מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת לך לך- "במה אדע כי אירשנה"/ הרב חיים דרוקמן, יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

פרשת לך לך- ”במה אדע כי אירשנה”/ הרב חיים דרוקמן, יו”ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

פרשת לך לך- "במה אדע כי אירשנה"/ הרב חיים דרוקמן, יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ: וַיֹּאמַר ה' אלקים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה"[1]. ה' פונה אל אברהם ומבטיח לו: ‘אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה', ותשובתו של אברהם: ‘ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה'. נשאלת השאלה, וכי אברהם לא האמין להבטחתו של בורא עולם?! כך שואל כאן המלבי"ם: "איך אמר: ‘במה אדע', כאלו לא האמין בדבר ה'?", אין זו סתם שאלה אלא קושיה: כיצד אברהם המאמין הגדול, שהכיר את בוראו כבר בגיל שלש, אברהם העברי, שאמרו חז"ל[2], שכל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד, כיצד הוא מפקפק בהבטחת ה', ומבקש לו הוכחה?! ובמיוחד, הרי הדגישו חז"ל שאחד ממאפייניו הבולטים של אברהם הוא "נאמן עלי אבא", בין כשאמר לו: ‘לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך'[3], ובין כשאמר לו: ‘ולך לך אל ארץ המוריה...'[4], לא הרהר אחר מידותיו והאמין בה' בלב שלם. השאלה מתעצמת נוכח לשון התורה: ‘ויאמר אליו', אין זהו עניין חדש אלא המשך האמור קודם: "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד: וַיֹּאמֶר אַבְרָם ה' אלקים מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר: וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי: וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ: וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ: וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה". ה' מדבר הרי עם אברהם, שרק כעת הדגישה התורה את אמונתו בה', אף על פי שכבר הבטיחו מספר פעמים ועדיין לא נתקיים בו!

טוען הרמב"ן[5] שלפי תשובתו של הקב"ה לאברהם אפשר ללמוד על שאלתו: "ואינו כשאלת ‘מה אות'[6], וגם הקדוש ברוך הוא לא עשה עמו כשאר האותות להראות לו אות או מופת בדבר נפלא". מסביר הרמב"ן ששאלתו של אברהם לא נבעה מחסרון אמונה, לכן תשובתו של ה' לא הייתה נתינת אות או מופת. ניתן להוסיף גם שלכן אין בפסוק ביטוי לחרון אף או לכעס על שאלתו.

הרד"ק לומד מתוך פשט הפסוק, מה הייתה שאלתו של אברהם: "פירוש כי יירשוה בני... ופירש במה אדע, כי הוא לא נסתפק לו אם יירשוה בניו שהרי אמר והאמין בה', אלא נסתפק לו אם יירשוה לעולם, כי אולי יחטאו ויגלו ממנה", העובדה שהפסוק אינו משתמש בלשון של קבלה אלא של ירושה, מלמדת שנסתפק אם בניו גם יזכו לכך. כך גם מסביר זאת הרמב"ן: "אבל בקש אברהם שידע ידיעה אמיתית שיירשנה ולא יגרום חטאו או חטא זרעו למנעה מהם".

ומהי תשובת ה'? ממשיך הרמב"ן: "והקדוש ברוך הוא כרת עמו ברית שיירשנה על כל פנים". ברית היא הבטחה נצחית, מציאות שאינה משתנה, כפי שאנו רואים בפרשת נח[7]: ‘ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם... והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ: ויאמר אלקים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם'. ענין זה אנו רואים גם ביחס לתורה אומרת הגמרא בהקשר עם הפסוק ‘ויתיצבו בתחתית ההר'[8]: "אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם". נשאלת השאלה לשם מה כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, הרי כבר אמרו העם: ‘ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע'[9]; ‘ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה'[10], אם כן מה הצורך בכפיה? מסביר המהר"ל[11] שאילולא כפית ההר כגיגית, היו יכולים ישראל לומר, חס וחלילה, שאפשר לבטל את קבלת התורה שהרי הם קבלו אותה מרצונם, ולא מתוך הכרח, לפיכך כפה עליהם הר כגיגית, כיון שדבר שהוא מוכרח הוא נצחי, אין שייך בו ביטול. כלומר קבלת התורה היתה ברית נצחית.

על פי דברינו אלה, הברית בה מבטיח ה' לאברהם את הארץ היא נצחית, כפי שמסביר רבינו בחיי[12]:"באר שתהיה הארץ לישראל אחזת עולם, שלא יירשוה ושלא יושיבוה רק הם, ואם אולי יגלו ממנה ישובו אליה כי אחזת עולם היא להם לא לעובדי גילולים".

‘ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר'[13]. מדוע נעשתה הברית בצורה כזו, שאברהם בתר את הבהמות? מסביר שם רש"י: "דרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה כמה שנאמר להלן: ‘העוברים בין בתרי העגל', אף כאן ‘תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים' הוא שלוחו של שכינה שהוא אש". כך היה נהוג בימי קדם, לבתר את הבהמה, ושני כורתי הברית עברו בין בתריה, ומסביר רש"י שתנור העשן ולפיד האש שמוזכר בפרשיה, הוא השכינה שכביכול עברה בין הבתרים. מסביר ספר העיקרים את הטעם למנהג הזה[14]: "הטעם לפעל הזה בכריתת הברית הוא, שכריתת הברית הוא קשר קיים בין שני אנשים כורתי הברית כדי לקשר ולדבק האהבה ביניהם עד שיהיו שניהם כאלו הם גוף אחד, וישמור כל אחד מהם את חבירו כשמירתו את עצמו. לפיכך, היו כורתין בעל חי לשנים ועוברין בין הבתרים לאות כי כמו ששני הבתרים ההם היו גוף אחד בבעל חי ההוא בהיותו חי, והיה כל חלק מהם מרגיש בצער חבירו עד שכאשר היה מגיע חולי או נזק בחלק האחד היה חבירו מרגיש בחולי או הנזק ההוא, ולא הפריד בין שני אלו החלקים רק המות, לכן שני האנשים כורתי הברית יהיו כגוף אחד בהיותם בחיים, ולא יפריד ביניהם רק המות, ומזה יתחייב כי כאשר ירגיש האחד איזה נזק או צער בא על חבירו - בעל בריתו, שיכניס עצמו בדוחק להצילו כמו שיכניס עצמו בסכנה בעד עצמו". המעבר בין בתרי הבהמה מסמל ששני כורתי הברית הם גוף אחד, וכמו שהדבר היחיד שהפריד בין שני חלקי הבהמה, הוא המוות, כך גם ביניהם, יפריד רק המוות!

            אלא שבברית בין הבתרים אנו מוצאים שאברהם ל עובר בין הבתרים, אלא רק תנור העשן ולפיד האש. מדוע? כיון שכאן הקב"ה כורת עם אברהם ברית - זו איננה ברית בין שני בעלי ברית שווים שתלויים האחד בשני, שאם האחד מת, אזי הברית בטילה, אלא זו ברית שהקב"ה כורת עם אברהם, ‘ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית'[15] - ברית נצחית! בברית הזו תלויים הגאולה וירושת הארץ. בגאולה ראשונה נאמר[16]: ‘וישמע אלקים את נאקתם ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב', וכן[17]: ‘וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי... וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי'. וביחס לירושת הארץ נאמר[18]: ‘לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה' אלקיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב'.

ביחס לאמור בפסוק: ‘במה אדע כי אירשנה', אומר רש"י[19]: "במה אדע, לא שאל לו אות, אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה, אמר לו הקב"ה: בזכות הקרבנות".

            מסביר המלבי"ם: "בזכות הקרבנות, רוצה לומר, שזכות מה שמסרת את עצמך להשרף על כבוד שמי והוא מתמיד בקרבנות, שעניין הקרבן הוא שיחשוב החוטא שהוא המוסר את עצמו להשחט ולהקרב על דבר כבוד שמו, רק שה' מקבל גוף הבהמה תחת גוף האדם, ומחשיב מחשבת המקריב שיחשוב שהוא הוא העולה כליל על האש, כאלו הקריב את עצמו ונשרף בפועל...". אותה זכות שעמדה לאברהם עומדת גם לבניו בדמות הקרבנות. הקרבנות הם גילוי למסירות נפשנו בעשיית רצון ה', ובזכות אותה מסירות נפש אנו זוכים לרשת את הארץ. כך גם בדורנו, בקרבנות שאנו מקריבים במאבקנו על ארץ ישראל, הם עדות למסירות נפשנו עליה, ובזכותם הארץ תשאר לעולם בידינו.

            בהקשר עם האמור נביא את דברי הרב חרל"פ[20] על הפסוק: ‘וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר'[21]. לכאורה סדר הפסוק בכתיבת האבות הפוך, ובדרך כלל התורה מביאה אותם לפי סדרם אברהם יצחק ויעקב, אלא שכאן הדגש הוא על תכונותיהם ולא על סדרם הכרונולוגי: אברהם - מידתו היא החסד, יצחק - מסירות נפש, ויעקב החיבור שבין המידות. התורה מיוחסת ליעקב, כפי שנאמר: ‘תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב'[22], ובתורה ישנם כלל המידות.

מסביר הרב חרל"פ: "הכוונה בזה, שאם תהיה בישראל בחינת יעקב כליל האבות הכולל בתוכו כל המדרגות: תורה, גמילות חסדים ומסירות נפש - בודאי שיהיו ראויים לגאולה, ‘וזכרתי את בריתי יעקב'.

ואף אם לא תהיה בהם בחינת יעקב, אם רק תמצא בהם בחינת מסירות נפש, שיהיה כל אחד מישראל מוכן ומזומן למסור את נפשו על קדושת ה', היא בחינת יצחק שממנו נובעת כל הבחינה של מסירות נפש בישראל - גם אז יהיו נזכרים לפני הקב"ה ‘ואף את בריתי יצחק'.

ואם חס ושלום גם זה יבצר מהם, ולא תמצא בהם רק מדת החסד והצדקה שבין איש לרעהו, היא בחינת אברהם אביהם, ‘חסד לאברהם' - גם אז יעלה זכרונם לפניו, ‘ואף את בריתי אברהם אזכור'.

ואפילו אם חס ושלום לא תמצא בהם גם מדה זאת, אם רק תמצא בהם זכות זו לבד, שהם שבים אל הארץ להחיות את שממותיה ולבנות את הריסותיה ודוגלים בשמה - בשביל זה לבד יחוס וירחם עליהם הקב"ה לגואלם ולהשיבם אליו ואל תורתו הקדושה, ‘והארץ אזכור'". מדגיש הרב חרל"פ שלא רק שזכות השיבה לארץ תביא לגאולת ישראל, כי אם גם תגרום להשיבם לה' ולתורתו!


[1] בראשית טו, ז-ח.

[2] בראשית רבה מב, ח.

[3] בראשית יב, א.

[4] בראשית כב, ב.

[5] רמב"ן לבראשית טו, ז.

[6] מלכים ב' כ, ח.

[7] בראשית ט, ט-יב.

[8] שבת פח ע"א.

[9] שמות כד, ז.

[10] שמות כד, ג.

[11] תפארת ישראל ,לב.

[12] רבינו בחיי על התורה יז, כד.

[13] בראשית טו, י.

[14] ספר העיקרים מאמר רביעי, מה.

[15] בראשית טו, יז.

[16] שמות ב, כד.

[17] שמות ו, ג-ה.

[18] דברים ט, ה.

[19] רש"י לבראשית טו, ו.

[20] מי מרום ה', נימוקי המקראות לויקרא כו, מב.

[21] ויקרא כו, מב.

[22] דברים לג, ד.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ”ל

    פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ"ל

    אולפנית בני עקיבא מירון חנכה פנימייה חדשה. במעמד חנוכת הפנימייה, על שמו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, השתתף בנו הרב שמאל אליהו.
    המשך לקריאה
  • מהפכה של שמחה בבית החולים ”סורוקה”

    מהפכה של שמחה בבית החולים "סורוקה"

    תלמידים בישיבת בני עקיבא "אהל שלמה" בבאר שבע משתתפים בפרויקט "מהפכה של שמחה" בבית החולים
    המשך לקריאה
  • ערב התעוררות באולפנת בנ”ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    ערב התעוררות באולפנת בנ"ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    מאות בנות האולפנה נהנו מהופעתם של חנן בן ארי ומשה נריה כורסיה, אשר סחפו את הקהל לאווירת ימי התשובה בהופעה מיוחדת במינה.
    המשך לקריאה