מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת שמות/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת שמות/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת שמות/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

בס"ד, טבת תשע"ח

שלום רב.

אנו מתחילים השבת את ספר שמות , ספר הגלות והגאולה , ספר זה מתחיל לספר על עם ישראל ומפסיק לספר על היחידים כמו שהיה בספר בראשית. ישבתי והתלבטתי על מה לכתוב – למה הוזכרו שוב שמות בני ישראל שבאו למצרים, הכרת הטוב – מידה חשובה מאוד שבאה בכמה היבטים בפרשה, האותות שמשה מקבל מה'........ אך החלטתי לכתוב הפעם על נושא חשוב מאוד : להתחיל להסתכל גם על האחרים ולא רק על עצמי. לקחת אחריות על עצמי , על החברים ועל עם ישראל . ניתן ללמוד מעניין זה תובנות לחיים ואני בטוח שתלמיד או בוגר שייקח את הדברים המובאים לעיל באופן משמעותי, זה ישפיע על כל ההסתכלות שלו על החיים בכלל. העיקרון הוא – לא אני במרכז !!!

אז קדימה ...

משה רבינו יוצא אל אחיו

בדורות האחרונים, ובפרט בשנים האחרונות, יוצאים הרבה ספרים שמתארים את תולדות חייהם של גדולי ישראל. בד"כ הספרים הללו מראים לנו איך כבר מילדות ראו את המידות והגדלות של הילד, ושהוא עתיד לצמוח ולהיות גאון. הרבה פעמים הספרים הללו גורמים לאדם מן השורה בושה, שהרי האדם אומר 'אני לא למדתי בגיל חמש את כל הש"ס, אז אין לי סיכויים וכו'. מה גם, שזה לא לגמרי אמיתי, כי לא מתארים את ההתמודדויות ואת הנפילות, שהרי לכל אדם ישנם התמודדויות מידי יום ובהם הוא לפעמים מתמודד בצורה חיובית אך לפעמים יש לו נפילות . בסיכומם של דברים, הספרים האלו מראים לנו מה הסיבה שצמח אותו התלמיד חכם למה שהוא היה.
כשהתורה מספרת לנו על גדול הגדולים, על משה רבנו, לא מסופר מדוע דווקא הוא זכה להיבחר ולהיות המנהיג של עם ישראל . התורה סותמת בפסוק  "ותרא אותו כי טוב הוא". במה התורה כן מאריכה?? התורה אומרת: "ויגדל משה ויצא אל אחיו, וירא בסבלותם". אנחנו צריכים לזכור, שמשה רבנו גדל בארמון. חי עם כל מנעמי העולם ,הוא מסודר, אך הוא מחליט לצאת אל אחיו. אומר רש"י על פסוק זה: וירא בסבלותם- נתן עיניו וליבו להיות מיצר אליהם. קודם כל הוא יוצא. אין לו שום סיבה לצאת? – אך הוא יוצא מן הארמון, והולך אל אחיו.
במדרש רבה א, כ"ז כתוב: "מהו וירא שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר חבל לי עליכם מי ייתן מותי עליכם שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד" יש כאן שתי דרגות. לא תמיד אנחנו יכולים לעזור, אבל זה לא פוטר אותנו . האדם מחוייב להזדהות, להביע שותפות, אמפטיה. עוד לפני שמשה עוזר, הוא אומר: 'מי ייתן מותי עליכם'. לאחר מכן הוא גם מנסה להרים ולעזור בפועל.

רש"י מוסיף דבר נוסף: 'נתן עיניו' – צריך גם לשים לב , להסתכל לצדדים ולראות את הסובב אותנו.

יש סיפור על ר' אריה לוין, הצדיק העצום, היה משגיח בישיבת 'עץ חיים'. אז הוא עמד בהפסקה, והוא
מסתכל על הילדים. ראה אותו אחד המלמדים שם, ושואל אותו: על מה אתה מסתכל? הזמין אותו ר' אריה להביט יחד איתו. לאחר חמש דקות, שואל ר' אריה את המלמד: מה ראית? אז הוא מספר שהוא שם לב על דוד שרץ בלי כיפה, ומשה שהציציות שלו לא מספיק ארוכות וכו'. ואז הוא שואל את ר' אריה מה אתה ראית? ענה ר' אריה לוין: ראיתי את דוד שהוא רזה. אני אברר מה קורה איתו בבית, אולי יש לו בעיות. משה – הבגד שלו קרוע – צריך להביא לו בגד........שני אנשים רואים את אותה התמונה וכל אחד רואה משהו אחר.
השאלה היא, מה אתה לוקח ועל מה אתה נותן את ליבך, משה נותן את ליבו לדברים שסובבים אותו.
כולנו יודעים שבהמשך הפסוקים נאמר על משה: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". דבר אחד תלוי בשני. מה שנאמר על משה שהוא "יצא אל אחיו" – הכוונה היא לא רק יציאה פיזית אל אחיו אלא גם לצאת מהאגואיזם שלך. צא והתבונן. אל תסתכל רק על עצמך , תסתכל על אחיך , על הסובבים אותך .מי שאגואיסט לא יכול לתת ולעזור. כשאדם עניו – הוא לא חושב על עצמו. אדם כזה שיוצא מהסתכלות רק על עצמו ומביט על אחיו , רק הוא יכול לשמש כמנהיג של עם.
אם נתבונן בעניין ההסתכלות על אחיו , נראה שיש כאן כמה דרגות: משה רבנו רואה איש מצרי מכה איש עברי: 'ויטמנהו בחול'. ביום השני הוא רואה שני עברים ניצים. לאחר מכן הוא הולך לבאר ורואה את הרועים מתעמתים עם בנות יתרו: 'ויקם משה ויושיען'. אומר הספורנו דבר מעניין : בכל שלושת המקרים משה מתערב. וכך הוא כותב: "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ומצד האחווה התעורר לנקום". במקרה השני: "מפני היות כל אחד מהם אחיו לא התעורר להנקם, אבל הוכיח במישור" - שניהם אחים שלי, אז אסור לנקום – אבל אני לא יכול להתעלם, אז הוא נותן לפחות מוסר. ההתעוררות במקרה הראשון זה התעוררות שהאח סובל, והיה עניין לנקום באוייב. אבל גם מה שקורה בתוך אחיך, משהו לא בסדר – תלך ותתקן. גם זה לתת עיניו לאחיו. במקרה השלישי של בנות מדין, הוא לא נוקם ולא מוכיח, אלא: "בהיות שני בעלי הריב נכרים לא התעורר להנקם, גם לא הקפיד לישר ארחותם בתוכחות מוסר, רק קם להושיע את העשוקים מיד עושקיהם" הוא בא לפתור את הבעיה. יש פה עוול, וצריך לתקן אותו. אך אני לא הולך לחנך את האנשים.
על משה רבנו נאמר "ויצא אל אחיו" – וירא בסבלותם'. למה משה רבנו זכה להגיע להנהגה? -כי הוא יצא אל אחיו-עם ישראל .
איך העניין הזה קשור אלינו – בני הישיבה היקרים ???
אנחנו נמצאים בישיבה , בבית המדרש , וגם כאן , בתוכנו , יש כאלה שצריכים עזרה רבה. העזרה יכולה לבוא בעניינים רוחניים, גשמיים , בעצה טובה , אולי אפילו בהקשבה לבעיות החבר . באופן כללי, אנו צריכים להתרגל לעניין הזה של 'וירא בסבלותם'. לראות מה החברים שלי בישיבה צריכים , מה החברים בסניף צריכים , מה עם ישראל צריך , במה אני יכול לעזור ?

אני מתפעל ומשבח את הבחורים שמתנדבים ועוזרים בפועל לילדים הזקוקים לעזרה, ומקדישים לטובתם זמן. האם יש דבר יותר גדול מזה? – זה לא רק דבר גדול לכשעצמו, אלא זה מרגיל את האנשים לצאת ולראות בצרת כלל ישראל. זהו רווח לכל החיים.
אך לא רק בעניינים הגשמיים צריכים את ה- "וירא בסבלותם": ודאי שישיבה צריכה לחנך גם ל'וירא בסבלותם' בעולם הרוחני. לפעמים אנו יודעים על חבר שצריך סיוע רוחני , אולי אלמד אתו קצת אמונה , קצת מוסר ואולי גמרא .........מה אנחנו יכולים לעשות, כדי לקרב את ישראל לאביהם שבשמיים כדי שיבינו שע"י קיום מצוות אנחנו לא סובלים ומקריבים, אלא מקבלים חיות - 'וחי בהם'. 
יש סיפורים לאלפים על גדולי ישראל האמיתיים ועל ה'וירא בסבלותם' שלהם. מסופר על ר' שלמה זלמן אויירבעך, איזה רגישות הייתה לו לאנשים שסובלים. כל ערב פסח, הוא היה הולך וקונה בקבוקי יין מאשה
אלמנה שהייתה גרה בשכנותו. האישה הזאת, כשבעלה היה בחיים – היה להם בית מסחר ליין, והוא נסגר. וכל ערב פסח הוא היה הולך ומגיע אליה, ושואל אותה מה את אומרת על הבקבוק הזה, אולי כדאי את היין הזה וכו'. זה היה נותן לאשה הזאת חיות לכל השנה.

סיפור שני: לברכת האילנות הוא היה הולך בר"ח ניסן ועושה בעץ של שכנה אחרת. גם היא אלמנה. פעם התלווה אליו תלמיד, והזכיר לו כביכול שיש הידור לעשות ברכת אילנות דווקא על שני אילנות וכו'. ענה לו ר' שלמה זלמן: נכון, קיים הידור כזה, אבל אם תביט לחלון, תראה שבעלת הגינה מחכה כל שנה לר"ח ניסן שאני אבוא ואעשה כאן את הברכה, וזה נותן לה שמחה לכל השנה.
ר' ישראל סלנטר היה מדקדק כל ימיו שלא להוציא מילה מיותרת מפיו. פעם אחת ראו אותו עומד על איזה גשר ומדבר באריכות גדולה עם איזה אישה וגם מתבדח אתה .שאלו אותו לפשר הדבר, והוא הסביר: ראיתי את האישה הזאת, והיא אמרה שהיא מיואשת, והיא רוצה לקפוץ מהגשר... אז דיברתי איתה, ועודדתי אותה, ובסוף החליטה שלא לקפוץ...
בניי היקרים :  בואו וניישם בפועל את "וירא בסבלותם".
סיפור מהישיבה : אתמול פנה אלי אחד מטובי הבחורים בישיבה וסיפר לי על התארגנות השבט שבו הוא מדריך בבנ"ע לעשות ברי מצוות לילדים מהאוכלוסייה האתיופית . דיברנו על החשיבות של העניין ומה הישיבה תוכל לעזור בעניין זה ..........
הבוקר ניגש אלי בחור נוסף מהישיבה וסיפר לי בהתלהבות על מבצע העוגיות ביום הולדתו של גלעד שעאר הי"ד , שיום הולדתו חל אתמול. גלעד הי"ד אהב לחלק עוגיות ובחורים מהישיבה מסניפי פ"ת וגב"ש לקחו ע"ע את המעשה הטוב של חלוקת עוגיות ברחוב , לעוברים ולשבים זיכרון לגלעד הי"ד. כל  הכבוד לבחורים של הישיבה שמארגנים פעילויות כאלו לטובת עם ישראל.
יש לי מהשבוע הזה עוד מס' סיפורים על ה- "וירא בסבלותם" שמתקיים בישיבה.
אשרינו שזכינו בבנים כאלו !!!!!!!!!

ותשלח את אמתה.....- אנחנו צריכים להשתדל כמה שיותר ""
"וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעה לִרְחץ עַל הַיְאר וְנַעֲרתֶיהָ הלְכת עַל יַד הַיְאר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ".
בתחילת הפרשה אנו קוראים על גזירת פרעה למיילדות העבריות לפיה יש להשליך ליאור את כל התינוקות הזכרים שנולדים. גזירה זו מאלצת את יוכבד, אמו של משה, להסתיר אותו לאחר לידתו ובשלב מסוים אף להיפרד ממנו כשהוא מונח בתוך תיבה השטה על מי היאור, כל זאת מתוך תקווה שאולי בכל זאת ינצל. תקוותיה של האם לא נכזבו, ואכן בת פרעה מוצאת את התיבה ולוקחת את משה ממנה אל הארמון. שתי גרסאות מופיעות בגמרא לביאור המילים המופיעות בפסוק: "ותשלח את אמתה". רבי נחמיה אומר כי בת פרעה שלחה את שפחתה(=אמתה) בכדי למשות את התיבה מן המים, ואילו רבי יהודה אומר כי בת פרעה שלחה את ידה(=אמתה) למשות את התיבה, ונעשה לה נס, וניתארכה ידה .
בעוד שגרסתו של רבי נחמיה הגיונית, הרי שגרסת רבי יהודה מעוררת תמיהה, וזאת מאחר שבת פרעה הייתה יכולה לחזות מראש כי ידה תקצר מלהגיע אל התיבה המרוחקת. מדוע וכיצד חשבה לשלוח את ידה אל התיבה הרחוקה מלכתחילה??? -  וכי ידעה שיעשה לה נס ותתארך ידה וכך תוכל למשות את התיבה מן המים ??
הסבר נפלא לקושיא זו מביא הרב שמחה בונים מפשיסחא: "יש ללמוד מכאן תועלת גדולה בעבודת ה' . שלא למנוע אדם את עצמו בשום מעשה הישר והטוב. אף שיראה מראש שלא יעלה בידו להגיע עדי תכליתו. אם באמת יכוון האדם במעשהו בכל לבו ונפשו, אין שום דבר שבעולם עומד לנגדו...וכן כאן, היא (בת פרעה) עשתה את שלה לשלוח ידה, על כל פנים אמה אחת, ונעשה לה נס שנשתרבבה אמות הרבה".
אומר ר' שמחה בונים מפשיסחה כי בת פרעה מלמדת אותנו לא להירתע ממשימות בלתי אפשריות. עצם החפץ האנושי להשלמת המשימה, גם אם היא קשה ואפילו בלתי אפשרית, חשוב מהשלמת המשימה בפועל. ניתן לומר גם שהאדם צריך לעשות את כל מה שביכולתו לעשות, אתה תתאמץ ויבוא ה' יתב' ויעזור להשלים את המשימה. בת פרעה עשתה השתדלות, ובא ה' ועזר לה .
מכאן שידע ורצון הינם מושגים בלתי-מוגבלים. יכולותינו האנושיות המוגבלות אינן משקפות את הכוח האמיתי הגלום בנו, כי אם את נכונותנו הדלה לממש את הפוטנציאל הגלום בנו, ואת כמיהתנו לחיים מוגבלים ודלים . אנחנו חושבים שיכולותינו מוגבלות, אך אם נעשה מאמץ , נשתדל כפי יכולותינו נראה שנצליח הרבה יותר מעל המצופה וממה שחשבנו בהתחלה.
בתיה ממלאת את העולם, אין מקום שידה לא תשיג, אין פסגה לה לא תוכל. בתיה אינה מחפשת מתנדבים שיעלו עבורה השמימה או שיעברו לה אל עבר הים. היא עצמה מעפילה לשמים וצולחת את הים, כאילו היו אלה במרחק הושטת יד - "הושט היד וגע בם", ובכך מקנה פרשנות פשוטה ומורכבת גם יחד לדברי הכתוב: " לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ" (דברים ל, י"ד).
מה ניתן ללמוד מכך ??? בכל דבר , אנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו עד הסוף , להשתדל באמת ונגיע בכל הדברים לתוצאות הרבה יותר טובות ממה שחשבנו בהתחלה.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה