פרשת שמות-הבה נתחכמה/ מנחם אדלשטיין, מורה לתנ"ך, אולפנת בני עקיבא צפירה

כדי לפתור את הבעיה הדמוגרפית של ישראל, הציע פרעה לשעבדם. הוא ממנה “שרי מסים״ (פרק א', פס' י״א) כדי לגייס, לא כסף (כרש"י על דרך הדרש), אלא מכסת עובדים לעבודות ציבור. וזה מקובל בימים ההם, ולכן לא אמור לגרום להתנגדות. התחכמות פרעה היא, שמעשהו נראה כלפי חוץ הגיוני, אך כוונתו האמתית נסתרת. כך פעלו, לא פעם, שונאי ישראל בתקופות שונות, כולל בשואה. פרעה ציווה להגדיל את אחוזי הגיוס, כנראה בהדרגה, שיהיו גבוהים מהמקובל, עד ששעבד, כנראה, את רובם. אולי תרץ זאת בתחילה, כי יש מצב חרום, ואז, שוב, הגיוני להתגייס לעבודה. אבל כעבור זמן, כשהעם היה משועבד, השאיר את "מצב החרום", אך לעם כבר קשה להתנגד. אגב, נכון שהם עבדו קשה, וזה כתוב, אך אין מקור בתורה הסובר, שהם סבלו רעב. על תלונותיהם הידועות- "סיר הבשר", ושפע הדגים והירקות, התורה לא נאמר שהם שקרנים. כידוע, התגוררו בנ"י בארץ גושן, שהייתה ידועה בפוריותה בזכות שפע מים. לכן הושיב שם יוסף את אחיו הרועים, ואכן היה שם גם ירקות ודגים. כמו כן הם המשיכו לגור בבתיהם, ולא במחנות עבודה (כפי שמעתי, לא רק מילדים...).                                                                                                          ועוד תחכום: כדי שיעבדו ברצון, הציג את עבודתם כמשימה לאומית חשובה באמת! פרעה הטיל עליהם (פס' י״א) לבנות ערים חדשות, פיתום ורעמסס, שיהיו גם ערי “מסכנות״- מחסנים ששימשו לאחסון מזון, נשק, וכד׳ ,לשעת חרום, כמו שעשה, יוסף בשנות השובע. מקובל על החוקרים, כי העיר רעמסס הייתה בירת מצרים, שמיקומה במזרח דלתת הנילוס. העיר קרויה ע"ש אחד פרעון משושלת שנקראה רעמסס. חלקה הדרומי של העיר היה מיושב בתקופות קודמות באוכלוסייה ממוצא כנעני, ואכן זה מתאים לנאמר ב "בראשית", שהייתה זו העיר בה ישבו בני ישראל בבואם למצרים (ראה פרק מ"ז, י"א). ממנה יצאו לחופשי בסופה של השעבוד, ראה "שמות" י"ב, ל"ז. גם ממקורות מצריים משמע, שבנו שם ממגורות, אותם בנו נתינים זרים, ונמצאו שם מבנים מלבנים שיוצרו מחומר ומקש, כמסופר בתורה.
לדעת החוקרים, מקור השם "פיתום" הוא "פי אתום", שפרושו במצרית עתיקה- בית (האל) אתום, אל השמש, האל המצרי הראשי (לא השה). אם כן, ערים אלו חשובות, היו בסמוך למקום מושב בני ישראל, בארץ גושן, ולכן אך הגיוני להטיל על יושבי חבל זה לבנות ערי מסכנות לתועלת ופיתוח האזור. לפרעה הייתה, כאמור, מטרה נוספת, והוא חתר אליה בשיטת "פה רך", אותה מתאר יפה המדרש.