פרשת ניצבים - מפגש עם התורה מדור לדור - הרב מיכה קלצהנדלר ראש ישיבת בני עקיבא אור עציון

בקריאת התורה השבת מתבשר משה על מותו. על פי המדרש, אחת הפעולות האחרונות שהוא נוקט, היא כתיבת ספר תורה לכל שבט, כפי שמספר לנו המדרש בדברים רבה ט, ט:

"ויאמר ה' אל משה: הן קרבו ימיך למות" (דברים לא, יד) – רבנן אמרי: כיון שידע משה שהיה לו למות באותו היום, מה עשה? אמר ר' ינאי: כתב י"ג תורות, י"ב ל-י"ב שבטים ואחת הניח בארון, שאם יבקש לזייף דבר, שיהיו מוציאים אותה שבארון".

הייתה זו דרך מחוכמת של משה רבנו, להבטיח את מקוריותו ודיוקו של הטקסט המקראי, כך שכל העותקים העתידיים של התורה יוכלו להיבדק מול הספרים המקוריים שנכתבו בידי משה.

מייד אח"כ באותה הפרשה, מופיעה המצווה האחרונה בתורה (מצווה תרי"ג): "ועתה כיתבו לכם את השירה הזאת" (דברים ל"א, י"ט), שבה מצווה כל יהודי לכתוב לעצמו ס"ת. אפילו אם מישהו ירש ס"ת מאבותיו, הוא מחוייב לכתוב לעצמו אחד משלו. המפרשים מסבירים, שכיום אנו יכולים לקיים מצווה זו ברכישת ספרים תורניים, וכל זאת כדי ליצור סביבה בעלת תכנים המעודדים לימוד תורה.

בואו נחזור לרגע לאותו היום שבו משה מתבשר על מותו. נדמה, כי אם אנו היינו יודעים את יום מותנו, היינו מייחדים אותו לחשבון נפש פרטי וכיוצ"ב. אך משה רבנו חשב אחרת, הוא ראה את העתיד של כלל ישראל וידע שהדבר החשוב ביותר לקיומו הנצחי של עם ישראל, היא התורה, לכן כתב 13 ספרים וחילק אותם לכל שבט ושבט, כדי להבהיר להם שללא תורה אין לעם הזה זכות קיום, אין לו גם לְמָה להתקיים, משום שכל מהותנו היא התורה.

מכאן מובנת גם המצווה של כתיבת ספר התורה לכל יהודי ויהודי. הכתיבה של התורה על ידי כל אחד ואחד מישראל מסמלת את ההפנמה.

שנזכה בע"ה להפנים את התורה ואת מעלותיה, בייחוד בתקופת התשובה המיוחדת שבה אנו נמצאים, להעביר גם לילדינו את החשיבות של התורה ומצוותיה.

נזכיר להם ולעצמנו שאת התורה אנו לא רק פוגשים בבית הכנסת ובקריאת התורה, אלא זוהי תורת חיים, שבכל צעד ושעל שאנו עושים ובכל מקום ומקום בו אנו נמצאים, היא חלק מאיתנו - "כי הם חיינו ואורך ימינו...".

בברכת שבת שלום ומבורכת

מיכה קלצהנדלר

ראש הישיבה