מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת מסעי – הקשר בין כפרת הרוצח בשוגג לבין כפרת הכהן הגדול/ הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת מסעי – הקשר בין כפרת הרוצח בשוגג לבין כפרת הכהן הגדול/ הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת מסעי – הקשר בין כפרת הרוצח בשוגג לבין כפרת הכהן הגדול/ הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת "מסעי" עוסקת, בין השאר, בנושא ערי המקלט. התורה מצווה על הרוצח בשגגה לנוס אל אחת מערי המקלט, הפזורים בארץ ישראל ולמצוא שם מחסה ומקלט מפני גואל הדם, המבקש להורגו.
אני מבקש לעסוק בשתי שאלות עקרוניות בדין הרוצח בשגגה:
1.      מדוע נענש הרוצח בשגגה בעונש הגלות בעיר המקלט? נראה, כי זהו עונש חמור מאוד ולכאורה, איננו כל כך מידתי?! הרי בסופו של דבר, מדובר במעשה שנעשה בשגגה?
2.      אחד הפרטים, הקשורים למשך זמן שהותו של הרוצח בשגגה בעיר המקלט, מופיע בפרק ל"ה פס' כ"ה:
    " וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה
     וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל  אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ".
    מפסוק זה עולה, כי התורה מצווה את הרוצח בשגגה להישאר בעיר המקלט עד מותו של
    הכהן הגדול. פרשנים רבים עוסקים בשאלה, מדוע צריך הרוצח בשגגה להישאר בעיר
    המקלט עד מותו של הכהן הגדול? מדוע תלוי הוא בכהן הגדול?!

בתחילת הדברים, נעסוק בשאלה, מדוע נענש הרוצח בשוגג בעונש הגלות!
בעל "ספר החינוך", במצווה ת"י, מתייחס למצווה זו ואומר:
" משורשי המצווה, לפי שעוון הרציחה חמור עד מאד, שבה השחתת העולם, עד שאמרו זכרונם לברכה, שההורג נפש מזיד, אפילו עשה כל המצוות - אינו ניצול מן הדין... ולכן ראוי למי שהרג אפילו שוגג, מכיוון שבאת תקלה גדולה כזו על ידו, שיצטער עליה צער גלות, ששקול כמעט כצער מיתה, שנפרד האדם מאוהביו ומארץ מולדתו ושוכן כל ימיו עם זרים...".
לדעת בעל "ספר החינוך", אחד ההסברים המרכזיים לסיבת גלותו של הרוצח בשוגג נעוצה בכך, שחטאו הוא חמור ביותר, שהרי נטל נשמה מן העולם ובעצם, מגיעה לו מיתה, שהרי באה תקלה חמורה על ידו. אמנם, כיוון שבכל אופן, היה הדבר בלא כוונה – נענש הוא בעונש כבד ומתנתק מהחברה בה הוא חי - אשתו וילדיו, משפחתו המורחבת וחבריו. התנתקות זו שקולה כמיתה.
יוצא א"כ, כי בשל העוון החמור כ"כ, כפרתו היחידה של הרוצח בשוגג היא הישיבה בעיר המקלט. ברור הוא, כי לא תיתכן כפרה אחרת.
כעת, ברצוני לעסוק בשאלתנו השנייה, מדוע תלוי שחרורו של הרוצח בשוגג מעיר המקלט במותו של הכהן הגדול?
הרמב"ם, במורה נבוכים, חלק ג' פרק מ', עונה על שאלה זו ומדבריו עולה נקודה חשובה ביותר:
" אמנם היות רוצח בשגגה גולה, הוא להשקיט נפש גואל הדם עד שלא יראה מי שבא התקלה הזאת על ידו, ותלה חזרתו במות האיש, אשר הוא הנכבד שבבני אדם והאהוב לכל ישראל, שבזה תנוח דעת הגואל אשר נהרג קרובו, שזה ענין טבעי לאדם, כל מי שתקרהו צרה, כשתבוא ג"כ לזולתו כיוצא בה או גדולה ממנה, ימצא נחמה בזה על מקרהו, ואין במקרה מות בני אדם אצלנו יותר גדול ממיתת כהן גדול".
לפי דברי הרמב"ם, כאשר ישנה טרגדיה לאומית - כל העם מתרכז בטרגדיה.
דוגמא מאלפת לכך, ניתן לראות בתקופה בה אנו חיים, כשמלחמה קשה מתנהלת בינינו לבין החמאס. אין ספק, כי מלחמה זו גרמה לאחדות מדהימה בקרב רובם המכריע של אזרחי מדינת ישראל, כשכולם מרגישים את שותפות הגורל ואת המחיר הכבד שאנו משלמים עבור חרותנו. לפתע, כל האירועים האחרים, שאנו חווים במשך השנה מתגמדים. באותה מידה, אומר הרמב"ם, כאשר מת המנהיג הרוחני הגדול של העם, בדמותו של הכהן הגדול,  כל העם שרוי בעצבות גדולה, כולל גואל הדם, שסביר שבעת כזאת, שהכהן הגדול נפטר, לא ינסה לפגוע יותר ברוצח בשגגה.

כיוון מעט שונה, בעניין התלות בין שחרורו של הרוצח בשגגה, בכפוף למותו של הכהן הגדול, מופיע ברש"י על הפסוק הנ"ל (כ"ה):
" דבר אחר: לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל, שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו".

בספרו של הרב נריה זצ"ל, "נר למאור", מרחיב הוא את הדברים ומבאר, כי אחד מתפקידיו המרכזיים של הכהן הגדול, באמצעות הלוויים שבעם, היה להפיץ את לימוד התורה ויראת השמים בכל עם ישראל. הפצת התורה והחינוך ליראת שמים, היו אמורים למנוע מצב של רצח בשוגג. אדם העוסק בתורה באופן אמיתי ומושפע ממנה לטובה, מן הסתם, ייזהר יותר במעשיו, ויימנע מלהגיע למצב של רצח בשוגג. כאשר ישנה מציאות, שבה אדם מגיע לרצח בשוגג, סימן הוא שהתורה לא התקבלה אצלו באופן משמעותי. נראה, כי התורה תולה את האשמה במותו של הכהן הגדול, כדי לרמוז לנו, שהעובדה שהגענו למצב של רצח בשוגג היא משום אחריותו של הכהו הגדול.
מדברינו עולה, כי הכהן הגדול הוא המנהיג הרוחני העליון בעם ישראל והוא האחראי לכל המתרחש בעם ישראל כולו. כאשר מתרחש רצח בשוגג בעם ישראל, האחריות המרכזית נופלת על הכהן הגדול. תפקידו של הכהן הגדול במשך כל ימי השנה, להתפלל על עם ישראל, שלא תארע שום תקלה על ידי משיהו בעם ישראל וכאשר מתרחשת תקלה שכזו – זוהי אחריותו של הכהן הגדול. מעבר לכך, ישנה גם אחריות אישית על כל אחד מעם ישראל, להיזהר במשנה זהירות, שלא תבוא לידו תקלה ובוודאי שלא תקרה תקלה חמורה כרצח בשוגג.
זהו א"כ, המכנה המשותף בין הרוצח בשוגג לבין הכהן הגדול. על פי הדברים שראינו נראה, כי כפרתם של הרוצח בשוגג והכהן הגדול תלויה אחד בשני. כפרתו של הרוצח בשוגג היא השהייה בעיר המקלט עד מותו של הכהן הגדול. יתכן שמותו של הכהן הגדול הינה כפרה על כך, שכשל במניעת שפיכות הדמים שהתרחשה בשוגג.
מכאן אנו למדים על האחריות העצומה שהתורה מייחסת למנהיג באופן כללי ולמנהיג רוחני בפרט

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה