מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת ויריא/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת ויריא/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת ויריא/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

בס"ד, 

הפרשה פותחת כך :
וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ.

רש"י מפרש שה' הגיע אל אברהם לבקר את החולה.....ביום השלישי למילתו היה ובא ושאל לשלומו.
הקושי הוא – כיצד אברהם אבינו, שנמצא בעולמות עליונים, הרי ה' נגלה אליו, "עוזב" את ה' ברגע השיא, ומחפש אורחים בחום היום ??
הגמרא במסכת שבת לומדת מכך – "אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה......
כמובן שנקודה זו קשה ביותר , מה פתאום לעזוב את ה' לצורך קבלת שלושה אורחים לא מוכרים ,שנראים ערביים ??
ואיך אברהם אבינו מגיע אליהם ?? לכאורה הוא היה צריך לבוא עם "אף למעלה" , עם קצת גאווה, הרי בכל זאת הוא לפני מס' דקות נפגש עם ה' , ואברהם מגיע בצניעות גדולה  למרות פגישתו עם ה'. לא רק שאברהם לא מגיע בגאווה, אלא הוא טורח ורץ לקדם את האורחים ומכין להם ארוחה בשרית ראויה וטובה , איך זה ייתכן ?
אני מבקש לעסוק בעניין זה מכיוון אחר, מכיוון של עקדת יצחק .

ההתעלות הרוחנית ומידת הגאווה – הילכו יחדיו ??

כמובן שהניסיון הגדול ביותר שהתנסה בו הוא הניסיון שבסוף הפרשה עקדת יצחק. אנו מזכירים ניסיון זה מדי שנה בשנה בתפילות הימים הנוראים.
אב ובן ההולכים למשימה משותפת המלווה בחששות כבדים, ובכל זאת לא מצוטטת בתורה כל שיחה שהיא המתנהלת בין אברהם ליצחק, מלבד שאלתו של יצחק: "ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה?" ותשובתו של אברהם: "אלוקים יראה לו השה לעולה".

חז"ל ניסו לתאר את שיחות הנפש שהתקיימו בין אברהם ליצחק, שכן לא יכול להיות שלא שוחחו. מילה אחת הנזכרת שלוש פעמים במסע העקדה מעידה על טיב היחסים שבין אברהם ליצחק ועל ההזדהות המשותפת לקראת ביצוע הצו האלוקי, המילה 'יחדיו'. שתי פעמים בדרך להר המוריה: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו ", ולאחר מכן: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו".

ואולם, גם כאשר חזרו מהר המוריה בדרכם לבאר שבע נכתב שוב 'יחדיו': "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע". בהליכה הזו הולכים יחדיו אברהם יצחק והנערים.
ההליכה יחדיו במקרא פירושה הליכה מתוך שותפות, כאיש אחד בלב אחד.

אף במעמד הר סיני כתוב: "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה" נַעֲשֶׂה." במעמד ההוא הסכימו כולם כאחד להישמע לדבר ה'. אפשר להביא דוגמה הפוכה בקשר ללוט ואברהם: "וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו". חז"ל הדגישו שהבעיה לא הייתה שהארץ לא הספיקה למרעה של אברהם ולוט אלא פערים מוסריים הפרידו בין הרועים, שהללו בקשו לרעות בשדות אחרים ורועי אברהם התנגדו לכך. ראיה להבנת חז"ל נמצא בלשון הפסוק: "ולא יכלו לשבת יחדיו", דהיינו לוט ואברהם אינם מסוגלים לשבת יחדיו בשל הפערים המוסריים והערכיים.
אם כן, התורה ממעטת מחד גיסא בשיחתם של אברהם ויצחק ומאידך גיסא ממצה את שיחתם במילה אחת: 'יחדיו' – שותפות מלאה במשימה.
נשאלת השאלה - מה המשמעות לתיאור בתורה של חזרתם מהר המוריה: "וילכו יחדיו אל באר שבע", מה ההדגשה הערכית שהלכו יחדיו בדרכם חזרה מהר המוריה?

הרש"ר הירש מסביר שהתורה מבקשת להדגיש את האופן שבו חזרו אברהם ויצחק לנערים שהמתינו להם בשובם מהר המוריה. בשעה שאברהם החליט לקחת את המאכלת ולשחוט את בנו יצחק כדי לקיים את צו ה' יתב' , היו שניהם במדרגה רוחנית גבוהה – ובנקודה הזו התגלה המלאך. תחושה של התעלות רוחנית כזו שמפגישה את האדם עם מלאך ה' עלולה להביא אותו להתנשאות על בני אדם רגילים. אברהם ויצחק אבותינו חזרו אל הנערים כלעומת שבאו. לא הייתה להם הרגשת עליונות ולא תחושת התנשאות. הם המשיכו לדבר עם הנערים ב'גובה העיניים' וחזרו עם הנערים יחדיו, כחבורה אחת, ללא כל הבדל ביניהם.

הניסיון בעקדה אינו רק בעקדה עצמה אלא גם בשיבת אברהם ויצחק מהר המוריה לחיי השגרה. ניסיון זה תבע מהם להתנהג בטבעיות ובאנושיות ולא חלילה להתנשא מעוצמת החוויה הרוחנית.
אפשר להראות שגאווה יכולה לבוא דווקא מתוך בית המדרש, וכך כתוב בגמרא, תענית כ ע"א:

מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על חמור ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי! ולא החזיר לו. אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי! - אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית.

רבי אלעזר ברבי שמעון יצא בזחיחות דעת מכותלי בית המדרש. האווירה הרוחנית שספג הייתה משמעותית – הוא יצא רכוב על החמור בנוף פסטורלי, על שפת הנהר, וכאשר נקרה בדרכו אותו מכוער הוא חש שאינו יכול להיות בר שיח משותף עבורו ולכן לא השיב לו שלום. לאחר דברי החכמה והמחאה שהשמיע המכוער התנצל רבי אלעזר בפניו והיה צריך לעבור תהליך קשה ומשפיל עד אשר הסכים המכוער לסלוח לו.

 

גם כאשר מצליחים להגיע לשיאים רוחניים הסכנות אורבות לאדם ועליו להתרחק עד כמה שאפשר ממכשול הגאווה, לזכור את אברהם ויצחק שחזו התגלות אלוקית וברדתם מההר שבו אל הנערים ושוחחו עימם "יחדיו" - בגובה העיניים.

מה אנחנו צריכים ללמוד מכך ??
בחייו של האדם ישנם זמנים של הישגים מרשימים בתחומים רבים. לפעמים האדם הספיק ללמוד מספר מסכתות, לפעמים הוא קיבל פרס מיוחד על הצטיינותו בעבודתו, לפעמים התלמיד קיבל מילות הצטטנות ממורה/מנהל.... אל לו להתנהג כאדם שמעורבות עם בני אדם רגילים לא מתאימה למעמדו. ימשיך לדבר ולשחק עם חבריו כתמול שלשלום וישמור לבל יתנשא על אחרים.

נחתום בסיפור על הכנסת אורחים שמביא הרבו זוין.
הצדיק ר' אליעזר, אביו של הבעש"ט, דר בכפר, והיה מכניס אורחים גדול. שליחים מיוחדים היו יוצאים בפקודתו לחזר אחרי עוברי אורח ולהכניסם לביתו, ולאחר שהאכילם והשקם היה נותן להם מתנות וצידה לדרך.
התנהגותו במידת הכנסת אורחים עשתה רושם גדול בשמיים והחליטו להעמידו באיזה ניסיון. אמר ה"בעל דבר" (השטן): "אני אלך ואנסנו", ואליהו הנביא אמר: "לא כי, מוטב שאני אלך". החליטו לשלוח את אליהו הנביא לשם כך. בא אליו אליהו הנביא ביום השבת אחר הצהריים בדמות עני עובר ושב ההולך במקלו ובתרמילו. נכנס אליו ואמר: "שבתא טבא!" ר' אליעזר לא התקצף על חוצפת העני לחלל את השבת בפניו, לא גער בו ולא בייש אותו, אלא נתן לו מיד סעודה שלישית ובמוצאי שבת נתן לו סעודת מלווה מלכה, ולמחרת ביום הראשון נתן לו גם נדבה הגונה, ולא הזכיר לו כלל עוון בואו אליו מן הדרך בעצם יום השבת עם חפציו ומטלטליו.
כשראה אליהו הנביא את הנהגתו הטובה, נתגלה אליו ואמר לו: דע שאנכי אליהו, ובאתי לנסותך, ובזכות שעמדת בניסיון לבלי לבייש את האורחים הבאים אליך, תזכה לבן שיאיר את עיני ישראל. ברכתו של אליהו נתקיימה, ור' אליעזר זכה להוליד את הבעש"ט.
נזכור תמיד – "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה" .

 

ועוד דבר חשוב מאוד על הפרשה:
"לך לך מארצך" ו"לך לך אל ארץ המוריה".
גם בניסיון הראשון של אברהם אבינו וגם בניסיון האחרון שלו, משתמשת התורה באותה שפה – "לך  לך".
המדרש שם לב לעניין זה ואומר כך :

"אמר רבי לוי שתי פעמים כתיב לך לך ואין אנו יודעים אי זו חביבה אם השנייה אם הראשונה, ממה דכתיב אל ארץ המוריה הוי השנייה חביבה מן הראשונה" (בראשית רבה פרשת לך לך פרשה לט).

במדרש זה ישנו דיון איזה מניסיונות אברהם היה קשה יותר, עקידת יצחק או ההליכה לכנען.
המדרש אמנם מכריע שהעקידה הייתה קשה יותר, אך עדיין יש לתמוה על עצם השאלה, וכי ניתן להשוות בין עזיבת הבית באור כשדים ויציאה למסע לארץ כנען ובין נכונות להקרבת בן?! איך ניתן בכלל להשוות ביניהם מבחינת הקושי , הרי ברור שניסיון העקידה קשה יותר ??
והרי יצחק היה הבן היחיד והאהוב של אברהם שנולד לו לעת זקנתו. לכאורה כל מאורע – אפילו מעשה גבורה גדול , יעמוד בצל צילו של ניסיון העקידה ??
אלא , לפי חז"ל , ישנם 2 גוונים למסירות נפש. הסוג הראשון כדוגמת העקידה, דורש מהאדם לרכז את כל כוחותיו הנפשיים לרגע אחד, ולהתמסר באופן מוחלט באותו הרגע לה' יתב'.  אמנם ניסיון קשה מאוד , אך הוא מוגדר עם מטרה ברורה , קשה אך קצר מבחינת הזמנים ואורך הניסיון.
מאידך יש סוג אחר של מסירות נפש. התמודדות יום – יומית ואינסופית עם חיי השגרה. כמו אברהם אבינו בניסיון הראשון שמצווה ב- "לך לך" , כאשר היעד לא ברור, ואין הוא יודע מה הוא אורך הניסיון.
אם נמצה את השאלה בקיצור נאמר שהמדרש מתלבט מהו הניסיון הקשה ביותר – רגע קריטי וקשה מאוד אך קצר , או פחות קשה וארוך טווח , התמודדות יום יומית.

מה זה אומר לנו ?? מה זה מלמד אותנו ??
מסירות נפש מתבטאת לא רק במצבי קיצון, אלא גם ביום –יום , בעזרה לחבר , או לימוד קטן בשעה מאוחרת בלילה – זוהי גם התמודדות שאנו צריכים לעבור.
המדרש מסכם ש- "השנייה חביבה מהראשונה" , וזאת משום שגם העמידה בניסיון העקידה נבעה מעבודה ממושכת ודרשה התמודדות לאורך זמן,  ולפיכך "השנייה חביבה מהראשונה".

יהי רצון שנדע בעצמנו באופן ברור את דרכנו, מי אנחנו ומה אנו באמת רוצים לעשות, ושהכוחות שנתן לנו אברהם אבינו יעמדו לנו בהתמודדויותינו ב"קרבות" הקטנים וב"מערכות" הגדולות, ובכך נזכה להמשיך את דרך "זרע אברהם אוהבי"!

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא”ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    אחרי שנים בהם תלמידי הישיבה מתנדבים ומשתתפים בחתונות שונות כ"משמחים" והתוודעו לזוגות שמתחתנים בלי הרבה חברים ומשפחה, החליטו התלמידים להירתם ולפנות למכון מאיר לאיתור זוג שישמח לסיוע בהפקת חתונה, בארגון חתונה באווירה שמחה.
    המשך לקריאה
  • ”המורה של המדינה” מישיבת בני עקיבא קרני שומרון

    "המורה של המדינה" מישיבת בני עקיבא קרני שומרון

    הרב חי גרינבאום, רב מחנך בכיתה יא' בישיבת בני עקיבא השומרון בקרני שומרון, נבחר להיות אחד מ- 15 מורים נבחרים כמעוררי השראה במסגרת "המורה של המדינה 2019" מטעם Ynet
    המשך לקריאה
  • מאמצות נחל

    מאמצות נחל

    נחל יעלים היפה והמיוחד הפך למוזנח ומלוכלך. תלמידות כיתה י' באולפנת בני עקיבא ערד לחינוך סביבתי יצאו לתקן. צפו בראיון מתוך המהדורה הצעירה בחדשות 12.
    המשך לקריאה