מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת פנחס: "איש על העדה" –למה דווקא יהושע ?

פרשת פנחס: ”איש על העדה” –למה דווקא יהושע ?

פרשת פנחס: "איש על העדה" –למה דווקא יהושע ?

"איש על העדה" –למה דווקא יהושע ?
בנים יקרים והוריהם
שלום וברכה.

מה שלומכם ? איך אתם מבלים בחופשה ? מקווה מאוד שכולכם בריאים ושלמים. ברור לי שכל אחד מתלמידנו נזכר בדבר תורה הקבוע שלי בשם המהר"ם המלובלין : "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם" , למה כתוב לכו , היה צריך לכתוב בואו....?
אלא אומר ר' מאיר שפירא מלובלין , החכמה היא לא בתוך הישיבה, ברור שכל תלמיד בתוך הישיבה ליד ראש הישיבה והר"מ שלו מתנהג בצורה הטובה ביותר, החוכמה היא בחופש , החוכמה היא מחוץ לישיבה , "לכו בנים" אך "שמעו לי", תמשיכו לשמוע לי למרות שאתם לא לידי, מה לשמוע ??  "יראת ה' אלמדכם", תיקחו איתכם לחופש את הישיבה, את התורה שנלמדת בישיבה . רק כאשר בחור יוצא מהישיבה, רק אז ניתן לראות אם הישיבה השפיעה עליו – בפנים , בנשמתו , או ח"וח הכול בתוך הישיבה היה משחק.

אתם , בחורים יקרים , חבר'ה צדיקים ואני מאמין בכל אחד מכם שהוא לוקח את הישיבה איתו לחופשה. ברגעים אלו אני חוזר משיעור של הרב ממן באמונה שניתן בישיבה . למרות החופשה הגיעו בנים יקרים, התפללנו מנחה, שמענו שיעור ואח"כ התפפלנו ערבית. ממש ריגש אותי לראות בחורים מגיעים ללמוד תורה בישיבה בזמן החופשה. זה ממש "שמעו לי" .
איזה תענוג לשמוע מהורים רבים : "תשמע הרב פרוכטר, הבן הולך ל-3 תפילות במניין, לומד כל יום וכ"ו.
בניי היקרים .
שמרו על עצמכם גם בגשמיו ובעיקר ברוחניות.


ועתה לפרשה.
החלפת ההנהגה ממשה ליהושע. למה דווקא יהושע ? למה לא בניו של משה עצמו? על נושא ההנהגה ניתן לדבר המון, אך אדבר על נקודה חשובה מאוד הן לחופש הגדול והן לשנת הלימודים.
אז קדימה...............

בפרשתנו מודיע הקב"ה למשה כי בקרוב הוא עתיד להיאסף אל עמיו =למות. משה מקבל את הבשורה הקשה, ומבקש מהקב"ה למצוא לו מחליף ראוי: "יִפְקֹד ד' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ד' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". ואכן הקב"ה עונה לו: "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו... וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו".  

 


במדרש תנחומא בפרשתנו נכתב, כי משה ציפה שבניו יירשו את תפקידו וימשיכו במשימה אותה הוא החל. אך ה' לא בחר בבני משה אלא ביהושע בן-נון, וזה לשונו:
אמר משה, הרי השעה שאתבע בה צרכי... בדין הוא שירשו בני את כבודי! אמר לו הקב"ה (משלי כז) "נוצר תאנה יאכל פריה" - בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה; יהושע הרבה שרתך, והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך. הוא היה מסדר את הספסלים, והוא פורס את המחצלאות. הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל, שאינו מאבד שכרו. קח לך את יהושע בן נון - לקיים מה שנאמר "נוצר תאנה יאכל פריה".
מסתבר הדבר, שאם משה חשב שבניו יירשו את כבודו ודאי היו ראויים לכך . אלא שמה שקורה בפועל הוא, שדווקא מי שרואה את עצמו כמועמד טבעי למשרה לא מתאמץ דיו להיות ראוי לה. הוא חש כי המשרה נתונה בכיסו. מן הסתם זוהי כוונת הקב"ה "בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה".
לעומתם יהושע הוא "נער לא ימיש מתוך האהל", והוא בחינת "נוצר תאנה יאכל פריה".

מהי ההשוואה של יהושע לתאנה , מה מיוחד בפרי התאנה  ?  אמרו חז"ל במדרש :
למה נמשלה תורה כתאנה? שרוב האילנות הזית הגפן התמרה נלקטים כאחת, והתאנה נלקטת מעט מעט (את הגפן  והזיתים ...לוקטים עם האשכול , אך את התאנה לוקטים אחת אחת אם היא בשילה). כך התורה- היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים - עליו נאמר "נוצר תאנה" (במדבר רבה פרשת נשא)
התאנה, בשונה משאר האילנות, אינה נלקטת בבת אחת, וכדי לאכול את פרותיה, זקוק אדם להתמדה, לסבלנות ולאורך רוח בזמן הלקיטה של התאנה מהעץ.

ולמה דווקא יהושע נמשל לתאנה ?
לא ביום אחד ולא בבת אחת צמח יהושע. יתירה מזו יהושע גם לא זכה למדרגתו בזכות כוחות מיוחדים. את מדרגתו הגבוהה קנה בעמל רב . הוא היה משכים ומעריב לבית המדרש, מסדר את הספסלים, מנקה את בית המדרש. ההתמדה היומיומית של יהושע היא שעמדה לו – עוד יום ועוד יום ..... יהושע היה נוצר תאנה יום יום, שעה שעה, נער שלא מש מתוך האהל. לא נבהל משעות קשות ולא נרתע מעבודות ומתפקידים קשים.

כל לומד תורה, כל בחור בישיבה צריך להפנים את רעיון "נוצר תאנה יאכל פריה". לימוד התורה אינה דומה לשדה שביום אחד קוצרים את כל היבול, אלא כלקיטת תאנים: בכל יום מוצאים ולוקטים תאנה או שניים, ובסוף מסתבר שיש לאדם הרבה. כך לימוד התורה צריך להיות מדורג ובנוי: היום שתי הלכות, מחר שתי הלכות וכן הלאה. האדם מתקדם לאט, ובסוף של דבר מסתבר שהאדם למד הרבה מאוד.

א"כ יהושע מלמדנו את היסוד של "נוצר תאנה יאכל פריה". אף אנו יכולים להיות יום-יום בגדר של "נוצרי תאנה" ובסופו של דבר לאכול פירותיה. מסירות נפש, התמדה יומיומית, וביטחון בדרך – הם הדרכים לזכות ל-'יאכל פריה'.

 


הגמרא בבא בתרא דף ע"ה,ב מתייחסת לפס' "ונתת מהודך עליו":
"ונתת מהודך עליו" – מהודך, ולא כל הודך. זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה...
באופן פשוט ניתן לומר שהזקנים מביטים ביהושע, ותוהים האם יש לו אפשרות להיכנס לנעליו הגדולות של משה. ומשרואים את ההבדל העצום שבין התלמיד לרבו, מסיקים: "אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה". אולם הסבר זה קשה. הרי הכול יודעים שיהושע היה תלמידו המובהק של משה. הוא זה שהיה נכנס אל הקודש פנימה, היה שותה בצמא את דברי רבו, ואף התורה מעידה עליו: "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל". האם ישנה ציפייה שהתלמיד ישווה לרבו? ודאי שלא. הרי זה בדיוק המשל שמשלו: "פני משה כחמה, פני יהושע כלבנה". ללבנה אין אור עצמי. כל אורה שואב מאור החמה. אף יהושע יודע שכל מעלתו הרוחנית נובעת מכוחו של משה, ואם כן, מה הבושה והכלימה בכך?

החפץ חיים במאמרו "תורה אור" נותן לנו מבט חדש על מאמר חז"ל זה. לדבריו זקני הדור דיברו על הבושה ובעיקר על הכלימה המכסה את פניהם שלהם בראותם את הישגיו ואת מדרגתו של יהושע. וז"ל:
"ושמעתי שהכוונה דשם בושה אינו דווקא מפני מעשים שאינם מהוגנים, אלא לפעמים נקרא זה מה שמשיג האדם בושה מפני גודל במעלה שאין לו ערך אליו, והוא מתבייש מרוממות מדרגתו. וזה שנצטווינו בני אברהם ביישנים רחמנים וכו'. אבל עניין הכלימה הוא עניין חרפה שהאדם נכלם מדבר שהוא פשע בעצמו במעשיו המקולקלים, או שלא השיג אותה המעלה שהיה יכול להשיג בעצלותו. וזהו שאמרו שנגד פני משה היו מתביישים מגודל רוממותו שאין להם ערך כלל אליו, אבל מפני יהושע שהיה קרוב למדרגתם וזכה להאיר פניו כפני לבנה ע"י שמושו ששמש את משה רבינו - כמו שאמרו במדרש "ולא מש מתוך אהלו- אהלה של תורה", מפניו היו נכלמים, שהלא במדרגתו היו וגם הם היה בידם לזכות לכבוד הזה.."(להגיע למצב של יהושע, והיות ולא הגיעו למצבו וגדלותו של יהושע-על כך הם התביישו).

החפץ חיים מבחין בין "בושה" לבין "כלימה". בושה מתגלה כאשר האחד נבוך מנוכחותו של מישהו הגדול ממנו בחוכמה. זו תחושה טבעית, שאינה נובעת ממעשה לא נכון של המתבייש , אלא עצם זה שאני עומד ליד אדם שגדול ממני – אני מתבייש. לכן נאמר על עם ישראל שאנחנו ביישנים היות שבאופן טבעי אנו מתביישים אם אנחנו עומדים ליד אדם שגדול מאיתנו בחוכמה.
כלימה, לעומת זאת, שייכת כאשר אדם עומד ליד אדם שהיה בדרגתו , אך  הבין שהוא לא נהג כשורה היות שהוא לא התקדם וחברו הגיע למקומות גבוהים היות והוא התקדם כל הזמן , ולמרות שנקודת הבסיס בתחילת הדרך הייתה שווה בין שניהם , כרגע השני התקדם מאותה נקודת בסיס ואני עמדתי במקום –ועל כל אני נכלם.
ביחס שבין דרגתם לדרגת משה רבנו , על כך שייך לדבר על "בושה". אולם הם לא נכלמים, כי הבינו שמשה הוא 'אחד בדורו' וכבר בנקודת הבסיס=הפתיחה , משה גבוה מכולם .
אולם, מפני יהושע שהיה במדרגתם, נכלמו הזקנים. מצד נקודת הבסיס=הפתיחה וההתחלה שלו, היה יהושע כמו כל אחד ואחד משבעים הזקנים. אף על פי כן, זכה יהושע להאיר פניו כפני לבנה על ידי ששימש את משה. כאן נכלמו הזקנים.

מהו המסר אל כל אחד ואחד מאיתנו ?
ממשיך החפץ חיים ומסביר, שזהו גם מסר אלינו. אין אנו נכלמים מלראות גדולי דור, תלמידי חכמים מופלגים ורבנים גדולים , מגדולי הדור ומצדיקים גדולים אנו מתביישים כשאנו עומדים לידם .
אולם כאשר אדם רואה את חברו, זה שישב איתו באותו הספסל בבית המדרש , שהוא התקדם עשרת מונים לעומתו - כאן הוא נכלם. שהרי גם לו עצמו יש את אותם התנאים להצלחה, אותן נקודות פתיחה – ובכל זאת, חברו התאמץ יותר, והצליח.

ממשיך החפץ חיים ומשליך את הדברים אל כל אחד ואחד מאיתנו:
".... וכן יקרה לכל אדם אם יתעצל מלעמול בתורה בכל כוחו, וע"י עצלותו יהיה נשאר ריק מחלקי התורה שהיה בידו להשיגה כחברו - יבוש ויכלם אח"כ מאור פניהם אשר יבהיקו למעלה מאור תורתם, ואז כבר לא יהיה בידו לתקן".

ישנם דמויות שכשאנו מביטים בהם אנו מבינים שלעולם לא נגיע לדרגתם, ואת זה מסמל משה רבינו. אבל יהושע הוא דגם לכולנו. הרי גם יהושע לא זכה למדרגתו אודות לכוחות מיוחדים. את דרגתו קנה בעמל, בעבודה יומיומית אפורה וסיזיפית. הוא היה משכים ומעריב לבית המדרש, מסדר את הספסלים, מנקה את בית המדרש. ההתמדה היומיומית של יהושע היא שעמדה לו.

דווקא אותם דברים טריוויאליים, כמו ניקוי בית המדרש וסידורו – גורמים לאדם להרגיש שייכות אל הקודש, להתחבר בצורה עמוקה יותר אל הלימוד, ובסופו של דבר להתעלות.
יהושע מלמדנו את היסוד של "נוצר תאנה יאכל פריה". אף אנו יכולים להיות יום-יום בגדר של "נוצרי תאנה", לעמול מידי יום מעט, אך עוד יום ועוד יום ועוד עמל ........אך בסופו של דבר לאכול פירותיה. מסירות נפש, התמדה יומיומית, וביטחון בדרך – הם הדרכים לזכות ל"יאכל פריה".

בנים אהובים ויקרים .
יצאנו כולנו לחופש הגדול , שהוא יותר מדי גדול........ המסר של דבר התורה הזה לעמול מעט מידי יום בתורה , לא הרבה אך בהתמדה רבה , לא לפספס אף יום בעלייה בסולם הקדושה ובסולם הערכים.... ואז כולנו נוכל להגיע למצב של יהושע בן נון.
כמובן שבמשך השנה כולה אנו יכולים לעשות זאת בהתמדה רבה, ואז כל אחד יוכל גם לתקן את בית המדרש מעט מידי יום, אך בהתמדה גדולה , ואז נגיע למצב של "יאכל פריה".

שבת שלום ומבורך
שרגא פרוכטר-ראש הישיבה

 

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה