פרשת וישב - "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים"/ הרב אפריים זיק

מה היו התוצאות של העדפה זו – אנו יודעים. מה היה המחיר של כתונת הפסים אנו זוכרים היטב, הרי אותה כתונת חזרה מוכתמת בדם ובעקבותיה ירדו אבותינו מצריימה. חז"ל העירו על התנהגותו של יעקב אבינו ואמרו כי “לעולם אל ישנה אדם בניו בין הבנים" מפני הקנאה בניהם. אולם, נראה לי כי אם נתעמק להבין מה היא אותה כתונת פסים, נוכל להבין טוב יותר את מוקד הכעס. ההבנה הראשונית שלנו כי מדובר פשוט בכתונת בעלת מרקם מיוחד – פסים, כפי שאנו מבינים היום. כך בעוד שלשאר האחים היו כותנות רגילות, ליוסף הייתה כותנת עם דוגמא. יש כאן סמל להעדפה של יעקב את יוסף.

יש שהסבירו כי הכותונת של יוסף הייתה צבעונית (הרד"ק) ויתכן שהאחים הבינו כי חייו של יוסף יהיו מלאים ועשירים, ואילו חייהם שלהם יהיו חד גוניים ואפרוריים. המדקדק הספרדי, ר' יונה אבן ג'אנח, הסביר כי "פסים" זה מלשון פיסות, דהיינו כותנתו של יוסף הייתה תפורה מפיסות בד מעשה קולאז' – ואולי רמוז בכך כי יוסף מנקז אל תוך אישיותו את כל המאפיינים של שאר השבטים. בעיני נראה פירושו של הרשב"ם אשר הסביר כי "פסים" מתאר את הגיזרה של הכותונת שהייתה בעלת שרוולים ארוכים אשר הגיעו עד פס ידו של יוסף, ובעצם מנעו ממנו לעבוד. וזה מה שהוביל לכעס של האחים אשר ראו שכל העבודה מוטלת עליהם ואילו על ה"בן פורת" אין כל מחוייבות לסייע בעבודות הבית והמקנה. כשם שבין אחים תמיד רבים מי עושה יותר בבית (למרות שידוע ש 95% עושים ההורים) חשבו האחים שהם נידונו להיות לו לעבדים, עליהם מוטלת המלאכה ואילו יוסף יזכה בלימוד התורה.

מכאן מסר עבורנו: ראשית, עלינו לדעת לחלק את העבודה בבית באופן ראוי ונכון בין הילדים. כל אחד צריך לדעת כי עליו לקחת חלק פעיל במטלות של תחזוקת הבית, ועוד, עלינו לחנך קודם כל את עצמנו, כי על כל אדם מישראל לקחת חלק במשימות הלאומיות ולא להניח את הדברים בפס ידו מבלי לעבוד כי הדבר יביא לשנאה ולתחרות. עלינו להחזיק בדרך של תורה ועבודה גם יחד.