מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת ניצבים ולקראת ראש השנה/הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת ניצבים ולקראת ראש השנה/הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת ניצבים ולקראת ראש השנה/הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

מצוות תקיעת שופר בראש השנה זוהי מצווה דאורייתא , וזוהי המצווה החשובה ביותר בראש השנה.
מצווה זו אינה כתובה בתורה באופן ברור.
בשני מקומות בתורה קיים ניסוח כללי : (כג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ ( ויקרא כ"ג ) ובמקום אחר נאמר : (א) וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם ( במדבר כ"ט ).
אולם קבלה היא וגזירה שווה ממצוות יובל ביום הכיפורים , שהתרועה נעשית באמצעות תקיעת שופר. רוב הראשונים ובכללם הרמב"ם סבורים, שעיקר המצווה היא השמיעה לקול השופר .
כך כותב הרמב"ם :
" והמצווה הק"ע היא שצוונו לשמוע קול שופר ביום ראשון מתשרי" (ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קע), וכך מבאר הרמב"ם בהרחבה את שיטתו בשו"ת הרמב"ם סימן קמב : " וזה שהמצווה המחוייבת אינה התקיעה, אלא שמיעת התקיעה............. ואין אנו תוקעין, אלא כדי לשמוע, כמו שהמצווה היא ישיבת הסוכה, לא עשייתה, ואין אנו עושין, אלא כדי לישב, ולכן נברך לישב ולא נברך לעשות, ונברך לשמוע קול שופר, ולא נברך על תקיעת שופר " .
יוצא אם כן, שהמצווה היחידה בראש השנה אין בה מעשה של עשייה , ולא דיבור , אלא קיומה בשמיעה בלבד. אף על פי כן הקפידו חכמים , שהקול ישמע משופר זך וטהור הנקי מכל חטא, ולכן המשנה במסכת ראש השנה בדף כ"ו: פוסלת שופר העשוי מקרן של פרה מפני שהוא קרן והוא מזכיר את חטא העגל- "ואין קטגור נעשה סנגור", וזה דומה לדין שכהן גדול אינו נכנס בבגדי זהב לקודש הקדשים לעבוד את עבודתו כיוון שזהב מזכיר את עגל הזהב – ואין קטגור נעשה סנגור.
רואים מכאן ששופר של פרה ובגדי זהב עלולים להזכיר לאדם את חטא העגל , ולא נכון שבשעה שכהן גדול מצוי בקודש הקדשים בשעת תקיעת שופר שאנו נזכרים לפני ה' יתב' לטובה , נזכיר את חטא העגל שעומד לחובת עם ישראל.
בשעת כניסתו של הכהן הגדול לקודש הקדשים ביום הכיפורים ישנה דממה מוחלטת. הכהן הגדול אינו מוציא מילה מפיו ורק לאחר שיוצא מקודש הקדשים היה אומר תפילה קצרה . כך גם בתקיעת השופר , המוקד הוא בשמיעה ובהאזנה. כל דיבור יפגום במעמד זה ולכן כולם קשובים ומאזינים. לכן אנו מברכים על מצוות השופר בברכת " לשמוע קול שופר".
בחיינו , כאשר החיים סוערים, אנו נמנעים להקשיב לזולת . אנו נוטים להביע רק את הדעה שלנו , להשמיע את קולנו ותמיד אנו בטוחים שאנו צודקים. בראש השנה בזמן תקיעת השופר אנחנו צריכים להקשיב, רק להקשיב לשופר. עצם ההקשבה חשובה. לא מביעים את דעתנו ולא מתנשאים , אלא מוכנים לשמוע את אותה תקיעה נקייה שחודרת לעמקי הלב. השמיעה זה משהו עמוק שאומר לנו תסתכל פנימה, תשנה את הגישה.
בזמן התקיעה אנו מקבלים על עצמנו להתחיל להיות קשובים .להקשיב לה' יתב', להקשיב לחברינו , להקשיב לנשותינו ולילדינו , להיות קשובים לכל אחד ואחד ללא התנשאות והתרברבות.
ברצוני לחדש עניין נוסף בעניין שמיעת השופר.
המשנה אומרת במסכת ראש השנה פרק ג' משנה ה' : "התוקע לתוך הבור או לתוך הדות – אם קול השופר שמע , יצא. אם קול הברה (=ההד) שמע, לא יצא ".
הגמרא מסבירה את המשנה הזו כך : מדובר על אדם שעומד על שפת הבור והוא השומע והתוקע עומד בתוך הבור. ברגע שבעל התוקע תוקע בשופר, האדם שעומד מחוץ לבור שומע קול הברה (=הד) ולא את קול השופר ולכן לא יצא י"ח , אך מי שעומד בתוך הבור שומע את קול השופר עצמו ולכן הוא יוצא י"ח.
הייתי מבקש להסביר משנה זו באופן מחודש.
האדם חי בעולם הנמשל לבור או לדות – מקום צר, לוחץ, עולם לחוץ ולוחץ ומוקף מחיצות וגדרות.
החברה שמסביב סוגרת על האדם כחומה מכל צדדיו והיא ניצבת מול האדם במשך כל ימי חייו. למרות זאת, האדם נדרש להאזין לקולות הבוקעים מקירות ליבו , לקול שופרו הפנימי , לשמוע את הקולות הפנימיים
הבוקעים מהלב. האדם צריך להקשיב ל-"קול" הפנימי שלו. האדם נדרש להתבונן בתוך עצמו ולהקשיב לרחשי הלב, ולחזק את הטוב שהוא מוצא בתוך עצמו ולתקן את הדברים השליליים שהוא מוצא בתוך עצמו.
לצערנו , ישנם אנשים שאינם שומעים את קולם הפנימי , ומרכז הכובד של חייהם הוא ההקשבה לתגובת הסביבה . אדם זה אינו מתבונן בתוככי עצמו אלא הוא עסוק כל הזמן במה יגידו אחרים - מה אומרים וחושבים עלי, מה יאמרו עלי. אדם זה ממש מסכן , הוא יודע שקולות הפנימיים אומרים לו דברים שונים ממה שהסביבה אומרת לו, והא אינו מרגיש נעים , וכדי להיות בחבר'ה הוא נשמע לקולות החיצוניים למרות שקולות אלו אינם טובים לו.
לפי דעתי , זה מה שניתן ללמוד מהמשנה.
אם האדם מאזין לקולו הפנימי והשורשי – "אם קול השופר שמע – יצא", כלומר : הוא ממלא את ייעודו האנושי ונשמע לקולות הפנימיים שבו- אז "יצא" – הוא יוכל להתקדם בדרך הנכונה.
אך , אם הוא עסוק בקולות החיצוניים , שומע את קול ההד החיצוני, הוא עסוק בשאלה – מה יגידו עלי??אז לא יצא, כלומר : האדם הזה מועל בשליחותו האנושית, בשליחותו האישית , ואז הוא מגיע למקומות שאינם מתאימים לו, למקומות פסולים.
אנו צריכים לדעת ש-"שופר" – פירושו : שיפור – שפרו מעשיכם. ייעודו של האדם הוא השיפור וההתקדמות. ייעודו של האדם הוא עלייה מתמדת. האדם נולד עם כוחות גולמיים ומוטל עליו להוציא אותם מן הכוח אל הפועל, לפתח אותם ולשכלל אותם. בניגוד לבהמה שהמבנה שלה הוא סטאטי : בהמה = בה-מה, כל מה שיש לה הוא כבר בה והיא לא יכולה להוסיף כלום , אין לה במה להתפתח.
לעומת זאת , המבנה הנפשי של האדם דינמי- "אדם לעמל יולד" , תפקיד האדם לעמול ולפתח, להתקדם ולהשתפר. האדם בעצם הוא שופר, הוא יצור שמהותו היא השיפור התמידי – "שפרו מעשיכם".
אם נסכם: אנו מבינים כעת מדוע הרמב"ם כתב בשו"ת שלו : "המצווה היא השמיעה , לא התקיעה, ואין אנו תוקעים , אלא כדי לשמוע".
הרמב"ם מתכוון לכך שע"י תקיעת השופר שהאדם חייב לשמוע אותם בכוונה רבה , וקולות אלו מחנכים את האדם – לשמוע את הקולות הפנימיים, האדם צריך בר"ה לשמוע את הקולות הפנימיים שלו, להקשיב לקולות אלו ולשמוע את קולות האחרים שאני יכול לעזור להם.
אולי גם בגלל עניין השמיעה אנו אומרים בקבלת עול מלכות שמים – "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" , קבלת עול מלכות שמים נפתחת בהקשבה , כי כאשר יודעים לשמוע אפשר להפנים ערכים , ניתן ללמוד גם מהאחרים ולא תמיד אנו צריכים לומר את המילה האחרונה. מי שמסוגל לשמוע, מסוגל גם להשתפר ולהתקדם .
ועתה ,משהו קטן על פרשת השבוע – פרשת ניצבים :
חז"ל תיקנו שקודם ראש השנה יקראו ישראל פרשת "נצבים" , וזאת למה? מה מיוחד בפרשה זו אשר מכינה את הכלל והפרט לקראת ימי הדין הקרבים ובאים?
התורה אומרת: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם", העמידה "לפני ה' " מורה על עמידה בדין לפני בורא עולם ועמידה לפניו היא כבר בגדר של דין, עמידה לפני המלך , מלכו של עולם.
עמידה לפניו דורשת מהאדם להיות ניצב ועומד במלוא עוצמתו ועמידה איתנה, ומי יכול לעמוד לפניך בדין? ואם זו הדרישה - לעמוד ללא מחיצות באופן ברור לפני בורא עולם אזי כיצד יכול האדם שבמשך השנה נפל ונכשל – לעמוד בדין?
על כך עונה התורה: "אתם נצבים היום כולכם..." רק העמידה של כולנו כאיש אחד לפני שופט כל הארץ יכולה להוציא אותנו זכאים בדין.
וכך אומר מדרש בתנחומא בפרשת נצבים: "ראשיכם שבטיכם אע"פ שמניתי לכם ראשים זקנים ושוטרים כולכם שווין לפני, שנאמר: וכל איש ישראל. ד"א כולם ערבים זה לזה מדין כל ישראל ערבים זה לזה", הערבות והאכפתיות כל אחד בחברו הופכת את האדם מאדם פרטי לאיש כלל שהוא חלק מהכלל ודואג לכלל.
כל איש ישראל הנכנס להיות חלק מכלל ישראל ע"י תורת ישראל ובזה היא נהיית חלק מעם ישראל ובעיקר כשזכינו לעלות לארץ ישראל אין ספק שהאדם ירגיש את דין הערבות של כלל ישראל , שערבות משמעותו ערב=אחראי, וכן ערב=מתוק, מי שמרגיש אחראי כלפי הכלל ירגיש את המתיקות שבדבר וכך נלך מחיל אל חיל.
יה"ר שתהיה לכולנו שנה טובה כתיבה וחתימה טובה, ושנזכה אי"ה לשמוע לקולות הפנימיים שבנו ונוכל בעזרת הקולות להתקדם מעלה מעלה, ושנזכה גם לראות את מעלת חברנו ולא את חסרונו, ונשמע בשורות טובות לבריאות ואריכות ימים, ואי"ה ה' יתב' ירפא את החולים מסבלם וממחלתם ויושיע אנשים ממצוקתם ושבויים משבים.

תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ”ל

    פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ"ל

    אולפנית בני עקיבא מירון חנכה פנימייה חדשה. במעמד חנוכת הפנימייה, על שמו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, השתתף בנו הרב שמאל אליהו.
    המשך לקריאה
  • מהפכה של שמחה בבית החולים ”סורוקה”

    מהפכה של שמחה בבית החולים "סורוקה"

    תלמידים בישיבת בני עקיבא "אהל שלמה" בבאר שבע משתתפים בפרויקט "מהפכה של שמחה" בבית החולים
    המשך לקריאה
  • ערב התעוררות באולפנת בנ”ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    ערב התעוררות באולפנת בנ"ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    מאות בנות האולפנה נהנו מהופעתם של חנן בן ארי ומשה נריה כורסיה, אשר סחפו את הקהל לאווירת ימי התשובה בהופעה מיוחדת במינה.
    המשך לקריאה