מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת קורח- החופש הוא הדבר האמיתי/ ראש הישיבה הרב מאיר טויבר

פרשת קורח- החופש הוא הדבר האמיתי/ ראש הישיבה הרב מאיר טויבר

פרשת קורח- החופש הוא הדבר האמיתי/ ראש הישיבה הרב מאיר טויבר

ודאי כיף ושמחה להיות משוחרר מכבלי השגרה ולהיות חופשי ומאושר לנפשך, ואכן כך הוא – יהודי בן חורין הוא –"שלא עשני עבד".

תלמידי החביבים והיקרים
ערב שבת שלום !
הנה התחילה לה החופשה הגדולה. ודאי כיף ושמחה להיות משוחרר מכבלי השגרה ולהיות חופשי ומאושר לנפשך, ואכן כך הוא – יהודי בן חורין הוא –"שלא עשני עבד".
החופש הוא הדבר האמיתי – אני עומד מול עצמי ומול רצונותיי ושאיפותיי . כפי שהזכרנו את שיר הילדים "הכל אני יכול בחופש הגדול".  כן – הכול אני יכול, כמעט אין מי שיעצור אותי בדרך.
התחושה הזו, הכמיהה הזו לחופשיות מהווה לא פעם אבן נגף בחיים היומיומיים בישיבה. לא פעם בודאי שאלתם את עצמכם -  מדוע אני צריך להיות מחויב למסגרת? מדוע הכפייה הזו  מדוע רוצים כל המבוגרים הללו לחסום אותי כשלא בא לי?
ואכן שאלה זו גדולה היא ומחייבת הסבר .
אנא הטו אוזנכם ושמעו כמה הרהורי דברים העולים מפרשתנו –  כולנו יודעים את דברי רש"י המקשר, על פי חז"ל, את טענותיו של קורח לפרשת ציצית המופיעה בפרשה הקודמת. מגיע קורח וטען טענה הגיונית – אם טלית רגילה צריכה פתיל תכלת כדי להזכיר את מציאות ה' – טלית שכולה תכלת – כולה "שמיים-כסא הכבוד" ומדוע צריכה ציצית ?
לנו נשמע כל הטיעון הזה לא רלוונטי ועוסק בדקדקנות מיותרת לכאורה אך אולי ניתן להסביר כי השאלה של קורח יוצאת בעצם כנגד מושג הגבולות, המסגרות, הפעולות המדוקדקות המרגיזות מול האופק האינסופי של השמיים הכחולים והים הגדול.
הבה נתרגם זאת לעולמנו – הולך בחור אל הים, מטייל הוא וואדי בארץ ישראל שלנו – העולם חי, מאיר, תוסס, מלא צבעים ותנועה, הוא קורא אלינו להיבלע בתוכו, ל"זרום" בתנועתו החופשית. הדבר הזה מפתה מאוד, גדול מאוד, מענג מאוד.
אכן זוהי חוויה טהורה ומענגת. אך הבה ונשאל – אם אכן החוויה והעונג הם התכלית הגבוהה ביותר? האם כל חוויה נכונה? האם כל התרגשות של הנפש, בריאה היא? אולי יש סוגי כיפים שמענגים מצד אחד אך הורסים בעת ובעונה אחת ? כולנו יודעים כי אכילה מופרזת, שתיה לשוכרה או סמים רח"ל מענגים את האדם – אך הנזק – עצום. אדם הופך חולני, מכור ואף אלים בעת ובעונה אחת עם עונגו וחוויתו.
יותר עמוק מזה – האם יכול להיות שמרוב רצון להנות מן הרגע אדם מפספס את הכשרונות האמיתיים שלו? אנו יודעים שיותר מענג לישון מאשר ללמוד –  האם מוצדק להשאר בור ועם הארץ ?
דתן ואבירם קוראים למצרים בפרשתנו "המעט כי מארץ זבת חלב ודבש העליתנו",האם הם השתגעו לגמרי, האם מצרים היא "ארץ זבת חלב ודבש"? וכן עם ישראל הנזכר בפרשה הקודמת בחיים הנפלאים במצרים אומר - "זכרנו את הקישואים ואת האבטיחים אשר נאכל במצרים חינם" חינם? האם באמת לא עבדו? באמת היה הכל נפלא, שכבו על מיטתם והגיע משלוח קישואים ישר לסלט שלהם ?
אלא אמירה זו מבטאת עניין אחר – במצרים לא היתה לי אחריות על עצמי, אחרים אמרו לי, אחרים קבעו לי, זהו ה"חינם" ובארץ ישראל, זו שאנו אמורים להגיע אליה עוד מעט -  יש אידיאלים, צריך להגשים ולבנות, להתאמץ ולעמול – וזה לא רצו העצלנים הנהנתנים – רצו לבהות בחלל האוויר ולקבל הכל מן המוכן, העיקר לא לקחת אחריות והדבר הזה הורס את הנפש.
קורח חתר לאינסופיות התכלת כי הדבר שחרר אותו מהמחויבות לחתור למטרה, מהידיעה שעולם שכולו שמיים – לא קיים במציאות. היהדות מלמדת אותנו כי התמכרות לחוויות מורידה מתחת לאדמה ובולעת את האדם  ולא מעלה לשמיים ומרחיבה את האופק.
החופש האמיתי הוא להבין שהקב"ה נתן בי כח גדול ועצום וככל שאמצא "פתיל תכלת" אחד, רק אחד - אבל ברור מכוון ומדויק, אדע את סוד החופש האמיתי – להיות מי שאני, היכן שאני, לדבוק בערכים שלי, בשורשים שלי, באופי האמיתי שלי. לא יבלבלו אותי קולות וצבעים שלא שייכים אלי המביאים אותי לשכוח מי אני ומה מטרתי.
אכן החופשה היא אתגר – לעשות כמעט הכל – ולא לשכוח מי אני ומה איכותית היא דרכי.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה