מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת כי תבוא - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת כי תבוא - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת כי תבוא - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת השבוע שפותחת בעניין מצוות הביכורים מלמדת אותנו על עניין הכרת הטוב בכל המובנים.

אעסוק במאמר זה באמירת – תודה !!!!

לכמה מאיתנו קשה לומר – תודה ?

לכמה מאיתנו המילה תודה בכלל לא נמצאת בלקסיקון המילולי ??

בואו ונראה כיצד התורה מתייחסת למילה – תודה !!!!

ראשית - ברצוני להודות לה' יתברך על כל הטוב שגומל עם ישיבתנו מידי יום ביום כל השנה !!!

קדימה - ..................

פרשת השבוע , פותחת בציווי שניצטוו ישראל עם כניסתם לארץ והוא להעלות את הביכורים לבית המקדש ובכך להודות לה' יתב' על כל הטוב אשר גמלם. מעמד הבאת הביכורים כולל בתוכו הודיה לה' לא רק על הפרי החדש, אלא על המהלך ההיסטורי הכולל של היווצרות עם ישראל , מימיו של יעקב אבינו ועד לאותו רגע בו מובא הפרי אל לפני מזבח ה'. הכרת הטובה והתודה היא חלק מהיחס העמוק בין ישראל לה'. פעמים שהקשר נוצר עקב מצוקה, בה פונה האדם לאלוקיו ומבקש ממנו כי יושיע אותו מצרתו, אך מצד שני פעמים רבות האדם פורש בפני אלוקיו את שמחתו, ומודה ומכתיר את ה' על הטוב.

כך או אחרת , האדם מישראל איננו נותר כפוי טובה כלפי רבש"ע , ואין הוא מייחס את ההצלחה לכשרונו , כי אם לה' יתב'.

ברגע שהאדם מגיע לבית המקדש עם הפרי החדש , מייד עם כניסתו לעזרה שבבית המקדש – " עודהו הסל על כתפו....." (ביכורים ג' – ו') , פותח העולה לרגל את פיו וקורא בקול גדול כך :

"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ".

כל השומע את מביא הביכורים , חש בנימת קולו של מביא הביכורים צליל מתרונן של המיית תודה , וכך אומר רש"י:  "הגדתי היום – שאיני כפוי טובה".

ברצוני לעמוד על שתי נקודות בהכרת הטובה . אחת בעניין הביכורים והשנייה –  כיצד יהיה לנו יותר קל לומר תודה .

נקודה ראשונה :  בואו ונעמיק באופייה המיוחד של הכרת הטובה המתגלה בפרשת הביכורים .

הפסוק הפותח פרשה זו מציין :

"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.....".

על הביטוי : "וירשתה וישבת בה", מביא רש"י את דברי הגמרא במסכת קידושין ל"ו: - "מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחילקוה".

ולכאורה יש לשאול : מדוע לא נתחייבו ישראל בביכורים מייד עם כניסתם לארץ , וכי אין חייבים להודות לה' יתברך כפל כפליים, על שזימן להם שדות וכרמים שופעי יבולים , ללא עמל ויגיעה בכניסתם לארץ?

למה לחכות לכיבוש הארץ וחלוקתה שלוקח 14 שנה, צריכים לומר תודה באופן מיידי בכניסה לארץ ??

יתירה מזה  : מדוע מתחילה הכרת הטובה רק מ- "כי תבוא אל הארץ" , וכי לא היה ראוי להודות לה' יתברך על "דגן שמים נתן למו"(תהילים ע"ח – כ"ג) המן שניתן במדבר, ואולי אפילו להפריש ביכורים מאותו "דגן שמים" (מן) שהיה במדבר ?

אלא הבאת הביכורים המבטאת הכרת טובה , נועדה להוות מחסום ליצר הגאווה של האדם שעלול לומר בליבו : "כוחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" ( דברים ח' – י"ז).

תחושה זו לא עלתה במדבר משום שכל העם חזה שניזונים מהמן היורד משמים. היה ברור לעם ש- "על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" ( ח' – ג' ), המן מגיע מידי ה' יתב' משמים.

לכן - לא תיתכן תחושת – כוחי ועצם ידי במדבר.

אולי אף בעת הגעתם של עם ישראל לארץ , לא ייתכן שמישהו מהעם יזקוף לזכותו את יבול השדות והכרמים שלא עמל לגדלם. לא ייתכן שיגיעו לארץ מליאת יבולים , שדות וכרמים ויאמרו – זה בזכותי .

אך לאחר שזכה עם ישראל להגיע לארץ , לכבוש אותה ואח"כ לחלקה , עלולה להיות למישהו מעם ישראל תחושת גאווה של "כוחי ועצם ידי", לפיכך באה דווקא אז מצוות הביכורים ללמד את עם ישראל את תחושת הענווה, ולהודיע שהארץ ניתנה לנו מאת ה' יתברך , ואף היבול – פרי עמלו , אינו שלו בלבד אלא – "פרי האדמה...אשר ה' אלוקיך נותן לך".

התורה מוסרת כאן מסר חשוב לחיים – תחיה בתחושת ענווה , היות וכל מה שיש לך אפילו אם עמלת עליו, זה לא רק שלך אלא בעיקר זהו הדבר שה' נתן לך.

אם כל אחד מאיתנו ילך בתחושת ענווה במשך כל חייו , ולא יאמר "כוחי ועצם ידי" אלא יזקוף את כל מה שיש לו לה' יתברך , אז הכרת הטוב והתודה לה' תהיה קלה בעיניו, והוא יחיה בצורה אמיתית.

אך ,ברצוני לגעת גם בנקודה השנייה :

לפעמים קשה לנו לומר – " תודה ". קשה לנו לראות את הדברים ב- "עין טובה ". איך לנו יהיה יותר קל לומר את המילה הפשוטה – תודה , לחיות בתחושת הכרת הטובה ???

במקרא הביכורים שאותו אומר האדם בעת הבאת הטנא למקדש, האדם אומר את המבט ההיסטורי הכללי.

"וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה:  וַנִּצְעַק אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: וַיּוֹצִאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים".

בכדי להודות ולשבח אנו נדרשים לפעמים להגביה עוף מעל המציאות הריגעית , להסתכל על ההיסטוריה, לראות מבט רוחב. מצד האמת לא תמיד מסוגל החקלאי הקטן לעלות למקדש ולומר תודה. לעיתים עולים למקדש מאוכזבים עקב הפסדים כספיים או יבול לא משובח .....באווירה שכזו קשה לפנות לבורא עולם ועוד להודות לו.

פרשת מקרא ביכורים באה ללמד אותנו שלפעמים אנו צריכים להתעלות מעל המציאות. כשהאדם תופס את המציאות כחלק מהמהלך הקודם, כשהוא מביט על הדרך הארוכה שעבר ומכניס הכול לפרופורציות הנכונות שעבר , אז, יכול האדם להסתכל גם על המציאות העכשווית ולהודות על כך.

לכן האדם במקרא הביכורים מסתכל על עברו שהיה עבד במצרים, ולמרות שעכשיו קשה לו , הוא יכול להרים את עיניו כלפי שמים ולומר – תודה .

הרבה פעמים בחיים ניתן לומר תודה על המאורעות העכשוויים, לפתוח עיניים ולראות את הטוב שה' יתב' גומל איתנו מידי יום, אך למי שקשה להסתכל באופן רגעי , שיעביר את ההסטוריה שלו לאורך תקופה, ואז יבין שהוא חייב להודות לה' על כל הטוב שעושה איתו.

מה אנו לומדים מכך ?

ייתכן שיש לנו כיחידים או לאומה כולה קשיים. אך ימים אלו של חודש אלול , מחייבים הסתכלות רחבה ועמוקה על כל שעבר עלינו. מי שחי בתודעה מתמדת של ימי הגלות הארוכים – גירוש ספרד והשואה, ומציאותינו בעבר שהיינו כעלה נידף בין האומות, מביט בעין אחרת על המציאות ,על אף הקשיים האישיים והכלליים של האומה.

מקרא ביכורים לא מתעלם מהקשיים והצרות. מקרא ביכורים מבקש להתרומם יחד עם הבעיות ולראות את הדברים מבעד לערפל. מבט בריא שכזה הוא המבט האמוני הראוי , והוא מעניק לנו כוח להמשיך בבניין היצירה המפואר האישי והכללי.

בפתחה של שנה חדשה נבוא גם אנחנו אל ריבונו של עולם ונאמר תודה רבה על המציאות בעבר ועל המציאות העכשווית.

הורים ובנים יקרים – פתחנו את השנה במסר שנתי של " בישיבת בני עקיבא גבעת שמואל כולנו מתחברים בשמחה . כולנו נשתדל לראות את הטוב העכשווי וכמובן את הטוב במבט רוחב על תקופה שעוברת עלינו, ולומר לה' מידי יום – "מודה אני לפניך".

בואו ונפנים זאת בישיבה , בבית ובכל מקום שנגיע אליו.

בואו בנים יקרים ונתרגל לומר – תודה .

תודה לאמא על הארוחה הטעימה , תודה להורים ולאחים , תודה לר"מ או למורה שהעביר שיעור מצויין....... תודה למזכירות ולאבות הבית שעובדים כ"כ קשה בשביל כולנו , תודה לעובדי המטבח.........

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • מחנכים באמונה

    מחנכים באמונה

    הקלטות וובינרי העשרה בנושאי פדגוגיה, חינוך ואמונה בימי הקורונה
    המשך לקריאה
  • טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    לאור המצב, טיפים יומיים של הרב יונה גודמן, שיסייעו לכם בניהול מפגשי זום
    המשך לקריאה
  • בונים חינוך - כנס סתיו ברשת מוסדות בני עקיבא

    בונים חינוך - כנס סתיו ברשת מוסדות בני עקיבא

    למידע על ההשתלמויות הארציות המתוכננות ברשת עד חנוכה >
    המשך לקריאה