מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת שופטים - הקשר בין היציאה למלחמה לבין הנחת תפילין / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת שופטים - הקשר בין היציאה למלחמה לבין הנחת תפילין / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת שופטים - הקשר בין היציאה למלחמה לבין הנחת תפילין / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

בפרק כ', פסוקים א' – ט', עוסקת פרשתינו בזהות היוצאים למלחמה:
א כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמֹך לא תִירָא מֵהֶם כִּי יְקוָק אֱלֹקיךָ    עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
ב וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם:
ג וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם:
ד כִּי יְקוָק אֱלֹקיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:
ה וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ  פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ:
ו וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ:
ז וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה:
ח וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם, וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ:
ט וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם".

פרשייה זו עוסקת ביציאה למלחמת הרשות. לפני היציאה לקרב, עומד הכהן משוח המלחמה ומדבר לפני החיילים, היוצאים לקרב. בין השאר, אומר הכהן, כי ישנם שלושה סוגי אנשים, שאינם רשאים לצאת למלחמה:

מי שבנה בית חדש ולא הספיק לחנוך אותו, מי שנטע כרם ולא הספיק עדיין ליהנות מפירותיו ומי שארש אשה ועדיין לא נשא אותה לאשה. הסיבה לאי יציאתם, נעוצה בעובדה שאינם מסוגלים להיות מרוכזים במלחמה וזאת בשל הדברים המטרידים את מחשבתם. זוהי הסיבה לכך, שהכהן מצווה אותם לחזור לביתם.

ממשיך הכהן ומציין סוג נוסף של אנשים, שמצווים לחזור לביתם: " האיש הירא ורך הלבב". הסיבה לציווי זה באה בשל החשש, שמא אדם הירא ורך הלבב עלול להמיס את לבב אחיו במלחמה ולגרום לנסיגתם של שאר החיילים עד מפלתם בפני האוייב חלילה.

המשנה במס' סוטה, פרק ח' משנה ה', מביאה מחלוקת תנאים, בשאלת זהותו של "האיש הירא ורך הלבב". מיהו אותו האיש המוזכר בתורה:
" רבי עקיבא אומר: הירא ורך הלבב - כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה.
רבי יוסי הגלילי אומר: ירא ורך הלבב - זהו המתירא מן העברות שבידו, לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו, שיחזור בגללן.
רבי יוסי אומר: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, הרי הוא הירא ורך הלבב".
לדעת רבי עקיבא, כוונת התורה במילים " האיש הירא ורך הלבב" היא לאדם שאיננו מסוגל לראות כלי נשק שלופים, אנשים פצועים או הרוגים. ר"י הגליל סבור, כי הכוונה היא לאדם שפוחד מן העבירות שבידו ומכיוון שמלחמה היא מאוד מסוכנת, עלול הקב"ה להיפרע ממנו על העבירות שבידו בזמן המלחמה. רבי יוסי מסכים עם הפירוש העקרוני של ר"י הגלילי, אך טענתו היא, שהתורה התכוונה לעבירות שתוקפם מדאורייתא.
הגמרא שם, בדף מ"ד ע"א קובעת, כי העבירה שבגללה האדם איננו יוצא למלחמה היא:    " הסח בין תפילה לתפילה". כלומר, אדם שמפסיק ומדבר בין הנחת תפילין של יד לבין הנחת תפילין של ראש, איננו רשאי לצאת למלחמה.
קביעת הגמרא, כי אדם שסח בין תפילין של יד לתפילין של ראש, איננו רשאי לצאת לקרב, לכאורה, אינה נשמעת הגיונית. האם בשל עבירה קלה כ"כ, לכאורה, אדם לא ייצא להילחם באויבים?!
נראה להסביר, כי הדוגמא שמציינת הגמרא לאיש הירא ורך הלבב מעבירות שבידו, איננה דוגמא נקודתית. יש כאן מסר מאוד עמוק. תפילין של יד מסמלים את עולם המעשה. לעומת זאת, תפילין של ראש - מסמלים את עולם המחשבה. בהביאה דוגמא זו של הפסקה בין תפילין של יד לתפילין של ראש, מלמדת הגמרא נקודה חשובה ביותר:
אסור להפסיק בין עולם המחשבה והדיבור לבין עולם המעשה. ישנם אנשים, המצטיינים במחשבות ובדיבורים, אך כשמגיעים הדברים לידי מעשה – הם פשוט נעלמים. לעומתם, ישנם אנשים, העסוקים כל חייהם בעשייה, אך כל פעולותיהם נעשות ללא חשיבה ותכנון.
פרשיית " האיש הירא ורך הלבב" מלמדת אותנו, שאסור לנתק בין שני עולמות אלו. מי שסח ומפסיק בין תפילין של יד (עולם המעשה) לבין תפילין של ראש (עולם המחשבה) איננו רשאי לצאת למלחמה. הוא עלול להשפיע לרעה על האווירה בזמן הקרב.
המלחמה שמדובר עליה כאן איננה דווקא מלחמה של אוייב אנושי. מרגע שאדם קם בבוקר עד לכתו לישון, יום יום, הוא מצוי בקרבות קטנים או מלחמות גדולות, המאיימות על עצם קיומו. הדרך היחידה, שבה ניתן להבטיח הצלחה בכל התמודדות העומדת לפתחנו היא אך ורק בחיבור בין היד לבין הראש – בין המחשבה לבין המעשה.
זהו הקשר המהותי בין היציאה למלחמה (כל מלחמה) לבין מצוות התפילין.
כשהגמרא מביאה דוגמא לעבירה מסוג זה שעליה יש לחזור מן המלחמה ואסור לו להתייצב לקרב: "השח בין התפילה (תפילין של יד) לתפילה (לתפילין של ראש)- עבירה היא בידו וחוזר עליה מצבא המלחמה".
הירא ורך הלבב - רבי עקיבא אומר כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה רבי יוסי הגלילי או' הירא מעבירות שבידו ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם שלא יבינו שהם בעלי עבירה והרואהו חוזר או' שמא בנה בית או נטע כרם או ארס אשה
יש להבין את הדוגמא שנבחרה על ידי חז"ל כדי להסביר מי האיש הירא ורך הלבב שישוב מן המלחמה לביתו, מכל המצוות של דברי סופרים דווקא מי שמסיח דעתו בין תפילין של יד לתפילין של ראש. היא העבירה הכל כך משמעותית לחזרה מערכי המלחמה?
י"ל שעבירה זו אינה רק מעשה נקודתי, אלא היא מייצגת דרך חיים לא נכונה – גישה מוטעית ומעוותת. תפילין של יד מכוונת למעשה ידיו של האדם, לחלק המעשי של האדם, היינו: קיום מצוות. תפילין של ראש מכוונות כנגד המוח, הרומזות על המחשבה, על המדרש, היינו: הצד הרעיוני שבמצוות. ביהדות: הפרקטיקה והתיאוריה שלובים זה בזה. "גדול התלמוד" ומדוע? "שמביא לידי מעשה". על כן אמרו חז"ל: מי ששם חיץ בין ערכים ובין יישומם, בין יראת ה' ובין דקדוק במצוות, הוא חייל גרוע! הוא לא יצליח במלחמה, מוטב לעצמו ולחבריו שלא יצא למלחמה ולא יסכן את כולם ואת עצמו בשדה- הקרב. מי ראוי שישאר בחזית? אלו המשלבים מדרש עם מעשה. ולפיכך הביאו את הדוגמא הזו שמאחוריה יש השקפת עולם ברורה לשלווה ולמלחמה.
משל למה הדבר דומה? ליזם שרכש חלקת קרקע כדי להקים עליה בניין גדול שיכיל דירות וחנויות בגדלים שונים. לשם כך צריך לשכור את שירותיו של אדריכל שיהיה בעל כישרון ובעל ניסיון שיוכל לנצל את השטח כראוי ולהכיל בתוכו כמה שיותר שטחים בנויים אותם יוכל היזם לשווק ולמכור.
האדריכל לצורך זה מרכז צוות גדול של מהנדסים ויועצים בתחומים שונים שיסייעו לו לתכנן את הבניין: מהנדס חשמל, מהנדס אינסטלציה, יועץ בטיחות, יועץ מעליות ועוד כהנה וכהנה מהנדסים ויועצים בתחומים שונים וחשובים. יזמים פקחים וממולחים דואגים לצרף לצוות התכנון גם איש ביצוע, אדם שעסק בבניה באופן מעשי, אחד כזה שצבר ידע וניסיון בהקמת מבנים גדולים ומורכבים. כי רק אדם כזה מסוגל להבין איזה השלכות מעשיות ותקציביות יש לכל פרט בתוכניות שמכינים המהנדסים והיועצים.
מבחן ההצלחה של כל תוכנית הוא הביצוע. ישנו הבדל עצום בין התיאוריה לבין המעשה. קל מאוד לחשוב, לדמיין לתכנן אך קשה מאוד לבצע. כך זה בחיים בכל תחום שהוא. ישנו מרחק גדול בין "כך היה אומר" לבין "כך היה מונה". אדם רוצה הרבה דברים והוא מתקשה להוציאם אל הפועל. כך זה בגשמיות ועל אחת כמה וכמה ברוחניות. החכמה הגדולה, העבודה העצומה, היא להוציא אל הפועל, הלכה למעשה, את כל מה שלמדנו בבית המדרש.
"אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", וודאי שהפשט הפשוט הוא שבאו חכמים לשבח את מי שתלמודו ברור ונהיר לו והוא כמונח לו בידו. אך מדוע אמרו: תלמודו "בידו" ולא בראשו או בליבו, מקומות אשר בדרך כלל מסמלים את משכנה הטבעי של החכמה?.
יש כאן גם רמז לדברינו. היד מסמלת את המעשה והביצוע, לעומת הראש המזכיר את החכמה ואת הידע. חז"ל רצו לשבח את מי שיודעים להוציא את תלמודם מהכוח אל הפועל, את אלו שיודעים לבצע את מה שלמדו גם כאשר הם יוצאים לעולם המעשה, לכן אמרו: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו".
מידי בוקר בסיום תפילת שחרית אנו אומרים את דברי חז"ל על הפסוק: "הליכות עולם לו" – "אל תיקרי הליכות אלא הלכות", ומכאן למדו שכל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ולכאורה צריך להבין מדוע, אם כן, לא נכתב בפסוק מפורשות: "הלכות עולם לו"? גם כאן חז"ל רצו לרמוז לנו כי "הליכות עולם לו" מבחן ההצלחה הוא בקשר שבין קיום ההלכות שבמוח ובמחשבה להליכה שהיא המעשה בפועל. האם גם אז אנו מקיימים את : אם בחוקותי תלכו.
וכך נאמר בפרשתנו : "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" ומפרש רש"י על האנשים שלא פוסקים מלחקור ולחפור, ולא נותנים לעצמם להתהלך בתמימות עם הקב"ה, הרה"ק החידושי הרי"מ זצ"ל הביא את המשל על שר אחד שהיה לו סוס יקר מאד והוא שמר אותו מכל משמר. יום אחד רכב עליו לעיר אחרת, וחשש מאוד מפני גניבתו, על כן הכניסו לאורווה ועל הפתח העמיד שומר שישמור עליו שלא יגנבהו. וכדי שהשומר לא יירדם, יעץ לו השר שיתעמק במחשבות ובחקירות שונות ועמוקות הטורדות את האדם ולא נותנים לו מנוח.
באישון לילה קם השר ויצא אל השומר. מצאו מתעמק במחשבותיו, שאלהו השר על מה אתה חושב? אני מתעמק בשאלה : כשתוחבים מסמר בקיר, היכן נעלם העץ שהיה מקודם במקום המסמר? יפה מאד – אמר השר, היטבת לחקור. עברו כשעתיים ושוב יצא השר אל השומר ושאלו: נו, ועל מה אתה עכשיו חושב ? השיב השומר : "אני חושב וחוקר מה קורה כשאוכלים את הביגלה להיכן נעלם החור" ?.... נפלא, אמר לו השר וחזר לישון. בעלות השחר מצא השר שוב את השומר טרוד במחשבותיו האופפות אותו, ופנה אליו: ועל מה אתה חושב עכשיו? אני חושב, איך יכול להיות שהאורווה סגורה, ואני יושב על יד הפתח תפוש במחשבותיי, והסוס לפתע נעלם?...
והנמשל, פשוט מאד – כשאדם עסוק בחקירותיו התפלות, בא היצר הרע וגונב ממנו את שכלו הישר... כי מי שכל מעמד חייו תלוי בחקירות ודיונים, במחשבות והרהורים, בספיקות וקושיות, ומחשבותיו מנותקות מן מבחן המעשה, ידוע ידע היטב כי ברבות הימים "יעלמו סוסים מאורוותו". ה"שכל הישר" ייגנב, ייאבד, ויעלם. ועל כך אמר הפסוק : "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – אל תחקור אחר העתידות.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לאחר 4 ימי מסע: ישיבת כפר הרא”ה סיימו את ”מסע מי-ם לעם”

    לאחר 4 ימי מסע: ישיבת כפר הרא"ה סיימו את "מסע מי-ם לעם"

    במסע צעדו התלמידים בעקבות הרב נריה זצ"ל שיצא מירושלים להקמה ולעשיה הגדולה שלו, לישיבת בנ"ע כפר הרא"ה - עשייה שהיא מהפכה.
    המשך לקריאה
  • אזכרתו של מו”ר הרב אברהם צוקרמן זצ”ל

    אזכרתו של מו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל

    אזכרה למו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל היום - יום חמישי, ט"ז בחשוון (14/11) בשעה 15:45 בבית העלמין כפר הרא"ה. הציבור מוזמן
    המשך לקריאה
  • בקשתה האחרונה של ניצולת השואה

    בקשתה האחרונה של ניצולת השואה

    שרה פרייליך ז"ל הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון. בעבר היא ביקשה שביום הלוויתה לא ישכחו אותה. תלמידות אולפנת הדר גנים התייצבו.
    המשך לקריאה