פרשת תרומה/הרב דוד טברסקי ראש ישיבת בני עקיבא הדרום

"דבר אל בנ"י ויקחו לי תרומה....זהב וכסף ונחושת.....אבני שוהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן"
האור החיים הקדוש מעורר קושי נפלא בפסוק זה, הלוא לתרומת המשכן הוצרכו עם ישראל להביא מינים שונים, והיינו מצפים שדווקא את המינים החשובים והיקרים ביותר, "אבני שוהם ואבני מילואים", תשים התורה דווקא בהתחלה.
חשיבותם של האבנים היתה גדולה, לראיה הגמרא במסכת קידושין ל"א, מספרת לנו ששלחו לדמא בן נתינה לרכוש ממנו את האבנים הללו  בעד שש מאות או שמונה מאות אלף דינרים. רואים מכאן שאלו היו אבנים מאד חשובות ויקרות, ועל כן קשה מדוע הם אינם בראש הרשימה? מדוע הם חותמים את הרשימה בסוף?
מכאן מלמד אותנו האור החיים יסוד גדול. אבני השוהם ואבני המילואים נדבתן של הנשיאים היו, הם לא הגיעו אליהם על ידי עמל וטורח. ענני הכבוד הביאו אותם אל פתח ביתם. נדבה שבאה בקלות אינה יכולה להיחשב כנדבה שמגיעה ביגיעה וטרחה. ומשום כך נדבתם של שאר העם נכתב בהתחלה ונדבת הנשיאים בסוף.
ככל שעמל האדם על ממונו , הוא יותר מתחבב עליו , וככל שמתחבב עליו יותר כך הקושי להיפרד ממנו
גדול יותר, וכאשר הוא בכל זאת מוכן להיפרד ממנו, הרי שאין לך נדיבות הלב יותר גדולה מזו.
וכך תלמידים יקרים נוכל להסיק שהדבר נכון שבעתיים בקניין התורה. עיקר הצלחת התורה שתתקיים בידנו, הוא ע"י היגיעה בה והשקידה שנשקוד עליה.
בנימה אישית השבוע הייתי עד לשקידה ועמל התורה בישיבה. התלמידים התכוננו שלושה ימים רצופים למבחן גדול בגמרא של ראש הישיבה. בית המדרש היה הומה אדם, וקול התורה נשמע בכל מקום.
יישר כוח לרמי"ם על ההשקעה, ולתלמידים על ימים מלאי שקידה. אבני השוהם של החושן מאירות כל שבט וכל נתיב מיוחד שבנפש, וכך גם אנו זכינו לראות איך כל תלמיד מוצא את השביל והאבן המאירה שלו. ב"ה ימים טובים באים עלינו.
בברכת שבת שלום