מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת וירא- קטעים נבחרים מהספר "נר למאור"/ הרב משה צבי נריה זצ"ל

פרשת וירא- קטעים נבחרים מהספר ”נר למאור”/ הרב משה צבי נריה זצ”ל

פרשת וירא- קטעים נבחרים מהספר "נר למאור"/ הרב משה צבי נריה זצ"ל

לחם וגינוני כבוד

וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ... מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח... [יח ה-ו]

מכניס האורחים הגדול יודע שאם מגיע אורח רעב, הרי הדבר הראשון שיש צורך לעשותו הוא - לשים לחם על השולחן, למען יוכל הרעב לאכול מיד, לשבור רעבונו. אין לבזבז זמן על סידור השולחן במפה נאה ובכלים נאים - כל זה יכול להיעשות אחר כך, לא על חשבון הרעבון של האורח.

למדנו מכאן שני דברים: א. בבוא אורח רעב מן הדרך אין להאריך בגינוני הכנות וקישוטי שולחן, אלא ראשית כל לשים לחם על השולחן - ולהשאיר את הבחירה בידי האורח. אם מאוד רעב הוא, יוכל לשבור את רעבונו מיד, ואם לאו - יחליט הוא לחכות עד עריכת השולחן במלואה.

ב. אכן, דבר זה - אמר אברהם אבינו ע"ה בליבו - אעשה בעצמי. לשרה לא אמסור זאת. החוש האסטטי של האשה לא יתן לה להגיש לחם לבד על השולחן, ללא כל האביזרים, ואין לדרוש מאשה לעשות דבר שהוא נוגד את תכונתה הטבעית.

על כן: אף אתה, בעל הבית, אל תפנה במקרה כזה אל אשתך - זה נוגד את תכונתה ואין היא מסוגלת לעשות זאת. עשה זאת בעצמך, בזריזות. ואת האשה, בעלת הבית, אל תתרעמי על שבעלך פולש לתחומך, פולש למטבח, ועושה מעשה בלתי מהוקצע - זאת היא חובתו המוסרית ואפשר שגם ההלכתית, כי המאחר לתת אוכל לאורח רעב שהוזמן לבית, יש חשש שעובר על בל תאחר בכל רגע[1].

שני עברי עולם

וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ [יח יח]

העברי - כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד [בראשית רבה מב ח]

מה היה יחסו של הבודד הגדול לעולם שבעבר השני? האם ענין אותו? האם הרגיז אותו? האם שאף לכליונו ולהשמדתו?

דרכם של יוצרי דת, המאמינים באמיתות מסוימות, שהם שואפים להקנות את אמיתם לעולם כולו ולהכריעו לכף זכות. אולם הללו, מתוך "רחמיהם המרובים" על עולם תועה, לא נרתעו מלהטיל את מידת אמיתם על העולם בדם ואש ותמרות עשן. כך נהג נביא האיסלם, כך נהגו ראשי הנצרות. לא כן אבינו הראשון. גיבור ולוחם לבלי חת היה - זאת ראינו במלחמת המלכים. אולם ביחס לאמונתו והכרתו - לא ניסה אברהם להשתמש בכוחו החזק ובגבורתו כי רבה. האיש הבודד, אשר עמד מעבר מזה, עמוק היה צערו למראה העולם אשר מעבר מזה, צער מתוך רחמים לעולם ולאדם המתבוסס בשחיתותו, בדרך רשעו, רצון עמוק לראותו חוזר מדרכו, ושב ורפא לו.

מצבה של סדום הדאיג אותו לא מעט. "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח"[2]. מה איפוא עשה אברהם לתיקונה של סדום? התשובה על שאלה זאת ניתנה לנו בפסוקים הראשונים של הפרשה. הרי קבלת אורחים כזאת לא הייתה מקרית. אלו היו מעשים שבכל יום, בכל אורח. וכשאתה תמה ושואל: איזו מידת חסד מחייבת מעשים כאלה, אין לך אלא להשיב ולומר: לעומת עומק שחיתותה של סדום העמיד אברהם אבינו את עומק חסדו, את תמימות רחמיו על הבריות. בזאת ראה את הדרך לשינוי פני העולם, פני סדום ועמורה ויושביהן. יעמיקו הניגודים ויתבלטו בשיעורים אין סופיים. יכירו וידעו כל יושבי תבל עד היכן הניגודים מגיעים. זה יעורר למחשבות, לחשבון נפש, ויביא לבסוף לשינוי ערכין - "ונברכו בך כל משפחות האדמה"[3].

בעת יושבו בפתח האהל כחום היום, שמע אברהם את "זעקת סדום ועמורה כי רבה"[4], על כן רץ לקראת כל אורח, על כן מיהר האוהלה, ועל כן "ואל הבקר רץ אברהם"[5]. ריצות אלו היו - להציל את סדום...

ידע אברהם כי בה במידה שאישיותו תקרין יותר, תבהיק יותר - עתידים גויים ללכת לאורה ומלכים לנוגה זרחה. "אבן טובה הייתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא"[6]. בדרך זו החליט הבודד, העומד מעבר מזה, להעביר אליו את כל העולם, העומד מעבר מזה.

כאשר מסר לו הקב"ה הודעה רשמית על גורלה של סדום, אף זה היה אחד מן הנסיונות שניסה הקב"ה את אבינו הראשון. אביו של עם סגולה, יש לדעת את עמדתו לשאלה זאת, למפלתן של רשעים. יודע אברהם אבינו כי לזרעו תינתן הארץ. צריך הוא להיות מעוניין להיפטר מאנשי סדום הרעים והחוטאים. כיצד יגיב על הודעת הכליון אשר הקב"ה אומר לעשות בשכניו הרעים הנוגעים בנחלתו?

אברהם לא פצח פיו בשמחה - "ברוך דיין האמת"! הוא לא הוסיף לומר: למה רק סדום תיספה? ריבונו של עולם, אם כבר עלה במחשבה לכלות את הרשעים, הרחב נא את גבול הכליון ויינקה נא העולם מזוהמתו. לא כן היה הדבר באברהם. "אהבת צדק - אהבת לצדק את בריותי, ותשנא רשע - מאנת לחייבם"[7]. משמע: ליבו של אברהם אבינו היה מלא אהבה לאדם, אהבה לבריות.

הנה זאת תורת אבינו הראשון. וכדרכו אז, כך עלינו להיאבק בעולם גם היום: למראה שחיתותו של עולם, עלינו להעמיק ביושרנו ובטהרתנו.

משטר של רשע

זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד [יח כ]

בשעה ששמש הצדקה של אברהם אבינו עלתה במלוא זוהרה, בשעה שמידת החסד שלו נתגלתה במלוא תפארתה על אנשי סדום ועמורה עצמם, אחרי מלחמת המלכים, בה הציל אברהם אותם ואת רכושם, אך נזהר לבלי לקחת לעצמו "מחוט ועד שרוך נעל"[8] - מעשה רב זה לא השפיע עליהם כלל לשנות את דרכם. זה הוכיח שאין כאן תופעה חולפת של חברה עשירה שבעת לחם, אלא השקפת עולם מעוותת, השקפה שתעמיד לה חכמים משלה, שיפתחו תיאוריות של מוסר חדש, של משפח-משפט, של חוקי תועבות אשר ירעילו עולם ומלואו. זו שיטה שמגמתה לשמור על בלעדיות שליטתה של חברה עשירה, שפיתחה פולחן של עושר וגבורה מחד, והחליטה להשתחרר מעול הטיפול בחלשים, בחולים ובעניים. לפנינו שיטת רשע שראשיתה במניעת חסד - "ויד עני ואביון לא החזיקה"[9] - וסופה להביא לידי מעשי רצח. המקרה של שריפת הנערה אינו מקרה בודד, אלא פרי בשל - פרי ביאושים - של אותה שיטה והשקפת עולם. [כפי שראינו בזמננו, ששיטות חברתיות ומשטרים, שהתיימרו להביא ברכה ורווחה לעולם, השמידו מליונים של בני אדם. האידיאולוגיה שחררה אותם אפילו מנקיפת מצפון כלשהי...].

צעקתה של אותה ריבה שימשה אפוא כאזעקה אחרונה להצלת העולם מִשׁוֹאָה חדשה, ממבול דמים חדש. אז נגזר דינם של ארבעת הערים האלה לכליה. לכן נשלח המלאך שבא להפוך את סדום לביקור מוקדם בביתו של אברהם אבינו, איש הצדקה והמשפט - להיפגש עם מרגלית החסד שהייתה תלויה בצוארו של אברהם[10]. לאורה של מרגלית חסד זו הובלטה רשעת סדום ועמורה[11], עד כדי כך שגם הסנגוריה של אב המון גויים לא יכולה הייתה להצילם - "ואברהם שב למקומו"[12].

באין יראת אלקים

כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי [כ יא]

רק חמישים ושתים שנה עברו מאז היו כולם מרוכזים בבקעה בארץ שנער, רק חמישים ושתים שנה עברו מאז ש"היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם"[13] - והנה ראו לאן הגיעו אלה שהתיישבו בסדום ועמורה.

משמע: רעיונות חברתיים נעלים, מסתאבים ומשתבשים ומגיעים לאבסורדים...

משום כך נאמר על אברהם ועל זרעו: "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"[14]. כל חברה קובעת לעצמה משפט. כל חברה נוהגת בצדקה כלפי חבריה, אולם משהערכים אלה אינם מחזיקים מעמד בשעת מבחן, כשסדרי החיים משתנים או משתבשים - כל אחד מתחיל לדאוג לעצמו, נסגרות הידיים מלתת צדקה, והמשפט הופך למשפח. השכל האנושי, ההגיון הישר, שהוא הבסיס למשפט - אינו מסוגל להתמודד עם הכוחות האמוציונליים כשהם במצב של גאות, איננו מתמודד עם כעס מתפרץ, ואינו מסוגל לרסן יצרי קנאה תאוה וכבוד.

רק בהיות ההכרה חדורה בעומק הלב והנפש, שהצדקה והמשפט הם דרך ה', ומתאמצים לקיימן כחלק ממערכת מצוות ה' - אז כוחם חזק להתמודד עם כל המצבים ולעמוד בכל הנסיונות.

***

סדום ובית אברהם, המייצגים שכל אנושי מחד ודרך ה' מאידך - נקודות קיצוניות היו, וביניהם ודאי היו הרבה דרגות.

והרי שלוש תרבויות סבבו את בית אברהם אבינו: סדום, מצרים ופלישתים. לא שמענו עליהם מילה מפיו. רק אחת שמענו, והיא אומרת הכל. על שאלתו של אבימלך: "מה ראית כי עשית את הדבר הזה?"[15] השיב אברהם אבינו: "כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי". הלז בא בטענות: תרבות, אלקות מופשטת וכו', ואילו אברהם אבינו השיבו: שום תרבויות ומחשבות נאצלות אין בכוחן לעמוד נגד התפרצות של תאוות אשה, וזו מביאה לידי רצח - "והרגוני על דבר אשתי". רק אחת מסוגלת לעצור את האדם - יראת אלוקים, הפחד הפשוט מפני הכח העליון[16]. אחרת, אין מרחק רב בין פלישתים לסדום. לא מועיל מה שאבימלך הוא איש תרבות, ולא אמר "קח ולך"[17] כדרך שאמר פרעה לאברהם. אבימלך בכוח, הרי זה סדום בפועל.

ישמעאל המצחק

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ [כא ט-י]

אפשר לסבול את סדום ועמורה, אפשר לקוות שיחזרו למוטב, יש לרחם עליהם, להתפלל עליהם לקיימם. אולם אין לסבול בשום אופן את האיש ה"מצחק" בביתו של אברהם. הלעג הנסתר בבית מלא רוממות וקדושה, שם לאַל את הכל. בית שצריך לחנך חינוך של עקידה, אינו סובל את ה"מצחק"...

יחדיו

וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו [כב ו]

כמה עבודה חינוכית קדמה לאותה הליכת שחרית בהרי יהודה, האב לעקוד והבן להיעקד - הולכים שניהם יחדיו...

דעת עליון ורצון עליון

עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי [כב יב]

אברהם אבינו ע"ה הגיע לרצון העליון. הרצון העליון הוא: "חסד ה' מלאה הארץ"[18], "ורחמיו על כל מעשיו"[19], "מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?"[20]. אברהם חש אף הוא אהבה לכל. מכאן בקשתו ותפילתו על אנשי סדום. ידע אברהם: הרצון העליון כולו טוב, חיים, הוי-ה וקיום[21].

והנה באה פקודת העקידה - ופקודה זו נראית ההיפך הגמור מכל מה שהבין והשיג אברהם אבינו. זה לא רק בניגוד לרחמי אב על בנו, רחמי אברהם אבינו על בני אדם בכללם, אלא בניגוד לכל תפיסתו האלוקית של אברהם אבינו, ניגוד לתורת החסד והרחמים! בכדי לקבל את הצו ולמלאותו, היה צריך אברהם אבינו לשעבד גם את מחשבותיו הקדושות ביותר, לבטל את עצמו לגמרי ולקבל עליו עול מלכות שמים - והוא עמד במבחן. יראת אלוקים שבו היא שעמדה לו. האהבה באה תוך התבוננות, היראה מתוך התבטלות. ואילו הבינה העליונה של הרצון העליון היא הקובעת את המעשים, גם אם הם בניגוד לבינת אדם.

וזו צריכה להיות דרכנו - הבנה והתבטלות כאחד. התאמצות להבין ולהשכיל מצד אחד, ואילו מצד שני הכנה נפשית לקבלת עול, להיכנע בפני החוק האלוקי גם כשאינו מובן.

 


[1] עי' משנה ברורה אורח חיים סי' רעא סק"א וסי' תרלט שעה"צ סקס"ז.

[2] שמואל ב' יד יד.

[3] יב ג.

[4] יח כ.

[5] יח ז.

[6] בבא בתרא טז ב.

[7] בראשית רבה מט ט, על הפס' בתהלים מה ח.

[8] יד כג.

[9] יחזקאל טז מט.

[10] בבא בתרא טז ב.

[11] עי' ספורנו יח טז.

[12] יח לג.

[13] רש"י יא ט, עפ"י בראשית רבה לח ו.

[14] יח יט.

[15] כ י.

[16] "שגם אם נראה איש או עַם שהוא פילוסוף גדול וחקק לו נימוסים ישרים... בכל זאת לא נוכל לבטוח... שתמיד יגבר שכלו על תאוותו... רק כח אחד נמצא בנפש האדם אשר בו נוכל לבטוח שלא נחטא, והיא מידת היראה..." (מלבי"ם על אתר).

[17] יב יט.

[18] תהלים לג ה.

[19] תהלים קמה ט.

[20] מגילה י ב.

[21] עי' "שפת אמת" וירא שנת תרמ"א.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ”ל

    פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ"ל

    אולפנית בני עקיבא מירון חנכה פנימייה חדשה. במעמד חנוכת הפנימייה, על שמו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, השתתף בנו הרב שמאל אליהו.
    המשך לקריאה
  • מהפכה של שמחה בבית החולים ”סורוקה”

    מהפכה של שמחה בבית החולים "סורוקה"

    תלמידים בישיבת בני עקיבא "אהל שלמה" בבאר שבע משתתפים בפרויקט "מהפכה של שמחה" בבית החולים
    המשך לקריאה
  • ערב התעוררות באולפנת בנ”ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    ערב התעוררות באולפנת בנ"ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    מאות בנות האולפנה נהנו מהופעתם של חנן בן ארי ומשה נריה כורסיה, אשר סחפו את הקהל לאווירת ימי התשובה בהופעה מיוחדת במינה.
    המשך לקריאה