מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת מקץ ושבת חנוכה/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת מקץ ושבת חנוכה/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת מקץ ושבת חנוכה/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

בס"ד , כסלו תשע"ח

דבר תורה לפרשת מקץ ושבת חנוכה


נאמר בפרשה :
''וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי. וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי
  קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי''. (בראשית מא, נא-נב)
השמות מנשה ואפרים הם שני כוחות בעם ישראל. מנשה הוא כוח ה - ''סור מרע'': ''כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי''. כלומר, ה' יתב' השכיח את הצרות שהיו לי בבית אבי ועל השכחה הזו הוא קורא לבנו מנשה – מלשון שכחה – לשון שלילה.
ואילו אפרים הוא "ועשה טוב": יוסף קורא לבנו השני בשם אפרים על שם הברכה והפריון שהיו ליוסף בארץ מצרים "כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיי" – לשון חיוב.

יוצא מכאן שליוסף יש 2 בנים. לאחד – הוא קורא על שם השלילה ולשני הוא קורא על שם החיוב.

מה קודם: האם מנשה או אפרים ?
אמנם מנשה הוא הבכור והוא קודם בסדר לאפרים, אך יעקב הופך את הסדר: "שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר" (בראשית מח, יד). יש להקדים את אפרים לפני מנשה, את כוח החיוב – "ועשה טוב", לפני השלילה – "סור מרע". וכן עם ישראל נקראו ע"ש אפרים: "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיהו לא, יט) ללמדנו שהעיקר הוא החיוב ולא השלילה.

יסוד זה קשור לחג החנוכה, אשר נחלקו בדבר בית שמאי ובית הלל. בית שמאי אומרים שמדליקים ביום הראשון של חנוכה 8 נרות ומכאן פוחת והולך כנגד פרי החג שהיו מקריבים בסוכות ומספר הפרים היו הולכים ומתמעטים מידי יום וכך גם בחנוכה מספר הנרות הולך ופוחת, וב"ה אומרים מוסיף והולך, "מעלין בקודש ואין מורידין" (שבת כג.). מחלוקתם של ב"ש וב"ה היא כיצד להסתכל על נרות החנוכה.  האם נרות החנוכה הם שורפים ומכלים את הרוע בעולם והשיטה היא לבער את הרוע מן העולם ע"י שרפתו וכילויו, בחינת "ובערת הרע מקרבך" (דברים יג, ו) – פוחת והולך , או שנרות החנוכה הם "אור", וע"י ריבוי האור, בחינת מוסיף והולך – ואז החושך נעלם.

בעצם זוהי השאלה האם הדרך היא "סור מרע", כדברי ב"ש, או "ועשה טוב", כשיטת ב"ה. ההלכה היא כדברי בית הלל – "ועשה טוב". התפקיד שלנו הוא להאיר את החושך, להוסיף אור ולהוסיף קדושה, ועל ידי זה יסתלק החושך ותעלם הרשעה מן העולם .

   הרב קוק זצ"ל בספרו ערפלי טוהר (עמ' ל"ט) כותב כך :
הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה – אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הכפירה – אלא מוסיפים אמונה. אינם קובלים על הבערות – אלא מוסיפים חכמה.

 

הרב קוק זצ"ל מדבר בפסקה זו על התוספת ולא על ההתעסקות עם הרוע , הכפירה והבערות.
ככל שתוסיף צדק , אמונה וחכמה שהם בעצם ה-"עשה טוב" , הרוע יתמעט בעולם. תתעסק בהוספת האור ואז החושך ילך ויתמעט.

זהו השם "אפרים" – לשון תוספת ופריון: "כי הפרני אלוקים". פורה והולך, כשיטת בית הלל שמוסיף והולך, והלכה כבית הלל.

גם כיום עומדת בפנינו השאלה מה קודם: מהי הדרך הנכונה לטפל בבעיות השעה , האם "סור מרע" או "עשה טוב"? האם להתחיל לטפל ברוע , או שמא לנסות להחדיר בהם אמונה וחכמה  בבחינת "ועשה טוב", לראות את הטוב שבכל אדם, לנסות להאיר את הנקודות החיוביות של כל אדם – וממילא הרוע יסתלק מאליו? או לראות מהם הדברים השליליים בכל אדם ולטפל בדברים אלו.
שאלה זו עומדת לפתחינו גם בנושאים חינוכיים , האם להתעסק ברע או להרבות את הטוב=אור וממילא החושך ילך ויצטמצם.
זוהי המחלוקת שכנראה הייתה בין רבן גמליאל הנשיא, שאמר מי שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש, ובין ר' אלעזר בן עזריה, שסלק את השומר מן הפתח ונתן לכולם להיכנס לבית המדרש. ר' אלעזר מסלק את השומר מפתח בית המדרש ובזכותו מתרבים ספסלי בית המדרש וכוח התורה משפיע גם על אלה שאין תוכם כברם, כי ע"י החדרת אור התורה ניתן לסלק את חושך הרע מן העולם.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח עמוד א
תנא; אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו - לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי. אמר רבי יוחנן: פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן, חד אמר: אתוספו ארבע מאה ספסלי; וחד אמר: שבע מאה ספסלי.....

זוהי ההלכה: "מניחו על פתח ביתו מבחוץ". המטרה בהדלקת אור המנורה, שהיא סמל לכח התורה, להאיר גם את החול – גם את אלה שלא זכו לשבת באוהלה של תורה. "עד שתכלה רגל מן שוק" – גם באותם מקומות נמוכים (השוק) יחדור אור התורה. אנו רואים שהפוסקים העדיפו לצאת החוצה עם "עשיית הטוב"- להביא את אור המנורה החוצה.
גם אצל כל אדם באופן פרטי עומדת השאלה האם לעבור על "סור מרע" – שבירת המידות הרעות, או לעסוק בחיוב – קיום תורה ומצוות, והרע יסתלק מאליו? מחכמי המוסר היו שהתמקדו בעיקר על ה"סור מרע", שעל האדם לשבור את מידותיו השליליות, אך לעומתם ישנם שהלכו בדרך אחרת ועסקו בחיוב – לימוד תורה, דקדוק במצוות, עשית חסד וע"י כך הרע יסולק מאליו. אין ספק שיש מעלה בכל שיטה. אך השיטה העיקרית היא "ועשה טוב".

 


עניין זה מצטרף לדבר נוסף שניתן לומר על חנוכה.
הגמרא במסכת שבת כ"א. אומרת : "נר חנוכה מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ובשעת סכנה מניחה על שולחנו ודיו".
לכאורה החלק האחרון של אמירה זו בגמרא לא מובן ואפילו ההלכה הזו מתנגדת לרוח חנוכה.
הרי עיקר המצווה בחנוכה הוא "פרסומי ניסא", וכל המטרה של ההדלקה שידברו על הנס ויזכירו אותו, וכאן אנו רואים שיש מצב שצריך להניח על השולחן ודיו , וכי ניתן להסתפק בזה ???
ועוד – הרי חנוכה הוא חג הגבורה , חג בו קם מתתיהו "בשעת הסכנה" וקרא "מי לה' אלי".

כל ההלכה של הדלקת הנרות בחנוכה אמורה לבטא ולהוציא את הפועל את מהות החג, ולומר לנו שאם יש סכנה אנו צריכים "להרים את הראש" ולהדליק בגלוי ולא בנסתר כמו שמתתיהו נהג. הרי אם מתתיהו היה נוהג ברוח הלכה זו כנראה שהמרד לא היה פורץ ?
א"כ איך ההלכה אומרת שבשעת הסכנה יניח את הנרות על השולחן ודיו  ?

אלא יש להבין טוב יותר את מהות החג ומתוכו נבין את מהות ההלכה – שבשעת הסכנה צריך להדליק על השולחן ודיו.
מצוות הדלקת נרות בחנוכה היא "נר איש וביתו" , המצווה היא על הבית !! גם המרד שפרץ, פרץ ע"י משפחה אחת בעלת עוצמות רוחניות אדירות , ועוצמות אלו הם שהכריעו את המערכה.
בחנוכה אנו מצווים להוציא את הטוב שיש בנו החוצה, לפעול ולהשפיע "ולגרש את החושך" ע"י הארה גדולה,  ע"י עוצמת האור מסתלק החושך.
אומרת לנו כאן ההלכה כשנמצאים ב-"שעת סכנה" , כאשר מרגישים שאין בנו את הכוחות להאיר החוצה , אל תצא !!!!! קח נשימה חזקה, חזק את כוחותיך ומתוך זה תפעל לאחר מכן בחוץ . יש זמנים שצריכים להתחזק , לצבור כוחות ואחר כך לצאת החוצה ולהביא את הכוחות שיגרשו את החושך.

מתתיהו היה בן 87 בפרוץ המרד. 87 שנים של התעצמות רוחנית שנתנה בו את העוז לקום אל מול היוונים ולקרא – "מי לה' אלי" .
ההלכה מלמדת אותנו שצריך להאיר החוצה , צריך לפרסם את הנס בחוץ , אך כל זה כשיש בנו את הכוחות להאיר בחוץ. אך , כשהכוחות מדולדלים עדיף להאיר ולחזק את הפנים , ורק אחרי שמחזקים את הפנים צריך לצאת החוצה .

מה ניתן ללמוד מכך ?
תמיד צריך לפעול ולהשפיע כלפי חוץ, אבל תמיד צריך להעיף מבט אל עצמינו ולבדוק האם לא שכחנו את עצמינו , האם יש לנו מספיק כוחות להשפיע בחוץ , האם זוהי אולי "שעת הסכנה" בה כדאי לקחת נשימה,  להתכנס אל תוך עצמינו ורק אח"כ לשוב ולפעול.
 


בנים יקרים .
אנו למדים מכאן כיצד עלינו לנהוג עם בניית האישיות שלנו . עלינו להעדיף את ה- "עשה טוב" ולהשתדל לא להתעסק עם הרע, וכל הזמן לבדוק שאנחנו עם כוחות מספיקים כדי להאיר החוצה. בע"ה נמשיך להאיר מתוך עשיית הטוב והרבה טוב ואז הרוע ילך ויתמעט.


ועוד דבר חשוב :

הגמרא אומרת : "אמר רב הונא: הרגיל בנר – הויין ליה בנים תלמידי חכמים" (שבת, כ"ג:) 
הגמרא קושרת בין הקפדה על הדלקת הנר לבין חינוך הבנים, ומדקדק רש"י, כי כוונת הגמרא להדלקת נר שבת ונר חנוכה, המזכה את עושיה בזכות לבנים תלמידי חכמים, ובלשונו: "בנים תלמידי חכמים – דכתיב (משלי ו): "כי נר מצוה ותורה אור", על ידי נר מצוה שבת וחנוכה בא אור התורה."
מדברי הגמרא ורש"י עולה, כי על מנת ללמוד פרק נוסף בחינוך ילדים, עלינו להתחקות אחר יסודות ההקפדה על נר שבת ונר חנוכה.
בהקפדה על נר השבת, על צביון השבת, ישנו מסר חינוכי מובהק. במרוצת השבוע טרודים אנו בענייני לימוד ופרנסה, אולם דווקא בשבת מנוחה, אנו נבחנים על "תרבות הפנאי" שלנו. ככל שהוויית השבת ספוגה באור הנר, ברוחניות, בלימוד, בשירה, בחינוך הילדים, מלמדים אנו את בנינו כי ביתנו מושתת על אדני הקדושה.
ההקפדה על נר השבת היא שורשו של הבית היהודי. נר השבת מאיר את פנים הבית ומבליט את סגולותיו, וכדברי המדרש (ב"ר ס'):  ""ויביאה יצחק האהלה שרה אמו" ... כל הימים שהייתה שרה קימת היה נר דלוק מלילי שבת ועד לילי שבת, וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאה רבקה חזר".
בית שבו יש הקפדה על שמירת השבת, על שולחן השבת, על הזמירות ודברי התורה בסעודת השבת, הוא בית, אשר עתיד להצמיח בנים ובנות יראי שם, היודעים להעריך ולהוקיר את צביון בית אבא, ולהנחילו הלאה לדורות הבאים.
אופן התנהגות הילדים מעיד על צביון השבת שבביתם. ילדים הגדלים בבית שבו ישנה הקפדה על ערכי השבת, יעידו על כך בהתנהגותם.

אולם, ע"פ דברי רש"י, אין די בהקפדה על נר שבת על מנת לזכות בבנים תלמידי חכמים. על מנת לזכות "בבנים תלמידי חכמים" נדרש שיהא אדם מקפיד הן על הדלקת נר שבת והן על הדלקת נר חנוכה. בעוד נר השבת דולק בתוך הבית, ומאיר את פנימיותו של הבית, נר חג החנוכה מוצב על אדן החלון או בפתח הבית, משום "פרסומי ניסא".
בכך, למדים אנו מחג החנוכה מסר חינוכי יסודי. אנו מצווים לא רק להקפיד על צביון ביתנו פנימה, על האור הדולק בתוך הבית, אנו מצווים להקפיד גם על הנר הדולק על הפתח ונראה לעין כל.

המסר החינוכי של חג החנוכה הינו מסר של עקביות בחינוך. עקביות הנמשכת בתוך הבית ומחוצה לו. הדוגמא האישית שהיא היסוד המרכזי בחינוך, איננה נמדדת רק באופן בו אנו מתנהגים בתוך הבית, אלא גם באופן בו אנו מתנהגים כלפי חוץ, בין אנשים.

חג החנוכה מלמדנו כי אדם מצווה להיות  אדם יהודי הן בביתו והן מחוץ לביתו. אדם צריך להאיר פנים בפנים הבית, כמו גם בקהל. בכל דרכיו, ובכל מעשיו, צריך אור נר האלוקים שבנשמת האדם לבעור ולפעם, בבחינת אש תמיד תוקד על המזבח.
בית בו מקפידים על נר שבת - האור הרוחני שבין כתלי הבית, ועל נר חנוכה - האור הרוחני הנמשך מהבית אל החוץ, בית בו אין מסר חינוכי כפול- של דברים האסורים לילדים ומותרים להורים, של הבחנה בין הערכים הנשמרים בפנים הבית לבין ערכים הנשמרים מחוץ לו, הוא בית אשר עתידים לצמוח ממנו בנים תלמידי חכמים, אשר כל נטיעות שנוטעים ממנו, עתידות להיות כמותו.
על בית כזה נאמר: "הרגיל בנר – הויין ליה בנים תלמידי חכמים".

מהו המסר ??
כך אנו מחנכים בישיבה. כפי שאני חוזר ואומר , בית הישיבה הינו כתיבת נוח. אנחנו בשנים אלו לומדים הרבה תורה, הרבה מידות וערכים , וכל זה כדי למלא ולצבור בתוכנו הרבה אור של תורה. רק לאחר שנהיה אי"ה מלאים וספוגים בתורה, ערכים, לימודים.....נוכל לצאת לעולם הגדול , רק אז נוכל להאיר כלפי חוץ כפי שאנו עושים עם נרות החנוכה.

שבת שלום ומבורך
וחנוכה שמח
שרגא פרוכטר-ראש הישיבה

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • אזכרתו של מו”ר הרב אברהם צוקרמן זצ”ל

    אזכרתו של מו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל

    אזכרה למו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל היום - יום חמישי, ט"ז בחשוון (14/11) בשעה 15:45 בבית העלמין כפר הרא"ה. הציבור מוזמן
    המשך לקריאה
  • בקשתה האחרונה של ניצולת השואה

    בקשתה האחרונה של ניצולת השואה

    שרה פרייליך ז"ל הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון. בעבר היא ביקשה שביום הלוויתה לא ישכחו אותה. תלמידות אולפנת הדר גנים התייצבו.
    המשך לקריאה
  • בית שמש: נחנכה המכינה הקדם צבאית ”ידידיה” של מרכז יב”ע

    בית שמש: נחנכה המכינה הקדם צבאית "ידידיה" של מרכז יב"ע

    ראש עיריית בית שמש, ד"ר עליזה בלוך, חנכה היום את מכינת "ידידה"מרכז ישיבות בני עקיבא בעיר: "המטרה מבחינתנו היא לעודד צעירים להיות בבית שמש"
    המשך לקריאה