פרשת וישב - על אהבה, על תחרות, על שנאה ועל המשפחתיות בעם ישראל - הרב מיכה קלצהנדלר

פעמים רבות בהיותי ילד צעיר והייתי רב עם חברים בכלל, בני משפחה או אחותי בפרט, וההורים שלנו היו גוערים בנו שזו לא הדרך, הייתי הרבה פעמים עונה להם בחוצפה ואומר שכל עוד המריבה, הכעס והשינאה חלילה, לא מגיעים לרמה של המריבה והשינאה בין יוסף ואחיו, המצב שלנו הוא לא כ"כ נורא.

חכמינו אמרו לנו לעיתים קרובות שהסכסוכים הפנימיים הקשים שפקדו את העם היהודי בתולדותיו, וקיימים בו במידה רבה גם היום, בחברה שבה אנחנו חיים, מקורם בקוד הגנטי שהחלו בסיפור יוסף ואחיו. יוסף לא מגלה רגישות לרגשות של אחיו, הוא חושד בהם במעשים שלא עשו מעולם ומשמיץ אותם באוזני אביו. האחים, בתורם, רואים באחיהם הצעיר איום קיומי על חייהם ועל האפשרות שבית יעקב יוסיף להתקיים ולשגשג. אי ההבנות האלה מצמיחות איבה אישית. עשרת האחים לא יכולים לדבר עם אחיהם יוסף מטוב ועד רע, עד כדי כך עמוקה הטינה שהם רוחשים לו. הם מקשים את לבם ואוטמים את אוזניהם כשהוא בוכה ומפציר בהם להצילו כשהוא נמצא בבור הנחשים והעקרבים, וגם אחר-כך, כשהוא נמכר לעבדות במצרים. המעשה הזה מאפשר להם גם לרמות את אביהם הקשיש ולחזות בצערו, שנמשך עשרות שנים, בלי לגלות לו שהם אשמים בהיעלמות יוסף.

בהמשך הפרשיות, אחרי כמה שנים, אנו עדים לתפנית בקשר בין האחים, כאשר התורה מספרת לנו על איחוד המשפחה מחדש ועל פיוס אשר מהווה את היסוד והתשתית של עם ישראל שמתפתח במצריים. בהתבוננות על הפרשיות אנו רואים שמה שבסופו של דבר גורם לאחדות בין האחים, אלו הצרות החדשות שפוקדות את עם ישראל, הצרות החדשות (שינאת פרעה המלך החדש ושיעבוד מצריים) משכיחות את הצרות הראשונות (שינאת האחים). כשיש אויב מבחוץ אז המשפחה מתאחדת. אך כפי שאנו רואים לאורך ההסטוריה, אחרי הצרות שוב אנו עדים למחלוקות בעם ישראל, ולצערנו לא כולם לשם שמיים.

פרשיות אלו אכן מעוררות בנו הרבה מחשבות ומעלות שאלה נוקבת: האם רק על ידי איומים חיצוניים אנו מסוגלים להתאחד, או שיש גם דרכים אחרות?

לא מזמן קראתי באחד המאמרים סיפור על פקח חנייה שהחל לרשום דו"ח לרכב שחנה בצורה לא חוקית. בעל הרכב התעקש שזכותו לחנות שם והתפתח ויכוח בין הפקח לנהג שעוד רגע היה מגיע למהלומות. באותו הרגע יצא אדם מבית הכנסת הסמוך וצעק לעברם:  "חסרים לנו שניים למניין", שני הניצים עצרו מייד את הוויכוח ונכנסו להשלים מניין. אחרי התפילה הם יצאו החוצה ו...המשיכו להתווכח...

נראה שמריבות בין אחים הם כנראה חלק מההתפתחות וההתבגרות. המריבות בתוך העם גם הם חלק מהתפתחות של העם. אך המשימה המוטלת עלינו היא להתאמץ שהמריבות והמחלוקות יהיו לשם שמיים, ולהתפלל ולהתחנן לקב"ה שמה שיאחד את העם יהיו רק ריצה למצוות ועבודת ה', ולא חלילה צרות חיצוניות שפוקדות את העם היהודי.