מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת משפטים - היחס לבריות מתוך רצון ה' – מו"ר הרב חיים דרוקמן יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

פרשת משפטים - היחס לבריות מתוך רצון ה' – מו”ר הרב חיים דרוקמן יו”ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

פרשת משפטים - היחס לבריות מתוך רצון ה' – מו"ר הרב חיים דרוקמן יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

"זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם"

פרשת "משפטים" מלאה במצוות שבין אדם לחבירו. תחום זה איננו מייחד דווקא את תורתנו, בכל חברה ותרבות, קיימות נורמות התנהגות מסוימות ביחסים בין‑אישיים. התורה באה ללמדנו, שגם היחסים שבין אדם לחבירו שייכים מצד האמת לרצון ה', ונובעים מתוך תפיסה א־לוהית - ולא אנושית.

כך אנו יכולים ללמוד משתי הדעות שהובאו במדרש (ספרא קדושים ד, יב), בדבר הכלל הגדול בתורה:

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) - רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה.

בן עזאי אומר: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית ה, א) - זה כלל גדול מזה!

את דברי רבי עקיבא נקל להבין. ההדרכה של: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מהווה את היסוד לכל המצוות שבין אדם לחבירו. אולם, דברי בן עזאי מפליאים - כיצד המילים: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" מהוות כלל כלשהו? ועוד כלל גדול מזה של רבי עקיבא!

כדי לעמוד על כוונתו, נראה את הפסוק שהוא מצטט בשלמותו: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, בְּיוֹם בְּרֹא אֱ־לֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱ־לֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ" - נראה שהדגש כאן הוא דווקא על סוף הפסוק: "בִּדְמוּת אֱ־לֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ". כלומר, היחס האמתי לאדם, נובע מכך שהוא נברא בדמות א־לוהים. צלם הא־לוהים שבאדם הוא שקובע את אמות המידה הנכונות ביחס לזולת.

הפסוק שהביא רבי עקיבא כ"כלל גדול בתורה" הוא נפלא. אך ממנו לבד ניתן היה להבין, שהמקור להדרכה ביחס לחבר, הוא מצד האדם - "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ": כשם שאני רוצה שיתייחסו אליי - כך עליי להתייחס לאחרים. החיסרון המרכזי בתפיסה כזו הוא, שאם לאדם לא אכפת להתבזות, למשל, הוא לא יראה סיבה למה לא לבזות אחרים. בן עזאי מלמד שכלל לא משנה איך אתה רואה את עצמך, החיוב לכבד את חברך הוא עצמי, ובלשון חז"ל (בראשית רבה כד, ז): "דע למי אתה מבזה - 'בִּדְמוּת אֱ־לֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ'".

ברגע שמבינים שאדם נברא בצלמו של א־לוהים, עולה היחס המתאים לכל אדם. שוב אינך פוגע בבהמה מתוחכמת בעלת שכל, אלא ב"צלם א־לוהים" מהלך, שזה כבר דבר אחר לגמרי...

בן עזאי אינו חולק על רבי עקיבא רבו, אלא משלים אותו. הלוא רבי עקיבא הוא שאמר (אבות ג, יד) "חביב אדם שנברא בצלם" - אל תפגע באדם, כי הוא "חביב", הוא נברא בצלם. ואכן, כשנפתח את הציטוט של רבי עקיבא, נגלה שגם הוא רומז לכך: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ - אֲנִי ה'". המקור האמתי ל"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", אינו מתוך מוסר אנושי, של: "אל תפגע באחרים כשם שאינך רוצה שיפגעו בך", אלא מתוך ההדרכה הא־לוהית המוחלטת: "אֲנִי ה'!".

בן עזאי בא לדייק במסר של רבי עקיבא, שאפילו המצוות שבין אדם לחבירו, שקיימות במידה זו או אחרת בכל התרבויות - מקורן בהדרכה הא־לוהית, ונובעות מכך שכל אדם נברא בצלם א־לוהים.

פרשתנו נפתחת במילים: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כא, א). עומד רש"י על משמעות המילה "ואלה": "כל מקום שנאמר: ...'ואלה' - מוסיף על הראשונים: מה הראשונים מסיני - אף אלו מסיני". פרשתנו מגיעה לאחר מתן תורה. המילים: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" באות להורות, שכל ההדרכות המוסריות והחברתיות שבין אדם לחבירו המובאות בפרשתנו - כולן מסיני! גם היחסים האנושיים שבין איש לרעהו מוכרחים להתייסד ולהתכונן לאור ההדרכה הא־לוהית מסיני, ולא להישען רק על מוסר אנושי בר‑חלוף!

"שואל בשלום חבירו בשם"

במשנה האחרונה של מסכת ברכות, מובאות שתי תקנות שנעשו בישראל.

בתחילה, היו חותמים כל ברכה במקדש בנוסח: "ברוך ה' א־לוהי ישראל מן העולם". בתקופה מאוחרת יותר, על מנת להתמודד עם המינים שכפרו בעולם הבא, תיקנו להדגיש בברכה את קיומם של שני העולמות, ואמרו: "ברוך... מן העולם ועד העולם". זוהי התקנה הראשונה.

התקנה השנייה היא "שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם". כלומר, חרף קדושת שם ה', יכול אדם לברך את חבירו בהזכרת השם. כך מצינו במגילת רות (ב, ד) את בועז אומר לקוצריו: "ה' עִמָּכֶם!", ואף הם ענו לו: "יְבָרֶכְךָ ה'!".

התקנה הראשונה תוקנה בעקבות ריפיון באמונה בעולם הבא. מסתבר שגם התקנה השנייה תוקנה בעקבות ריפיון, אך בתחום אחר - ביחס התקין שבין אדם לחבירו. כהתמודדות עם הריפיון הזה, תיקנו לברך זה את זה בשם ה' - להורות, שהיחס הראוי לבני אדם נובע מרצון ה', ושם ה' שורה עליו. היחס לאחר, נובע מצלם הא־לוהים שבו.

כך מסביר רש"י (ברכות נד, א) את התקנה השנייה: "פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה'. אף זה, המתכווין לשאול לשלום חבירו - זה רצונו של מקום... מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור" - למרות שהזכרת שם ה' בברכה לחבר נראית כדבר אסור, וכהפרת תורה - מותר לעשות כן, כי מצד האמת זהו רצון ה', ואין זה הפרת תורה, אלא אדרבה - קיומה האמתי.

ה' חפץ ביחסים חברתיים תקינים בין הבריות. זהו לא רק אינטרס של הבריות, אלא קיום רצון ה' - "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", משום ש"אֲנִי ה'". באור זה יש לקרוא את משפטי התורה בפרשתנו, מתוך הבנה שאלו מצוות ה', הנובעות מתוך תפיסה א־לוהית מרוממת.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה