פרשת שופטים/ הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

בפרק כ' פס' א', עוסקת התורה בעניין היציאה למלחמה:
" כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי יְדוָד אֱלֹקיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
הנצי"ב, בפירושו "העמק דבר" שואל, בין השאר,  מהו הקשר והצורך בשלוש המילים האחרונות בפסוק זה: " המעלך מארץ מצרים"? מדוע מזכירה התורה את היציאה ממצרים, בהקשר ליציאה למלחמה?
התשובה לשאלה זו זוקקת הסבר מעמיק יותר של הפסוק כולו.
בתחילת הפסוק, מתארת התורה מצב בו האדם יוצא למלחמה נגד אויביו ורואה צבא חזק וגדול מולו ומצויד בכלי נשק מתוחכמים, אזי מצווה אותו התורה לא לפחד מצבא האויב. התורה מנמקת את דבריה בסיבה אחת בלבד, לכאורה:
אל תפחד מאוייב זה, על אף יתרונו הרב, כיוון שה' אלוקיך עמך. ה' נמצא אתך בזמן המלחמה ולכן אין משמעות לכך שצבא האויב רב וחזק ממך. ה' עושה את המלחמה והוא זה שמכריע את הקרב.
אך יש עדיין לשאול, מה פשר שלוש המילים האחרונות, הבאות בסוף הפסוק הנ"ל: "המעלך מארץ מצרים"?
נראה, כי הנצי"ב מיישב את הדברים באופן נפלא. מבאר הנצי"ב, כי, חשוב לדעת, שבזמן מלחמה, הקב"ה נמצא בתוך מחנה ישראל. סיוע לדברים ניתן למצוא בפסוקים מפורשים, שבאו קודם לכן, בספר דברים, פרק כ"ג, פס' י' – ט"ו:
י - כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכול דבר רע.  יא  - כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מיקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה לא יבוא אל תוך המחנה.  יב - והיה לפנות ערב ירחץ במים וכבוא השמש יבוא אל תוך המחנה.  יג -  ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ.  יד - ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרת בה ושבת וכיסית את ציאתך.  טו - כי ידוד אלודיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחנך קדוש  ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך".
בפסוק ט"ו כתוב, כי הקב"ה ממש מתהלך בקרב מחנה ישראל, היוצא למלחמה ולכן על כל אחד מהחיילים לשמור על עצמו בצורה נקייה וטהורה. עניין זה מתקשר גם למילים, המופיעות בפרשתנו: "כי ה' אלוקיך עמך".
כעת ניתן להסביר בצורה נפלאה את פירושו של הנצי"ב,  בענין המילים: "המעלך מארץ מצרים". הנצי"ב מדבר על כך, שבזמן מלחמה, משרה הקב"ה את שכינתו על עם ישראל, בכל מקרה, ללא שום תנאים.
לכן, המילים המופיעות בסוף הפסוק: "המעלך מארץ מצרים", מתקשרות בצורה נפלאה להסבר הכללי, אותו הבאנו לעיל. התורה רוצה לומר לנו בפסוק חשוב זה, כי הקב"ה מתהלך בקרב מחנה בני ישראל בזמן מלחמה, בכל מקרה, ולא רק כאשר בני ישראל זקוקים לכך. המילים הללו באות ללמד את כולנו, כי על אף שארון הברית לא מצוי עמנו – הקב"ה עדיין ובכל אופן מתהלך בתוך מחנה המלחמה ועוזר לבני ישראל לנצח. זו גם הסיבה, שהתורה מזכירה את העובדה, שהקב"ה העלה את בני ישראל מארץ מצרים, בהקשר זה. כשבנ"י יצאו ממצרים, לא היה איתם ארון ברית ובכל אופן, הקב"ה הלך איתם בעמוד ענן ביום ובעמוד אש בלילה והציל אותם מכל מיני קשיים ופורענויות.
בפסוק שהבאנו בתחילת דברינו, מלמדת אותנו התורה, שכאשר יוצאים למלחמה, אין ממה לפחד, כי הקב"ה נמצא אתנו תמיד ושומר עלינו מכל רע, גם כשנדמה לנו שאין הדבר כך. ההוכחה לכך היא מיציאת מצרים, כשארון הברית לא היה אתנו  ובכל אופן הקב"ה שמר עלינו מכל רע. הדבר בא לידי ביטוי, כאמור, במילים: " המעלך מארץ מצרים".
דברי הנצי"ב החשובים הללו, מלמדים אותנו שיעור חשוב בעניין היציאה למלחמה, בעיקר בנושא הביטחון בקב"ה.