פרשת ניצבים - תשובה של מצווה - הרב אלמוג וגנר מנהל חינוכי ישיבת בני עקיבא חדרה

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:(דברים, ל', יא - יד).

יש מחלוקת בין הפרשנים,על איזו מצווה מדבר הכתוב. האם זו כל התורה כולה, והלשון היא "מצווה". או המצווה היא מצוות התשובה. ( כהמשך לפסוקים הקודמים העוסקים כולם במצוות התשובה).

אם "המצווה" הכתובה בפסוק היא כל התורה כולה, מה המשמעות של " לא בשמים היא...בפיך ובלבבך לעשותו"? הכל כ"כ פשוט?... מקיימים את כל התורה כולה , בלי מאמץ בלי קושי ובלי נפילות? המציאות היא מורכבת..

אולי, התורה מכוונת ללמד אותנו את טבעיות התורה. התורה מצויה בתוכנו בנשמתנו באופן טבעי לגמרי. "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא". התורה איננה חיצונית לנו, חלילה. היא "לא מעבר לים.. ולא בשמים!" דרך ארץ קדמה לתורה, והדרך ארץ והתורה , נמצאים בכיליותנו ובנפשנו. כך רמ"ח איברים ושס"ה גידים כנגד רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה. ( זה מעבר להקבלה המספרית... זו מהות! התורה מתאימה לאדם, והיא זו שמגלה את כוחותיו וסגולותיו). כך למדנו בחז"ל שאברהם אבינו מקיים את כל התורה כולה, עוד קודם מתן תורה... "שתי כליותיו נעשו לו כשני ..." הכליות, הטבעיות, הנשמה ביקשה את אלוקיה, והתגעגעה לחסד ורחמים, עוד לפני הציווי של התורה!

כך הרב זצ"ל באורות התשובה : " כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים את דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית...הא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב לאלקים". וזו תקיעת השופר, לא חצוצרה ולא קלרינט... שופר טבעי, כש"כל הקולות כשרים" גם בכי וגם יללה בשברים תרועה. השופר מבטא את התוך, את הנשמה, וזו התשובה.." ומיד ישוב לאלוקים"...כ"כ פשוט... וכ"כ נפלא. וזה ממש קרוב:" בפיך ובלבבך לעשותו".

אך ישנה עוד אפשרות, ש"המצווה הזאת" בפרשתנו היא מצוות התשובה. עולם גדול נלמד מכך. כך מדייק ר' צדוק הכהן מלובלין בפסוק:

וכדי שלא יפול לב האדם עליו מזה שרואה ומרגיש בנפשו שיש לו נפש נמוכה שאין בכוחו להגיע למדריגות הנ"ל, וגם אין לו רב כזה שיוכל ללמוד ולקבל מאתו. ועם כל זה לא יאמר נואש לנפשו ועל זה אמר "לא בשמים" וגו', דבאמת דברי תורה קרובים לכל אדם, "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך" דייקא, כל אחד כפי מה שהוא. ועל כן אמר זה לשון יחיד, אף שפתח לשון רבים, "לנו" "וישמיענו", "ונעשנה" (שם, יב). דרצה לומר דגם כי רחמנא ליבא בעי, ואיך שהוא עומד, גם אם יש לו נפש נמוכה מאד, אם יתן על לבו לעשות עבודתו המוטלת עליו לפי כוחו ושכלו, יהולל בפיו על ידי תורה ותפילה, הוא חשוב מאד לפניו יתברך... (פרי צדיק, דברים, פרשת נצבים, אות י"ז).