מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת שמות - הוא סנה הוא סיני / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת שמות - הוא סנה הוא סיני / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת שמות - הוא סנה הוא סיני / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

בפרשה זו, מצווה ה' את משה להנהיג את בני ישראל בצאתם מארץ מצרים. באחת הפעמים בהם פונה ה' אל משה בעניין זה, מתקיים דו-שיח מרתק ביניהם. אני מבקש לנתח קטע זה ולהסיק ממנו עניין חשוב מאוד, בנוגע להנהגתו של משה.
 
בפרק ג' פס' י' – י"ב, כתוב:
 
י -    " ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים:
יא - ויאמר משה אל האלקים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל
       ממצרים:
יב - ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את-העם ממצרים
        תעבדון את האלהים על ההר הזה".
 
קטע זה איננו פשוט כלל וכלל. כדי להבין את הקטע לאשורו, יש להבין, לאיזה אות מתכוון הקב"ה כשאומר למשה בפס' י"ב: וזה לך האות"?
 
בשאלה זו התחבט רש"י, והביא שני הסברים לכך:
 
א. " ויאמר כי אהיה עמך. השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
שאמרת: "מי אנכי כי אלך אל פרעה", לא שלך היא כי אם משלי – "כי אהיה עמך".
וזה המראה אשר ראית בסנה לך האות כי אנכי שלחתיך ותצליח בשליחותי וכדאי אני להציל כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אוכל כך תלך בשליחותי ואינך ניזוק. וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים? דבר גדול יש לי על הוצאה, זו שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלשה חדשים שיצאו ממצרים.
ב. ד"א - כי אהיה עמך  וזה שתצליח בשליחותך לך האות על הבטחה אחרת שאני מבטיחך שכשתוציאם ממצרים תעבדון אותי על ההר הזה, שתקבלו התורה עליו והיא הזכות העומדת לישראל.
נראה, כי עצם העובדה שרש"י, בכבודו ובעצמו, נאלץ להביא שני הסברים לבאר את פס' י"ב, רק מחדדת את הקושי בהסברו של פסוק מורכב זה.
אמנם נראה, כי אף אחד מן הפירושים של רש"י איננו מתיישב עם פשט הפסוק.
לפי ההסבר הראשון המובא ברש"י, האות שה' מתכוון אליו הוא הסנה, ואילו המשך הפסוק,
 העוסק במתן תורה, מובא כמענה לשאלתו של משה (על פי הסברו של רש"י) מהי הזכות של בני ישראל לצאת ממצרים?
 
הסבר זה קשה מכמה בחינות:
ראשית, לפי פשט הפסוק משמע, לכאורה, כי האות שה' מתכוון אליו הוא מתן תורה, שהרי כתוב:
"...וזה-לך האות כי אנכי שלחתיך - בהוציאך את-העם ממצרים תעבדון את-האלקים על ההר הזה – כלומר, האות הוא מתן תורה. א"כ, כיצד מבאר רש", כי מדובר באות של הסנה?
זאת ועוד. מפירושו הראשון של רש"י עולה, כי שאלתו של משה אל הקב"ה בפסוק י"ב הייתה: מהי הזכות של עם ישראל לצאת ממצרים, ואילו לפי פשט הפסוק משמע, כי שאלתו של משה עוסקת בדבר כשירותו כמנהיג להוציא את בני ישראל. כלומר, נראה כי לדעת משה, עם ישראל בוודאי זכאי לצאת משעבוד מצרים, אלא ששאלתו ותמיהתו היא מדוע דווקא הוא נבחר להנהיג את העם ביציאה זו? מהי הזכות שנפלה בחלקו?
יתכן שבשל שתי קושיות אלה, נאלץ רש"י להביא את פירושו השני. ברם, גם פירושו השני של רש"י, לכאורה, אינו מתיישב יפה עם פשט הפסוק:
לפי פירושו השני של רש"י, האות הוא אכן מעמד מתן תורה וחרף העובדה, כי לפי הסבר זה, מתיישב פשט הפסוק עם הסברו של רש"י, אך אליה וקוץ בה. כיצד יתכן להסביר, כי האות שנותן הקב"ה למשה כדי שיאמין ויבטח בו הוא אות האמור להתרחש בעתיד, והרי כוחו של אות הוא בכך שהוא מתרחש באותו רגע או בזמן מאוד סמוך לנתינתו?
 
לכן נראה, כי בכל אחד מן הפירושים המובאים ברש"י, ישנו קושי ועל כן נראה, כי עלינו למצוא הסבר אחר כדי ליישב את הפסוקים כאן.
נראה, כי ניתן למצוא הסבר נפלא ומתיישב על הדעת בפירושו של האדמו"ר מסוכטשוב, בפירושו 'שם משמואל':
" וירא והנה הסנה בוער באש – ובמדרש דסנה משל לעם ישראל, ועוד שם, דכמו הסנה השפל מכל האילנות – כן היו ישראל שפלים וירודים למצרים.
ויש לפרש – שפלים בעיני עצמם וע"כ, אף שהיה אותו הדור במצב רע מאוד ובמ"ט שערי טומאה – מכל מקום זכו לגאולה מהשי"ת, כמו שנאמר: "אני את דכא אשכון, וקול דודי דופק". וכן יש לפרש טענות משה רבינו ע"ה: "מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים" והי"ת השיבו: "כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה", כי משה רבינו, מחמת ענוותו היתירה, שהיה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה ...לא היה יכול לצייר בנפשו שהשי"ת יהיה עמו , על כן אמר מי אנוכי שפל אנשים, רועה צאן , כי אלך אל פרעה – מלך גדול.
 
ואמר עוד "וכי אוציא את בני ישראל ממצרים" – כי עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ולא יחשיבו אותי ללכת אחרי אל ארץ העמים, גדולים ועצומים מהם – והשי"ת השיבו: "כי אהיה עמך" – היינו שמחמת זה עצמו שאתה שפל בעיניך – אהיה עמך, וכבר דברנו בהפרש שיש בין "אתך" ל"עמך", ש"עמך" משמע בדומה ושווה לך...וזה לך האות כי אני שלחתיך, היינו מראה הסנה, שמורה בשביל שפלות ישראל בעיני עצמם , כמוהם כמוך – בשביל עניין זה אנוכי שלחתיך, וידוע שכח המשלח בשליח ושלוחו של אדם כמותו, ועוד זאת "בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה", אף שהוא שפל שבהרים, וכבש"ס מגילה".
 
נראה, כי דברי ה'שם משמואל' מיישבים את העניין בשלמות.
מילת המפתח, העוברת כחוט השני, בכל שלב ושלב בשיחה שבין הקב"ה לבין משה היא שפלות.
משה רבינו שואל את הקב"ה שתי שאלות:
שאלה ראשונה: "מי אנוכי כי אלך אל פרעה", כלומר, אני איש שפל ונמוך, רועה צאן פשוט, אינני ראוי להוציא את בני ישראל מארץ מצרים ולעמוד לפני מלך גדול כפרעה?
 
שאלה שניה: "וכי אוציא את בני ישראל מארץ מצרים", כלומר, אינני נחשב אצל בני ישראל כדי שישמעו בקולי, באומרי להם, כי עומד אני להוציאם ממצרים ולנצח איתם ביחד גויים גדולים ועצומים מהם?
 
תשובות הקב"ה הן:
א. "כי אהיה עמך" – דווקא בשל העובדה, שכל כך השפלת את עצמך, בחרתי בך למנהיג לעם ישראל והאות שנתתי לך הוא הסנה, הבא לבטא את הסיבה לבחירתך. הסנה הוא השפל בצומח ואתה משה הוא השפל באנשים ולכן נבחרת להנהיג את בני ישראל ולהוציאם ממצרים.
ב. בנוסף, כאשר תצאו ממצרים, תעבדו את האלוקים על ההר הזה הווה אומר: הר סיני, שהוא כידוע ההר השפל ביותר בין ההרים.
המסר של הקב"ה כלפי משה הוא, שבני ישראל מתחילים את דרכם כאנשים שפלים בעיני עצמם, והמנהיג הנבחר הוא אדם השפל והעניו ביותר מבין כל בני האדם. הסימן הוא הסנה השפל, וסימן לעתיד הוא קבלת התורה על הר סיני – ההר השפל והנמוך ביותר.
קשר זה בין הר סיני לבין הסנה בא לידי ביטוי גם במדרש אבכיר:
"והנה הסנה בוער- אמר הקב"ה: ע"י שנאה ששנאו אחיו ליוסף – ירדו למצרים, ובשבילו אני נגלה בסנה וגואל אותם, שנאמר: גאלת בזרוע עמך, בני יעקב ויוסף סלה".
וכן מובא ברבינו בחיי, שם:
"הוא סנה הוא סיני – כתיב הכא: והנה הסנה בוער באש וכתיב: בסיני: וההר בוער באש".
 
מן הדברים הללו עולה, כי קיים קשר מילולי בין המילה סנה לבין המילה סיני, אך מעבר לכך, קיים אף קשר ענייני: הן הסנה והן הר סיני מבטאים את השפלות ואת הענווה.
 
לסיכום, פרשייה זו מלמדת אותנו, מדוע נבחר דווקא משה רבינו להנהיג את עם ישראל. השפלות והענווה, המצויים במשה, הם אלה שהיוו גורם מרכזי לבחירתו כמנהיג. המכנה המשותף בין הסנה, הר סיני ומשה עצמו, הם השפלות והענווה.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה