מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת צו - על הקשר בין הקורבנות לליל הסדר | הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת צו - על הקשר בין הקורבנות לליל הסדר | הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת צו - על הקשר בין הקורבנות לליל הסדר | הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

אחת התחושות האנושיות של רוב בני האדם , היא ההרגשה שכל כמה שאשתדל להשתפר, להשתנות, להיות טוב יותר....בסוף הרצון יקרוס.  הרבה פעמים הרצונות והחלומות היפים של האדם להתקדם בחיים קורסים בפני המציאות. נשאלת השאלה – איך מצליחים לשמור על תחושת הגודל האישי ועל חווית ההתעלות, המתעוררות לפתע אצל האדם מכל סיבה שהיא, ולשמור על ההתעלות הזאת למשך תקופת חיים ארוכה ואפילו לתקופת חיים שלמה, ולא ליומיים – שלושה וזהו ?? כיצד ניתן להפוך את החיים לרצף של תנועות קדימה, ושהתנועות ישלימו אחת את השנייה לכדי מהלך רצוף של עלייה מתמדת? כיצד נוכל לעקור מחיי היום – יום את תחושת השגרה המייבשת ??

ייתכן שהתשובה טמונה בפרשתנו – פרשת צו.

בראשית הפרשה מופיע הציווי של בעירת אש התמיד על גבי המזבח , "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". כל בוקר מצווה הכהן "לרענן" את האש ע"י סילוק והרחקת הדשן (האפר) שנערם על גבי המזבח מהקטרת הקורבנות הקודמים. נשאלת השאלה – למה צריך שתהיה "אש תמיד" על גבי המזבח, אולי עדיף להדליק כל בוקר אש חדשה והיא לבד תדעך עד הערב, ואז למחרת להדליק שוב אש חדשה ?? ועוד קשה – למה ריענון האש ע"י סילוק הדשן , שזוהי בעצם עבודה טכנית לחלוטין , הינה חלק מעבודת הכהנים בבית המקדש ועבודה זו נחשבת כחלק מעבודת הקודש ???

ייתכן לומר שהפסוק שהבאתי בתחילת הדרשה – "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" , משמש את האדם כבסיס לכל חייו וזהו כלל גדול בתורה כולה.

איך ייתכן לכתוב בתורה – "אש תמיד" , הרי יש כאן לכאורה סתירה בין שני כוחות שסותרים זה את זה. האש מצד עצמה היא עוצמה אדירה שמתלקחת בתחילת הבעירה אך לאט לאט היא מתחילה לדעוך. לעומת האש מסמל ה- "תמיד" את ההיפך בדיוק, כי דבר שקורה כל הזמן = תמידי, הוא מייבש ומשעמם. פרשתנו מצווה על "אש תמיד" – אש כזו צריכים להבעיר כל הזמן, אסור לתת לאש הזו לדעוך וליכבות , אלא יש להילחם על בעירתה כל הזמן, למרות שמבחינת הטבע של האש היא רוצה לדעוך.

 

 

ייתכן שפרשה זו באה ללמד אותנו דבר חשוב מאוד. אולי אין סתירה מהותית בין אש לתמיד. האדם צריך להפוך את התמיד לדבר שלוהט ובוער כאש , ואת הלהבה האדם צריך לשמר שהיא תהיה סוערת ומתמדת. איך ניתן לעשות זאת ??

זה תלוי באדם. אם האדם ידאג להבערת המוקד הפנימי שמחייה את לבת האש, וישגיח כל הזמן שלעולם לא תיכבה , אז האש תישאר במלוא עוצמתה כל הזמן.

( זה מזכיר לי שעושים "על האש", דואגים כל הזמן שהאש תדלק ושלא תכבה.....איך ?? עוד נפנוף ועוד נפנוף,,,ויותר חזק – זהו תפקידו של האדם לדאוג שהבעירה תישאר באופן קבוע ).

אם האש תכבה ולו לרגע קט , יהיה קשה מאוד להעלותה מחדש ולחדש את עוצמתה. וזהו תפקיד האדם בכל יום ויום . האדם צריך להפוך את חיי היום – יום ,לחיים משמעותיים, סוערים, מחדשים . הימים יכולים להיות אפרוריים ומשעממים , אך זה תלוי באדם, בעיקר ביכולתו לעורר כל הזמן את האש הפנימית ולא לתת לעצמי לשקוע בעצלות ובבטלה. העצלות והבטלה יכולים לגרום לכך שהאש תיכבה, ותפקיד האדם לבעור וללהוט, להבעיר מידי יום את האש הפנימית.

א"כ – מה עושים בתכל'ס ???

נלחמים, מחדשים, לא מתעייפים, מוסיפים דברים חדשים לחיים, ודואגים לכך שהבעירה הפנימית תהיה תמיד במצב של "אש תמיד".

 

סיפר לי אחד הבוגרים שמשרת ביחידה מובחרת את הסיפור הבא . 

"הייתה לי שיחה עם חייל תוך כדי שמירה..............והוא סיפר לי על הקשיים שלו לקיים מצוות בצבא. קשה לי לקום ולהתפלל לפני כולם , ואז התחלתי לזלזל פעם אחת שהובילה את הפעם השנייה ואח"כ לאט לאט הפסקתי להתפלל. כך היה גם עם הציצית . הציצית הפריעה לי והכבידה עלי במדסי"ם וכך התחלתי להוריד אותה במדסי"ם ולאט לאט הזמן שלי עם הציצית עלי הלך והצטמצם".

 

ואז שאת אותו חייל את בוגר הישיבה : "תגיד, מה החזיק אותך" ?? איך את המצליח לשמור על קיום המצוות בצבא ??

עניתי לו כך – "לפני שהתחלתי את הצבא ידעתי שקשה לקיים מצוות בצבא, הכי קל להפסיק עם קיום המצוות. לכן החלטתי שכל יום אלמד שתי משניות , זה לוקח לי מעט זמן אך זה נותן לי את הכוחות הרוחניים לכל היום. סיפרתי לו שאני מקווה לעשות סיום ש"ס משניות בסוף הצבא".

 

ואז דיברנו על בעיית השחיקה בצבא . בצבא קשה, כל הזמן עייפים, נשחקים, ואם לא נוקטים אמצעי זהירות, הצבא הופך להיות משהו אפרורי , משעמם, ולכן החלטתי כל יום לחדש.

 

וזה בעצם מסביר את מה שכתבתי בתחילת הדברים :

קורבן העולה היה עולה על המזבח בוקר וערב ומתעכל כל הלילה. כאילו שהוא רוצה לומר לנו – אין הפסקה אפילו לרגע בפעולות הקודש בבית המקדש.

דורשי רשומות היו אומרים שאנו יכולים לקחת את הביטוי – "עולת התמיד" ובחילות אותיות נקבל תולע.

פעולת התולעת היא כרסום תמידי ואיטי וכך היא מצליחה להרוס דברים גדולים. כך גם אנחנו, צריכים לשמור על ענייני הקודש בבוקר ובלילה , כל הזמן ואז נוכל לעלות כל הזמן כלפי מעלה.

 

 

 

ואיך כל זה קשור לפסח  ???

מספרים על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שיצא עם שמשו בערב פסח לאחר חצות היום לטייל בשווקים וברחובות של ברדיצ'ב. בשוק הוא פגש גוי אחד , ואז רבי לוי יצחק שאל את אותו גוי – "האם אוכל להשיג אצלך מאותן סחורות האסורות על פי חוק" ???ענה לו אותו גוי : "וודאי , וודאי , יש בידי כל מה שתרצה".

המשיך רבי לוי יצחק להלך ברחובות ופגש גוי נוסף ועוד גוי ....ושאל אותם את אותה שאלה וקיבל את אותה התשובה.

ואז, פנה רבי לוי יצחק ליהודי ושאל אותו בלחש : "אולי יש לך מעט חמץ בביתך או ברשותך, אני מבקש לקנות מעט חמץ". "חמץ !!?? נבהל היהודי, חלילה , לא מיניה ולא מקצתיה.

פנה רבי לוי יצחק עם ידיו כליפ השמים ואמר לה' יתב' כך : "ריבונו של עולם, ראה את בניך הקדושים עמך בית ישראל. מלך רוסיה גדול ואדיר שכולם פוחדים ממנו, והוא שם ברחובות רבבות שוטרים וחיילים לפקח על חוקיו ואף על פי כן הסחורות שאסר, מצויות לכול. ואתה רק אמרת בתורתך הקדושה – "לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור...." ולא העמדת שוטרים ולו גייסות על כך, ובערב פסח מבעוד יום, אין למצוא אפילו משהו חמץ ברשותו של יהודי.

 

בכל השנה אנו מצווים על "זכירת יציאת מצרים", ואנו עושים זאת פעמיים ביום בקריאת שמע. בליל הסדר אנו מצויים לספר על יצי"מ , אנו מצווים במצוות התורה "והגדת לבנך" , וכמו שמפרש האונקלוס – "ותחוי לבנך" – תראה לבנך. תראה לו את יצי"מ כי זה קורה כאן ועכשיו. אנו משתחררים מכל השעבודים שלנו ומתחברים מחדש לבורא עולם שהוציאנו ממצרים.

ברגעים אלו של ליל הסדר אנו מספרים בהתרגשות גדולה על הברית שנכרתה בינינו לבין ה' יתב'. הברית הזו היא ברית נקייה וברית של אהבה בבחינת "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

לא ניתן לשגרה ולאפרוריות לקלקל לנו את ליל הסדר, לא נעשה את ליל הסדר כמו בשנה שעברה.. אלא נבוא לליל הסדר עם כוחות מחודשים ורעננים ונתרגש מהמעמד המיוחד של אותו ערב – ליל כריתת הברית עם בורא עולם , הולכים אחרי ה' יתב' באמונה שלימה – "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

 

וניתן ללמוד עניין זה גם לגבי הבן שאינו יודע לשאול :

נאמר בהגדה - "כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול". סדר מנייתם של ארבעת הבנים בהגדה שונה מהסדר בו הם מופיעים בכתוב בתורה
בפשט הכתוב בתורה מופיעה שאלת הבן הרשע ראשונה: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם: מה העבודה הזאת לכם" (שמות י"ב, כ"ה-כ"ז). לאחר מכן מוזכר הבן שאינו יודע לשאול: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות יג, ה-ח). שלישי במניין הוא הבן התם: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור: מה זאת" (שמות י"ג, י"ד), ושאלת הבן החכם מוזכרת אחרונה – בחומש דברים: "כי ישאלך בנך מחר לאמור: מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם". (דברים ו,

כ-כה ).

מהו ההסבר בסדר הבנים בתורה ??? מסביר המהר"ל (גבורות ה', פרק נ"ג)  שהתורה מונה את ארבעת הבנים בסדר עולה – מהשלילי לחיובי. ראשון מוזכר הבן הרשע. כפירתו של הבן הרשע הינה לרועץ ומונעת כל אפשרות להידברות רוחנית איתו, ועל כן הוא הנחות בבנים לפי התורה.

 

בלשון המהר"ל: "כי תחילה יש להסיר דעת הכפירה קודם הכל ... שכל זמן שיש כאן כפירה לא יבוא להכיר האמת". בשלב הבא מנויים הבנים לפי מדרגת ידיעתם, מהבור שאינו יודע לשאול, עובר לתם שידיעותיו מרובות יותר, ועד לחכם – בכיר הבנים, ובלשון המהר"ל: "ואחר כך ללמד כל אחד לפי השגתו ... וא"כ נתן הדעת לשאינו יודע לשאול, ואחר כך לתם ומעלה אותו יותר בידיעה, ובפרשת ואתחנן לבן החכם שמעלה תמיד בידיעה."

נחיתותו של הבן הרשע אל מול יתר הבנים נלמדת אף מיחס הכתוב אליו. לכל אחד מהבנים קוראת התורה בלשון האינטימית: "בנך". כך בבן שאינו יודע לשאול: "והגדת לבנך", בבן התם: "כי ישאלך בנך" וכמובן בבן החכם: "כי ישאלך בנך". אבל ביחס לבן הרשע משדר הכתוב ריחוק והתכחשות: "כי יאמרו אליכם בניכם" – לשון ריבוי, שאיננה אישית, לשון ריחוק . בלשון המהר"ל (שם): "ובכולם נאמר בנך חוץ מן הרשע ... כי בנך הוא מיוחד והחשוב, אבל הרשע אין מיוחד לכך נאמר דרך כללית והיה כי יאמרו אליכם בניכם".
אם אכן לפי התורה הבן הרשע נחות ביחס לאחיו, מדוע בלשון ההגדה מופיע הבן שאינו יודע לשאול אחרון במניין הבנים ???
ניכר כי ההגדה מסתייגת מאוד מהבן שאינו יודע לשאול. המענה לבן שאינו יודע לשאול ,הינו בדיוק אותו מענה לו "זוכה" הבן הרשע, כאילו מבקשת ההגדה לרמוז לנו כי דין אחד לשניהם לרשע ולבן שאינו יודע לשאול. בלשון המהר"ל (שם): "ותשובת הרשע לומר אליו בעבור זה עשה ה' לי רמזה התורה במי שאינו יודע לשאול, מפני שהוא שייך גם כן לשאינו יודע לשאול ... שהרי הבן שאינו יודע לשאול אין לו שום עסק במצוות כלל" (ולכן דינו כמו הבן הרשע) . ברוח זו מובא בחיבור דברי נגידים על ההגדה של פסח, המיוחס למהר"י כ"ץ, חתנו של המהר"ל: "וכיון שאינו יודע לשאול הוא לא רחוק הרבה ממדרגת הרשע."

 

נשאלת השאלה - מדוע מקבל הבן שאינו יודע לשאול יחס כל כך מרוחק, אם כל גנותו מסתכמת בכך שאין ביכולתו להקשות ולשאול  , הוא לא מסוגל ??
מובא בדברי נגידים, שהביקורת על בן זה נעוצה בכך שהוא אינו חש צורך לשאול, הוא אפאטי, הוא אפרורי, "לא מעניין אותי" , הכול אצלו מיושן . האדם הרגיל נוטה להקשות, לשאול ולברר סוגיות הקרובות לליבו .  התנהגות הבן שאינו יודע לשאול מבטאת את האפטיה והריחוק שהוא חש כלפי עולם היהדות. אדיש בן זה לקורות העם היהודי, ואף ליל הסדר המיוחד אינו מעורר בו עניין, ומטעם זה הוא מופיע בתחתית מניין הבנים בהגדה . במילותיו של בעל דברי נגידים : "אבל הלא גם הוא כיון שאינו שואל כלל על המצות נראה שאין לו שום שייכות אל המצות".
התשובה שניתנת לבן שאינו יודע לשאול נועדה לעוררו משוויון נפשו. אנו מטלטלים את הבן שאינו יודע לשאול, מוציאים אותו מאדישותו באמרנו לו: "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" – אותה עבודת ה' בה אתה נוטה לזלזל, היא שהצילה את חיינו. האמונה היא שהוציאה אותנו ממצרים: "ועל כן שפיר שייך אליו זו התשובה בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. לעוררו בחשקות ,ליקח חלק במצוות האלו להבינו שכוח גדול שיש לבן שבעבורן הייתה הגאולה."

 

 

 

 

 

ברוח זו מסביר הרב קוק  (עולת ראי"ה, ח"א, ל"ט) את העוצמה הגלומה בתשובה לבן שאינו יודע לשאול. זיכרון המעשים שעשה ה' לנו ביציאת מצרים הינו מקור הכוח של העם היהודי לדורותיו. סיפור יציאת מצרים מנער את כולנו מאדישותנו, מחייה את אמונתנו, ובלשונו: "כל מגמתן של הגדולות, אשר עשה ה' במצרים עמנו, הייתה בעבור זה, בעבור שהננו עם שומר אמונים, שהרשמים של המעשים הגדולים לא יסורו מאתנו לנצח, ועדי עד הננו שואבים מאוצרים אור חיים ודעת קדושים. "חדשים לבקרים רבה אמונתך", ובעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים."

לסיכום :

הלימוד גם מפרשת השבוע וגם בהגדה מבטא את הצורך להתרענן, להתחדש , לא להיכנס לאפאטיות, לא לתת לחיים לזרום , אלא לדאוג לכך שכול חיינו יהיו בבחינת "אש תמיד".

נבוא לליל הסדר עם הרבה עוצמות כדי להתקרב לה' יתב' בערב חשוב זה של כריתת הברית עם ה' יתב' שהוציא אותנו ממצרים והפך אותנו מעם של עבדים לעם סגולה.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • ישיבת בנ”ע רעננה אלופת הישיבות

    ישיבת בנ"ע רעננה אלופת הישיבות

    אליפות הישיבות התיכוניות בכדורגל ננעלה במכללת גבעת וושינגטון עם זכיה של ישיבת בני עקיבא רעננה שגברה בגמר על מטה בנימין
    המשך לקריאה
  • עשו ואל תעשו לפני הבגרות במתמטיקה

    עשו ואל תעשו לפני הבגרות במתמטיקה

    לא משנה כמה למדתם ותרגלתם, הנה הדברים החשובים לדעת לפני הבגרות במתמטיקה שנכתבו על ידי ד"ר מרב הרץ מנהלת תיכון ומורה למתמטיקה באולפנת בני עקיבא אמנה בכפר סבא
    המשך לקריאה
  • אולפנת בני עקיבא באר שבע זכתה באולימפיידת החלל ע”ש אילן רמון

    אולפנת בני עקיבא באר שבע זכתה באולימפיידת החלל ע"ש אילן רמון

    לא פחות מ-226 בתי ספר מכל הארץ שמידי שבוע התמודדו עם אתגריים מדעיים ומחקריים. את המקום הראשון תפסו תלמידות אולפנת בני עקיבא "חן במדבר" מבאר שבע והן יקבלו מענק כספי לטובת פעילויות חברתיות.
    המשך לקריאה