מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת נצבים-וילך - הבדל שבין העומד לבין המהלך / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת נצבים-וילך - הבדל שבין העומד לבין המהלך / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת נצבים-וילך - הבדל שבין העומד לבין המהלך / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

ישנן שנים, שבהן נקראות שתי הפרשיות, נצבים וילך, יחד. עובדה זו, לכאורה, מעלה קושי מסויים.
החיבור בין שתי הפרשיות הללו נראה תמוה, שהרי תחילת כל פרשה היא דבר והיפוכו. מצד אחד, פרשת "נצבים", העוסקת ביציבה, עמידה, ואילו הפרשה הבאה לאחריה, "וילך", העוסקת בהליכה ובהתקדמות?! – כיצד, א"כ, ניתן לחבר בין שתי הפרשיות הללו ולקוראן ביחד?!
בטרם נענה על שאלה זו, ברצוני לעסוק בקצרה, בהבדל שבין העומד לבין המהלך. מלאכים נקראים "עומדים" – "שרפים עומדים ממעל לו" (ישעיהו פרק ו', פס' ב') ואילו בני האדם נקראים "מהלכים" – " ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" (זכירה פרק ג' פס' ז').
בפשטות, במושכל ראשון, כאשר אנו עורכים השוואה בין מלאך לבין אדם, אנו מניחים, כי המלאך הינו גדול וחשוב מן האדם.
אמנם, לאחר עיון מעמיק, אנו מגלים, כי מדובר בשתי יישויות נפרדות ומיוחדות, כל אחת לעצמה. המלאכים אינם בעלי בחירה ואילו לאדם קיימת היכולת לבחור בין טוב לרע.
מלאך לעולם אינו מתקדם, אך היהודי אמור תמיד ללכת ולהתקדם עד שמגיע ליעד הרצוי. א"כ, לאדם ישנה מעלה על פני המלאך. בעוד המלאך הינו סטטי, מבצע את שליחותו ללא יכולת של התקדמות אישית לקראת יעד מסויים מתוך בחירה, הרי שהאדם אמור תמיד ללכת, להתקדם ולבחור בדרך הנכונה עד להגעה ליעד הנכסף, אותו הציב לעצמו.
דבר זה בא לידי ביטוי בצורה נפלאה, בדמות המיוחדת של אברהם אבינו. עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ובכולם עמד. המשותף לניסיון הראשון והאחרון היא המילה הליכה.
בניסיון הראשון אומר הקב"ה לאברהם אבינו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך..." (בראשית פרק י"ב, פס' א') ואילו בניסיון האחרון, אומר הקב"ה לאברהם: " ...ולך לך אל ארץ המוריה" (בראשית פרק כ"ב, פס' ב').
מעניינת העובדה, כי דווקא הניסיון הראשון והאחרון פותחים במילים "לך לך". יתכן אפוא להניח, כי זהו צו לדורות. הקב"ה איננו מזכיר את עניין ההליכה באופן מקרי. קיים כאן מסר עמוק, אותו מעביר הקב"ה למשה: אתה הנך אדם ולא מלאך. חובתך היא ללכת ולהתקדם כל הזמן. זהו תפקידך בעולם. ההתקדמות וההליכה הינם חלק אינטגראלי מחייו של האדם. חובתו של אברהם אבינו היא להנחיל נקודה חשובה זו גם לבניו ולדורות הבאים אחריו.
ההליכה וההתקדמות בחיים, הם בעצם הביטוי האמיתי ביותר של הבחירה החופשית שניתנה לאדם.
נראה, כי זו גם הסיבה שבפרשתינו, מציינת התורה: "וילך משה". על פניו נראה, כי אין תועלת מיוחדת בציון עובדה זו. וכי מה הייתה התורה חסרה, אם לא הייתה מציינת את הליכתו של משה?!
אך נראה, כי נקודה זו הינה בעלת חשיבות מרבית. התורה מציינת, כי גם משה רבינו, כאברהם אבינו, תמיד מצוי בהליכה ובהתקדמות, שהרי זהו עיקר תפקידו של האדם.
אמנם, יש להעיר כי על אף היותה של ההליכה חלק חשוב בחייו של האדם, יש והאדם צריך גם להתייצב, לעמוד ולהמתין, לפני שהוא ממשיך להתקדם.
ישנם רגעים בחיי האדם, שעליו להפעיל שיקול דעת בריא וחכם, לעצור ולהתבונן ורק אח"כ להמשיך ולהתקדם.
" אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם..." - האדמו"ר הזקן אמר ששמע מרבו, שעל כך דרש הבעש"ט: "אתם ניצבים היום" - זה ראש השנה. על פי דברים אלה, ניתן לומר, כי ראש השנה הוא יום, שבו האדם צריך להתייצב, לעמוד מול בוראו ולחשוב ולברר עם עצמו את דרכו, ורק לאחר ראש השנה להמשיך, ללכת ולהתקדם לעבר דרך חדשה ומתוקנת יותר.
זהו החיבור המדהים בין ה"ניצבים" לבין "וילך", של העמידה וההליכה והקשר החיובי ביניהם.

שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנה של התקדמות חיובית ועשייה רבה!

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • חנוך לנער על פי דרכו

    חנוך לנער על פי דרכו

    מה השיקולים שצריך לקחת בחשבון כשבוחרים ישיבה או אולפנה? עד כמה ההורים צריכים להתערב? הרב דולי בסוק על אמונה ביכולת המתבגר לקראת הרישום למוסדות חינוך.
    המשך לקריאה
  • מנהלת יעוץ והכוונה

    מנהלת יעוץ והכוונה

    באיזו אולפנה או ישיבה תיכונית כדאי לילדכם ללמוד? חמישה טיפים של רותם לבחירת המקום לילדכם.
    המשך לקריאה
  • מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל לאחר חצי שנה של מפגשים שבועיים בנושא ציונות דתית, יצאו השבוע כמעל 140 בנות ואנשי צוות מ-7 אולפנות של רשת בני עקיבא ליומיים מסע ציוני דתי בגליל. המסע נפתח בטיול קצר לפתיחת הלב ממצודת ביריה לבית הכנסת העתיק בנבוריה. לאחר הטיול ומעגלי שיח להיכרות, הגיעו הבנות לצפת העתיקה שם השתתפו בסדנאות להקשבה ולימוד. את הביקור סיימנו בשירה וריקודים במעין החתום. בהמשך סיירו הבנות בשבילי פקיעין העתיקה ממערת רשב״י לבית מרגלית זינתי שומרת הגחלת שריגשה ולימדה אותן מהי ׳לנו מורשה׳. היום השני נפתח במפגש עם הגרעין התורני בקרית שמונה שם העמיקו בנושא שליחות אישית וחיבור לעם ישראל את המסע חתמו הבנות במפגש עם השומר החדש במטולה שם זכו ללמוד ולהרגיש בידיים את אהבת ועבודת האדמה, כדוגמא להגשמה ציונית דתית. בכל אחד מהמקומות נפגשו ההבנות עם אנשים וסיפורים, שחשפו אותן לעוד נדבך ב׳סיפור׳ המופלא של הציונות הדתית ושל חזרת עם ישראל לארצו ומילוי ייעודו.
    המשך לקריאה