מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת וירא- "אהבת צדק ותשנא רשע"/ הרב חיים דרוקמן, יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

פרשת וירא- ”אהבת צדק ותשנא רשע”/ הרב חיים דרוקמן, יו”ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

פרשת וירא- "אהבת צדק ותשנא רשע"/ הרב חיים דרוקמן, יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

"אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך"[1]. את הפסוק הזה בתהילים דורשים רבותינו[2] על אברהם אבינו: "א"ל הקב"ה: אברהם, אהבת צדק ותשנא רשע, אהבת לצָדֵק את בריותי. ותשנא רשע - מאנת לחייבן".  ובאותה מידה היה אפשר לדרוש "שנאת להרשיעם".

אולם, ממבט ראשון דברי חז"ל נראים הפוכים מכונת הפסוק - אם "אהבת לצדק" זאת אומרת שאהבת אי-צדק! ואם מאנת לחייבם  - זאת אומרת שאהבת רשע!  ויותר מזה - גם  אם הפירוש לא  היה סותר את כוונת הפסוק - איך  אפשר להגיד דבר כזה על אברהם אבינו??

אמנם, כל זה נראה רק ממבט חיצוני, ממבט שטחי. אך אם נבחן לעומק, נראה שדברי חז"ל מבטאים בדיוק את כוונת הפסוק. אברהם אבינו ידע למצוא את נקודת הצדק שבכל אדם ואדם, ידע להעריך את הטוב הקיים בכל אדם ואדם ולגלות אותו.. אברהם אבינו ידע לגלות ולהעריך את נקודת הטוב שבאדם גם אם כלפי חוץ זה לא בא לידי ביטוי, גם אם האדם דחק אותה לעמקי מעמקים, אבל אברהם אבינו ידע שהיא קימת ופעל לגלות אותה. מאהבת צדק זו נבעה אהבתו לצדק את הבריות.

 

מהו שורש הטוב הזה שבאדם ? הנשמה האלקית שבו. כמו שמתואר בפרשת הבריאה[3]:  "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". ישנה נשמה א-לוקית באדם, צלם     א-לוקים שבאדם, בכל אדם. וכי יש לך טוב יותר מזה?! בכל אדם באשר הוא יש לפחות איזשהו גרגיר קטן של צדק, פירור של טוב. אמנם, יש אנשים הדוחקים אותו כך שהוא לא באה לידי ביטוי, אך תמיד תשאר בו איזושהי נקודה של טוב.

 

הרמב"ן[4] במקום מתייחס למהותה של הנשמה: "ירמוז לנו הכתוב הזה מעלת הנפש יסודה וסודה... אבל היא רוח השם הגדול, מפיו דעת ותבונה, כי הנופח באפֵּי אחר מנִּשְׁמָתוֹ יתן בו". בפרשת בריאת העולם אנו נפגשים בביטויים כמו: "ויברא", "ויעש", "ויצר" ואילו בבריאת נשמת האדם מופיע ביטוי מיוחד- "ויפח באפיו נשמת חיים". אע"פ שיכלה התורה להשתמש בפועל אחר כגון- "ויברא בו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". אם כן, מה המיוחד בביטוי הזה? כאשר אדם נופח בפיו של מישהו אחר, הוא למעשה מעניק לו מרוחו, האוויר שהוא מכניס לגוף חבירו מילא קודם לכן את ראותיו שלו עצמו. בדומה לכך היתה בריאת האדם. הקב"ה כביכול נפח באפי האדם מנשמתו שלו 'מנשמתו יתן בו' - "חלק א-לוק ממעל".

 

על הפסוק בקהלת[5]: "כי מי אשר יחֻבר* אל כל החיים יש בטחון" מפרש רש"י שם: "כי בעודו בחיים אפילו הוא רשע ונתחבר לרשעים כמו שנאמר 'אל כל החיים' אפילו לרשעים יש בטחון שמא ישוב לפני מותו"[6]. מנין הבטחון הזה שישוב בתשובה? מהו מקור הודאות הזאת? - המקור הוא בצלם א-לוקים שבאדם, בנקודת הטוב שבו - אותה אפשר לגלות וללבות.

 

מסופר על ר' ישראל מסלנט שהלך ברחוב בין הערבים והיה צריך לתקן את מנעליו. וכאשר עבר על פתחו של סנדלר, נכנס פנימה ושאל אותו אם הוא עוד יכול עדיין לתקן. ענה לו הסנדלר: "כל עוד האור דולק אפשר לתקן". אמר ר' ישראל סלנטר: מכאן אפשר ללמוד מוסר גדול - כל עוד שהאדם חי והנשמה בגופו, אפשר לתקן.

הבעש"ט התבטא פעם שכשלאדם כואבת האצבע בגלל איזשהו פצע מוגלתי וכד' אף בן-אדם נורמלי לא יבקש שיחתכו לו את האצבע, אלא הוא יעשה הכל כדי לרפא אותה, כדי להצילה, גם אם הטיפול יהיה כרוך בכאבים עזים. וזאת למה?  כיון שכל עוד האצבע מחוברת לגוף - יש תקוה, יש עוד סיכוי לרפא אותה, אך ברגע שכורתים - אבדה כל תקוה.

כך הדבר באדם. כל עוד האדם חי יש אפשרות לתקן את דרכיו, לחזור בתשובה, אך ברגע שהאדם מת, אזי אפסה כל תקוה.

 

הנצי"ב כותב בפתיחתו לספר בראשית[7]: "זה הספר הנקרא ספר בראשית נקרא לפי הנביאים ספר הישר ... ומפרש ר' יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנאמר "תמות נפשי מות ישרים" ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם ישרים בייחוד ולא צדיקים או חסידים וכד'. וגם למה מכונה זה הספר בייחוד ישרים. ובלעם התפלל על עצמן שיהא אחריתו כמו זה הכינוי. והעניין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו ... צדיק וישר הוא" דשבח ישר הוא נאמר להצדיק דין הקב"ה בחורבן בית שני שהיה דור עקש ופתלתל ופרשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן מפני שנאת חינם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורוס. ובא על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. ועל זה היה צדוק הדין שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן ש הולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אע"ג דהוא לשם שמים  דזה גורם חורבן הבריאה והריסות יישוב הארץ. וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר עוד היו ישרים היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום "[8].

 

מביאים חז"ל בגמרא[9]: "שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין, וגומלי חסדים"

כלומר אם נחקור לאורך ההסתוריה מה הם המאפיינים המרכזיים המתגלים בעם ישראל לדורותיו, נגלה שהם מתבטאים בשלש תכונות: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. אותה נקודת טוב הקיימת בכל אדם קיימת בעם ישראל בעוצמה חזקה ומתגלה בתכונות אלו.

ובמקום אחר[10]: "כל המרחם על הבריות - בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות - בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו". כלומר, אם אנו רואים איש מישראל שלא נוהג ברחמים, הדבר אמור לעורר בנו חשד - שמא אינו מעם ישראל.

ואומרים רבותינו במסכת אבות[11]: "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה - מתלמידיו של בלעם הרשע"

ומעניין שעין טובה עולה בקנה אחד עם ענווה, ועין רעה עם גאווה. כלומר, אם אדם חושב רק על עצמו, רק "אני אני  אני" - עינו רעה בשל אחרים.

ישראל במהותם הם ענווים. ועל ידי כך יש להם את הכח לדון לכף זכות. בגמרא[12] מופיע מעשה נפלא: "תנו רבנן: הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות. ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. אמר לו: אין לי. - תן לי קרקע. - אין לי. - תן לי בהמה. - אין לי. תן לי כרים וכסתות. - אין לי. הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש" – נזכור, שהשכיר היה אצל בעה"ב שלוש שנים והוא ידע טוב מאד שבעה"ב אדם עשיר הוא, ויש לו כסף, שדות, בהמות, כרים, כסתות וכו' וכשחזר השכיר לביתו היה זה בערב יום הכפורים!  "לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו". כשאנו מגיעים לנקודה זו, הדבר מעורר תמיהה - מדוע לא נתן לו את שכרו קודם כדי להרגיעו? ואיך הלה קיבלו בסבר פנים יפות על רקע מה שהיה ביניהם, וכשעוד לא היתה ברורה תכלית הגעתו של בעה"ב ?

"אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? - אמרתי: שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן. - ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? - אמרתי: שמא מושכרת ביד אחרים. - בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? - אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא. - ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? - אמרתי שמא אינן מעושרות. - ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? - אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. - אמר ליה: העבודה, כך היה! הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות - המקום ידין אותך לזכות".

הסיפור מאלף. והשאלה מתבקשת מאליה - איך אפשר לדון לכף זכות במציאות כל כך רחוקה ? אך כאן מתברר שאכן זו היתה האמת!

מי הוא אותו שכיר?  בשאילתות דרב אחאי גאון מובא סיפור זה אודות רבי עקיבא שעבד אצל רבי אליעזר בן הורקנוס...

כידוע, מעשה אבות סימן לבנים, ואפשר להבין זאת בשתי דרכים. ההסבר הפשוט הוא שאם נעיין בסיפורי האבות נוכל להפיק מהם לקחים הנוגעים אלינו . אמנם, הרמב"ן מבאר משמעות עמוקה יותר – מעשה אבות סימן לבנים, משמעו שמה שהתגלה באבות גלום בבנים, הכוחות שבאו לידי ביטוי באבות, גנוזים בבנים. אותה מידת חסד, אותן יכולות לראות את הצדק והטוב גם כשקשה להבחין בהן, קיימות גם בנו וביכולתנו להוציאן אל הפועל ולגלות את נקודות הטוב הקיימות בבריאה כולה, ומעט מן האור מגרש הרבה מן החושך.


[1] תהלים מ"ה, ח'.

[2] בראשית רבה מ"ט, ט'.

[3] בראשית פרק ב' פסוק ז'.

[4] הרמב"ן שם.

[5] קוהלת ט', ד'.

* "יבחר" כתיב.

[6] רש"י שם.

[7] העמק דבר, הקדמה לבראשית.

[8] פתיחה להעמק  דבר, בראשית

[9] יבמות עט ע"א

[10] ביצה ל"ב:

[11] אבות ה, יט  (ס"א: כב, כג)

[12] שבת קכ"ז:

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • פנימייה חדשה לתלמידי מכינת ”עוז שלמה”

    פנימייה חדשה לתלמידי מכינת "עוז שלמה"

    קומה חדשה, בחומר וברוח – פנימייה חדשה ויפיפייה שחנכנו לרווחת התלמידים, תרומת משפחת פיצוט'ו.
    המשך לקריאה
  • בפעם ה-80: פותחים את שנת הלימודים תש”ף

    בפעם ה-80: פותחים את שנת הלימודים תש"ף

    אלפי תלמידי ומורי רשת בני עקיבא התחילו את שנת הלימודים תש"ף במוסדות הפרוסים בכל רחבי הארץ
    המשך לקריאה
  • מדד משרד החינוך קובע: מחנכים לערכים

    מדד משרד החינוך קובע: מחנכים לערכים

    מדד משרד החינוך מוכיח: מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא הרשת הערכית ביותר
    המשך לקריאה