מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת מטות - האם קיימת נקמה חיובית? / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת מטות - האם קיימת נקמה חיובית? / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת מטות - האם קיימת נקמה חיובית? / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

בבואנו לבחון את נושא הנקמה, יש לומר, כי בעיקרון, נקמה הינה דבר שלילי. בדרך כלל, נקמה היא תוצאה של שנאה גדולה ושל רצון לעשות מעשה קיצוני, הגורם לנוקם להשתיק או להרגיע ולו במעט את יצר השנאה שלו כלפי אדם או חברה.
קנאה כזו הינה בוודאי שלילית ביותר ולכן אנו מצווים בספר ויקרא, פרק י"ט, פס' י"ח:
" לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'".
התורה, א"כ, אוסרת כל גילוי של נקמה, שמקורה בשנאה. נראה, כי סיומו של הפסוק, בא ללמד מהי הדרך הנכונה של התייחסות לבני אדם: "...ואהבת לרעך כמוך".
אני מבקש לבדוק את נושא הנקמה לאור פרשייה קצרה, המופיעה בפרשת מטות.
בפרשתינו, בפרק ל"א, מצווה הקב"ה את משה לנקום במדיין:
א "וַיְדַבֵּר יְדוד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
ב נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ.
ג וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ידוד בְּמִדְיָן.
ו וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ".
אני מבקש לשאול כאן 4 שאלות:
1.      מדוע צריך ה' לצוות את משה לנקום במדיין? האם אין להסתפק בציווי להילחם במדיין, כפי שמצווה ה' את משה במלחמת עמלק: " צא והילחם בעמלק"?! שאלה זו מתחזקת במיוחד, לאור הציווי של איסור הנקימה, כפי שהבאנו לעיל!
2.      ה' מצווה את משה לנקום במדיין, אך משה עצמו איננו יוצא לנקום בהם, אלא שולח את פינחס כמפקד המלחמה. יש לשאול, מדוע משה איננו מקיים את מצוות ה' ויוצא בעצמו למלחמה ומדוע שולח דווקא את פינחס בראש הצבא היוצא להילחם במדיינים?
3.      מדוע משנה משה את ציוויו של ה' בעניין הנקמה ואומר לבני ישראל: " לתת נקמת ה' במדיין" ולא כפי שציווה אותו ה': " נקם נקמת בני ישראל מאת המדיינים"?!
4.      מדוע מצווה ה' את משה: " נקם נקמת בני ישראל מאת המדיינים ולא במדיינים, שהרי זוהי, לכאורה, צורת הביטוי המקובלת?
בטרם נענה על השאלות הללו, אני מבקש לנסות ולהגדיר את עניין הנקמה ולחלק אותה לשני חלקים עיקריים. אני מבקש לעשות זאת באמצעות דבריו הנפלאים של הרב חרל"פ, בספר "מי מרום" על ספר תהילים.
הרב חרל"פ מתייחס למזמור קמ"ט בתהילים:
א – הללויה שירו לה' שיר חדש תהילתו בקהל חסידים:
ה- יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם:
ו - רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם:
ז – לעשות נקמה בגויים ותוכחות בלאומים:
ח – לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל.
ט – לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל חסידיו הללויה".
מזמור זה עוסק בחסידים שבעם ישראל ועל נקמתם בגויים. כדי להבין מהי נקמת החסידים בגויים וכיצד היא מותרת, יש להקדים ולהבין מהו ההבדל בין הוד לבין הדר.
הוד – הוא היופי הפנימי, התגלות ה' בעולם, בהופעתו הפנימית והנסתרת.
הדר – היופי החיצוני, התגלות ה' בעולם, באופן החיצוני והנגלה.
לדברי הרב חרל"פ, מבקש דוד המלך לקבוע כלל מאוד חשוב במידת הנקמה. הנקמה מותרת לחסידים שבעם ישראל, מכיוון שבשביל החסידים, הנקמה שהם נוקמים היא הדר להם ורק להם. מדוע? מכיוון שע"י הנקמה שהם נוקמים – הם מוציאים מן הכוח אל הפועל את הופעת ה' הפנימית האמיתית אל העולם החיצוני. הם אלה שמצליחים להביא ליד ביטוי את הופעת ה' בעולם באופן האמיתי והשלם ביותר ולכן דווקא לאותם חסידים מותרת הנקמה בגויים.
הרב חרל"פ מבאר, כי ישנם שני סוגים של נקמה:
1.      נקמה שלילית – זוהי הנקמה הבאה מעומק המשקעים הנפשיים העצמיים של האדם. מקור הרצון לנקום נובע מתוך רצון מאוד אגוצנטרי להשיב את כבודו האבוד של האדם, שנפגע באופן מאוד קשה. לבו של האדם נחמץ נוכח הפגיעה החמורה בו. הרגש מתעורר ואז צצה ועולה נקמה זו. נקמה זו היא חסרת שיקול דעת, ללא גבולות ונובעת אך ורק מתוך אינטרס אישי. לסוג נקמה מעין זו, בוודאי שאין מקום כלל וכלל ונראה, שלכך התכוונה התורה בציווי: "לא תיקום ולא תיטור...".
2.      נקמה חיובית – נקמה שבאה מצד אהבת האמת והצדק בעולם. במידת נקמה זו, האגו האישי לא בא לידי ביטוי כלל וכלל. נקמה זו באה להשיב את הסדר העולמי שברא הקב"ה בעולמו למקומו הראוי והבראשיתי. תכליתה הוא להביא את העולם למצבו השלם. הרשעים מוציאים את העולם מן הסדר הטבעי בו הוא מצוי ואילו נקמה זו באה להחזיר את המצב לקדמותו, למצבו הטבעי והבריא.

מדברי הרב חרל"פ עולה, כי דווקא נקמת החסידים היא המותרת, שהרי נקמתם של החסידים היא החפה מכל אינטרס אישי או שיקול דעת מוטעה. מטרתם היחידה של החסידים היא להשיב את הסדר הטבעי שיש בעולם, כפי שברא אותו ה', מתוך קנאה גדולה לאמת וצדק ומתוך אהבה חסרת פשרות.
לאחר שהבהרנו מהם שני סוגי הנקמות ומהי הנקמה המותרת וגם עסקנו בשאלה, למי מותר לנקום, נעבור ליישב את השאלות ששאלתי לעיל וננסה להבין את פרשיית הציווי על הנקמה במדיין, באופן מעמיק יותר.
ראשית, אני מבקש להסביר מדוע מצווה ה' לנקום את נקמת ישראל מאת המדיינים ולא מסתפק בציווי להילחם במדיינים. הרש"ר הירש על אתר מבאר, כי הציווי לנקום מאת המדיינים ולא במדיינים איננו מקרי. נקמה במישהו מושתתת על בסיס נקמני שלילי ומונעת מתוך אובססיה של כעס ושנאה. לעומת זאת, נקמה מאת מישהו, מביאה לידי ביטוי את הרצון להחזיר את המצב לקדמותו, למצב שלפני האסון שהמיטו המדיינים על עם ישראל. מטרת הנקמה כאן איננה לחסל את המדיינים אלא להקים (נקמה גם מלשון להקים) ולחזק את מעמדו של עם ישראל בעולם, מתוך רצון להחזיר עטרה ליושנה.
על פי דברי הרש"ר הירש, ברור מדוע מצווה ה' את משה לנקום מאת המדיינים. המדיינים היו אלה, שאיימו על שלמותו הרוחנית של עם ישראל. מטרתם הייתה לצאת נגד עם ישראל ונגד הקב"ה, כשבראש מעיינם עמד הרצון להחטיא את עם ישראל בגילוי עריות ובכך לגרום לסדרו הטבעי של העולם להשתנות. במצב שכזה, נדרשת נקמה ולא סתם עוד מלחמה. אמנם, יש לנקום במדיינים, אך ורק, מתוך מטרה להשיב א סדרו של העולם על כנו, כדי לדאוג לשלמותו הרוחנית של עם ישראל. זוהי נקמה, שכינה אותה הרב חרל"פ נקמה חיובית, שבבסיסה, באה לדאוג לאמת ויושר בעולם.
אמנם, זוהי אכן המטרה בנקמת בני ישראל במדיין. נראה, כי משה חושש, שייתכן וחלק מבני ישראל היוצאים למלחמה, יהיו מונעים במלחמתם במדיינים במידות הכעס ושנאה. הרי המדיינים החטיאו רבים מהם וגרמו למגיפה גדולה שגבתה 24000 קרבנות מעם ישראל. ביודעו זאת, מרשה משה רבינו לעצמו לשנות את ציוויו של ה' ועל אף שהקב"ה ציווה אותו: " נקם נקמת בני ישראל מאת המדיינים", פונה משה אל בני ישראל ואומר להם, כי ה' ציווה: " לתת נקמת ה' במדיין". המסר החשוב ביותר מבחינת משה, לפני צאתם למלחמה נגד מדיין הוא לזכור, כי הנקמה במדיינים איננה אישית, אינטרסנטית, המונעת מתוך כעס ושנאה, אלא קנאה לה', מתוך כוונה לחזק את מעמדו של עם ישראל בעולם ולקדש את שם ה'. משה מקווה, כי כאשר מטרת הנקמה הינה חיובית ומקורה ברצון ה' – אזי הנקמה תהיה מאוזנת ומתוך שיקול דעת רציני.
נראה, כי משה רבינו סומך את דבריו על עצם הציווי של המילה "מאת המדיינים" ולא במדיינים ולכן מוסר לבני ישראל את הציווי על הנקמה מאת המדיינים בהתייחסות של "לתת נקמת ה' במדיין". נראה, כי מכאן ניתן לדייק בצורה נפלאה ולומר, כי כאשר הקב"ה מצווה את משה לנקום את נקמת בני ישראל הוא משתמש בביטוי " מאת המדיינים" ולא במדיינים, כפי שצייננו לעיל מדברי הרש"ר הירש, שהרי יש להזהיר את בנ"י לנקום נקמה חיובית, מתוך שיקול דעת ואילו כאשר משה רבינו מצווה את בני ישראל בדבר הנקמה, הוא אומר להם: "לתת נקמת ה' במדיין", כי אצל הקב"ה, הנקמה היא בוודאי נקייה וחיובית ולכן במקרה זה, ניתן לומר "לתת נקמת ה' במדיין".
בנוסף, יש לבאר מדוע משה רבינו איננו יוצא בעצמו למלחמה, כדי לנקום את נקמת ה' במדיין. המדרש במדבר רבה, פרשה כ"ב סעיף ד' מבאר, כי משה רבינו איננו יוצא למלחמה נגד מדיין, כיוון שהדבר איננו ראוי. משה רבינו גדל בארץ מדיין, חסה בצילם כשברח מצרת פרעה ולכן אין זה מן הראוי, שכעת יכה בהם, כמאמר חז"ל: "בור ששתית ממנו – אל תזרוק בו אבן".
אמנם, יש עדיין לשאול, מדוע שולח משה רבינו דווקא את פינחס, כמפקד שיוצא להילחם ולנקום במדיינים? עונה על כך המדרש: " מי שהתחיל במצווה (פינחס) אומרים לו גמור". כוונת המדרש היא, שמשה סבור, כי מפקד המלחמה חייב להיות אדם שיוכל לנקום במדיינים מתוך שיקול דעת ומתוך כוונה של אמת, כוונה נקייה מכל שמץ של כעס ושנאה. פנחס התחיל בכך שהרג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור, בתו של נשיא מדיין ולאחר שהקב"ה הסכים עם מעשהו של פינחס, סבור משה, כי דווקא פינחס הוא האיש המתאים לסיים את מלאכת הנקמה במדיין.
משה איננו מסוגל לעשות זאת בעצמו. ייתכן שמשה יגלה מידה של רחמים כלפי עם המדיינים שאצלם גדל. משה יודע, כי אין זה הזמן לרחמים.
לסיכום דברינו יש לומר, כי עניין הנקמה הינו מאוד מורכב. הגבול הדק, הקיים בין הנקמה השלילית, האישית והאינטרסנטית, המבוססת על כעס ושנאה, לבין הנקמה החיובית, האמיתית, הנובעת מתוך רצון להשיג את האמת והיושר, הינו מאוד מסוכן. לכן, כאשר יוצאים לנקום מאת המדיינים, יש לוודא כמה שיותר, כי לחיילים היוצאים לנקום במדיין יש את כל הכלים המתאימים, כדי להפעיל שיקול דעת נכון, מתוך כוונה כנה ואמיתית להחזיר את היושר והאמת לעולם.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • המעודדים של העתודה

    המעודדים של העתודה

    תלמידי ישיבת בני עקיבא בגבעת שמואל הרימו את טורניר הגמר של ליגת העתודה בכדורסל, עד לזכייה הנכספת. האחדות שהייתה בין השחקנים (וגם בין האוהדים), האווירה החיוביות והשפה הנקייה הרימו את ההיכל לגבהים
    המשך לקריאה
  • ברכות לתא”ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    ברכות לתא"ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    אחרי שקידומו עוכב במשך כמעט ארבע שנים תחת גדי איזנקוט, מגיע אביב כוכבי ומחזיר את תא"ל עופר וינטר לפיקוד בשטח.
    המשך לקריאה
  • כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא”ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    אחרי שנים בהם תלמידי הישיבה מתנדבים ומשתתפים בחתונות שונות כ"משמחים" והתוודעו לזוגות שמתחתנים בלי הרבה חברים ומשפחה, החליטו התלמידים להירתם ולפנות למכון מאיר לאיתור זוג שישמח לסיוע בהפקת חתונה, בארגון חתונה באווירה שמחה.
    המשך לקריאה