איך הבין הרמב"ם את הביטוי הזה? לפי האבן עזרא (בראשית כב, א): יש אומרים כי הסמ"ך תחת שי"ן, והה"א תחת האל"ף. כלומר, במקום 'נִסה', עלינו לקרוא 'נִשא', הקב"ה הרים את אברהם במעשה זה לגבהים חדשים. הסבר נפלא, אך נשוב ונשאל: אם כך, למה לא כתבה התורה בפירוש '...נישא את אברהם'? מוסיף האבן עזרא אפשרות הבנה אחרת בשם הרס"ג: "והגאון אמר שמלת 'נִסה', הראות צדקתו לבני אדם". כלומר, השימוש במילה 'נִסה'  לא בא להראות על רצון לבחון את אברהם, אלא להפגין את צדקתו כלפי בני האדם. לפי זה, אין צורך לשנות את הכתיב, שכן המילה "נִסה" איננה מלשון ניסיון אלא מלשון נס, שמשמעו דבר גבוה שנראה למרחוק, כמו "ונָשָא נס לגויִם" (ישעיהו יא, יב). רצה הקב"ה שכולנו נכיר את אברהם, נכיר בגדלותו, ועל כן ציווה אותו על העקדה. רעיון זה מוסבר ביתר הרחבה בדברי האברבנאל (בראשית כב, א):

...והנה הניסיון הזה אין ענינו הבחינה, כדי שידע האל מה שלא היה יודע, כי כל הדברים גלויים לפניו תמיד. אבל "והאלהים נִסה" הוא מגזרת נס, וכמו "נְסה עלינו אור פניך ה'". כי הנה הפועל הנפלא הזה שעשה אברהם בדבר ה' עומד לנס עמים, כדגל רם ונשא, אליו גוים ידרושו ויביטו אחריו...

מעשה העקדה רומם את אברהם, כדגל שמתנשא לגובה לעיני כולם. "והאלהים נִסה את אברהם" – רומם אותו לעיני כל. על פי הרמב"ם בא הניסיון ללמד מה עלינו לעשות, ואילו על פי רס"ג והאברבנאל באה הפרשה ללמד אותנו על גדלותו של אברהם אבינו.

אחרי המעשים נמשכים הלבבות

כותב בעל 'ספר העיקרים' (מאמר ד,יג):

שאין ראוי שיהיה שכר הסובל הטורח והעמל בפועל לאהבתו של מקום, שווה למי שאינו סובל אותו בפועל, ועל כיוצא בזה נאמר "אל יתהלל חוגר כמפתח", שאין ראוי שיתהלל מי שלא עשה הגבורה בפועל, אף על פי שהוא מוכן לעשותה, והוא חגור כלי מלחמה, כמי שכבר פעל ועשה הגבורה בפועל, והוא המפתח מעליו כלי המלחמה.

ודאי שהקב"ה יודע מראש מה יעשה האדם, אבל יש הבדל בין מי שמוכן לעשות, לבין אדם שאכן עושה בפועל. הקב"ה שידע מראש שאברהם יעמוד בניסיון, ביקש שיוציא את הרצון הטוב שבו מן הכוח אל הפועל, שהנכונות למלא את רצון ה' תבוא לידי גילוי. יש הבדל בין השכר שאדם ראוי לו על הנכונות לעשות דבר, לבין השכר על המאמץ וההקרבה עבורו.

ועל כן פעמים הרבה מביא הקדוש ברוך הוא יסורין על הצדיק, להרגילו שיסכים המעשה הטוב עם המחשבה הטובה... וזוכה בזה לשכר מעשה הטוב, עם הכוונה הטובה, לא לשכר כוונה טובה בלבד.

הקב"ה מביא ייסורים על הצדיק, על מנת לגרום לו להקריב, להתייגע, להתאמץ, בדרך להגשמת המחשבה הטובה במעשה טוב. ומסיים 'העיקרים': "וייקרא ההרגל בעבודה – 'ניסיון'..." בלשוננו: התנסות. לא מדובר במבחן כלשהוא, אלא בהתרגלות. "אין חכם כבעל הניסיון" – לא מדובר במי שעבר מבחן מסוים, אלא שהוא מנוסה. "והאלהים נִסה את אברהם" – תירגל אותו; הביא אותו להתרגל למעלה גבוהה של מסירות נפש. 'העיקרים' גם מדגיש, כיצד פועל הניסיון על האדם:

 ...שמתוך המעשה יתחזק לבו באהבת השם, לפי שכל פועל יקנה בנפש תכונה חזקה יותר משהיא נקנית בזולת מעשה...

ידועה שיטת ספר החינוך: "כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". בפעם הראשונה ש'החינוך' מביא עיקרון זה, במצוה ט"ז, הוא מחדד אותו:

דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם, אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ובכוח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.

ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצות, אם אולי יעסק תמיד בדברים של דופי, כאילו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אומנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור, כי ידוע הדבר ואמת שכל אדם נפעל כפי פעולותיו...

כבר ממבט ראשון נושקים דברי 'החינוך' לדברי 'העיקרים', אך אפשר לדייק בדבריהם יותר. "ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום", כותב 'החינוך', ונוקט לשון קיצונית, מוחלטת, עד כדי שמתעורר התימהון: וכי מה אירע לו לרשע כזה שיתחיל לפתע לקיים תורה ומצוות? אולם האמת היא, שהאדם עושה מעשים טובים מתוך רצון טוב, שקיים בו תמיד, אלא שהוא עמום ורדום. החידוש הגדול של 'החינוך' הוא, שעשיית המעשה הטוב, מעצימה את הרצון הטוב שלו, והוא קונה שביתה עמוקה יותר בלבו. כל מעשה טוב מחזק באדם את יסוד הרצון הטוב הגנוז בו, כדברי הרב קוק (אורות התשובה ו, ו) – "המעשים מדברים הם בתוך הנשמה". זה בדיוק מה שאומר 'העיקרים': "שמתוך המעשה יתחזק לבו באהבת ה', לפי שכל פועל יקנה בנפש תכונה חזקה יותר משנקנה בזולת מעשה", כלומר, יותר מתכונת הנפש שהיתה נקנית מבלעדי מעשה.

בשיטה זו הולך גם ר"ע ספורנו (בראשית כב, א): "...שיהיה בפועל אוהב וירא כמו שהיה בכוח..." כלומר, בכוח האהבה והיראה קיימת, היא רק צריכה לצאת אל הפועל. הניסיון מוסבר לפי דברים אלו כהתנסות ורכישת הרגלים.

הכל צפוי – והרשות נתונה!

אומר הרמב"ן בפירושו לתורה (בראשית כב,א):

ענין הניסיון הוא לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, יקרא 'ניסיון' מצד המנוסה. אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכוח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב, לא שכר לב טוב בלבד.

הרמב"ן מחלק בין צד המנוסה וצד המנסה. מצד המנסה, הבחינה שבה מעמיד הקב"ה את הצדיק, היא לטובתו; היא נועדה להביאו להוציא את רצונו הטוב מן הכוח אל הפועל. אלה בדיוק דבריהם של 'העיקרים', 'החינוך' וספורנו. אך מצד המנוסה משמעות  הניסיון היא אחרת.

אמת, אומר הרמב"ן, הקב"ה יודע מראש מה יבחר אדם לעשות. אבל ידיעה א-לוהית זו איננה גורעת מאומה מיסוד הבחירה החופשית. מבחינת עצמו, האדם עומד למבחן מלא. מצד המנוסה, יש כאן ניסיון במובן מוחלט של מבחן. אברהם עומד בפני מבחן, התלוי רק בו - בהחלטתו, ברצונו, בבחירתו.

שלוש השיטות שהבאנו בהסבר "והאלהים נִסה את אברהם", מצטרפות למסכת אחת. מצד אברהם אבינו – מדובר בניסיון, בחינה (רמב"ן). מצד הקב"ה, המטרה היא לטובת אברהם, לאפשר לו להוציא את המעשה הטוב מן הכוח אל הפועל, ולקבל את שכר העשייה (רמב"ן, 'העיקרים' וספורנו), ועל ידי ההתנסות במעשה הטוב יתחזק לבו יותר בעבודת ה', כי אחרי המעשים ימשכו הלבבות ('העיקרים' ו'החינוך'). וכל זה כדי להראות לעיני כול את גדלותו וצדקתו של אברהם (רס"ג, אברבנאל וי"א המובא באב"ע). ומה החשיבות של להראות צדקתו של אברהם? כדי ללמד אותנו מה נדרש מאתנו (הרמב"ם).

בסוף דבריו מוסיף הרמב"ן הדגשה:

ודע כי "ה' צדיק יבחן" (תהלים יא, ה), כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו, וחפץ להצדיקו, יצוה אותו בניסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו. והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • המעודדים של העתודה

    המעודדים של העתודה

    תלמידי ישיבת בני עקיבא בגבעת שמואל הרימו את טורניר הגמר של ליגת העתודה בכדורסל, עד לזכייה הנכספת. האחדות שהייתה בין השחקנים (וגם בין האוהדים), האווירה החיוביות והשפה הנקייה הרימו את ההיכל לגבהים
    המשך לקריאה
  • ברכות לתא”ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    ברכות לתא"ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    אחרי שקידומו עוכב במשך כמעט ארבע שנים תחת גדי איזנקוט, מגיע אביב כוכבי ומחזיר את תא"ל עופר וינטר לפיקוד בשטח.
    המשך לקריאה
  • כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא”ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    אחרי שנים בהם תלמידי הישיבה מתנדבים ומשתתפים בחתונות שונות כ"משמחים" והתוודעו לזוגות שמתחתנים בלי הרבה חברים ומשפחה, החליטו התלמידים להירתם ולפנות למכון מאיר לאיתור זוג שישמח לסיוע בהפקת חתונה, בארגון חתונה באווירה שמחה.
    המשך לקריאה