מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת צו ושבת הגדול / הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת צו ושבת הגדול / הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת צו ושבת הגדול / הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

בס"ד

בפרשת השבוע –צו, מתווסף קורבן תודה על קורבן השלמים שהוזכר בפרשה הקודמת.
המיוחד והמעניין בקורבן התודה הוא שבניגוד לעיקרון הידוע לפיו אין לערב כל מרכיב חמץ בקורבנות כפי שאומרת התורה בויקרא ב'- ל' : "כל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיקֹוָק לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לה' " , הרי שבקורבן תודה לא די שאין איסור בכך , ישנו אף ציווי מפורש על הבאת חלות לחם חמץ כפי שנאמר בפרשתנו – ז'- י"ג:   "...עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו".

סוגיה זו דורשת הסבר .
אך קודם שניגש להסבר , נזכיר כי השבת , שלפני חג הפסח -שבת הגדול, זוכה לכינוי זה מכמה טעמים :
הטעם האחד – מפני שההפטרה הנקראת בשבת זו מתוך ספר מלאכי חותמת בפסוק  "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא", אך לא די בנימוק זה מאחר ולא מצאנו ששבת קרויה על שם האמור בפסוק החותם את הפטרתה...?!

טעם נוסף שמובא בספרות הפוסקים מתייחס לנס הגדול שהתרחש ב- י' בניסן ,שחל באותה שנה ביום השבת שקודם יציאת בני ישראל ממצרים , והוא שכל משפחה מבנ"י לקחה על פי ציווי הקב"ה שה לבית אבות , וקשרו אותו לרגלי מיטותיהם  כהכנה לקראת קרבן הפסח, והמצרים אשר ראו (ושמעו) את הכבשים, לא מיחו בידי העם אע"פ שייחסו לצאנם חשיבות רבה והחשיבו אותם כאליליהם , וזהו לכשעצמו נס גדול ,
לקחו את אליליהם וקושרים אותם למיטות והמצרים פוחדים ושותקים על מעשה זה. זהו נס גדול !!

הטעם השלישי  קשור כבר לתקופה מאוחרת יותר – ימי הבית השני , כשעם ישראל מתפצל לכתות שונות ובהן שתיים עיקריות – כת הפרושים אליה אנו משתייכים, וכת הצדוקים.
הצדוקים כידוע בחרו לאמץ את התורה שבכתב ולהתעלם מהתורה שבעל פה. כך לשיטתם טענו הצדוקים שאת חמישים ימי הספירה שבין פסח לעצרת, מתחילים ממחרת יום השבת הראשונה של חג הפסח כפי שכתוב – "וספרתם לכם ממחרת השבת ......שבע שבתות תמימות תהיינה".


לפי המצדדים בשיטה זו , ספירת העומר מתחילה תמיד לאחר שבת קודש ( ביום ראשון ) ולפי"ז תמיד חג השבועות יחול לאחר 7 שבועות – תמיד ביום ראשון.
לשיטתנו- הפרושים, המיוחד שבחג השבועות הוא שלא נקבע לו תאריך קבוע בתורה , החג יחול ביום החמישים לספירה , שתחל במוצאי החג הראשון של הפסח גם אם יחול באחד מימות השבוע . הפרוש של הפסוק "ממחרת השבת" פירושו- מייד לאחר החג הראשון, לאחר יו"ט הראשון של פסח שנקרא שבת.
כדי להוציא מטענת הצדוקים קראו לשבת שלפני יו"ט הראשון של פסח "שבת הגדול", לומר שמייד אחריה באה שבת נוספת , היינו יו"ט הראשון של פסח , אלא שזו – שבת , גדולה יותר מהשבת הנוספת שהיא היו"ט הראשון . ( טעם של בני יששכר )

שלושת הטעמים שהזכרנו – עשויים לשפוך אור על התמיהה שבה פתחנו בדבר תרכובת החמץ בקורבן התודה להבדיל מיתר הקורבנות.
אליהו הנביא – מבשר הגאולה הוא למעשה הסמן הקיצוני לתהליך שעובר על עם ישראל ומשפיע על העולם כולו.
עם ישראל יוצא מן המיצרים לא רק כדי לרשת ארץ , ולא רק בכדי להקים מדינה , ובוודאי שלא רק כדי לחיות בשקט ובשלווה... אם זו הייתה מטרת היציאה ממצרים , הרי ניתן היה להסתפק בחלופות נוחות כידוע...
עם ישראל יוצא ממצרים ישירות לקבלת התורה , התורה הכתובה והתורה שנמסרה למשה בעל פה ולאחר מכן ליהושע ,לזקנים, לנביאים , לאנשי כנסת הגדולה וכך מדור לדור עד הגיעה אלינו.
מסירת התורה שבע"פ מאפשרת לכל דור ודור על מאפייניו וסגנונו לשכלל את התורה ולעשותה לתורת חיים, הנותנת מענה קיומי וחזון לדור הבא.
כשעם ישראל קושר את צאן המצרים לכרעי המיטה, הוא מעביר בכך מסר חד משמעי- יש בורא ומנהיג לעולם ! יש אופק , יש חזון. וכדי להגיע אליו יש לקשור את הצאן – סמל החומריות  ,לבטלו , להכניסו לפרופורציה הראויה לו , ורק אז הראש פנוי לשמוע בשורה גבוהה , בשורה רוחנית , מסר של תקוה.

התעלמות הצדוקים מהתורה שבעל-פה , נובעת למעשה מאי יכולתם להתמודד עם האתגר שה' יתברך מציב לעם ישראל . הפרשנות לתורה שבכתב מרתיעה אותם עד כדי שיתוק. הם מעדיפים לשמר את הקיים – רק את התורה שבכתב , גם אם הוא לא נותן מענה רלוונטי לדור ולשעה.
לשיטת הצדוקים לא חשוב הקשר שבין חג גאולת ישראל ממצריים – ליום מתן תורה, די בכך שנשמח על גאולת הגוף , גם אם לא נגיע לגאולה השלימה של הנפש...

הפרושים לעומת זאת רואים את חג השבועות כשמיני עצרת של חג הפסח ,מתוך חיבור טבעי של חירות הגוף ומתן תורה – הגשמיות והרוחניות.
החמץ מסמל כידוע את הדרגה הנמוכה שבה האדם מייחס חשיבות רבה לעצמו ,לגופו. מצב זה נובע מתחושת התנשאות האדם בעיני עצמו- גאווה.
לכן אוסרת התורה על הבאת מרכיב חמץ ברוב רובם של הקורבנות.

אך משהגיע האדם לתובנה שיש מנהיג וריבון לעולם, ושעליו להיות קשוב לרחשי הכלל, להשתלב ולתרום את חלקו הפרטי לטובת מימוש החזון האלוקי – הרי הוא בדרגה הראויה המאפשרת לו להביא אף קורבן ממין חמץ ללא חשש שמה יתעוררו אצלו רגשי גאווה פסולים.

קורבן התודה- כשמו כן הוא- מציין את נכונות האדם להודות ולהתוודות לה' על מעשיו , להודות על מה שניתן לו , ולהודות בכך שמה שניתן לו ואולי לא היה מגיע לו ...  פעולה משולבת זו סוללת את הדרך לענווה הנצרכת להבאת קורבן ממין חמץ. אם האדם מבין שהוא צריך להודות לה' יתב' אין בעיית גשמיות = אין בעיה שהאדם יחשוב רק על עצמו, אלא במעשה זה שהאדם רוצה להביא קורבן תודה הוא בעצם מבין שהכול מה' , ולכן אים בעיה לשתף את החמץ עם הקורבן.

בחג הפסח הבא עלינו לטובה – נזכור את מטרת היציאה ממצריים כפי שנאמר במפורש בפקודת המבצע

שמות פרק ג' , פסוק יב':
"וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה".

א"כ המסר הוא לחבר את הרוחניות והגשמיות , כדי שהרוחניות תשפיע על הגשמיות  , ולכן ניתן להוסיף לקורבן התודה את הלחם שמסמל גשמיות.

אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה.

התורה בפרשה שלנו חוזרת פעמיים על הדרישה שאש המזבח תבער תמיד ועל איסור כיבוי אש המערכה:

וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה.........
בעולם החסידות עניין האש היוקדת על המזבח תמיד נדרש ביחס לעולמנו הרוחני.
וכך כתב ה"נעם אלימלך":  "וזהו הפירוש הפסוק (ויקרא, ו, ו) "אש תמיד תוקד על המזבח". פירוש, שהכתוב מזכיר שיהא תמיד הקדושה ואור העליון בוער בך שלא תכבה לעולם, דהיינו שתוסיף אור וקדושה שלא יכבה לעולם."
כל יהודי הוא  מזבח, והקדושה שבו היא אש התמיד: כמו שבמזבח צריכה תמיד לבעור אש, כך בכל יהודי צריכה לבעור תמיד הקדושה. התחדשות בשיאה, ההרגשה שאתה כל יום מתחיל מחדש בעבודת ה' שלך- שם יכולה להיות התלהבות גדולה.
וזה אולי הנימוק שהביא האבודרהם לשם שבת הגדול- " כי בשבת זו קיבלו ישראל את המצווה הראשונה שלהם, ונהיו כקטן הנכנס לגיל בר מצווה ונקרא "גדול". עם ישראל מתרגש ומתחדש בקבלת המצווה הראשונה ומרגישים כמו בבר מצווה... ( מי לא זוכר את הפעם הראשונה שהוא הניח תפילין...)
זהו המסר – תורה לומדים מתוך התלהבות ושמחה בבחינת "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".

קיצור דיני פסח / רונן נויבירט

א. בדיקת חמץ וניקוי הבית

1. כללים
• מן התורה, די בביטול חמץ בכדי שלא לעבור בבל יראה ובל ימצא. אעפ"כ , גזרו חכמים לבדוק אחר החמץ משני טעמים  :
i. שמא ימצא חמץ בפסח ויחשיב אותו וימלך מביטולו ונמצא עובר בבל יראה ובל ימצא .
ii. שמא ימצא חמץ בפסח ומתוך הרגלו יאכלנו .
• לדעת חלק גדול מהפוסקים, על איסור בל יראה ובל ימצא עוברים רק בחתיכות שגודלן כזית ומעלה (כגודלה של קופסת גפרורים לערך).
• איסור אכילה הוא אפילו בכלשהוא.
• היוצא מכך, שכל שעלינו לבדוק ולנקות לפסח הוא :
i. חתיכות שגודלן כזית ומעלה .
ii. חתיכות קטנות יותר, אך שיש חשש שיאכלן . ואם הן קטנות מכזית אך מטונפות, אף שלא נפסלו לאכילת כלב, אלא שאין חשש שיבוא לאוכלם, א"צ לחפש אחריהן ולנקותם .
iii. במקום שבא במגע עם אוכל (בעיקר במטבח) יש לנקות ולבער כל פירור, אפילו מאוס, כיוון שהאיסור הוא במשהו .

2. דגשים בבדיקה ובניקוי
• אין צורך לחפש אחר פירורים קטנים שלא יבוא לאוכלם, אשר גודלם פחות מכזית, כגון : שקד מרק מטונף הנמצא מתחת לספה, פירורי לחם קטנים בשטיח וכו', אפילו לא נפסלו לאכילת כלב .
• יש צורך להחמיר בכל פירור בשולחנות, בכסאות אוכל לילדים ובכל מקום שבא במגע עם אוכל.
• אין צורך לחפש חמץ בספרים  כיוון שגם אם ימצא שם חמץ – לא יבוא לאכלו. אעפ"כ, אין להשתמש בפסח בברכונים של שאר השנה שמא יגע בהם אוכל ויאסר.
• מן הראוי להחמיר ולפתוח את הספרים לצורך לימוד והכנה ראויה לפסח, אך כאמור - לא לצורך ניקוי.
• יש לבדוק בכיסי הבגדים – אך רק בכיסי בגדים שיתכן שיש בהם פירורי חמץ גדולים שלא נמאסים, וכיום זה שייך בעיקר בבגדי הילדים שיתכן ששכחו שם וופל וכדומה. כמוכן, א"צ לבדוק בבגדי חורף המאופסנים בארון ובודאי לא יבוא להשתמש בהם בפסח.
• יש לבדוק בתיקים שלפעמים שמים בתוכם חמץ ובעיקר בתיקי הילדים והעגלות.


3. אופן הבדיקה
• יש ענין חשוב להקפיד ולבצע את הבדיקה מיד עם צאת הכוכבים, ואם עתיד להגיע בשעה מאוחרת, עדיף שאשתו תבדוק בזמן הבדיקה.
• מקומות שנוקו היטב, מספיקה בהם בדיקה קלה יותר , אך עדיין צריכה היא להיות יסודית וכדלקמן.
• את הבדיקה יש לבצע ברצינות רבה יותר מהניקוי, שהניקוי הוא מנהג והבדיקה היא מדינא. ולכן יש לעבור באופן יסודי בכל החדרים בהם יתכן ויש חמץ, ולא להסתפק במשחקי "חם/קר" של חיפוש עשרת חתיכות הלחם. אעפ"כ, עיקר החיפוש בחדרים צריך להיות אחרי חמץ גדול, כגון : סוכריה או וופל שנשארו בארון מסוים או מגירה מסוימת, מאכל חמץ שנשכח בחדר מסוים וכדומה. כאשר מחפשים (חיפוש מיותר) אחרי פירורים קטנים ומטונפים, לעיתים לא שמים לב לדברים הגדולים באמת, שסגורים בעטיפתם המקורית. (הטעות נובעת בגלל ההשוואה המוטעית בין חמץ ללכלוך, טעות שיש לשרשה).
• אין להפסיק בדיבור בין הברכה לתחילת הבדיקה, ואם הפסיק בענין שאינו קשור בבדיקה – יחזור ויברך.
• ניתן לבצע חלוקה בין בני הבית, שישמעו כולם את ברכת המברך , יענו אמן, וכל אחד יתפרש על חדר אחר. בדיקת כל חדר צריכה להתבצע לפחות כ – 10 דק'.
• ניתן מעיקר הדין לבדוק בפנס, אמנם בכל מקום בו ניתן לבדוק כראוי בנר, יש להעדיף זאת ע"מ לקיים את תקנת חז"ל המקורית.
• רכב יש לבדוק בפנס, וכאמור - אין צורך לבדוק ולבער פירורים קטנים ש"תקועים" בין ידית ההילוכים לכסא הנהג, אלא לחפש דברים אמיתים, כגון : חתיכות ביסלי שנכנסו בתוך הריפוד של כסא התינוק, סוכריות או מסטיקים שנשארו בתא הכפפות וכו'.
• חדר מדרגות משותף צריך בדיקה.
• בית הכנסת, צריך בדיקה גם הוא בליל י"ד – באחריות הגבאים.

4. היוצא מביתו בפסח
• אם יוצא לפני ליל י"ד, בודק בלילה לפני שיוצא ללא ברכה.
• אם מוכר לנכרי את כל ביתו לפני ליל י"ד (ובתנאי שיוצא מביתו לפני ליל י"ד), הבית נפטר מחובת הבדיקה, אמנם לא ראוי לעשות כן , שלא לבטל מצות חכמים של בדיקה ומצוות דאורייתא של השבתה, ולכן מן הראוי להשאיר לפחות חדר אחד שלא ימכר, ואותו לבדוק (ללא ברכה שהרי בודק לפני ליל י"ד) ולקיים המצווה .
• אם מוכר לאחר ליל י"ד (וכפי שמתבצעת המכירה כיום ברבנות) לדעת חלק מהפוסקים  לא נפטר הבית מחובת הבדיקה, גם אם לא יהיה בביתו בכל חג הפסח ויש לחשוש לכתחילה לשיטה זו . לפיכך יש לרכז את כל המוצרים הנכללים במכירה במקומות מסוימים שאותם אין צורך לבדוק ואילו את כל שאר חלקי הבית יש לבדוק. בשעת הדחק ניתן לסמוך על המקילים  שא"צ בדיקה כלל.
• דין המתאכסן במלון :
o אם נמצא במלון בליל י"ד, צריך לבדוק החמץ שם כיוון שדינו כשוכר בית , ובודק בברכה.
o אם מגיע לאחר ליל י"ד, ולא התבצעה בדיקה – יבדוק ללא ברכה.

 

5. עיקרה של  הבדיקה
• אין להגיע מותשים לליל הסדר מנקיון הפסח, כיוון שאז עוסק בטפל (ניקוי מיותר של הבית) ומפסיד העיקר (חווית ההגדה והאכילה ב"סדר").
• יש לנצל את הזמן המתפנה מניקוי מיותר לצורך לימוד והכנה רוחנית לפסח , ולעסוק בעיקר בניקוי ובדיקה פנימית של הלב והלשון וכך כתב בעל ספר התודעה :

אבל אם באת לקים בפיך מצוַת הגדה לבנך, כתיקונה, ולהלל בשפתיך ולרנן בלשונך לאלקים חיים, לאלקי אמת, על נסיו ונפלאותיו וגבורותיו שעשה אתך, ואת אבותיך - זאת עשה וחיה, וירצה קולך - כל מחמצת הַשְׁבֵּת מלבך ולשונך תטהר מכל תרמית ומכל גנאי, טהור ואמת יהא לבך, ולשונך נקיה:
או אז והגדת לבנך - ובנך שומע, והללת את שם ה' אלקיך - ומלאכי מעלה וכל דרי מטה יטו אוזן לשירתך, שירת אמת היוצאת מלב אמת ובלשון נקיה; וכל המרבה לספר, באותה שעה - הרי זה משובח:
אמור מעתה, 'בדיקת חמץ' באור לארבעה עשר, הקדמה ותנאי ל'פה סח' שבליל חמשה עשר. ולא בליל התקדש החג בלבד, אלא - שבעת ימים תאכל עליו מצות - לחם עוני; 'לחם שעונין עליו דברים הרבה; שגומרים עליו את ההלל ואומרים עליו הגדה':
תדע לך שענין בדיקת חמץ רומז לטהרת הלב והלשון שקודמת למצוות הפסח בהלל והגדה, שכן גמרא ערוכה וארוכה היא בראש מסכת פסחים:
אמור מעתה, 'בדיקת חמץ' באור לארבעה עשר, הקדמה ותנאי ל'פה סח' שבליל חמשה עשר. ולא בליל התקדש החג בלבד, אלא - שבעת ימים תאכל עליו מצות -
כל אלה דברי הקדמה הם לענין של בדיקת חמץ לפסח. לכן סדרום החכמים בראש מסכת פסחים, לפני הדיון על דיני הבדיקה גופם. והנה כיון שכך, כיצד יכול האדם לשלח חפשי לשונו ולא יבדוק כל מוצאיו בדיקה מדוקדקת בחורין ובסדקין? וביותר, גדולה חובת הבדיקה באור לארבעה עשר כדי שיכנס לליל המחרת בלשון בדוקה ונקיה, ואז יקיֵּם מצוות פסח ומצה כתיקונן. פסח - פה סח; מצה - לחם שעונים עליו דברים הרבה, וכל המרבה לספר הרי זה משובח. שכן כל מה שיגיד באותה שעה - יִשָּׁמע, וכל מה שפיו ירון ויהלל - יקובל ויֵרָצה, אמן כן יהי רצון:

• ראוי כסיכום לדיני הבדיקה, להביא את דבריו של הרב אבינר שליט"א :
אם רוצים לנקות את הבית ניקוי יסודי - אפשר, אבל לא לפני פסח. אין זה הזמן. חופש פסח
הוא בשביל לטייל, לשחק עם הילדים, לשמוח, לרקוד, להכין סיפורים להגדת ליל פסח.
כל השנה האישה עובדת קשה, "העבידו את בנות ישראל בפרך". עכשיו יש חופש, בכדי לטייל עם חברות, והבעל ישמור על הילדים. בשביל זה יש חופש - לא בשביל לעבוד ולקרצף רצפות. מטיילים, נהנים, ומגיעים לליל הסדר נינוחים, כדי לערוך סדר יפה ולרומם את רוחם של הילדים.
אם אישה רוצה לעבוד בפרך ולהיות שפחה נחרפת - זה ניתן. אך חינוכית - אין זה טוב. עליה להיות פנויה כדי לשחק עם הילדים. יצאנו מעבדות מצרים, לא כדי להיכנס לעבדות עצמנו. אין לנו דבר נגד ניקיון הבית, אבל יש לפרוס אותו למשך השנה. כל כמה חדשים - חדר אחד.  לא עתה הזמן למבצעים של ניקוי הכל וסידור הכל, וכשמגיע ליל הסדר יש עדיין אי סדר גדול ועבודות שטרם הושלמו.
אם אישה אוהבת לסבול - זה ניתן, זה מנכה מייסורי גהינום. כל סבל שסובלים פה בעולם הזה - מוריד מגיהנום. מי שרוצה בכך, זה לגיטימי. אבל לא לפני פסח. חודש ניסן הוא חודש שמח...
לאור הדברים שאמרנו - ניקוי כל החדרים אינו צריך לקחת יותר משעה, חדר אוכל שעה נוספת,המטבח - שעתיים, שלוש. חצי יום צריך להספיק.
כל השאר אלו חומרות, או אפילו סתם המצאות, עובדים קשה, מכלים את הכוחות, וכועסים על הילדים. צריך לחנך ילדים, ולא לחנך לעצבנות: "אמרתי לך לא להיכנס יותר לחדר הזה, למה נכנסת?!" "תאכל במרפסת", "תאכל בעמידה", "אל תיגע".
כל המטבח נראה מהפכת זרים. הבעל והילדים רועדים מפחד באיזו פינה ואוכלים. האימא
מסתכלת אליהם כמין רס"רית. בין איש לאשתו יש כעסים.
זאת הכנה לפסח?! זה חינוך ילדים?!
אם מנקים יחד עם הילדים מה טוב. אבל הניקוי חייב להיות הרפתקה מאושרת. קודם כל צריך לנקות מה שחייבים, במשך חצי יום, אח"כ, אם רוצים לעשות עוד דברים - אפשר לנקות בששון ובשמחה. מנקים, שרים, שופכים מים.

ב. ביטול וביעור חמץ
• בברכה על ביעור חמץ, הקודמת לבדיקת חמץ, מתכוונים :
i. על הבדיקה ועל הביטול שבלילה.
ii. על שריפת החמץ שביום.
iii.  על הביטול שאחרי השריפה.
• בביטול בלילה מבטלים רק את החמץ שלא ראינו ולא את כל החמץ שברשותנו, כיון שבכוונתנו לאכול מן החמץ הנותר למחר וכן כדי שנקיים מצות השבתת חמץ בחמץ שלנו ולא בחמץ מן ההפקר (ולכן גם מכירת החמץ לנכרי מתבצעת בד"כ רק לאחר סוף זמן הביעור).
• כדי שהביטול יועיל ויפטור מחיוב בל יראה ובל ימצא, יש לכוון בשעת הביטול ולא סתם לקרוא את הנוסח. ביטול ללא כוונה, לא מוציא את החמץ מאיסורו.
• שתי כוונות יש לכוון בביטול :
i. כשיטת רש"י והרמב"ם - שאיני רוצה בחמץ כלל, וכל חמץ שברשותי מבחינתי הרי הוא כעפר הארץ ואין בכוונתי להשתמש בו לעולם ומסכימה דעתי לדעת התורה שהחמץ הוא אסור ועל כן מתייאש אני מכל חמץ שברשותי .
ii. כשיטת התוס' – שאני מפקיר את החמץ (שלא ביטלתי כראוי) ומוציא אותו מרשותי.
  והכוונה הראשונה עדיפא יותר , אך השניה מועילה לכולי עלמא  ולכן ראוי לכוון את
שתיהן כיוון שחיישינן לשתי השיטות  וכן אנו אומרים בנוסח הביטול :"ליבטיל ולהווי הפקר(תוס') כעפרא דארעא (רש"י ורמב"ם)".
• אין לכוון בביטול חמץ על מוצרים המכליל אותם במכירה ובכוונתו להשתמש בהם לאחר הפסח.
• אם שכח לברך בערב בשעת בדיקת החמץ, לא יברך בשעת הביעור כיוון שיש מח' פוסקים בנושא וספק ברכות להקל.
• את הביטול ביום יש לומר לאחר שריפת החמץ, שאם יבטל קודם – לא יקיים מצוות השבתה בממונו.

ג. מכירת חמץ
• לתקנת מכירת החמץ ישנן שתי מטרות מרכזיות:
i. להציל איבוד ממון ישראל במקום הפסד מרובה.
ii. חומרא שהחמירו ישראל  כדי להוציא כל חמץ מרשותם, והמכירה היא מעין "תעודת ביטוח" על הביטול , כך שכל חמץ שלא אבטל בלב שלם וממילא מתחייב אני עליו בבל יראה וב"י– אני מוכר אותו לנכרי. ע"פ טעם זה המכירה הינה חלק מדין ביעור החמץ, ויש להדר למכור חמץ אע"פ שאין משאירים חמץ גמור וכדלקמן.
• מציאות של הפסד מרובה כמעט ולא קיימת בבתים פרטים, ותקנה זו תוקנה בעיקר בשביל מפעלים ועסקים ולכן מן הראוי שלא לסמוך על המכירה לאנשים פרטיים בחמץ גמור.  (הטעם לדבר, מאחר וביטול חמץ פוטר מן התורה ואין עוברים עוד על בל יראה וב"י, ואילו חמץ הנמכר אין מבטלים אותו, ואם כן יש חשש שעובר עליו באיסור תורה אם המכירה אינה גמורה ולכן נהגו למכור רק חמץ שאין איסור להשהותו מהתורה אלא מדברי חכמים בלבד)

• טרם נבוא לבאר את הגדרת החמץ הגמור שאין ראוי למכרו,  יש להבין את מדרגות החומרות בחמץ   (שעור כזית כדי אכילת פרס = זית מעורב ב 3-4 ביצים, כלומר : כ- 15%):

i. איסור אכילה :
o   חמץ גמור אסור בכלשהו, ועל כזית חמץ ענוש בכרת.
o חמץ שנתערב שלא במינו –
1.  אם יש שישים כנגדו - אין עובר על איסור תורה, ואסור מדרבנן.
2. אם אין שישים כנגדו ואין בו כזית בכדי אכילת פרס - עובר על איסור תורה : לשיטת הרי"ף הרמב"ן והרמב"ם אין בו מלקות ולשיטת בעל המאור והעיטור חייב במלקות.
3. אם אין שישים כנגדו ויש בו כזית בכדי אכילת פרס – לרי"ף ולרמב"ן ענוש בכרת אם אכל ממנו כזית, ואילו לרי"ף ולרמב"ם ענוש במלקות בלבד.
o חמץ שנתערב במינו – אם יש רוב היתר – בטל מן התורה ברוב ואסור מדברי חכמים בלבד.

ii. איסור בל יראה ובל ימצא :
o  בחמץ גמור עוברים על איסור זה בכזית חמץ (לדעת חלק גדול מהפוסקים).
o  חמץ שנתערב שלא במינו –
1. אם יש שישים כנגדו - אין עובר על איסור תורה, ואסור מדרבנן.
2. תערובת חמץ שיש בה כזית בכדי אכילת פרס, עוברים בה לכו"ע על איסור זה.
3. תערובת חמץ שאין בה כזית בכדי אכילת פרס – לשיטת הרמב"ם ע"פ השו"ע  עוברין על איסור תורה של בל יראה וב"י אף אם אין בכל חתיכה כזית בפנ"ע אלא שיש כלי שמצרף יחדיו את כל החתיכות, ואילו לשיטת המגיד משנה אין עוברין על איסור במקרה זה.
o חמץ שנתערב במינו – אם יש רוב היתר – בטל מן התורה ברוב ואסור בבל יראה וב"י מדברי חכמים בלבד.


• הגדרת חמץ גמור שנוהגים שלא למכור אינה ברורה דיה בפוסקים ועל כן נראה לענ"ד שיש לחלק את החמץ למספר דרגות:
i. חמץ גמור ממש – יש להחמיר ולא למכור בכל מקרה, כגון : עוגות, ביסקוויטים , וופלים , פסטות, קוסקוס, גלידה עם חתיכות של ביסקוויטים וכו'.
ii. חמץ בעין שיש בו כמות של פחות מכזית  – אמנם לא עוברים עליו בבל יראה וב"י לחלק גדול מהשיטות , אך מכיוון שזהו חמץ בעין, כל בעל נפש ראוי לו שיחמיר בכך ולא ימכור חמץ זה. בגדר זה כלולים שניצלים ומאכלים אחרים המצופים בפירורי לחם וכדומה, ואמנם שניצלים המצויים בקופסא אחת, הרי שהקופסא מצרפתם (לשיטת השו"ע) ויתכן שיהיה כזית בסך כל פירורי הלחם ועל כן דינם כבסעיף הקודם, שאין למכרם בכל מקרה.
iii. תערובת חמץ שבה החמץ לא נראה בעין ויש בו יחס של יותר מ15%   – עובר עליו בבל יראה ובל ימצא, וענוש בכרת על אכילתו ולכן כל בעל נפש ראוי לו שיחמיר ולא ימכור.

iv. תערובת חמץ שבה החמץ לא נראה בעין ויש בו יחס של פחות מ15%- 
ניתן להקל ולמכור כיוון שלא ענוש כרת באכילתו ולחלק מהפוסקים  לא עובר עליו בבל יראה וב"י. בגדר הנ"ל ניתן לכלול מרקים ותבלינים שמעורבים בהם עמילני חיטה. ויתכן שבחלק מהדברים הנ"ל תחשב התערובת כמין במינו ואז דינה קל יותר.
v. תערובת מין במינו – ניתן למכור אם יש רוב של היתר.
vi. תערובת חמץ הנעשית מתבואת חמץ ולא מעיסה – כגון : ויסקי , חומצת לימון  וכדו', יש להקל ולמכור כיוון שלחלק מהפוסקים  אין לחמץ זה הגדרה של חמץ גמור כיוון שאין שום טעם חמץ נרגש בו. ולטעם זה יש לכאורה מקום להקל גם בבירות, אלא שרבים נהגו שלא להכליל בירות במכירה ובעל נפש יחוש לעצמו, ובפרט במקום בו אין הפסד מרובה.
vii. טעם חמץ ללא ממשות  - אינו עובר עליו בבל יראה וב"י ומותר מן הדין להשהותו, ואעפ"כ ראוי למכרו, כגון : מאכל ללא חמץ שנתבשל בכלי חמץ.
viii. חשש חמץ – כל דבר שאין ודאות שמעורב בו חמץ ניתן למכור, כגון : קמח, סולת , מוצרים ללא הכשר לפסח, גרעיני גריסים, דייסת קוואקר וכו'.

• ראוי להדר ולהעביר את כל החמץ שאין מכליל במכירה, לגמ"ח מסודר שימכור את החמץ (וזוהי מכירה בכמות מסחרית) ויחלקו לעניים לאחר החג, וכך זוכה בשתי מצוות גם יחד – השבתת חמץ וצדקה לעניים.
• אין להכליל כלים במכירת החמץ , כיוון שלחלק מהפוסקים יצטרך להטבילם לאחר החג, וכן אין צורך למכור את החמץ הבלוע בכלים כיוון שהוא בטל מאליו או שבטל בביטול החמץ ועוד שתכשירי הניקוי הקיימים היום מנקים בצורה טובה כך שגם אם נשאר חמץ מסוים – הוא נפגם. בנוסף לכך, מכירת החמץ הבלוע בכלים הופכת את המכירה ל"לא רצינית" ויכולה לפגוע בתקפות המכירה .
• מכירת חמץ לישראלי השוהה בחו"ל: למרבית הפוסקים זמן איסור חמץ מתחיל ע"פ המקום בו שוהה האדם ולא ע"פ המקום בו ממוקם החמץ. עם זאת ראוי לחשוש  גם לזמן האיסור במקום בו נמצא החמץ ולכן עדיף למכור ע"פ הזמן המוקדם יותר (זמן האיסור במקום החמץ או זמן האיסור במקום בו שוהים הבעלים).
לגבי הקנייה מחדש של החמץ, צריך לציין בפני הרב שהוא ממונה להיות שליח לקנות  את החמץ מחדש מהנכרי לאחר הפסח רק לאחר סוף זמן האיסור במקום בו הוא שוהה, ואף אם הרב יקנה זאת קודם, זה יישאר בחזקת הרב עד סוף זמן האיסור במקום בו נמצאים הבעלים.

 

ד. תמרוקים ובשמים
• יש לחלק את התמרוקים למספר קטגוריות :
i. דברים הראויים למאכל – כגון : משחת שיניים, עדיף להשתמש רק בכשרות לפסח ואת השאר להכליל במכירת החמץ.
ii. דברים הבאים במגע עם הפה אך אינם ראויים למאכל – כגון : שפתון וכדומה  יש מקום להחמיר ולהשתמש בכשרים לפסח, אמנם מי שלא מהדר בכך אינו עובר על איסור. כמובן שאין צורך למכרם, כיוון שאינם ראויים למאכל.
iii. בשמים, שמפו ,סבון וכדו' – מעיקר הדין, כל מי שלא נוהג לאכלם  אין צריך כשרות לפסח, שאינם ראויים למאכל כלב . אמנם, מי שרוצה להחמיר על עצמו ויכול להשיג ללא טרחה מרובה מוצרים אלו הכשרים לפסח, יש לו על מי לסמוך . בכל מקרה , גם למחמירים אין צורך למכור את התמרוקים שאין עליהם הכשר ומותר להשהותם בפסח .
iv. חומרי ניקוי, סבון לשטיפת כלים – אין צורך בהכשר לפסח, כיוון שאינם ראויים למאכל, ואין לגוף כל הנאה מהם. (אמנם הנוהג לשתות אקונומיקה להנאתו, יכול להדר ולחפש אקונומיקה כשרה לפסח ומובטח לו שימצא  ) .
ה. קישוטי חמץ
• יצירות שנעשו ממוצרי חמץ, כגון : פסטות וכו' – אם החמץ נשאר כפי שהיה בתחילה – יש להחמיר לבערו או למכרו, אמנם אם נצבע, הרי שנפסל מאכילת כלב וא"צ לבערו .

ו. תרופות
• תרופות שאינן ראויות לאכילה (גלולות מרות, קפסולות וכו'), אין צורך למכרן ולבערן. יש צורך למכור רק את הסירופים או את כדורי המציצה שאין עליהם הכשר.
• חולה שיש בו סכנה, משתמש בכל התרופות כדרכו.
• חולה שאין בו סכנה :
i. בתרופות הראויות למאכל – צריך לחפש תרופות כשרות לפסח.
ii. בטבליות שאינן ראויות למאכל – א"צ הכשר ואעפ"כ יש עדיפות  לתרופות הכשרות לפסח.
• גם חולה שיש לו מיחוש בעלמא (כאב ראש, חום, כאב בטן) – יכול לסמוך על תרופות ללא טעם וללא הכשר. עם זאת, ראוי להדר אחר תרופות כשרות לפסח.
• רשימת התרופות הכשרות לפסח, מפורסמת ע"י קופות החולים.
• תרופת אקמולי ללא סוכר – כשרה לפסח.

ז. קטניות
• בניגוד למקובל לחשוב, עיקרה של הגזירה באיסור קטניות הוא דוקא בשל החשש של "אתי לאחלופי" , כלומר: חשש שיטעה בין תבשילי חמץ לתבשילי קטניות או בין קמח חיטה לקמח קטניות. טעמה של גזירה זו קיים גם כיום, אע"פ שהטעם הנוסף של חשש מתבואה המעורבת בשקי הקטניות לא קיים היום. על כן, אין להקל ראש במנהג זה, ובפרט יש חשיבות לאחוז במנהג אבות שהרי שורשו של חג הפסח הוא מסורת האבות – "והגדת לבנך". אעפ"כ, מכיוון שטעמו של המנהג שייך למציאות ימינו פחות משבעבר, ואין מצבים רבים בהם ניתן לטעות, יש מקום להקל למי שאין מנהג ברור במספר סוגיות מחודשות בדין קטניות, כפי שיפורט להלן.  אמנם מי שיש לו מנהג ברור מאבותיו ואין זה מנהג של טעות יש לו לאחוז במסורת אבותיו .
• הגדרת קטניות : גרעיני הזרע שזורעים אותו ומצמיח גרעינים כמותו, והזרע נאכל ולא נוסף עליו בשר (כמו בעגבנייה ומלפפון). אין קשר מחייב בין ההגדרה ההלכתית להגדרה הבוטנית הרווחת כיום.
• מיני הקטניות בהם יש להחמיר בכל מקרה :  אורז, אספסת, אפונה, גריסים, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת , כמון, כרכום, כרשינה, לוביה, לוף, עדשים, פול, פרג, פשתן, קימל, קטנית, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן.
• גם מוצרים המופקים מקטניות אלו אסורים במנהג זה, כגון קורנפלור וקורנפלס.
• בוטנים וסויה – לדעת הגר"מ פיינשטיין , אין כל איסור קטניות בבוטנים, כיוון שלא היו בשעת הגזירה, ועל כן מי שאין לו מנהג ברור מביתו, רשאי להקל בבוטנים. מסתבר שה"ה בסויה, שגם היא מוצר חדש (כמאה שנה), ולכאורה מי שאין לו מנהג ברור – יכול להקל במוצרי סויה . אמנם העולם נהגו להחמיר במוצרי הסויה.
• לפתית – לדעת רוב הפוסקים , הלפתית אינה חלק מגזירת הקטניות ממספר טעמים : הגרעינים שלה שחורים ולכן אין חשש החלפה עם חמץ, היא מתקופה מאוחרת ולא נכללה בגזירה,  היא אינה ראויה למאכל אדם כמות שהיא ויתכן שאף אינה ממיני הקטניות. על כן, אין להחמיר במוצרים המכילים לפתית, והמחמיר יש לו על מי לסמוך .
• שמני קטניות – שיטת הרב קוק ועוד פוסקים, שאין כל איסור בשמן קטניות מכיוון שהשמן מופק לפני שבאות הקטניות במגע עם מים , ובזה אפילו בחמשת מיני דגן אין חמץ, ועל כן, כל מי שאין לו מנהג ברור, יכול להקל בטיגון בשמן קטניות. מכל סוג שהוא.
o שמן כותנה – אין כל איסור , שאף אם הכותנה היא בגדר קטניות – אין היא ראויה למאכל כמות שהיא .
o שמן קנולה – מופק מלפתית ולכן אין כל עניין להחמיר בו.
o שמן סויה – יש מקום להקל בו יותר, מאחר וזהו מהמינים שלא היו בעולם בשעת הגזירה. לכן מוצרים המכילים שמן סויה (כגון: מיונז) ולא ניתן להשיג אלטרנטיבה עם שמן אחר, מותר להשתמש בהם לכתחילה.
• אין כל צורך להכליל את הקטניות במכירת החמץ, ומותר להשהותם וכן מותר להנות מהם בפסח.
• לקטן ולחולה מותר להאכיל קטניות, ולכן אין צורך לחפש עבור ילדים, תחליפי חלב ודייסות שאינן מכילות קטניות.
•  אכילת קטניות בערב פסח אחרי סוף השעה הרביעית - יש אחרונים המתירים ("אשל אברהם") ויש האוסרים ("חוק יעקב").  למי שאין לו מנהג ברור, יכול להקל ללא כל חשש.
• קטניות שנפלו לתוך תבשיל – בטלות ברוב  והתבשיל מותר לאכילה בפסח. ואמנם יש להוציא מהתבשיל את הקטניות שיכול, ובכ"מ אין לערב לכתחילה ואם עשה כן – יש לאסור התבשיל.

ח. מצה עשירה
• מצה עשירה, והיא מאפה הנעשה מקמח שנילוש במי פירות  או בביצים ללא מים כלל, לאשכנזים ראוי להחמיר מאד בדין זה, ואין זו חומרה של מנהג כקטניות , אלא חומרה מדינא כיוון שלשיטת הירושלמי, ולשיטת רש"י והראב"ד זה חמץ ממש, אלא שהוא בגדר של חמץ נוקשה. ועיין בשו"ת אגרות משה או"ח ד' צ"ח, שכתב שמסתבר כשיטת רש"י, ועל כן ראוי להחמיר בדין זה ואף לא להשהות מצה עשירה בימי הפסח אלא להכלילה במכירת החמץ. אמנם מי שמיקל להשהות מצה עשירה בפסח, יש לו ע"מ לסמוך שכן משמע מלשון המשנ"ב , אך כל בעל נפש ראוי לו להחמיר לעצמו.
• לזקן או לחולה התירו מצה עשירה, אך אין היתר לקטנים.
• בערב פסח, יש להתיר לאכול מצה עשירה עד חצות היום .

קיצור דיני הגעלת כלים לפסח

א. כללי

• בכל הנוגע לפסח, הנטייה ההלכתית היא לנקוט לחומרא משום חומרת החמץ. אשר על כן, כל כלי שיש לו תחליף וניתן לחסוך הגעלה (כגון: כלים חד-פעמים, תבניות אלומיניום וכו') עדיף להשתמש בו.
• בכלים אותם מגעילים, אין להשתמש (שימוש בחם) 24 שעות לפני ההגעלה.
• הכלים צריכים להיות נקיים לחלוטין. כתמי שומן שאינם ניתנים להסרה או חריצים שאינם ניתנים לניקוי - ניתן להכשירן ע"י ליבון קל של הכתמים/החריצים, ואח"כ הגעלת הכלים. כאשר לא ניתן לשרוף את הכתמים/חריצים, ניתן לחילופין להשרותם בחומר פוגם כאקונומיקה ואח"כ יגעיל הכלי.
• ידיות הכלים צריכות הגעלה ע"י עירוי מכ"ר, ואת הסדקים ונקודות החיבור לכלים יש להכשיר כנ"ל ע"י ליבון קל או חומר פוגם.
• ההגעלה צריכה להיות במים רותחים המעלים בועות.
• יש להשרות את הכלי בתוך מי ההגעלה לזמן קצר, כמספר שניות בלבד .
• בפסח אין להשתמש כלל בכלי ללא הגעלה משום חומרא דחמץ. לכן כל כלי שנגע ברותחין, אפילו היה זה כלי עשירי, מחמירין להכשירו בהגעלה בתוך כלי ראשון.
• לכתחילה, עדיף לשים את כל הכלי בבת אחת במים. אם לא ניתן – אפשר להגעילו לחלקים בתנאי שיגעיל את כולו.
• ליבון קל = חימום הכלי ע"י האש, כך שאם נוגעים בנייר וכדו' בצדו השני של הכלי, הנייר נחרך ומשחים.
• ליבון חמור = עד שיאדים הכלי ויעלה ניצוצות כאשר נוגעים בו בברזל או שתתקלף שכבתו העליונה. וכלי שנצרך הכשרה בליבון חמור, ויכול הוא להפגם ע"י לבון כנ"ל – אין להכשירו לפסח .
• הכלל של כבולעו כן פולטו הקובע את אופן ההכשרה הנצרך, נגזר :
o לאשכנזים – ע"פ התשמיש החמור יותר, ובשעת הדחק ניתן ללכת ע"פ רוב תשמישו .
o לספרדים – ע"פ רוב תשמישו.
• איסור כבוש  : כלים ששרה בהם איסור/חמץ צונן יותר מ24 שעות, צריכים גם הם הגעלה. ואם היה הדבר חריף (כגון : ויסקי כאיסור חמץ) נאסר הכלי אף בפחות מכך. הגעלת רותחין ודאי מועילה וכן הגעלה של השריית ג' יממות רצופות במים, עם החלפת מים כל 24 שע'.
• לכתחילה, יש לשטוף את הכלי שהוגעל במים קרים מיד לאחר הגעלתו, שלא יבלע מחדש מהמים החמים שעליו, אמנם אין זה לעיכובא .

 

ב. סירים
1. מגעילים אותם בכלי ראשון, היינו סיר גדול המחומם ישירות על האש.
2. אם הסיר בו מגעילים צריך גם הוא הגעלה, יש למלאו במים עד שפתו, וכשמעלה רתיחה ישליך לתוכו אבן או ברזל המלובנים באש כך שישפכו המים על שפתו של הסיר. ובמציאות היום שקשה ללבן אבן במטבח, ניתן להקל ולשפוך מים רותחין מכלי אחר (כגון קומקום) לתוך מרכז הסיר כך שמימיו של הסיר יגלשו ובלבד שיערה כך שהמים שיגלשו יהיו מים מתוך הסיר ולא המים שעירה. 
ג. צלחות
לפסח יש להגעיל בכלי ראשון בכל מקרה.

ד. סכו"ם
1. מאחר ויתכן שנשתמשו בסכו"ם בכלי ראשון, יש להחמיר ולהגעיל בכלי ראשון שע"ג האש.
2. אם אלו סכינים / מזלגות שנשתמשו בהן ישירות ע"ג האש (מנגל וכדומה) , ניתן להכשירן רק ע"י ליבון חמור.

ה. מחבתות
עדיף להכשירן בליבון קל. בדיעבד, אם הגעילן בכ"ר ע"ג האש, סגי בכך.
 מחבת טפלון :  לפסח - אין להכשירה כלל .

ו. תבניות אפיה
לפסח אין להכשירן מאחר ועשויות להנזק.

ז. כלי זכוכית
לספרדים : די להגעילן בהדחה טובה בלבד, ויש שהחמירו להשרותן ג' יממות במים ולהחליף מים כל 24 שע'.
לאשכנזים :  בפסח  לא נהגו להגעיל פרט לשעת הצורך גדולה כשאין כלים אחרים, יכול לסמוך ולשרותן 3 יממות רצופות ע"י החלפת המים כנ"ל. היום כשיש כלים חד פעמים בשפע, מן הראוי שלא להקל.

ח. כלי עץ: ניתן להגעילן אם אין בהם סדקים וחריצים.

ט. כלי פלסטיק
יש פוסקים  המחמירים בהגעלתם לפסח. פוסקים רבים מקילים  בדבר ובודאי שאפשר להקל בבקבוקי תינוקות וכדומה.

י. כלי חרסינה/ קרמיקה . פורצלן:  אין להגעילן לפסח.

יא. כלי אמאייל: אין להגעילן לפסח.

 


יב. הכשרת מדיח כלים :
יש לנקותו היטב , כולל פינוי השאריות המצטברות ברשת פתח הניקוז.לאחר מכן יש להמתין לפחות 24 שעות , ואז להפעילו, עם הרשתות בפנים וכן עם חומר הניקוי, בדרגת החום המקסימלית. במקרה של רשתות נפרדות לבשרי ולחלבי יש להפעיל את התוכנית בנפרד עבור כל מערכת של רשתות (ואין צורך להמתין בין שתי ההפעלות).
לחלק מהפוסקים , דין הכשרת מדיח כדין כלי ראשון שעמד ע"ג האש שצריך להטיל לתוכו אבן מלובנת, וכתחליף לאבן מלובנת ניתן לשפוך כליטר מים רותחים לתוך המדיח בשעה שהמים שבו מגיעים לרתיחה ואז להמשיך פעולתו , אמנם המיקל בכך יש לו ע"מ לסמוך , כיוון שעיקר הבליעה היא בעירוי.


י"ג. הכשרת מיקרוגל :
יש לנקותו היטב , להמתין לפחות 24 שעות,  ואז להפעיל את המכשיר לכ-10 דקות כאשר כוס מים בתוכו עד לאידוי כמות משמעותית מהמים שבכוס. רצוי להגעיל את צלחת הזכוכית ובכל מקרה לצפותה בניילון וכדו' כל שלא יניח עליה דברים באופן ישיר.
העצה הטובה לפסח היא לחמם בכלי פלסטיק אטומים לגמרי, ואז מספיק לנקות היטב ואין צורך בשאר הפעולות.

י"ד. תנור אפיה: יש לנקות את התנור היטב (רצוי לפגום את החמץ בדלתות התנור ע"י חומרי ניקוי). אחר כך יש להפעילו, עם הרשתות בפנים, בדרגת החום המקסימלית למשך כחצי שעה .
o יש המקפידים גם לצפות את דפנות התנור ואת דלתו (מבפנים) בנייר אלומיניום.
o אין להכשיר בפסח את תבניות החמץ של התנור  .
o את הרשתות יש להכשיר עם התנור ולצפותן בנייר אלומיניום.

ט"ו. פלטה חשמלית : לנקות היטב ולצפות בנייר כסף. הרוצה להחמיר יפעיל בנוסף את הפלטה לכשעה בחום מקסימלי.

ט"ז. שיש וכיור: יש לערות עליו מים רותחין מכלי ראשון, או לכסותו בכיסוי והטוב. הרוצה להחמיר יכול לנקוט בשתי הדרכים. בכיור חרסינה אשר לא כיסהו – יש להזהר שלא לערות מים רותחין על כלים היושבים בתוך הכיור.

י"ז. שלחן אוכל : יש לנקות היטב ולכסותו במפת ניילון וא"צ לערות עליו ברותחין .

י"ח. כירי גז : יש להכשיר רק את החצובות הבאות במגע ישיר עם הסירים. מעיקר הדין מספיק לכסות את החצובות בנייר אלומיניום. הרוצה להכשיר יעשה זאת בליבון קל. את שאר המשטחים יש לנקות היטב ואין צריך לכסות מעיקר הדין. התועלת בכיסוי המשטחים היא כדי שאם יפול מתבשיל על המשטח – לא תיאסר החתיכה שנפלה.
כיריים קרמיות: יש להפעיל על חום מקסימלי לחצי שעה ולאחר מכן לערות מים רותחים על שאר המשטח מסביב למבערים הקרמיים.

י"ט. מקרר : לאחר ניקויו היטב, מעיקר הדין אין צורך בכיסוי המדפים, אמנם ראוי להחמיר שלא להניח מאכל ממש על המדפים אלא בתוך כלי או ע"ג חוצץ אחר.

כ. גריל גז: לנקות היטב ולהפעיל על חום מקסימלי ל 15 דק' בערך. את הרשתות ושאר הרכיבים הבאים במגע ישיר עם אוכל יש ללבן בליבון חמור. רשתות מיוחדות אשר יש חשש שיינזקו בליבון חמור, אין להכשירם אלא יש לקנות רשתות חדשות.

ערב פסח וליל הסדר

ט. ערב פסח

• אין אומרים "מזמור לתודה" ו"למנצח".
• נהגו להפסיק כל מלאכה מחצות היום, ולעסוק רק במלאכות המותרות בחוה"מ :
o מלאכה לצורך הכנת מאכלי החג.
o מלאכת הדיוט.
o מלאכת אומן הנעשית בחינם ולצורך המועד.
o מלאכת דבר האבד.
o צרכי רבים.
o צרכי מצווה.
o עני שאין לו מה שיאכל, וצריך משכורתו למימון צרכי החג.
• אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח, כדי שיהיה היכר לאכילתו בליל הסדר ובכלל האיסור :
o עוגה העשויה משברי מצה קטנים, שצורתן ניכרת – אסורה בערב פסח.
o מעיקר הדין, כל דבר מאפה שנעשה מקמח מצה (שאין בו כבר צורת מצה) וממילא ברכתו "מזונות", מותר בערב הפסח . אעפ"כ יש המחמירין גם בכך , ומן הראוי להחמיר משום חביבות אכילת המצה בליל הסדר.
o אם עשו קציצות מבושלות מפירורי המצה, לכולי עלמא מותרות באכילה .
• מצה עשירה אין לאכול לאחר סוף זמן אכילת חמץ, ובשעת הצורך יש להקל עד חצות היום .
• לאחר סוף תשע שעות , אין לאכול כל מיני מזונות שהם, אלא רק פירות ירקות,בשר וכו' ובלבד שיגיע רעב לליל הסדר, שיאכל מצה לתיאבון.
• נוהגים לומר לאחר תפילת מנחה, סדר קרבן הפסח, ויש באמירה זו מעין תחליף לקרבן הפסח.
• סוף זמן אכילת חמץ – סוף שעה רביעית.
• סוף זמן ביעור חמץ – סוף שעה חמישית.

י. הכנות לסדר
• יש להדר אחר כלים נאים ויש ענין לשתות את ד' הכוסות בכוסות של כסף .
• יש הנוהגים ללבוש קיטל בליל הסדר, משום קדושת הלילה הזה.
• יש הנוהגים להניח קערה לפני כל בעל משפחה, ולכל הפחות יש להדר שתהיינה ג' מצות לכל בעל משפחה.
• סידור הקערה : ישנן מספר שיטות במנהג, וכל אחד ינקוט מנהג אבותיו בידיו, ואם אין לו מנהג ברור – מתפללי נוסח ספרד נהגו כמנהג האר"י.
o לשיטת הרמ"א : לפי סדר האכילה – הכרפס קרוב יותר, לאחר מכן המצות, אח"כ המרור והחרוסת, והרחוקים ביותר – הזרוע והביצה.
o שיטת האר"י  (כנגד י' ספירות הקבלה): ג' מצות – למעלה (חכמה, בינה ודעת), תחתיה – מימין הזרוע (חסד) ומשמאל הביצה (גבורה) ותחתיהן באמצע - המרור לברכה (תפארת). תחתיהן – מימין חרוסת (נצח) משמאל הכרפס (הוד) ותחתיהן באמצע – המרור לכורך (יסוד) והקערה עצמה רומזת למידת המלכות.
• מהכרפס יאכל פחות מכזית, ואם אכל יותר – לא יברך ברכה אחרונה, כיוון שיש ספק בדין זה וספק ברכות להקל.

יא. מנהגי הסיבה
• צורת ההסיבה היא השענות לאחור, הרפיית הגוף והטייתו לצד שמאל.
• לכתחילה יש להסב בכל ארבעת הכוסות, ובכל 4-5 זיתי המצה, שאוכלים בליל הסדר.
• בשעת הסעודה, כל המיסב הרי זה משובח, ומי שאין הדבר נוח לו – אינו חייב להסב.
• ישנן דעות בראשונים (ראבי"ה ורמב"ן) שבזמנינו שאין רגילות להסב, אין צורך בהסבה בליל הסדר.
• מנהג הספרדים : לא סומכים על שיטות המקילים ובכל אכילת מצה או שתית יין ללא הסיבה – צריך לחזור לאכול או לשתות !!! אשה שלא הסבה, יכולה לסמוך על השיטות שפטורה מכך ועל כן אין צורך שתשוב ותאכל בהסיבה .
• מנהג האשכנזים : סומכים בדיעבד על שיטות המקילים שאין צורך בהסבה כלל ולכן :
 בכוס שניה – יחזור וישתה, כיוון שנמצא בתוך הסעודה ומותר לו להרבות בשתיה ככל שירצה.
 בשאר כוסות – לא יחזור כי נראה כמוסיף על הכוסות, אמנם אם נשאר שיעור כוס  בתוך כוסו ואינו מוזג מחדש – יחזור וישתה  בהסיבה בכל הכוסות, שאז אינו נראה כמוסיף.
 במצת מצוה ומצה המוציא – יחזור, ואם אכל לפחות זית אחד בהסבה וקשה לו לחזור ולאכול את השני בהסבה – יש לו על מי לסמוך ולא לחזור.
 במצת כורך – אינו חוזר, מפני שיש פוסקים הסוברים שבכל מקרה אינו מיסב בכורך בגלל המרור שבו ובדיעבד סומכים על שיטתם.
 במצת אפיקומן – אם יכול לחזור ולאכול ועדיין לא בירך  ברכת המזון - יחזור ויאכלנו בהסבה . אם אכל שני זיתים לאפיקומן (כמנהג לכתחילה), והסב רק באחד מהם – פשוט שאינו צריך לחזור.
• אשה חשובה צריכה להסב, ובזמנינו שכל נשותינו חשובות (רבינו מנוח הגדיר אשה חשובה : "שהיא חשובה בפרי ידיה בת גדולי הדור אשת חיל יראת ה', אי נמי שיש לה עבדים ושפחות שאינה צריכה להתעסק בצרכי הבית") ראוי להדר לכתחילה ולהסב. אמנם, מי שאינה רוצה להסב, יכולה לסמוך על דברי הרמ"א  ע"פ שיטת הראבי"ה ולהקל בכך . ובדיעבד אם מקפידה להסב ואכלה ללא הסיבה, אינה חייבת לחזור ולאכול.

יב. מצוות ההגדה
• הסרת הקערה לאחר "הא לחמא עניא", באה כדי לעורר את הילדים לשאול ולכן יש להראות כאילו נסתיימה הסעודה ומפנים את השולחן, ורק לאחר "מה נשתנה" – מחזירים את הקערה למקומה.
• בכל ההגדה המצות צריכות להיות מגולות, ואילו בכל עת שמגביהין את היין ("והיא שעמדה", "לפיכך אנו חייבים להודות", "ברוך אתה ה' אשר גאלנו וכו'"), יש לכסות את המצות כיוון שהן חשובות מהיין.
• נשים חייבות במצוות ההגדה .
• מצוות ההגדה שייכת גם בבנות  שהרי גם כשתגדלנה הן תהיינה חייבות במצוות ההגדה, כיוון שאשה חייבת כאיש.
• בזמן קריאת ההגדה יש לתת דגש לילדים כדי שיהיו בעניינים. על כן – אין "לרוץ" מהר מדי, אך גם אין למשוך יתר על המידה.
• סיפור ההגדה צריך להיות באופן שירגיש הוא וירגישו בני ביתו כאילו כל מה שמספר נתקיים בו, וכך כתב בבתי הנפש לחיד"א : "הכוונה היא שהבן (או הבת) יראה שמחת אביו (או אמו) והתנהגותו ויבין מזה פעולת היציאה ממצרים, שלא את אבותינו בלבד גאל השי"ת, גם אותנו גאל עמהם, ואשרי הזוכה לקיים בליל הסדר מצוה זו בהתלהבות כתיקונה".
• מצוות סיפור יציאת מצרים , זמנה כל הלילה, ולכן לאחר שנרדמים הילדים אז הזמן להאריך ולספר לדבר וללמוד בעניני יציאת מצרים, ויכולים האיש ורעייתו לספר יחדיו עד השעות הקטנות של הלילה.
• יש הנוהגים לקרוא לאחר ההגדה את שיר השירים.
• כתב הבית יעקב על פרשת בא : "כל האורות שנתגלו בליל פסח ביציאת מצרים, הם מתגלים בכל שנה ושנה ולכן מרגיש אדם בעצמו בליל פסח שיש לו הארה ושמחה יותר משאר לילי יו"ט ושבת".
• אומרים קריאת שמע וברכת המפיל ללא הפסוקים, כיוון שזהו ליל שימורים.

יג. ד' כוסות
• שיעור רביעית :
 שיטת הגר"ח נאה – רביעית = 86 סמ"ק. רוב רביעית = 44 סמ"ק.
 שיטת החזו"א - רביעית = 150 סמ"ק. רוב רביעית = 76 סמ"ק.
• שיעור הכוס ושתיית היין :
o שעור כל כוס – רביעית, וניתן בהחלט לסמוך על השיטה המקילה של הגר"ח נאה, והרוצה להחמיר ולשמוח בשתיית היין – תבוא עליו הברכה.
o שיעור השתייה – לכתחילה ישתה כל הכוס, ולכל הפחות ישתה את הגדול מבין השיעורים :
 רוב רביעית
 מלוא לוגמיו (שיעור לחי אחת מלאה).
• לכתחילה יש להחמיר ולשתות את רוב הכוס בבת אחת עם הפסקות קלות, ובדיעבד אם שתה תוך כדי שיעור אכילת פרס (9-4 דק')  יצא ידי חובתו.
• עיקר ההידור ביין , הוא ביין היכול לשכר, שעל ידו מתעוררת השמחה. אמנם יש להזהר שלא ישתכר ויגיע  לכך שלא יוכל לקיים את מצוות ההגדה והאכילה כתיקונן. מי שחושש לשכרות, יכול לערב מיץ ענבים ביין , ואם קשה לו – ישתה מיץ ענבים בלבד.
• יש להדר אחר יין אדום, זכר לדם של תינוקות ישראל.
• גם נשים מצוות בשתיית יין, וכנ"ל יקפידו לא להשתכר.
• בין כוס ראשונה לתחילת ההגדה  מותר לשתות משקאות קלים. אם חשב בברכת הגפן לפטור את  המשקאות הקלים או שהיו מונחים לפניו - א"צ לברך שהכל, כיוון שנפטר בברכת הגפן .
• מנהג הספרדים לברך על הכוס הראשונה והשלישית בלבד, כשיטת הרא"ש וכפי שפסק השו"ע.

יד. אכילת מצה ומרור
• שעור כזית מצה הוא כשליש מצת מכונה, ולשיטת החזו"א השיעור הוא כשני שליש מצה , והרבה מהפוסקים נוקטים בשיעור הקל ובודאי למי שקשה עליו אכילת המצה – יש להקל. מי שקשה עליו מאד אכילת המצה, יכול להקל בכורך ובאפיקומן ולהחשיב חמישית מצת מכונה כשיעור זית.
• אוכלים את המצה ברציפות, ולא ישהה יותר מ4 דק' סה"כ תוך כדי אכילתו. אמנם , אם אוכל ברציפות ללא שהייה – א"צ למדוד זמנים. ובדיעבד, גם אם שהה עד 9 דק' יצא יד"ח אכילת מצה.
• עורך הסדר יטעם מהמצה עליה מברך לפני שמחלק לאחרים כדי שלא להפסיק בין ברכה לאכילה.
• מצות אכילת מצה בלילה הזה היא ממצה השמורה משעת קצירה, ועיקר ההידור הוא במצת יד. אעפ"כ  יוצא יד"ח גם במצות הרגילות שלנו ששמורות רק משעת טחינה.
• יש הידור מצווה בלאכול מצות שמורות כל שבעת ימים  וזאת משני טעמים :
o יש הסוברים שאע"פ שעיקר המצווה היא ביום הראשון, מכל מקום האוכל מצה כל שבעה מקיים מצווה.
o במצה שמורה משעת קצירה יש פחות חשש לחימוץ.
• שיעור המרור – כזית, ובחסה צריך למדוד ע"פ העלים כשהם דחוסים, וצריך שהנפח של החסה הדחוסה יהיה גדול מנפחה של קופסת גפרורים (שיעור מוערך של נפח זית = 28 סמ"ק).
• אם קשה לו לאכול כזית מרור – לא יברך עליו .
• המנהג המהודר במרור הוא באכילת חסה עם מעט חריין עליה, כדי להרגיש מרירות.
טו. אפיקומן
• יש לקרוא למנהג שהקטנים לוקחים את האפיקומן – "חטיפת אפיקומן" ולא "גניבת אפיקומן" על מנת לא לחנך את הילדים לגניבה.
• צריך לאכול את האפיקומן לפני חצות הלילה.
• לשיטת רש"י והרשב"ם – עיקר מצות אכילת מצה היא באפיקומן, ועל כן יש לכוון בברכת המצה לפטור גם את האפיקומן.
• האפיקומן הינו זכר לקרבן הפסח לחלק מן השיטות וזכר למצה הנאכלת עם הפסח לשיטות אחרות, ועל כן יש לכוון גם לזה וגם לזה.
• לכתחילה יש לאכול כשני זיתים לאפיקומן, בגלל שני הטעמים, וכן מפני חביבות המצוה ומי שקשה לו הדבר – יכול להקל.
• יש לאכול את האפיקומן עם קצת תאווה, ומי שלא עשה כן לא יצא ידי חובת אפיקומן , ולרש"י והרשב"ם לא יצא אף ידי חובת אכילת מצה, ועל כן יש להשאיר מקום "בבטן" לאפיקומן.
• מותר לשתות מים לאחר האפיקומן, ולכתחילה אין לשתות משקים אחרים עד שיישן כדי שישאר טעמו של האפיקומן בפיו .אם קשה לו הדבר, יכול לסמוך על הפוסקים המתירים לשתות משקאות קלים , קפה או תה.
• יש המחמירים שלא לצחצח שיניים לאחר האפיקומן, והמקל בכך יש לו על מי לסמוך.


טז. קיצור דיני יו"ט שני לבן א"י השוהה בחו"ל – רונן נויבירט

הקדמה
א. שליחי הסוכנות נחשבים כבני א"י גם אם שוהים יותר משנה בחו"ל, מאחר והסוכנות מגבילה את שהותם בחו"ל (פסקו של הרב גורן)
ב. אעפ"כ מחויבים הם לשמור חלק מדיני יו"ט שני מפאת המחלוקת.
ג. אוירת חג: חובה להסתובב בבגדי חג באזור בו מתגוררים יהודים.

איסור מלאכה בפרהסיא ובצינעה
ד. כל מלאכת חילול חג בפרהסיא אסורה לכולי עלמא.
ה. מלאכה הנעשית בצינעה אסורה לרוב הפוסקים (למעט הט"ז והמהרש"ל). שתי סיבות לדבר :


a. כדי לא להביא לזלזול בתקנת יו"ט שני.  כלומר, מפאת כבוד למקומיים וכדי שהם לא יבואו לזלזל ביו"ט שני אנו מחויבים לשמור חלק מדיניו.
b. כל דבר שבצנעה יכול להתגלות (רדב"ז, מג"א)
ו. גם מלאכת דרבנן אסורה מאותה הסיבה של מחלוקת – לא תתגודדו.
ז. מלאכה אשר יכולה להתבצע באופן מותר ביו"ט, מותר לעשות בצינעה מאחר וגם אם תתגלה, יתלו שהדבר נעשה בהיתר. לפיכך :
a. מותר לבשל ביו"ט שני עבור שבת, מאחר וניתן לעשות זאת בהיתר ע"י עירוב תבשילין,  וכן מותר להעביר אש.
b. מותר להדליק-לכבות אור מאחר וניתן לתלות שהדבר נעשה ע"י שעון שבת (אגרות משה או"ח ד' ק"ה)
c. מותר לטלטל מוקצה מאחר וניתן לתלות שזה נעשה בדרך מותרת. (וכמובן רק בצינעה)
d. אסור להפעיל מכשירים אלקטרוניים שאין דרך להפעילם בשבת (מחשב,טלויזיה, טלפון וכו)
e. אסור להתגלח לכו"ע כיוון שאין פרהסיא גדול מזה, אך מותר להתקלח כיוון שישנן דרכים מותרות לעשות כן ביו"ט.
ח. בשעת הדחק (בלבד!!!) ניתן להסתמך על הט"ז ולעשות מלאכות בצינעה באופן שאין סיכוי שהדבר יראה כלפי חוץ.
תפילות
ט. בחול המועד (שני של פסח וסוכות) יש להתפלל בביה"כ. כאשר הציבור מתפלל שמונה עשרה של יום טוב, יתפלל תפילת שמונה עשרה של חול. 
י. אם עבורו זה יום חול (כשמיני של פסח או שמחת תורה) יש להתפלל בבית את תפילת החול ויניח תפילין בצינעא בביתו. אם חסרונו בבית הכנסת יורגש (כגון כשיש רק ביכ"נ אחד באזור והשליח מוכר היטב בקהילה או שהינו אורח כבוד) , יש להגיע לאחר מכן לבית הכנסת (ולהשתדל להסוות את סימני הרצועות של התפילין).
יא. בהתפללו עם הציבור לא יעלה להיות חזן ולא יכה על ליבו ב"סלח לנו".
יב. אם אין חזן אחר וללא היותו ש"ץ התפילה תתבטל, יש על מי לסמוך (שיטת המהר"ם ב"ח) ויעלה כשליח צבור.
יג. עליה לתורה: בחול המועד ניתן לעלות באחד מארבעת העליות הראשונות (בהן גם הוא מחויב). ביום חול אינו עולה אא"כ זהו יום שני או חמישי ואש מותר לעלות באחת משלוש העליות הראשונות. בדיעבד אם קראו לו – יעלה ויברך.
יד. כהנים: יעלה לדוכן ויאמר את הברכה, ביון אם יש שם כהן אחר ובין אם לא.
טו. השלמת מנין: גם אם אינו מחויב בתפילה מסוימת (כגון: מוסף) יכול להשלים למנין.
הדלקת נרות, קידוש והבדלה
טז.  יש להדליק נרות בלא ברכה.
יז. אין לערוך קידוש וכמובן שאינו מוציא יד"ח את בני חו"ל.

יח. יש לערוך הבדלה בצינעא.
סדר שני
יט.  המוזמן לסדר שני לא יברך את הברכות למעט ברכות הנהנין.
כ.  ברכת הגפן יש לברך רק על הכוס הראשונה והשלישית ויכוון גם על הכוס השנייה והרביעית בהתאמה כיוון שיש ספק לגבי צורך הברכה בכוסות אלו.
כא. אין חייב לאכול כשעור מהמצות והמרור.
כב. אם הוא עורך הסדר, יתן למקומיים לברך הברכות. כמוכן יש לוודא שמקומי יקריא את הקטע של "כל שלא אמר ג' דברים אלו לא יצא יד"ח..."

 

שבת  שלום  ומבורך
שרגא פרוכטר – ראש הישיבה

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • המעודדים של העתודה

    המעודדים של העתודה

    תלמידי ישיבת בני עקיבא בגבעת שמואל הרימו את טורניר הגמר של ליגת העתודה בכדורסל, עד לזכייה הנכספת. האחדות שהייתה בין השחקנים (וגם בין האוהדים), האווירה החיוביות והשפה הנקייה הרימו את ההיכל לגבהים
    המשך לקריאה
  • ברכות לתא”ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    ברכות לתא"ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    אחרי שקידומו עוכב במשך כמעט ארבע שנים תחת גדי איזנקוט, מגיע אביב כוכבי ומחזיר את תא"ל עופר וינטר לפיקוד בשטח.
    המשך לקריאה
  • כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא”ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    אחרי שנים בהם תלמידי הישיבה מתנדבים ומשתתפים בחתונות שונות כ"משמחים" והתוודעו לזוגות שמתחתנים בלי הרבה חברים ומשפחה, החליטו התלמידים להירתם ולפנות למכון מאיר לאיתור זוג שישמח לסיוע בהפקת חתונה, בארגון חתונה באווירה שמחה.
    המשך לקריאה