מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת ניצבים - השבת האחרונה של השנה - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת ניצבים - השבת האחרונה של השנה - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת ניצבים - השבת האחרונה של השנה - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

חז"ל תיקנו שקודם ראש השנה יקראו ישראל פרשת "נצבים" , וזאת למה? מה מיוחד בפרשה זו אשר מכינה את הכלל והפרט לקראת ימי הדין הקרבים ובאים?

התורה אומרת: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם", העמידה "לפני ה' " מורה על עמידה בדין לפני בורא עולם ועמידה לפניו היא כבר בגדר של דין, עמידה לפני המלך , מלכו של עולם.

עמידה לפניו דורשת מהאדם להיות ניצב ועומד במלוא עוצמתו ועמידה איתנה, ומי יכול לעמוד לפניך בדין? ואם זו הדרישה - לעמוד ללא מחיצות באופן ברור לפני בורא עולם אזי כיצד יכול האדם שבמשך השנה נפל ונכשל – לעמוד בדין?

על כך עונה התורה: "אתם נצבים היום כולכם..." רק העמידה של כולנו כאיש אחד לפני שופט כל הארץ יכולה להוציא אותנו זכאים בדין.

וכך אומר מדרש בתנחומא בפרשת נצבים: "ראשיכם שבטיכם אע"פ שמניתי לכם ראשים זקנים ושוטרים כולכם שווין לפני, שנאמר: וכל איש ישראל. ד"א כולם ערבים זה לזה מדין כל ישראל ערבים זה לזה", הערבות והאכפתיות כל אחד בחברו הופכת את האדם מאדם פרטי  לאיש כלל שהוא חלק מהכלל ודואג לכלל.

כל איש ישראל הנכנס להיות חלק מכלל ישראל ע"י תורת ישראל ובזה היא נהיית חלק מעם ישראל ובעיקר כשזכינו לעלות לארץ ישראל אין ספק שהאדם ירגיש את דין הערבות של כלל ישראל , שערבות משמעותו ערב=אחראי, וכן ערב=מתוק, מי שמרגיש אחראי כלפי הכלל ירגיש את המתיקות שבדבר וכך נלך מחיל אל חיל.

ברצוני השנה לחדש דברים נוספים בעניין זה של פתיחת פרשת ניצבים .

האם אנו צריכים להתייחס אל האנשים לפי המעמדות שלהם, או שצריך להתייחס אל כולם בשווה ??

פרשתנו – פרשת ניצבים פותחת בהכרזה של משה – "אתם נצבים היום", ורש"י מסביר – "מלמד שכנסם משה לפני ה' ביום מותו להכניסם בברית".

משה קורא לכל שכבות העם להתייצב ולעמוד ולחדש את הברית שבין ישראל לה' יתב'. אין זו הפעם הראשונה שמשה מדבר אל כל ישראל.

בתחילת פרשת מטות משה מדבר אל כל ישראל : וידבר משה אל ראשי המטות לאמר זה הדבר אשר ציווה ה'".

רש"י שם מסביר : "חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחילה ואח"כ לכל בני ישראל".

בשעה שמשה לימד את ישראל חוקים ומשפטים , הוא לימד תחילה את ראשי המטות ורק לאחר מכן הוא מלמד את כל ישראל. משה רוצה לחלוק כבוד לנשיאים ולכן הוא נותן להם "זכות קדימה" בלימוד החוקים והמשפטים.

אך, בפרשת ניצבים אנו רואים שינוי בפנייתו של משה לישראל . "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימיך".

גם בפרשה הקודמת בתחילתה של הברית נאמר : "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו".

כאשר משה מכנס את ישראל לחידוש הברית עם ה', הוא לא מבחין בין גדול לקטן, כולם מגיעים מהנשיאים עד חוטבי העצים, כולם עומדים לפניו בשורה אחת.

ה' אינו מזהה את האדם לפי עבודתו או תפקידו, ה' רואה את כולם בסקירה אחת. כל אדם מייצג אישיות מורכבת שאת פנימיותה רק ה' רואה ויודע.

רק לגבי לימוד החוקים והמשפטים בפרשת מטות , רק שם קוראים ראשית כל לנשיאים, מפני כבודם.

אולי ניתן לקשר זאת גם לראש השנה שאנו עומדים בפתחו.

רוב הראשונים והרמב"ם עמם , סוברים שעיקר המצצוה היא השמיעה לקול השופר , וכך אומר הרמב"ם :"והמצווה היא שציוונו לשמוע קול שופר ביום ראשון מתשרי, והרמב"ם מרחיב בתשובה קמ"ב בשו"ת הרמב"ם :"וזה שהמצווה המחוייבת אינה התקיעה, אלא שמיעת התקיעה....ואין אנו תוקעין, אלא כדי לשמוע, כמו שהמצווה היא ישיבת הסוכה ולא עשייתה, ואין אנו עושין (סוכה) אלא כדי לישב , ולכן נברך לישב ולא לעשות, ונברך לשמוע קול שופר , ולא נברך על תקיעת שופר.

יוצא מדבריו – שהמצווה העיקרית בראש השנה אין בה מעשה, ולא דיבור אלא קיומה בשמיעה בלבד.

מה עניין השמיעה ??

בד"כ , אנו נמנעים מלהקשיב לזולת . אנו נוטים להביע דעה , להתווכח, להשמיע את קולנוותמיד אנו בטוחים שהצדק עמנו. בראש השנה נפתח חלון אחר, חלון של הזדמנות חדשה. בזמן התקיעה כולנו קשובים וכולנו שווים. אנו עומדים כאיש אחד ובלב אחד, ללא התנשאות וללא גאווה כלפי האחר. ייתכן לומר שתקיעת השופר בראש השנה היא בעצם חזרה על מעמד הברית בפרשת ניצבים – "אתם ניצבים כולכם". כולם יחד ללא מעמדות, ללא קנאה וללא גאווה,  הב"יחד" של כולנו זוהי בעצם הברית שאנו כורתים עם ה' בראש השנה.

ניתן לומר עוד וורט יפה בעניין זה.

התורה כותבת בתחילת הפרשה : "מחוטב עציך עד שואב מימיך". לכאורה ביטוי זה קשה מאוד. אם היה כתוב מ- "העשיר והנשיא ועד שואב מימיך וחוטב עציך" היינו מבינים כיוון ששניהם הם בתחתית הסולם של החברה.

אך מה הפרוש – "מחוטב עציך ועד שואב מימיך", הרי הם מצויים בתחתית הסולם ???

הספורנו אומר , שהתורה רוצה לחדש לנו שאפילו החברה נחותה זו יש מעמדות. לפיו הכוונה שעומדים בברית זו מראשי החוטבים עד אחרון שואבי המים.

הייתי מבקש ללמד דבר חסידי –

 אם נתבונן במעשה של כל אחד מהשניים נבחין כי אינה דומה מלאכתו של חוטב העצים לזו של שואב המים. חוטב העצים עוקר, כורת וגודע עצים חיים, ממש פוגע בנוף ובטבע. מלאכתו גם נעשית בגרזן שהוא כלי משחית.

לא כך פעולת שואב המים. להיפך – הוא מעלה את המים ממעמקי הבאר, עם שאיבתו הוא מגביר את המעיין ועם המים ששאב הוא מרווה את צמאונו של האדם ומשקה את הצומח.

אומרים בעלי החסידות שצריך לשים לב לדבר נוסף :

כיצד חוטב העצים ושואב המים עושים את פעולתם ??

חוטב העצים מתרחק מן העץ כאשר הוא מניף עליו את הגרזן, וככל שהוא רוצה להגביר את עוצמת המכה על העץ הוא מתכופף יותר לאחור.

מאידך, שואב המים, שבא לשאוב מים מהבאר מתכופף לעבר המעיין והבור. ככל שהוא מבקש לשאוב יוצר, כך הוא מכופף את גבו, והוא מוכן להשפיל עוד את הגב על מנת להביא מים וברכה לעולם.

לפי"ז מובן למה כתוב : "מחוטב עציך עד שואב מימיך" . אמנם אין ביניהם הבדלי מעמדות אך יש בהם הבדל משמעותי במהות העבודה.

החוטבים שכורתים וגודעים חיים לעץ הם משחיתים והם הנחותים ביותר, ומאידך שואבי המים מהווים סמל של מופת שמחיים אחרים ופועלים לפיתוח העולם.

א"כ הפירוש הזה לא רק בא לומר שיש מעמדות גם אצל הנחותים כפי שפירש הספורנו, אלא הרבה יותר מכך- שיש כאן מהויות שונות.

ואיך כל זה קשור אלינו, לראש השנה ??

כולם מתייצבים ללא שו הבדלים ונסקרים בסקירה אחת ע"י ה' ביום הדין, וכולם כולל כולם צריכים לתת דו"ח לפני ה' יתב' בראש השנה.

הייתי מבקש לתת אור נוסף בקשר לברית זו, וכפי שראינו אנו חוזרים לברית זו מידי שנה – בראש השנה.

אנו צריכים לזכור שהברית כפי שראינו נכרתה עם כל עם ישראל בכל המעמדות, כולם עומדים בשורה אחת וכורתים ברית עם ה'. התורה אף מדגישה כי אין מדובר בציבור שנכח בכריתת הברית בלבד, אלא

"ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת ...כי את אשר ישנו פה ואיננו פה היום...".הברית הזאת נכרתת לאורך הדורות וכולנו ניצבים לפני ה' כיחידה אחת.

ישנו כלל שאומר – "כל ישראל ערבין זה בזה". כולנו נמצאים בסירה אחת וכולנו אחראים לעם ישראל כולו. אנו לא יכולים לומר "אני את נפשי הצלתי". אנו – בני הציונות הדתית צריכים לדאוג לשאיפה לקדם את הנאמנות לברית זו, את קיום המצוות ואת הנאמנות לתורה של כלל ישראל.

בימים אלה , לפני ראש השנה הקרב ובא, אנו נעמוד כאומה לפני ה' יתב' ויש כמה דברים שצריכים להטריד אותנו כאומה. כמות האלימות ושפיכות הדמים , הנאמנות לאמת וליושר, ועוד. אין אנו יכולים לעמוד בתפילות בראש השנה ולהתפלל מתוך כוונת – "אני את נפשי הצלתי" , יש לנו אחריות כוללת כי אנו חלק מהציבור בכללו. נשתדל כולנו להשיב את האומה ולהתפלל עליה שבע"ה כולם יהיו נאמנים לעניין החברתי בארץ ולקיום המצוות, ורק כך נוכל לקיים את הברית ולקבל את השנה החדשה בברכה. 

ועוד דבר קטן על מצוות התשובה המופיעה בפרשתנו :

נאמר בפרשה :

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:

לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:

וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ: (דברים, ל', יא - יד).

יש מחלוקת בין הפרשנים, על איזו מצווה מדבר הכתוב. האם זו כל התורה כולה, והלשון היא "מצווה". ( זו אפשרות ראשונה שמעלה הרמב"ן) או המצווה היא מצוות התשובה. אם "המצווה" הכתובה בפסוק היא כל התורה כולה, מה המשמעות של " לא בשמים היא...בפיך ובלבבך לעשותו"?

הרמב"ן אומר ש-"המצווה הזאת" מתייחס לתורה כולה.

ברצוני לדבר על האפשרות השנייה, ש" המצווה הזאת" היא מצוות התשובה.

האדם העומד לפני ראש השנה , ומשתדל מאד להתכונן כראוי ליום הדין, יכול לומר לעצמו:" אין סיכוי"... " מה אני כבר יכול לשנות ממצבי היום".." זה גדול עלי... זה רחוק ממני " אומרת לו התורה הקדושה- זו בחירה חופשית שלך , אין תירוצים... הכול בידך.

לא מצפים ממך להיות משה רבנו אלא להיות זושא....תהיה אתה, במקומך, במקום הכי נכון וגבוה שאתה יכול להיות בו.

וכך כתב ר' נתן מנמירוב שהיה תלמידו המובהק של ר'נחמן מברסלב, מפיץ תורתו המרכזי ומנהיגה-בפועל של חסידות ברסלב אחרי מות רבו.

כך הוא כותב בליקוטי הלכות:

...וְסִיֵּם הַמִּקְרָא, "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". הַיְנוּ כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ מֵהָאָדָם שֶׁיַּעֲלֶה לַשָּׁמַיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה עֲבוֹדוֹת גְּבוֹהוֹת דַּוְקָא מַה שֶּׁאֵין בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת. רַק ה' יִתְבָּרַךְ חָפֵץ מֵהָאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא בִּבְחִינַת "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה" (בראשית, כ"ח, יב), שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. נִמְצָא שֶׁאֵין הָאָדָם צָרִיךְ כִּי אִם לַעֲבֹד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּמְשֹׁךְ עַצְמוֹ מְעַט מְעַט כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין בְּכָל בֹּקֶר "שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ", "שֶׁתַּרְגִּילֵנו"ּ דַּיְקָא כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁאֵין הָאָדָם צָרִיךְ כִּי אִם לְהִתְקָרֵב וְלַעֲלוֹת לְהַמַּדְרֵגָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו מְאֹד כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ "לֹא בַּשָׁמַיִם הִוא" (דברים, ל', יב) וְכוּ' שֶׁאֵין אַתָּה צָרִיךְ לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם כַּנַּ"ל, "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". כִּי בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְקַיֵּם כְּפִי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא קָרוֹב אֵלֶיךָ מְאֹד, כִּי אֵין אַתָּה צָרִיךְ רַק לְהִתְגַּבֵּר לַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָה לַמַּדְרֵגָה הַסְּמוּכָה, שֶׁהִוא קְרוֹבָה אֵלֶיךָ מְאֹד. וְעַל זֶה אַתָּה מֻזְהָר בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ...  (ליקוטי הלכות, הלכות תרומות ומעשרות, הלכה ג' אות י) .

רבי נתן מחנך אותנו לא לקפוץ גבוה מידי... תטפס בסולם שלך, "לא בשמים"! במה שנכון לך.

דברים דומים כותב ר' צדוק הכהן מלובלין, ומוכיח זאת מדיוק בפסוק:

וכדי שלא יפול לב האדם עליו מזה שרואה ומרגיש בנפשו שיש לו נפש נמוכה שאין בכוחו להגיע למדרגות גבוהות, וגם אין לו רב כזה שיוכל ללמוד ולקבל ממנו. עם כל זה לא יאמר נואש לנפשו ועל זה אמר "לא בשמים" וגו', דבאמת דברי תורה קרובים לכל אדם, "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך" ,הדיוק הוא , כל אחד כפי מה שהוא. ועל כן אמר זה לשון יחיד, אף שפתח לשון רבים, "לנו" "וישמיענו", "ונעשנה" (שם, יב). דרצה לומר דגם כי רחמנא ליבא בעי, ואיך שהוא עומד, גם אם יש לו נפש נמוכה מאד, אם ייתן על לבו לעשות עבודתו המוטלת עליו לפי כוחו ושכלו, יהולל בפיו על ידי תורה ותפילה, הוא חשוב מאד לפניו יתברך...

(פרי צדיק, דברים, פרשת נצבים, אות י"ז).

"מי יעלה לנו.....וישמיענו" בלשון רבים. "בפיך ובלבבך" בלשון יחיד.

אדם נמדד לפי ליבו שלו.." רחמנא ליבא בעי". עלייה של כל אחד מאיתנו לפי הכוחות שיש בו באופן אישי.

יה"ר שתהיה לכולנו שנה טובה כתיבה וחתימה טובה, ושנזכה אי"ה לשמוע לקולות הפנימיים שבנו ונוכל בעזרת הקולות להתקדם מעלה מעלה, ושנזכה גם לראות את מעלת חברנו ולא את חסרונו, ונשמע בשורות טובות לבריאות ואריכות ימים, ואי"ה ה' יתב' ירפא את החולים מסבלם וממחלתם ויושיע אנשים ממצוקתם ושבויים משבים. אמן !!!!!

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • המעודדים של העתודה

    המעודדים של העתודה

    תלמידי ישיבת בני עקיבא בגבעת שמואל הרימו את טורניר הגמר של ליגת העתודה בכדורסל, עד לזכייה הנכספת. האחדות שהייתה בין השחקנים (וגם בין האוהדים), האווירה החיוביות והשפה הנקייה הרימו את ההיכל לגבהים
    המשך לקריאה
  • ברכות לתא”ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    ברכות לתא"ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    אחרי שקידומו עוכב במשך כמעט ארבע שנים תחת גדי איזנקוט, מגיע אביב כוכבי ומחזיר את תא"ל עופר וינטר לפיקוד בשטח.
    המשך לקריאה
  • כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא”ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    אחרי שנים בהם תלמידי הישיבה מתנדבים ומשתתפים בחתונות שונות כ"משמחים" והתוודעו לזוגות שמתחתנים בלי הרבה חברים ומשפחה, החליטו התלמידים להירתם ולפנות למכון מאיר לאיתור זוג שישמח לסיוע בהפקת חתונה, בארגון חתונה באווירה שמחה.
    המשך לקריאה