מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת בלק - "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל"

פרשת  בלק - ”מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל”

פרשת בלק - "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל"

פרשת  בלק - "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל"

עומדים אנו לקרוא השבת את אחת מהפרשות המסובכות בפשט . בלעם רוצה לקלל את עם ישראל ויוצאים לו ברכות מהפה. איך ייתכן ??
אחד הפסוקים הידועים לנו מאוד , הוא הפסוק : "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". זה הפסוק שיוצא מפיו של בלעם ה-"מקלל" ונמצא מברך.
מה יש בפסוק זה , שאנו פותחים איתו את תפילת שחרית ? מה המיוחד בו ?.......

"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל"- אם יש את נפשך לדעת את יסודות הבית היהודי, כלך לך אצל בלעם.
אמרו חכמים בגמרא שכל הברכות שנאמרו על ידי אותו רשע ניתבטלו, חוץ מפסוק זה שיסודות הבית היהודי כלולים ומבוארים בו, או כפי שאומר במקום רש"י: " ראה (בלעם) שפתחיהם אינן מכוונין זה מול זה".  כיצד תיארו חכמים את מה שראה בלעם כמאפיין של אוהלי בני ישראל: "ראה שלא היו פתחיהן של ישראל מכוונים זה לזה, אלא פתח היה פתוח אחרי אוהל חברו כדי שלא יסתכל כל אחד בפתחו של שכנו.
ניתן להבין את הסברו של רש"י כביטוי עמוק לצניעות שהייתה בעם ישראל, להסתרה ולכיבוד הפרטיות.

אולם, בדברים אלו חבוי יסוד נוסף, חשוב ביותר לתקומתה של כל משפחה. האינטימיות היא יסוד קריטי המאפשר בנייה אישית. ההסתרה, מאפשרת בנייה עמוקה המייחדת את הנפש הפרטית והמשפחתית כאחד. פריצת הגבולות וסתירת הדלתות כלפי הפרהסיה, כלפי החוץ, אינה מאפשרת לאדם ולמשפחה לבנות את עצמם ואת אישיותם. רצונו של האדם לבנות חיים עצמאיים תלוי, במידה רבה, ביכולת לבנות אוהל עצמאי. האוהל, כמו אוהל מועד, מאפשר לאדם להיוועד עם בן זוגו, עם ילדיו ועם עצמו ולהשרות שכינה. 
כשהאוהל שלם,  אז "כי שלום אהלך" (רש"י). שם, באוהל מתגלה האופי הפנימי: "איה שרה אשתך" שואלים המלאכים את אברהם כשבאים לבשרו על הולדת יצחק, ומשמעות השאלה במובן העמוק היא: היכן אפשר למצוא את שרה, את שרה במובן הפנימי". תשובת של אברהם היא: "וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל". וכן מצינו במהות המפגש בין יצחק לרבקה: " "ויביאה האוהלה שרה אמו".

 

האוהל הוא מקום ההשתלמות והבנייה האישית , המשפחתית. (רחוק מעיני האנשים) אל מול תפיסת האוהל, המתכנסת, הצנועה והמסתירה, עומדת הפריצות שבה קיימת חובה להסרת מחיצות וטשטוש האישיות הפנימית והחיצונית. פריצות שכזאת מופיעה בסוף פרשתנו: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב".  נשאלת השאלה מה גרם להתדרדרות הגדולה? מה אפשר את המעבר החד מ"מה טובו אוהלך יעקב", אל המציאות המתוארת בפרשתנו במילים "ויצמד ישראל לבעל פעור".

חז"ל במסכת הסנהדרין עסקו בשאלה זו, בין השאר מתוך ביאור משמעות שמו של המקום שבו אירע החטא. "ר' אליעזר אומר שטים שמו, ור' יהושע אומר - (למה נקרא שמו שיטים?) על שניתעסקו בדברי שטות" , ומכאן למדו שהמקום גורם, שאווירת השטות וההישתטות היא זו שהובילה לחטא הגדול. כל עוד היה העם טרוד בשאלות קיומיות, כל עוד עסק העם בבירור ייעודו הגדול בדרכו לארץ, הרי שעם ישראל התקדם וזכה לברכת הכל, ובכלל זה ברכתו של בלעם. הנפילה מתחילה כשהפרשה פותחת במילה "וישב ישראל בשיטים". הישיבה, העמידה במקום, הבטלה - מביאה לידי חטא.

תיקונו של חטא השטים קשור בתוספת קדושה, כדברי המדרש: "חטאו בשטים ולקו בשטים ומתרפאין בשטים . חטאו בשטים שנאמר: 'וישב ישראל בשטים', לקו בשטים שנאמר: 'ויהיו המתים במגפה', ומתרפאין בשטים שנאמר: 'עשה לך ארון עצי שטים'.  מכאן אתה מוצא שלא זזו משם עד שעמד פנחס והשיב את החמה שנאמר: 'פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן...', אמר הקב"ה לעולם הבא אני מרפא את השטים שנאמר: 'והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים'". (מדרש תנחומא).

והדברים קשורים מאוד לימי החופש הגדול :
קריאתה של פרשת "בלק" בחופשה הגדולה מזמינה אותנו לדיון מסביב לסכנות הגדולות הטמונות בחופשה. שנת הלימודים היא תקופה בה אנו מחנכים ומובילים אל "האוהל", אל האוהל פנימה . התפתחות אישית תוך התבודדות מסויימת מהנעשה בעולם.(כפי שאני אומר בשיחותיי – הישיבה היא התיבה ומחוץ לתיבה קיים המבול) .
והנה, החופש, עלול להוביל אותנו החוצה. לא בכדי בימים אלה מעוררים חששות  בקרב  הורים ומחנכים גם יחד.  החופשה הארוכה עלולה להיות בבחינת  "המפנה לבו לבטלה". יש בכך ביטוי קשה למי שמנתק עצמו ממרכז החיים שלו, הלב, פנוי ולא ממוקד. או אז, מתרחשת הקפיאה, העמידה במקום וממילא מתעצמת סכנת ההיסחפות  אל "השיטים"; אל מעשי השטות.

החופשה הגדולה הנה אתגר רוחני רב עוצמה. עלינו להובילו כביטוי לתורת החיבורים היונקת את כוחה מתוככי בית המדרש. עלינו להכין את תלמידנו לקראת חופשה וללמדם כיצד משלבים  בין לימוד תורה לבין חופשה. זו ההזדמנות ללמד את ילדינו כיצד אנו נאמנים למסגרת גם בשעה שאנו רחוקים מהמסגרת. כך, מתבצעת פעולת הכנה לקראת היציאה לחיים. עכשיו, אנו בוחנים את יכולתנו לחיות חיים של בוגר: להיות אחראים לזמן התפילה שלנו, להיות אחראים ללימוד תורה יומי, להיות אחראים לסדר היום, למקומות הבילוי, ועוד.

 

כולנו אמורים לתת לתלמידנו אוהל מתנה לקראת החופש. אוהל שממנו התלמידים יוכלו לצאת ולבוא  ושכל הרואים את אותו אוהל יאמרו: "מה טובו אוהליך יעקב".
דווקא בימים אלו , עלינו לקחת אחריות עצומה על עצמנו , לקחת את ה-"אוהל" מהישיבה לכל תקופת החופשה , ולדאוג לעלות בקדושה – להתפלל רק במניין, ללמוד תורה , לצאת להתנדבויות,
לקרא ספרים מועילים .......... ובצורה כזו נשמור על האוהל , ויאמרו כולם  "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל".

ועוד משהו חשוב בפרשת השבוע .

בדרך שאדם רוצה לילך בה – מוליכים אותו

את הפרשה הקודמת סיימנו בשני ניצחונות במסגרת "מלחמות עם ישראל לפני כניסתו לארץ" – מלחמה עם "שני מלכי האמורי".  
בלק, מלך מואב בעת ההיא, שמע את כל אשר עשו בני ישראל והחל לפחד.  אמר לעצמו: אם מעצמות כאלו, עם ישראל ניצח, בוודאי שאנו, יש לנו סיבה טובה לפחד.  בלק הבין שהוא חייב לחבור לעמים אחרים כדי ליצור "גוש חזק", וכך אולי יגבר הסיכוי לנצח במערכה.   וכך, העם המדייני, שהיה שנוא נפשם של המואבים גויס ל"מלחמת מצווה" נגד בני ישראל.
בלק שמע והבין, שניצחונות ישראל בקרב, אינם רק טאקטיים צבאיים אלא יש כאן - "משהו מעבר לכך".  חשב בליבו,  אם להם יש כוח נוסף, אף אנחנו נצטייד ב"כוח נוסף" ולכן החליט לשלוח שרים מממשלתו  אל נביא הגויים, בלעם שמו, שאולי קללה שתצא מפיו על עם ישראל, תיתן להם רוח גבית ותגרום לניצחונם ולמפלתה של ישראל. וכך אמרו שרי בלק לבלעם.

וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר:   (במדבר, פרק כ"ב, פסוק ו')

בלעם שלא היה מאוהבי ישראל, שמח מאוד על המשימה הבאה לפתחו, לקלל את עם ישראל, אך ידוע ידע, שאין כוחו אלא מן ההשראה האלוקית שזכה לה, ולכן השיב לשליחי בלק:

לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי:   (שם פסוק ח')

ואמנם, ה' יתב'  נגלה אליו בחלום הלילה, ושמע את כמיהתו של בלעם לקללם, אך תשובת הבורא הייתה נחרצת: לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם!

שב ושאל בלעם:  אולי אקללם במקומי, ולא אלך עם שרי בלק ?, על כך נענה: לֹא תָאֹר אֶת הָעָם.
ואז חזר ושאל: אם כן, אולי אברך את עם ישראל? ענה לו ה' יתב' : לא מדובשך ולא מעוקצך (לא צריך, לא את קיללתך ולא את ברכתך)   כִּי בָרוּךְ הוּא (הדיאלוג הוא על פי פירוש רש"י על הפסוק). 


 
בלעם אמר לשרי בלק שישובו לארצם כי:  מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם  כביכול, הבעיה היא ברמתם  הנמוכה של השרים שנשלחו לקחתו.   בלק, השומע את תשובת שריו, ממהר לשלוח מספר שרים גדול ונכבד יותר.  שרים אלו, עשו שיעורי בית והכינו את ביקורם.  הבינו שבלעם, מצד אחד שוחר כבוד, ומנגד, שונא את ישראל ושואף לקללם, ואמנם הבטיחו לו כבוד, וביקשו ממנו קללה עסיסית ונחרצת, כל זאת, בשם מלכם :

כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה (שם פסוק י"ז)

בלעם, שבין היתר היה חומד ממון, השיב לשליחי מלך מואב, שאין הוא עצמאי לבצע את רצונותיו ושאיפותיו, הוא לצערו, כבול לבצע את שיקבל בנבואה מאת הבורא.   ובלשונה הציורית של התורה:

אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹקי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה:  (שם פסוק י"ח)

תשובת ה' באותו לילה מאוד מפתיעה :

אם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה: (שם פסוק כ')

מה גרם לשינוי הכיוון של ה' ?  מדוע בפעם הראשונה התשובה הייתה נחרצת, ואסרה על בלעם ללכת עם השרים, ועתה, אין הוא אוסר עליו ללכת, רק מתנה זאת בכך, שישמע לכל אשר ידבר אליו בהמשך הדרך? מה השתנה???
על כך עונה התלמוד , תשובה מעניינת מאוד: אמר רבא בר רב הונא: מלמד שבדרך שאדם רוצה לילך בה – מוליכין אותו.     (מסכת מכות, דף י' עמוד ב')


מהו המסר כאן ??

לא פעם ולא פעמיים, ישנם  מאבקים בין הורים לילדיהם, או בין מורה לתלמידיו וכן הלאה.  ההורה, שטובת ילדו לנגד הוריו מנסה בכל כוחו להוליך את ילדו ל"מקום מבטחים".  פעמים בדברים עקרוניים, פעמים פחות, הילד נוטה לכיוונו, וההורה לכיוונו.  מה עושים ??? איך מגשרים על הפערים ???
אם מדובר בילד קטן, אזי ניתן לכפות את דעת ההורה על ילדו.  אך ככל שהגיל עולה - ה"מבצע" קשה יותר.  בשלב ראשון מנסים בכוח השכנוע וההסברה, אך תמיד חייבים לא לשכוח, לתת יחס של כבוד לילד.  כידוע, בהרבה מקרים הילד בשלו, ממאן ומסרב.  ואז שוב עולה השאלה: עתה, מה עושים? האם לתת לילד או לעמוד על שלו? האם "לזרום" או להקשיח עָמָדות???
וכאן, באה העצה שחז"ל נותנים לנו בפרשתנו.  יש לחוש את הילד:  אם הוא באמת ובתמים עומד על שלו, והנושא המדובר הוא ב"דמו", אולי כדי לשחרר קצת את הרסן, לתת לילד קמעה, ללכת לכיוונו למרות שזה סותר את דרכנו.  נסיגה קטנה שלנו עשויה להחזיר את האמון, ולתת כוחות להמשך.  בכל מקרה, יש לשים גבולות.  גם ה' יתב' , כאשר נתן רשות לבלעם ללכת עם שרי בלק, למרות שבראשית הדרך חשב שאין זה נכון, התנה זאת בקיום דבריו של הבורא.
דברים אלו חשובים במיוחד בימי החופש הגדול ....................
מי ייתן, ותהיה לנו התבונה והדעת, לדעת ולהבחין, מתי ועד כמה לשחרר את הרסן.

הרב שרגא פרוכטר

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • תצליחו לפתור את החידות?

    תצליחו לפתור את החידות?

    חידות הקיץ שלנו חוזרות! בכל שבוע תעלה חידת וידאו. פתרו את החידה השבועית ואולי תזכו בפרסים שווים! >>>
    המשך לקריאה
  • ברכות לתא”ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    ברכות לתא"ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    אחרי שקידומו עוכב במשך כמעט ארבע שנים תחת גדי איזנקוט, מגיע אביב כוכבי ומחזיר את תא"ל עופר וינטר לפיקוד בשטח.
    המשך לקריאה
  • כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא”ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    אחרי שנים בהם תלמידי הישיבה מתנדבים ומשתתפים בחתונות שונות כ"משמחים" והתוודעו לזוגות שמתחתנים בלי הרבה חברים ומשפחה, החליטו התלמידים להירתם ולפנות למכון מאיר לאיתור זוג שישמח לסיוע בהפקת חתונה, בארגון חתונה באווירה שמחה.
    המשך לקריאה