מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת פנחס - אישיותן המיוחדת של בנות צלפחד / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא

פרשת פנחס - אישיותן המיוחדת של בנות צלפחד / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא

פרשת פנחס - אישיותן המיוחדת של בנות צלפחד / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא

אחת הפרשיות המרתקות בפרשת פנחס היא פרשייתן של בנות צלפחד.
פרשת פנחס עוסקת בין השאר, במפקד בני ישראל, כהכנה לקראת חלוקת הארץ לשבטים השונים. מיד לאחר פרשייה זו, בפרק כ"ז, פס' א' – ה', מתחילה פרשיית בנות צלפחד:
" וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה:
וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:
אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְקֹוָק בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ:
לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ:
וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְקֹוָק".
בנות צלפחד תובעות, למעשה, את חלקן בנחלת הארץ, מאחר שאביהם, צלפחד, לא הותיר בנים שיוכלו ליורשו.
ראשית, חשוב לדעת, מי היה צלפחד. הגמרא במס' שבת, דף צ"ו ע"ב, מציינת שתי דעות בעניין זהותו של צלפחד: לדעת רבי עקיבא, צלפחד היה המקושש, שקושש עצים בשבת והיה חייב מיתה, בשל חילול השבת שגרם. ואילו לדעתו של רבי יהודה בן בתירא, צלפחד היה מן המעפילים, שעלו להר, לאחר חטא המרגלים, על אף שנצטוו שלא לעשות זאת.
בתחילת דברי, אני מבקש להעלות שאלה מרכזית, בעניין טענתן של בנות צלפחד כלפי משה:
טענתן העיקרית של בנות צלפחד לחוסר הצדק, לכאורה, בעניין חלוקת הארץ, הם הדברים המופיעים בפס' ד':
" לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינו".
טענתן היא, כאמור, שלא ייתכן, שבשל העובדה שלאביהן לא היו בנים, תימנע מהן הזכות לקבל נחלה בארץ ישראל.
טענה זו היא ברורה ומאוד מובנת. ברם, יש לשים לב, כי בפסוק שלפני כן (ג'), מציינות בנות צלפחד טענות נוספות:
" אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְקֹוָק בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ".
יש לשאול, א"כ, מדוע זקוקות בנות צלפחד להזכיר את העובדה, כי צלפחד אביהן לא לקח חלק בחטאם של עדת קרח אלא להזכיר שמת בחטאו הפרטי? מדוע לא ניתן היה להסתפק בשאלה: למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו, רק בשל העובדה שלא היו לו בנים?!
רש"י במקום מבאר, כי בנות צלפחד נזקקו לומר, כי אביהם מת בחטאו הפרטי ולא בחטאם של קרח ועדתו, שהיצו על הקב"ה, כדי לציין, כי צלפחד מת בחטאו הפרטי ולא החטיא את הרבים, כפי שעשה קרח ולכן מגיע להן חלק ונחלה בא"י.
אמנם, שאלתנו עדיין במקומה עומדת. לפי פירושו של רש"י, ברור מהי מטרת ההשוואה בין צלפחד, לבין קרח ועדתו, אך עדיין לא ברור, מדוע עורכות בנות צלפחד השוואה בין אביהן לבין עדת קרח דווקא? וכי לא היו עבירות נוספות, שבהן חטאו אנשים מסויימים והחטיאו את הרבים (כדוגמת חטא העגל וחטא המרגלים), שניתן היה להשוות ביניהן לבין חטאו הפרטי של צלפחד?
הרמב"ן מבאר את הדברים, כדרכו, על פי הפשט וטוען, כי בנות צלפחד חששו, כי משה שונא מאוד את עדת קרח, יותר מכל החוטאים שמתו במדבר, כיוון שקרח ועדתו קמו כנגדו ובעצם קראו תיגר על מנהיגותו. היה חשוב מאוד לבנות צלפחד לומר למשה, כי אביהם לא היה שותף למעשה קרח ועדתו אלא שבחטאו הפרטי מת על מיטתו ולכן להן מגיע חלק ונחלה בא"י, בניגוד לעדת קרח.
פירושו המאלף של הרמב"ן, מבאר בצורה נפלאה, מדוע היה חשוב לבנות צלפחד לומר שאביהן לא היה חלק מעדת קרח.
ניתן להוכיח את דברינו ממקור נוסף בפרשתינו:
בפרק כ"ו (פס' ה' – נ"א) מונה התורה את שמות כל משפחות השבטים של בנ"י בצורה מאוד מפורטת. בתוך רשימה ארוכה זו, ישנן שתי חריגות מהרשימה הרגילה של שמות המשפחות:
א. פס' ט' – י"א:
" וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא דָתָן וַאֲבִירָם קְרִיאֵי הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל יְקֹוָק: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס: ובני קרח לא מתו".

ב. פס' ל"ג:
" וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה".
יש לשאול, מדוע חורגת התורה מהבאת הרשימה המדוייקת של כל שמות בני ישראל ומשפחותיהם ומזכירה שני סיפורים, אודות עדת קרח ובנות צלפחד? מהי מטרת התורה בכך והאם יש קשר בין שני האירועים?
נראה, כי לפי מהלך דברינו כאן, ובסיועו של פירוש הרמב"ן, ניתן לומר, כי שתי החריגות שהצבענו עליהן בפסוקי מניין בני ישראל ומשפחותיהם, אינן מקריות. שני הסיפורים הללו באים לבטא את חשיבות דבריהן של בנות צלפחד אל משה.
קיים הבדל מהותי בין עדת קרח לבין צלפחד. ראשית כל, עדת קרח חטאה והחטיאה את הרבים ואילו צלפחד מת בחטאו האישי, הפרטי. בנוסף, יש לציין, כי חרף העובדה, שעדת קרח השאירה בנים זכרים אחריה – הם לא זכו בחלק ונחלה בא"י ולעומתם, צלפחד, שהשאיר רק בנות, ובנים זכרים לא היו לו – זכו בנותיו, בסופו של דבר, בחלק ונחלה בא"י.
הדברים הללו מסתדרים, בצורה נפלאה, בפשט הפסוק, העוסק בטענתן של בנות צלפחד למשה:
" אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר – אכן, אבינו היה ממתי המדבר, שנגזר עליהם למות במדבר.
וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְקֹוָק בַּעֲדַת קֹרַח  - אמנם, חשוב לצין, כי אבינו לא היה מעדת קרח, שחטאם היה גדול ביותר ולכן לא זכו לנחלה בא"י.
כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת – אבינו מת בחטא פרטי ולא גרם לאחרים לחטוא, כמו עדת קרח.
וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ – הנה ראינו, שעל אף שלקרח היו בנים – הם לא זכו לנחלה בא"י ולכן המשוואה הזו של נחלה רק לבנים זכרים איננה מוחלטת ואשר על כן, בניגוד לבני קרח, אומרות בנות צלפחד, לנו מגיע חלק ונחלה בא"י.
בפרשייה זו, העלינו את דמותן המיוחדת של חמש בנות צלפחד ואופן התמודדותן עם נושא חלוקת הנחלות בא"י. לכן, לא פלא, שהתייחסותם של חז"ל לבנות צלפחד הינה כל כך חיובית וכך נאמר עליהן במס' בבא בתרא, דף קי"ט ע"ב:
" תנא: בנות צלפחד, חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן".

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • חנוך לנער על פי דרכו

    חנוך לנער על פי דרכו

    מה השיקולים שצריך לקחת בחשבון כשבוחרים ישיבה או אולפנה? עד כמה ההורים צריכים להתערב? הרב דולי בסוק על אמונה ביכולת המתבגר לקראת הרישום למוסדות חינוך.
    המשך לקריאה
  • מנהלת יעוץ והכוונה

    מנהלת יעוץ והכוונה

    באיזו אולפנה או ישיבה תיכונית כדאי לילדכם ללמוד? חמישה טיפים של רותם לבחירת המקום לילדכם.
    המשך לקריאה
  • מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל לאחר חצי שנה של מפגשים שבועיים בנושא ציונות דתית, יצאו השבוע כמעל 140 בנות ואנשי צוות מ-7 אולפנות של רשת בני עקיבא ליומיים מסע ציוני דתי בגליל. המסע נפתח בטיול קצר לפתיחת הלב ממצודת ביריה לבית הכנסת העתיק בנבוריה. לאחר הטיול ומעגלי שיח להיכרות, הגיעו הבנות לצפת העתיקה שם השתתפו בסדנאות להקשבה ולימוד. את הביקור סיימנו בשירה וריקודים במעין החתום. בהמשך סיירו הבנות בשבילי פקיעין העתיקה ממערת רשב״י לבית מרגלית זינתי שומרת הגחלת שריגשה ולימדה אותן מהי ׳לנו מורשה׳. היום השני נפתח במפגש עם הגרעין התורני בקרית שמונה שם העמיקו בנושא שליחות אישית וחיבור לעם ישראל את המסע חתמו הבנות במפגש עם השומר החדש במטולה שם זכו ללמוד ולהרגיש בידיים את אהבת ועבודת האדמה, כדוגמא להגשמה ציונית דתית. בכל אחד מהמקומות נפגשו ההבנות עם אנשים וסיפורים, שחשפו אותן לעוד נדבך ב׳סיפור׳ המופלא של הציונות הדתית ושל חזרת עם ישראל לארצו ומילוי ייעודו.
    המשך לקריאה