פרשת נוח-דילמה חינוכית: לימוד שפות רבות או התמקדות בידיעת לשון עברית?/ הרב אפריים זיק, ראש ישיבת בני עקיבא רעננה

בשנות הגלות הארוכות הייתה מימרא ידועה כי יהודי – הוא מי שיודע לדבר שפות רבות, אבל אף אחת מהן איננו מדבר נכון.
בשנים האחרונות, במדינת ישראל, יחד עם תחיית השפה העברית, רוב היהודים מדברים עברית תקינה, שולטים בה על בוריה, אך בד בבד ידיעת שפות אחרות מתמעטת והולכת. האידיש מתפוגגת, הלאדינו נעלמת ואפילו השליטה של תלמידי חכמים בארמית איננה מה שהייתה בעבר.
מה היתרון בידיעת שפות רבות או שמא עדיף לחשוב רק בלשון הקודש?
בפרשת השבוע, בסיפור מגדל בבל, אנו רואים כי בתחילה הייתה כל הארץ שפה אחת (כנראה "פרוטושמית" –מקורה הקדום של העברית) אולם הדבור בשפה אחת הביא לכך שגם הדברים היו אחדים. כולם דברו באותה שפה, האמינו באותם העקרונות, טעו באותן הטעויות והאחדות המדומה הביאה לאחידות. אחידות כזו היא מסוכנת כי יחד עם מנהיג כריזמטי היא יכולה להביא להתלכדות סביב רעיונות נפסלים ולתת להם כח ועצמה.
לכן הקב"ה בלל את שפתם, העונש שנתן הקב"ה מכיל גם את מימד התיקון: דווקא כאשר יש ריבוי שפות, נוצרים איזונים בין רעיונות שונים, קולות שונים ומגוונים נותנים דגשים שונים והדו שיח המתנהל בין שפות שונות אשר משקפות תרבויות וערכים שונים משמיע את קול ש-ד-י.
בישיבה שלנו ברעננה, אנו נותנים דגש על לימוד שפות. כמובן שבראש ובראשונה ידיעת השפה האנגלית, המהווה כיום מפתח ראשי להשתלבות בעולם המדע והעשייה. אולם גם בפני תלמידינו הרבים השולטים גם באנגלית כשפת אם אנו מעמידים את האתגר של לימוד שפה זרה נוספת (בדרך כלל ערבית) מתוך אמונה כי ככל שאדם יודע יותר שפות, מכיר וטועם יותר תרבויות, כך הוא מעמיק ומעשיר את ידיעותיו.
יהי רצון כי יתקיימו בנו דברי הנביא צפניה:
"כי אז אהבך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד"