מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת כית תשא מפי ראש הישיבה הרב אלי פרידמן ותלמיד השמינית עשהאל שהם

פרשת כית תשא מפי ראש הישיבה הרב אלי פרידמן ותלמיד השמינית עשהאל שהם

פרשת כית תשא מפי ראש הישיבה הרב אלי פרידמן ותלמיד השמינית עשהאל שהם

בפרשתנו פרשת כי-תשא אנו נקרא על מחצית השקל. מצווה חשובה זו באה ללמד אותנו על ערך האחדות בעמ"י ועד כמה הוא חשוב. בפרשה שלנו ה' מצווה את משה לקחת מעמ"י מחצית השקל ולא שקל שלם. דבר זה בא ללמד אותנו שאף אחד מעמ"י אינו מושלם ללא חברו - המחצית השנייה של שקלו, ולכן עלינו תמיד לזכור להיות עם אחד ולא להרבות מחלוקות ביננו לבין עצמנו. ניתן ללמוד את חשיבות האחדות מהשימוש במחצית השקל. מחצית השקל נועדה כדי להכין את האדנים לקרשים. האדנים היו הבסיס לקרשי המשכן, הבסיס שבלעדיו המשכן לא היה עומד. ניתן ללמוד מכך שרק אם עמ"י יהיה מאוחד ויזכור שיש חצי שני לשקל שלו, רק אז הוא יוכל להחזיק ולהתקיים בדיוק כפי שהאדנים החזיקו את קרשי המשכן.
דבר-תורה לפרשה מאת עשהאל שהם
"וַיִּשְׁמַע הָעָם, אֶת-הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה--וַיִּתְאַבָּלוּ; וְלֹא-שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ, עָלָיו" (שמות פרק לג' פס' ד'). פסוק זה מוזכר בפרשתנו מיד לאחר חטא העגל, וקריאה ללא תשומת לב גוררת דילוג עליו, היות ושבפשטות אין כל קושי בפס' זה. אך, כאשר קוראים את הפרשה בתשומת לב פסוק זה מעלה תהיות רבות, ואביא כמה מתהיות אלו. ראשית, פס' זה מדבר לאחר חטא העגל כאשר ה' אומר למשה שמלאך ילך לפני עמ"י ולא הקב"ה בכבודו ובעצמו, והמלאך הוא שיעזור לעמ"י לרשת את הארץ ולא הקב"ה עצמו. בנ"י כמובן מתעצבים מאוד ולא "שתים עדים" מעליהם. לכאורה צער בנ"י מובן לחלוטין, שהרי עמ"י כבר לא יונחה ע"י הקב"ה בעצמו, אלא ע"י מלאך, וזו דרגה פחותה יותר. אך בעיון קרוב הדבר איננו כה פשוט, וזאת בשל העובדה שכמה פסוקים לפני כן כתוב שהקב"ה שלח מגפה בעמ"י על כך שעשו את העגל ומתו אנשים רבים מעמ"י בנוסף למה שהרגו בני לוי. הפס' שלנו שמדבר על אבל העם היה צריך להיות כתוב לפני כן, כאשר דובר על הריגת עמ"י ולא על סילוק השכינה - הרי מוות של המונים כפי שהיה במעשה העגל צריך לגרום אבל רב יותר מאשר סילוק השכינה?! הרי אין הקב"ה עוזבם לגמרי, אלא רק שולחם בידי מלאך, ובזמן שרבים מעמנו מתים, כל מה שיש לעמ"י לחשוב עליו זה דרגות ההנהגה - אם זה הקב"ה או רק מלאך, ולא על כל אלו שנהרגו?! קושי נוסף המתעורר בפס' זה הוא דווקא מהמשך הפסוקים. פס' לפני הפס' שלנו הקב"ה מודיע שהוא לא יעלה בעמ"י, כי הוא עם קשה עורף, ואם ה' יעלה בו הוא עלול לכלותם בדרך - ותגובת עמ"י להודעה זו הוא אבלות וחוסר הנכונות להוריד את "עדים", ואילו פס' לאחר מכן, הקב"ה מצווה את משה להגיד לעמ"י שהוא לא יעלה בהם מכיוון שעמ"י הוא עם קשה עורף וה' עלול לכלותו, ולכן הם צריכים להוריד את "עדים" ואז ה' יחליט מה לעשות איתם, ולאחר ציווי זה כתוב שעמ"י הסכים להוריד את "עדים מהר חורב", אם-כן, מה קרה בין הפסוקים? מדוע עמ"י סירב בהתחלה להוריד את "עדים" ולאחר שה' אמר לכאורה את אותו דבר הם מתרצים ומורידים את "עדים"? מה השינוי שגרם לעמ"י להתרצות ולהוריד את "עדים" בעוד שכמה פס' לפני כן לא הסכימו?! לא ניתן להגיד שהסיבה לכך היא שבהתחלה הקב"ה לא אמר למשה להגיד לבנ"י ולצוותם להוריד את"עדים", ולכן לא עשו זאת בנ"י, ואילו רק לאחר פסוקנו משה דיבר אל בנ"י ואמר להם את ציווי ה', כי אז אבל בנ"י היה מדבר על המגפה שקרתה בעמ"י ולא על סילוק השכינה, ולפי זה הפס' היה צריך להיות ממוקם מיד אחרי פס' ל"ה, ושלא תהיה הפסקה בינהם! (כך גם כותב רש"י שהדבר הרע הוא סילוק השכינה מהם ולא אבל על המגפה, ויש לכך הרבה הוכחות ואין המקום לפרט עליהם).
ולכן אנחנו צריכים תירוץ אחר שיענה על השאלה, ונראה לי שצריך לומר כך:
גדולת עמ"י במהלך כל הדורות הייתה בכך שהיה מוכן להודות בטעותו. כאשר הנביאים מוכיחים את עמ"י אחד מן הפשעים הגדולים ביותר שהם מזכירים הוא חוסר ההקשבה לנביאי האמת מוסרי דבר ה'. פשע זה נחשב לאחד הפשעים החמורים של עמ"י מכיוון שעמ"י ניחן בכך שהוא מודה בטעותו, ובכך הוא נבדל מכל האומות. כולנו מכירים את דברי חז"ל (המובאים ברש"י) שבכל פורענות שיש לעמ"י הקב"ה נפרע קצת יותר בגלל חטא העגל, אך אמרה נוספת של חז"ל (המוכרת הרבה פחות) אומרת כי: "לא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה" (מסכת עבודה זרה דף ד:) - מכאן ניתן לראות כי חז"ל ראו במעשה העגל שיעור מוסר לדורות, והוא - נושא החזרה בתשובה. ניתן לראות כל זאת מהפסוק שעליו דיברנו. בנ"י מבינים שהם חטאו חטא נורא ולכן אין הם מתאבלים על העונש שהם קיבלו, משום שהבינו שמגיע היה להם לקבל את עונש המוות כפי דבר הרמב"ן: "והנה ישראל קבלו עליהם את המיתה ברצון נפשם מפני עונש העגל, וזה עניין תשובה גדולה וחרטה בחטאם". עמ"י קיבל על עצמו את העונש ללא שאילת שאלות וללא הטלת ספקות, ולא התאבל עליו כלל, משום שהוא הבין את חומרת חטאו, והבין שהוענש שקיבל על חטא זה הוא עונש מוצדק. אלא אבלות עמ"י הייתה על הסתלקות השכינה מהם, ועל זה הפסוק אומר לנו שעמ"י התאבל על "הדבר הרע" ששמע, ולא הסכים "להתנצל מעדיו". הרמב"ן מוסיף ומסביר כי כאשר עמ"י מתאבל על דבר ה', הפס' הבא איננו ציווי למשה להפסיק את אבל העם אלא להפך. הרמב"ן מסביר שהקב"ה שמח באבלם של עמ"י, ובגלל זה הוא החליט להקל את עונשם, ומה שאמר למשה שיורידו את "עדים מעליהם" זה רק כדי להקל את העונש מעליהם. ולכן כאשר עמ"י שמע שה' שמע לאבלם ומוכן להקל את עונשם, הם מיד עושים את דבר ה' ומורידים את עדים. ההבדל בין פס' ד' לבין פס' ו' הוא לא בתגובת עמ"י שהשתנתה, אלא הוא דווקא בתגובת ה' שהשתנתה מכעס גדול להקלה בעונש, ולכן עמ"י משנים את תגובתם כי הבינו שחזרתם בתשובה הועילה. מכל זה אנחנו יכולים ללמוד עד כמה ההודאה בחטא היא חשובה ביותר, ועד כמה החזרה בתשובה תלויה בהבנת גדולת החטא וקבלת העונש בהבנה, דבר המביא בסופו של דבר להקלה בעונש הסופי בגלל החזרה בתשובה הכנה הזאת.

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • השר לענייני זום נגד מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

    השר לענייני זום נגד מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

    בראיון ראשון ובלעדי של השר הנכנס, תקף השר את אנשי החינוך של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא >
    המשך לקריאה
  • נר תמיד: פרס ראשון בתחרות המים של שטוקהולם

    נר תמיד: פרס ראשון בתחרות המים של שטוקהולם

    נדב אלגרבלי, תלמיד ישיבת בני עקיבא נר תמיד, זכה בפרס הראשון בתחרות המים של שטוקהולם לנוער בישראל ועבודת המחקר שלו תייצג את ישראל בתחרות הבינלאומית בשטוקהולם >
    המשך לקריאה
  • טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    לאור המצב, טיפים יומיים של הרב יונה גודמן, שיסייעו לכם בניהול מפגשי זום
    המשך לקריאה