מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת מצורע/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת מצורע/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת מצורע/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת מצורע עוסקת בחטא לשון הרע. מותר האדם מן הבהמה – הוא כוח הדיבור. האדם נקרא "מדבר" משום שזהו החלק העיקרי שמבדיל את האדם מכל יצירה אחרת של הבורא.
התורה מחמירה מאוד בעונשו של מדבר לשון הרע – המצורע משולח מחוץ לשלש מחנות שנאמר: "בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויקרא יג, מו).
המצורע צריך לצאת מהקהל ,הוא חייב לשבת בדד כדי לכפר על מעשהו החמור – מהו המעשה ?
כך דרשו חז"ל במסכת ערכין (טז:) שהעונש שמקבל המצורע, זו מידה כנגד מידה "בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" – "הוא הבדיל בין איש לרעהו בין איש לאשתו, לפיכך אמרה תורה בדד ישב".

בנים יקרים .
כמה פעמים ביום אנחנו – כולנו לא שמים לב ופוגעים בחברים, בהורים ובאחים , באחיות ובמורים ?
כמה פעמים אנחנו משתלחים בחברינו בצורה כזו עד כדי כך שהבחור לא יכול להראות את עצמו בכיתה מס' שעות/ימים ?
בכך אעסוק בדבר תורה חשוב זה ......

בא נדבר רק טוב.......
על נושא הצרעת מופיעה האגדה במדרש רבה (ויקרא טז, ב) :
מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות הסמוכות לצפורי והיה מכריז ואומר "מאן בעי למיזבן סם חיים"? ... שמע [רבי ינאי] דמכריז, קרא ר' ינאי לאותו רוכל ואמר לו הראני נא אותו סם חיים שאתה מוכר. הוציא לו ספר תהלים הראה לו פסוק: "מי האיש החפץ חיים". מה כתיב בתריה? "נצור לשונך מרע ... סור מרע ועשה טוב" ... אמר רבי ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע איך הוא פשוטו, עד שבא רוכל זה והודיעו "מי האיש החפץ חיים". לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: "זאת תהיה תורת המצורע ... תורת המוציא שם רע".

צריך להבין, מה חידש אותו רוכל לר' ינאי בפסוק זה מה שלא ידע קודם לכן? מה עשה הרוכל שהראה לו את הפסוקים ,שעורר ברבי ינאי התפעלות יתר - מה הוא הבין כעת יותר מכפי שהוא הבין קודם המפגש עם הרוכל? הרי כל בר דעת הקורא את הפסוקים מבין את משמעותם .

ניתן להסביר את האגדה הזו בכמה היבטים :
אולי ניתן לומר , שהרוכל האיר את עיניו של רבי ינאי בהיבט רחב יותר.
ידוע שיהודי מחוייב בתרי"ג מצוות שהן כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידין הקיימים בגופו של האדם .
ישנן מצוות שלאדם היהודי קל יותר לקיים ויש כאלה שבהם הוא מתקשה, לדוגמא : מצוות "הצדקה" רבים וטובים מקיימים מצווה ,למרות זאת שהם צריכים לתת ממיטב כספם ,אם זה לעני בקרן הרחוב , או במסגרת של אירוע חשוב שבו הוא משמש כאורח הכבוד של הערב, היות שבזמן הנתינה מלווה אותו תחושה פנימית שהוא מקבל מיידית תמורה על תרומתו. בנוסף לשכר שהוא יקבל מן השמים ,האדם נהנה מחשיבות וכבוד שהציבור שראה שהוא נתן את הצדקה מעניק לו בשל כך. פעולה זו מהווה את הציווי של "ועשה טוב " .

מנגד בהיבט של "סור מרע" - אי עשיית מעשה שלילי .
אנו נתקלים ביהודי שנמצא בריכוז גדול של אנשים שומרי שבת ,שבאם הוא יחליט בפורום הזה לחלל שבת הם ידחו אותו מחברתם, יתכן מאוד שהוא ישמור על השבת אך ורק מפני הפחד להיות דחוי מן הציבור , מה שנקרא היום "לחץ חברתי" . אנו למדים מכך שלהד הציבורי ישנה השפעה על מעשיו לטוב, או לאי עשיית רע. מתי נוכל לתהות על קנקנו ומהותו האמיתית של האדם על מעשיו החיוביים או השליליים ??באם נמקם את האדם במקום שהוא היחידי השומר שבת וששם ההד הציבור פועל כנגדו ולמרות הכול הוא ישמור שבת כהלכתה , ואז נדע שהאדם הזה הוא אדם אמיתי.

נחזור לנושא שבו פתחנו - על שמירת הלשון ,פעמים שאנו נתקלים באנשים מכובדים רמי מעלה שלא אחת מחליקים בלשונם ומדברים סרה בזולת, אותם אלה שמאזינים לו לא רק זאת שלא גוערים בו על דבריו , אלא להיפך דבריו מייקרים את מעמדו בחברה על "דברי החוכמה " שהוא משמיע לפני חביריו.

כאן בא הרוכל ומסביר את דברי דוד המלך הפותח בלשון רבים "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם" ובמעבר חד הוא ממשיך בלשון יחיד - " מי האיש החפץ חיים... נצור לשונך... נקודת המבחן האמיתית של האדם יכולה לבוא לידי ביטוי רק כשאין לכם מסביב את ההד הציבורי של הרבים ומעשיכם והתנהגותכם נובעים מתוך הכרה פנימית אמיתית בצדקת דרככם .
זה מה שרבי אלכסנדרי אמר לרבי ינאי "מאן בעי למיזבן חיי , מי הוא החפץ חיים" - אני מדגיש את היחיד,
אתם מתכנסים סביבי כקבוצה ורוצים לקיים את המצוות כקבוצה. אני אומר לכם זה לא חוכמה גדולה , היות וכל אחד מכם נותן את התמיכה הציבורית למשנהו .דוד המלך פונה אלינו בלשון יחיד "נצור לשונך מרע" שגם אם קיים מקום שעל לשון הרע אתה יכול להיות נחשב בציבור ,עליך לנצור את לשונך ולהביא לידי ביטוי את האמת הפנימית שלך ולא להתפעל מהציבור, אל תיגרר אחר הציבור !!!
מזה התפעל רבי ינאי , שלמרות שהדברים כ"כ פשוטים .הבנתי מהסברו של הרוכל את המשמעות האמיתית בדבריו של דוד המלך איך וכיצד להעצים את האמת הפנימית שבי. למרות שאני בציבור ויכול לדבר לשון הרע ולקנות את מעמדי בחברה, בכ"ז אני אשתוק.

הסבר נוסף של המהר"ל :

מסביר המהר"ל כי החידוש שהתחדש לר' ינאי על ידי הרוכל בפסוק זה, ששמירת הלשון איננה רק סגולה לחיים, אלא היא עצמיות החיים ממש, כי הדיבור הוא חיותו של האדם, והפוגם בכוח הדיבור נוטל את כוח החיות שלו.

ועכשיו נסביר את הדברים:
הקשר שבין כוח הדיבור לחיותו של האדם מופיע בספר בראשית בפסוק: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב, ז), הירושלמי והאונקלוס מפרשים "נפש חיה" - "והות באדם לרוח ממללא" (רוח מדברת).
הפירוש הוא  : שהאדם נהפך למדבר. ייחודו של האדם על כל החי הוא כוח הדיבור שקיים בו, ובכוח זה האדם נתייחד על שאר הנבראים.

מה תפקידו של הדיבור ??
הדיבור בעצם מחבר בין הגוף לנשמה, וזו הנפש החיה שבאדם. על כן  נקרא האדם בשם "מדבר", כי זה כל מהותו ושורש חיותו, וזוהי מעלתו משאר בעלי החיים.
לאדם ישנה נשמה אלוקית בנוסף לגוף, ואילו לבהמה יש רק גוף . מה שמחבר בין הגוף לנשמה – הוא הדיבור.
נמצא שכאשר האדם פוגם בכוח הדיבור, הוא מקלקל את כל אבריו, וכן אמרו חז"ל: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" – הה"ד "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ" (קהלת ה, ה), שע"י החטא של הפה הוא מחסר את כל בשרו, כי הדיבור אינו דבר פרטני שעומד בפני עצמו , אלא הוא בעצם כל האדם.

זהו חידושו של אותו רוכל, "מאן בעי סם החיים - נצור לשונך מרע", כי הלשון הוא החיים של האדם. אם האדם ישמור על לשונו - הוא נקרא חי, אך אם האדם הוא בעל לשון הרע – איך יהיה לו החיים?!

אך , אם נתבונן יש ללמוד נקודה נוספת מדברי הרוכל בפסוק, "מי האיש החפץ חיים ... נצור לשונך מרע ... סור מרע ועשה טוב". ישנה כאן הדגשה לא רק על שלילת הרע, אלא גם עשיית הטוב, וכך דורשת הגמ' בעבודה זרה (יט, ע"ב): "שמא יאמר אדם, נצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה, אלך ואתגרה בשינה?(=אלך לישון ואז לא אוכל לדבר רע) תלמוד לומר 'סור מרע ועשה טוב', אין טוב אלא תורה, שנאמר 'כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו'" (משלי ד,ב).(= כלומר , לא מספיק שהאדם ישן ונמנע ממעשה העבירה , אלא תפקידו של האדם הוא לעשות טוב בפועל).

פירושם של דברים, כיון שכוח הדיבור הוא כוח חיותו של האדם, אין די בכך שישמור את פיו ולשונו מדבר מרמה, אלא עליו להשתמש בכוח הדיבור ל"ועשה טוב" ואין טוב אלא תורה שנאמר "כי לקח טוב". וע"כ צריך האדם להוציא את דברי התורה בפיו, ולא מספיק רק שיהיו במחשבה. וכן אומרת הגמ' בעירובין (נד, ע"א), "אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, פתח פומיך קרי, פתח פומיך תני, כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי (= פתח פיך ותקרא, פתח פיך ותשנה, כדי שתתקיים בך ותאריך ימים), שנאמר 'כי חיים הם למֹצְאיהם ולכל בשרו מרפא' – אל תקרי למֹצְאיהם אלא למוֹצִיאיהם בפה". לא מספיק ללמוד תורה ע"י המחשבה; צריך להוציא את דברי התורה בכוח הדיבור שהיא חיותו, ועל זה מובטח לו אריכות ימים ושנים כפי שנאמר: "כי היא חייך ואורך ימיך" (דברים ל, כ).

בנים יקרים ואהובים – אנו עומדים מספר ימים לפני יום הזיכרון ויום העצמאות.
צריכים לזכור תמיד – כוחנו באחדותנו !!!!!
בא נפסיק לדבר רע , בא נפסיק לרכל , בא נפסיק לפגוע אחד בשני , ורק אז – באחדותנו נוכל להתעצם ולשמור על עם ישראל שימשיך לשבת בארץ ישראל ויעסוק בתורת ישראל .

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • פנימייה חדשה לתלמידי מכינת ”עוז שלמה”

    פנימייה חדשה לתלמידי מכינת "עוז שלמה"

    קומה חדשה, בחומר וברוח – פנימייה חדשה ויפיפייה שחנכנו לרווחת התלמידים, תרומת משפחת פיצוט'ו.
    המשך לקריאה
  • בפעם ה-80: פותחים את שנת הלימודים תש”ף

    בפעם ה-80: פותחים את שנת הלימודים תש"ף

    אלפי תלמידי ומורי רשת בני עקיבא התחילו את שנת הלימודים תש"ף במוסדות הפרוסים בכל רחבי הארץ
    המשך לקריאה
  • מדד משרד החינוך קובע: מחנכים לערכים

    מדד משרד החינוך קובע: מחנכים לערכים

    מדד משרד החינוך מוכיח: מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא הרשת הערכית ביותר
    המשך לקריאה