פרשת יתרו | ושמרו בנ"י את השבת...לעשות את השבת / הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת גבעת שמואל

בתורה ישנן מצוות רבות הכוללות "עשה" ו"לא תעשה" זה בצד זה. כזו היא מצוות השבת .

מצד אחד, יש בה מצוות לא תעשה- "לא תעשה כל מלאכה", ומאידך יש בה את מצוות העשה "זכור את יום השבת לקדשו". מצוות אלו קשורות אחת בשנייה : מי שאינו בטל מכל מלאכתו בשבת, הוא גם אינו יכול יכול לקדשה . זהו בעצם מה שאמרו חז"ל "שמור (לא תעשה) וזכור (עשה) בדיבור אחד נאמרו.

"שמור" – כיצד ? חייב אדם לראות את עצמו בשבת כאילו כל מלאכתו עשוייה, יבטח בה' וישליך עליו את כל יהבו. המגיד מדובנא ממשיל משל : משל לעני שהיה מהלך בדרך וחבילה כבידה על שכמו. והנה פוגש הוא סוחר אחד הנוסע במרכבה רחבה ,שמציע לו שיעלה העני למרכבה וישב מאחור. והנה , העני מקבל את הצעתו של הרוכב , עולה למרכבה ונוסע עמו. המרכבה ממשיכה בדרכה, ובדרך הם אינם מדברים. פונה הסוחר לאחור לראות את העני והנה הוא יושב מאחור וחבילתו עדיין על שכמו. פונה הסוחר לעני ואומר לו : מדוע לא הנחת את המשא על הקרון והוקל לך ? עונה העני : די לך , אדוני , מה שאתה נושא את גופי על מרכבתך , ולמה אטריח אותך גם במשא חבילתי ?

צחק הסוחר וענה לעני : שוטה שבעולם, הלוא גם בהיות המשא על שכמך, מי הוא הנושא אותו ואותך כאחת, אם לא מרכבתי ?

הנמשל : בני האדם בעולמו של ה' יתב'. ה' הוא הנותן לנו את החיים – הוא גם ייתן לנו את הפרנסה. ואם כן מה לנו לדאוג ? אנו מבחינתנו נשמור על השבת , נתעסק בקדושה, נלך להתפלל בבית הכנסת ברוגע....... ואין לנו מה לדאוג מבחינת הפרנסה , היות שה' הנושא אותנו ואת פרנסתנו ידאג לנו .

"זכור" – כיצד ? חייב אדם לקדש את השבת ולענגה בתפילה , בלימוד, באכילה ובשתייה המיוחדים לשבת המלכה . משל לחסיד אחד שנסע לעשות את השבת בעיר אחרת. לפי שהיה חסיד הביא עמו את התבשילים לארוחותיו בשבת. כשהגיע זמן הארוחה , הגישו לבעל הבית (שהחסיד התארח אצלו) מהחמין שהוכן בביתו, ואילו לחסיד, האורח , הגישו מן החמין שהביא עמו. החמין של החסיד הפיץ ריח טוב במיוחד, ובעל הבית שאל : מניין ריח ניחוח זה ?

ענה החסיד : מפיה של אשתי, שבכל זמן שאשתי מכינה את התבשיל, היא אומרת : "הרי זה לכבוד שבת", ואילו בביתך המשרתות הזרות הן שמכינות את החמין לשבת.....

הנמשל : אנו כולנו צריכים להתעסק בעניין כבוד השבת וקדושתה. אין לנו לסמוך , שהאחרים ידאגו , יעשו ...... אלא עלינו להתעסק באופן מעשי , כדי לענג ולקדש את השבת.

הייתי מבקש להוסיף דברים אחדים  על הנאמר בעניין השבת :

הגמרא במסכת שבת י': אומרת : "לדעת כי אני ה' מקדשכם" . אמר לו ה' למשה : מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל – לך והודיעם".

מאז בריאת העולם , הוכרה השבת כאחת המתנות הטובות הטובות ביותר שהעניק ה' יתב' לאנושות כולה.

חז"ל הפליגו בשבחה עד שאמרו ש-"שקולה היא כנגד שאר המצוות" (ירושלמי ברכות א',ה').

נשאלת השאלה : מה דמות יש לה לשבת בימינו ? איזה רושם השבת מותירה על היהודי ? איך ייתכן שאלפים בוחרים להמיר את טעמה של השבת בריצה לענייני החולין ?

דברי הביקורת אינם ח"ו מופנים כנגד ציבור מסויים. ישנה ביקורת גם עלינו , גם על השבת שלנו . אכן , פוקדים אנו את בתי הכנסיות , מתפללים ואפילו לפעמים שרים ורוקדים בנוסח קרליבך .

אך , האם אנו חשים באמת ובתמים בעוצמתה הרוחנית של השבת ? האם אנו חווים בכל שבת את אותה "מתנה טובה" שניתנה לנו הישר מבית גנזיו של ה' יתב', או שמא אנו מגיעים לשבת עייפים מהשבוע , ומקיימים את הריטואל הקבוע מתוך שגרה , כמצוות אנשים מלומדה ? האמנם קביעת העיתים לתורה , שעמדה במוקד השבת מדורי דורות עומדת גם בשבת שלנו ?

כשמגיע אלי תלמיד לשיחה אישית , או בחור שעומד לראיון קבלה לישיבתנו , נשאל תדיר על ידי – תתאר לי את השבת בביתך , מהו החלק שלך בקדושת השבת ?

ניתן לומר שעל כל אחד ניתן לומר "אמור לי כיצד נראית השבת שלך, ואומר לך מי אתה , איזה יהודי אתה". (כך מופיע בכתביו של רבי פנחס פלאי). השבת היא תעודת הזהות של היהודי. אינה דומה שבת שלך לזו של שכנך או חברך.

כיצד ניתן "לעשות" את השבת שלנו ? צריך ללמוד ולשנן את הלכות שבת , ולהקדיש זמן רב ללימוד הפן הערכי של השבת.

חובה עלינו, לא רק "לשמור את השבת " בבחינת "ושמרו בנ"י את השבת" , אלא "לעשות את השבת", לעשות באופן אקטיבי מעשים שיקדשו את השבת, לקיים את הנאמר " שמע ובא....".