מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת מקץ - "אל ישנה אדם בנו בין הבנים" / הרב יהושע פיינה ראש אולפנת בני עקיבא ערד לחינוך סביבתי

פרשת מקץ - ”אל ישנה אדם בנו בין הבנים” / הרב יהושע פיינה ראש אולפנת בני עקיבא ערד לחינוך סביבתי

פרשת מקץ - "אל ישנה אדם בנו בין הבנים" / הרב יהושע פיינה ראש אולפנת בני עקיבא ערד לחינוך סביבתי

במאמר זה אני מעוניין לעמוד על הדילמה הקשה בין דברי חז"ל "אל ישנה אדם בנו בין הבנים" לבין דברי שלמה "חנך לנער על-פי דרכו" (משלי כ"ב, ו')

הצורך לחנך ילד על-פי אופיו, תכונותיו, וצרכיו באופן טבעי זה מוביל ליחס שונה בין ילד לילד, ומחייב אותנו לתת לכל ילד דבר שונה מחברו על-מנת לקדמו ולפתחו בתחומים המאפיינים את אישיותו.

לבירור הנושא הזה אני אעסוק בפרשת יוסף ואחיו שמתחילת הקרע בין יוסף לאחיו ועד פטירתו של יעקב, הנושא הזה קיים ומוביל את כל היחסים החיוביים והשליליים בין האחים.

בתחילת פרשת תולדות נאמר:

"אלה תלדות יעקב יוסף בן-שבע-עשרה שנה היה רעה את-אחיו בצאן והוא נער את-בני בלהה ואת-בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את-דבתם רעה אל-אביהם:  על המאבק הנמשך לכבודו של הזולת ולשמו הטוב    תאריכים בחיי יצחק, יעקב ובניהם   וישראל אהבאת-יוסף מכל-בניו כי-בן-זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים:  ויראו אחיו כי-אתו אהב אביהם מכל-אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם."  פרשת וישב - אהבה חיובית ושלילית   גישור, פישור ויישוב סכסוכים    (בראשית ל"ז, א'-ד')

על-מנת להבין את מעשיו של יעקב נלך בדרכו של הספורנו על פס' ג'- "ועשה לו כתונת פסים- לאות שיהיה הוא המנהיג בבית ובשדה" דבריו מקבלים חיזוק מכתונת הפסים של תמר (שמואל ב' י"ג-י"ח) שלובשות בנות המלך, בגד אצילי המיועד לאנשי שררה ומלוכה. יעקב מזהה אצל יוסף תכונות של מנהיג וכבר  בגיל צעיר יעקב מחנכו על-פי דרכו, יעקב מצפה למלכות יוסף כפי שכתוב בפסוק י"א "ואביו שמר את הדבר" וכדברי רש"י "היה ממתין ומצפה מתי יבוא".

חז"ל מבקרים את מעשהו של יעקב וכך נאמר בגמרא שבת י' עב'.

"ואמר רבא בר חסיא אמר רב בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל ב' סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים." (שבת י' עב')

ממקור זה ניתן לדייק שהביקורת לא על האהבה שרכש יעקב ליוסף "וישראל אהב את יוסף" (פסוק ג') אלא על נתינת הכותונת, למרות שמהפסוקים עולה שהקנאה היא תוצאה של האהבה "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו" (פסוק ד') אך פסוק זה מופיע לאחר נתינת הכותונת, כלומר ביטוי האהבה ע"י נתינת הכותונת זה הדבר שגרם לקנאה. מעניין לדייק בלשון הגמ' "בשביל משקל ב' סלעים מילת"- שנראה שהכול התגלגל בגלל דבר פעוט, לפעמים טעות קטנה שנראית בעינינו כדבר שולי יכולה להוביל לקרע גדול, בעבודה חינוכית יש לשים לדברים הקטנים עליהם יעמוד דבר ויפול דבר.

לאור דברי הגמרא יעקב לא נהג כראוי, אך יש לשאול מה על יעקב היה לעשות? הרי ליעקב יש צורך וחשיבות לעודד את יוסף ולהובילו למלכות. א"כ כיצד יש לעשות זאת? כיצד ניתן להוביל ילד מצטיין להישגים גבוהים בלי לגרום לקנאה משאר הילדים?

לפני שננסה לענות על השאלות נברר סוגיה נוספת של יחס שונה הניתן ע"י יוסף לבנימין.

"וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל-רעהו: וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימין ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו:"        (בראשית מ"ג ל"ג-ל"ד)

האירוע הוא לפני התוודעותו של יוסף לאחיו, יוסף נותן פי 5 מנות לבנימין יותר מאשר לשאר אחיו, האם יוסף נהג כראוי?

בגמרא אין התייחסות לכך וכנראה שלא ראו בזה בעיה, והשאלה למה? מדוע שליט הנותן העדפה לאדם מסוים על פני אחיו לא יכלה להוביל לקנאה? בעל ה"עץ יוסף" כותב כך-

"והא דכתיב ותרב משאת בנימין ואמר במדרש שנתן לו יוסף ואשתו ובניו וכו'. יש לומר שגלה להם (לאשתו ולבניו) יוסף כי הוא אחיו בן אמו ומשמחתם בו נתנו לו מנותיהם. ובנימין ואחיו חשבו שלפי שצערו יוסף להביאו מחיק אביו היה מפייסו. וגם כן אשתו ובניו שידעו בחטא יוסף רצו לפייסו וא"כ אינו דרך חבה אלא דרך פיוס.

ואע"ג דאיגלאי מילתא למפרע דאחיו הוא יאמרו כי לא היה משום חבה אלא כמפייסו לפי דרכו שהיה מתנכר אליהם."

בדברים אלו יש יסוד חדש- אמנם אין להראות חיבה יתרה לאחד הבנים אבל אם דבר זה נובע מתוך רצון לפייס והדבר ברור לכולם, ניתן לשנות בין הבנים. וכן יש לשים לב שנותני המתנות היו משפחתו של יוסף ולא רק יוסף עצמו, כדברי המדרש ולכן כשהנותנים הם שונים כנראה שאין חשש לקנאה אבל אם זה אותו אדם יש חשש לקנאה.

נדייק ונאמר שהבעיה תהיה רק אחרי שיוסף יתגלה אליהם כפי שהעץ יוסף כותב בסוף דבריו, כלומר אין בעיה לאדם זר לשנות שהרי הבעיה רק לאחר שיתגלה ששליט מצרים הוא יוסף, אך גם אז כל עוד ניתן לתלות את הנתינה המועדפת לא כנתינה למטרת חיבה אלא למטרה אחרת כגון פיוס, הדבר מותר.

המקרה הנוסף מופיע בפרק מ"ה פסוק כ"א-כ"ב:

"ויעשו-כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על-פי פרעה ויתן להם צדה לדרך: לכלם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חלפות שמלות:"

גם שם יוסף נותן העדפה לבנימין אך הפעם העדפה זו מצריכה בירור מעמיק יותר, מאחר וזה נעשה לאחר שיוסף מתגלה אליהם, בניגוד למקור הקודם שרק מאוחר יותר נודע שזה יוסף, הפעם ההעדפה היא לאחר שיוסף חושף את זהותו בפני אחיו  והמתנות רק ממנו.

יש לציין שהפעם ההעדפה נעשית ב- 2 מישורים:

א. בנימין מקבל כסף ושאר האחים לא מקבלים כסף.

ב. בנימין מקבל חמש חליפות והשאר רק חליפה אחת.

הגמ' במגילה דף ט"ז עב' דנה בכך-

"(בראשית מ"ה) לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן... וחמש חליפת, אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו? דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו - נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר, וירדו אבותינו למצרים. אמר רבי בנימין בר יפת: רמז רמז לו, שעתיד לצאת ממנו בן שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, שנאמר ומרדכי יצא... בלבוש מלכות תכלת וגו'".                         (מגילה ט"ז עב')

 

הגמ' מציינת שמאחר ומעשה ההעדפה של יוסף הוא רמז לעתיד שמרדכי יגיע  לדרגה של מלכות כיוסף, כלומר מאחר וההעדפה לא נובעת מאהבה יתרה אלא מתוך רצון למסור מידע אין הדבר מעורר קנאה, כנראה שרמז זה הובן גם לאחים ולכן לא עורר קנאה. אך עדיין יש לשאול מדוע לרמוז ולא לומר? הרי יוסף יכול לומר זאת לבנימין ללא נתינת דבר.

 על הרעיון והמשמעות של הרמז נעמוד בהמשך ונענה על שאלה זו.

המהרש"א מקשה שאלה נוספת:

"רמז לו שעתיד בן כו' -

רוצה לומר דרמז לו שישוה לו בנימין אחיו מן האם בגדולה כמו שנעשה יוסף משנה למלך ונלבש בלבוש מלכות כן לעתיד יעשה המלך מרדכי משנה ויצא בלבוש מלכות וגו'.

ואם תאמר אכתי תקשי דאיכא קנאה במה שנתן לבנימין 300 כסף ולא נתן כן לשאר האחים ולא נזכר שרמז לו בזה? ויש לומר כמ"ש לעיל במה שנתן לבנימין יותר כיון שהוא אחיו גם מן האם אין כאן קנאה אלא בבגדים שהם מתנות גלויים שהעולם יחשבו שהוא מראה להם שנאה על המכירה ובבגדים שהוא דוגמת מכירתו כתונת פסים."

המהרש"א שואל האם יוסף פעל נכון בנתינת כסף לבנימין?

תשובתו של המהרש"א מעניינת הוא מבדיל בין העדפה גלויה המראה העדפה לאחד ושנאה לאחר,להעדפה נסתרת.

 בדבר הסמוי מן העין לא נוצרת קנאה ובעיקר שזה נעשה לאחיו מן האם בניגוד לשאר אחיו שהם רק מאב. הקנאה בבגדים היא דווקא בדבר שמראה להם שנאה שנותן בגד המזכיר את הכותונת של יוסף ובכך מזכיר להם את המכירה ומראה את שנאתו אליהם.במקרה זה יוסף נותן העדפה לבנימין וזה אפשרי מ- 2 סיבות:

1.      בנימין אחיו מן האם.

2.      הדבר אינו בגלוי אלא בסתר.

המקור האחרון בנושא זה בפרשת יוסף ואחיו מופיע בבראשית מ"ח, כ"א-כ"ב:

"ויאמר ישראל אל-יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל-ארץ אבתיכם: ואני נתתי לך שכם אחד על-אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי:"             (בראשית מ"ח, כ"א-כ"ב)

שוב יעקב נותן ליוסף העדפה בנחלה על פני אחיו ועל כך מתייחס ה"עץ יוסף":

"והא דכתוב ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. תירץ בעל מנחת יהודה שמאחר שאם היה מלך לא יתקנאו אחיו בזה שראוי לחלוק כבוד למלכות אבל ממה שהוסיף כשהיה הדיוט נתקנאו בו.

ולי יראה דמהתם לא קשה כי זה לו חלף עבודתו בקבורת אביו כי היא העיקר שסיפק בידו לעשות.

ועוד שאחר שמכרוהו והוא שלם להם טובה תחת רעה טוב בעיניהם שתהיה לו יתר שאת.

ועוד שניתנה לו בכורת ראובן."

בדבריו 4 תירוצים:

1.      יוסף מלך ואין לקנאות בו.

2.      תמורה עבור הטיפול בקבורתו.

3.      פיוס עבור המכירה.

4.      קיבל את בכורת ראובן.

 

 

 

לאחר בירור הסוגיה ניתן לסכם ולומר שיש מספר תנאים המאפשרים לתת לאחד הבנים העדפה על פני שאר הבנים:

1.      דבר הניתן לפיוס. (עץ יוסף)

2.      דבר שאינו נגלה לעין ואינו מעורר קנאה. (מהרש"א)

3.      דבר הניתן בתמורה. (מנחת יהודה)

4.      אדם זר יכול לתת ללא התחשבות בכלל "אל ישנה...." (עץ יוסף)

5.      אנשים שונים נותנים לאותו אדם (עץ יוסף)

6.      נתינה למלך ואולי לכל בעל משרה גבוהה.

נותר לברר מה משמעות ה"רמז" שיוסף נותן לבנימין בנותנו לו 5 חליפות כרמז למרדכי שעתיד לצאת מזרעו? וכיצד בכל זאת ניתן להוביל אדם להצטיינות בתחומים המיוחדים שלו מבלי לטפח קנאה?

על מנת לענות על כך ננסה להבין אירוע נוסף בו יוסף נותן רמז. לאחר שיוסף מתוודע לאחיו הוא שולח אותם להביא את יעקב למצרים, ושולח עימם עגלות, כשהאחים מספרים ליעקב שיוסף חי, יעקב אינו מאמין, אך בראותו את העגלות האמין, רש"י (בראשית מה,כז) כותב:

"סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה זהו שנאמר:"וירא את העגלות אשר שלח יוסף " ולא נאמר אשר שלח פרעה".

יוסף נותן סימן במה עסקו בפעם האחרונה בבית אבא, ויש לשאול מדוע יוסף רומז זאת ולא כותב מכתב מפורש לאביו- "אבא בפעם האחרונה עסקנו בפרשת עגלה ערופה", וכן יש לשאול מה משמעות פרשת עגלה ערופה? נוסיף שאלה נוספת מדוע יעקב לא מוכיח את בניו על מעשיהם לאחר שמתברר לו שיוסף חי? ומה עבר על הבנים באותם רגעים קשים שבאו לספר ליעקב "עוד יוסף חי"?

יוסף ידע את הקושי של אחיו לספר ליעקב ש"עוד יוסף חי" הרי אמירה זו מובילה למסקנה די ברורה שהאחים לא פעלו כשורה לפני 22 שנה, יוסף ידע גם שהקנאה של האחים נבעה בעיקר בכתונת הפסים שקיבל מאביו, וכל ההתדרדרות היא באשמת כולם גם יעקב,כפי שמציינת הגמ' בשבת.

 חשב יוסף אך למסור מסר לאביו שגם הוא אשם בכל אשר אירע (כפי שהגמ' בשבת מציינת) ומאידך לא לפגוע בכבוד אבא? והחליט לא לומר לו את הדברים בפירוש אלא ברמז. עגלה ערופה משמעותה שזקני העיר שנמצאה גופה קרובה לעירם יצאו ויערפו עגלה ויאמרו שהם לא אשמים במוות.

 

 א כִּי-יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה:  לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ.  בוְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ, וְשֹׁפְטֶיךָ; וּמָדְדוּ, אֶל-הֶעָרִים, אֲשֶׁר, סְבִיבֹת הֶחָלָל.  ג וְהָיָה הָעִיר, הַקְּרֹבָה אֶל-הֶחָלָל--וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר, אֲשֶׁר לֹא-עֻבַּד בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא-מָשְׁכָה, בְּעֹל.  ד וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת-הָעֶגְלָה, אֶל-נַחַל אֵיתָן, אֲשֶׁר לֹא-יֵעָבֵד בּוֹ, וְלֹא יִזָּרֵעַ; וְעָרְפוּ-שָׁם אֶת-הָעֶגְלָה, בַּנָּחַל.  ה וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים, בְּנֵי לֵוִי--כִּי בָם בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ, וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה; וְעַל-פִּיהֶם יִהְיֶה, כָּל-רִיב וְכָל-נָגַע.  ו וְכֹל, זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים, אֶל-הֶחָלָל--יִרְחֲצוּ, אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-הָעֶגְלָה, הָעֲרוּפָה בַנָּחַל.  ז וְעָנוּ, וְאָמְרוּ:  יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת-הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ.  ח כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ, יְהוָה, וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וְנִכַּפֵּר לָהֶם, הַדָּם.  ט וְאַתָּה, תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי--מִקִּרְבֶּךָ:  כִּי-תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה.  (דברים כא)

 הם עשו הכול על מנת למנוע מוות, דאגו לליווי, דאגו למזון לתושבי העיר ולאורחים, דאגו לחינוך וכו' וכו', לא תמיד זקני העיר יכולים לומר זאת בלב שלם, אם הם התרשלו במלאכתם הם ירגישו אשמה במותו של אותו אדם, יוסף מוסר ליעקב, שגם יעקב לא  נקי במה שאירע, יעקב לא יכול לומר בלב שלם "ידינו לא שפכו..." יעקב שהוא "זקני העיר" מבין בראותו את העגלות שעכשיו לא הזמן להוכיח את הבנים, עכשיו כל אחד עושה חשבון נפש לעצמו, לוקחים כביכול עגלה ערופה (עגלות) ועושים חשבון נפש וחרטה. גם האחים מבינים זאת ומקבלים את הכוחות לומר לאביהם "עוד יוסף חי", הם מבינים את הרמז של יוסף ליעקב ומבינים שהאשמה משותפת.

ונשים לב ללשונו הנפלאה של רש"י- "סימן מסר להם במה היה עסוק כשפירש ממנו..."- הסימן גם ליעקב וגם לבנים, גם הבנים הבינו את הרמז וגם יעקב הבין, אך בדבר זה יוסף גם מוסר מסר נוסף ליעקב שאותו אולי האחים לא הבינו יוסף מוסר ליעקב שהיה ניתן למסור מסר ברור ליוסף ולהובילו למלכות ע"י רמז כפי שעכשיו יעקב נרמז שגם לו חלק בכל אשר ארע, כאשר אדם רוצה להוביל את האחר לתפקיד הראוי לו יעשה זאת ע"י רמז ובכך ימנע קנאה מאחרים, יעקב אומנם לא אמר ליוסף שהוא מיועד למלכות אלא נתן לו כותונת פסים אך נתינת הכןתןנת כאמירה מפורשת לעיני כל שיוסף הוא מנהיגכם כדברי הספורנו שצוטט בתחילת דברנו.

יוסף רומז ליעקב שניתן לרמוז גם בלי שאחרים יבינו כפי שהוא רומז מסר זה ליעקב בלי שאחרים יבינו.

לסיום כדי לשים לב שסוגיה זו התגלגלה אל עולם ההלכה שלנו וכך הטור כותב בחו"מ רפב' :

"הנותן נכסיו לאחרים והניח בנים אע"פ שמה שעשה עשוי וזכה המקבל אין רוח חכמים נוחה הימנו להעביר הנחלה אפילו אם אין היורשין נוהגין כשורה...ורז"ל אמרו שלא ישנה אדם לבן בין הבנים אפילו בדבר מועט שלא יבוא לידי קנאה."

וכן הרמב"ם בנחלות פ"ו הלכה יב , יד :

"יב  [יא] כל הנותן נכסיו לאחרים, והניח את היורשין--אף על פי שאין היורשין נוהגין בו כשורה--אין רוח חכמים נוחה הימנו, וזכו האחרים בכל מה שנתן להן.  ומידת חסידות היא, שלא יעיד אדם חסיד בצוואה שמעבירין בה הירושה מן היורש, אפילו מבן שאינו נוהג כשורה, לאחיו שהוא חכם ונוהג כשורה.

יד  [יג] ציוו חכמים שלא ישנה אדם בן בין הבנים בחייו, אפילו בדבר מועט, שלא יבואו לידי תחרות וקנאה, כאחי יוסף עם יוסף. "

 

נשים לב שהרמב"ם והטור מדברים על העברת רכוש ולא על יחס רגשי, כנראה הדבר נובע מהקושי לצוות על הדברים רגשיים ומהקושי לקבוע גבולות בדברים הללו, ויתכן שהיחס הרגשי חייב להישאר לפי החלטתן של ההורים מכוון שלכל ילד יש צורך אחר ובתחום זה נשארת המלצת שלמה "חנך לנער על פי דרכו" במלוא עוצמתה ומכאן אולי יש לחלק ולומר "חנך לנער על פי דרכו"  ביחס האנושי בדברים שאינם נוגעים לממון ואילו "אל ישנה אדם בנו בין הבנים" בממון לאור כל זאת יש להפעיל שיקול דעת לפני כל צעד חינוכי ולשאת תפילה לקב"ה שינחה אותנו בדרך הנכונה להנחיל תורתו לבניו.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • פנימייה חדשה לתלמידי מכינת ”עוז שלמה”

    פנימייה חדשה לתלמידי מכינת "עוז שלמה"

    קומה חדשה, בחומר וברוח – פנימייה חדשה ויפיפייה שחנכנו לרווחת התלמידים, תרומת משפחת פיצוט'ו.
    המשך לקריאה
  • בפעם ה-80: פותחים את שנת הלימודים תש”ף

    בפעם ה-80: פותחים את שנת הלימודים תש"ף

    אלפי תלמידי ומורי רשת בני עקיבא התחילו את שנת הלימודים תש"ף במוסדות הפרוסים בכל רחבי הארץ
    המשך לקריאה
  • מדד משרד החינוך קובע: מחנכים לערכים

    מדד משרד החינוך קובע: מחנכים לערכים

    מדד משרד החינוך מוכיח: מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא הרשת הערכית ביותר
    המשך לקריאה